אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת מעילה

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת מעילה

מסכת כריתות

ב"א ע"ב. בתוס' ד"ה פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל כו' תימה וליבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה וכ"ת דשיל"מ הוא ע"י פדיון ואפי' באלף לא בטל הא ליכא למימר דדשיל"מ דרבנן הוא וצ"ל דליכא אלא חד בכיס דליכא ביטול א"נ מטבע חשיב ולא בטל עכ"ל והקשה הכו"פ בסי' ק"ב סק"ח על פסק הרמ"א ז"ל שם כי כל איסור שלא היה ניכר קודם שנתערב בטל אע"פ שהוא דשיל"מ הלא גם באמר פרוטה בכיס זה הקדש לא ניכר האיסור מעולם ומ"מ כ' התוס' דמפני דשיל"מ או דבר חשוב אינו בטל והניח בצ"ע ומסיק דדינו של הרמ"א ז"ל במחלוקת שנויה יע"ש אמנם לפ"ז יהי' סתירה מהכ"מ להש"ע שפ' באו"ח סי' ש"כ כדעת הסה"ת בהך דגיגית שיין היוצא בשבת מהענבים יתבטל בהיין שבגיגית אם דהוי דשיל"מ כיון שלא היה ניכר מעולם (ומש"כ שם הכו"פ דמותר מטעם קמא קמא בטל פליאה גדולה כי לא נאמר זה באיסורי משהו וכמש"כ שם החוו"ד בס"ק ז' יע"ש וב"ה כי קיימתי מסברא דנפשאי וכן בסה"ת סי' רכ"ג ובמרדכי מבואר דלולי זאת שלא היה ניכר האיסור מעולם לא הי' בטל מפני דהוי דשיל"מ כ"כ הב"י ז"ל באו"ח יע"ש ודברי רבינו הכו"פ לא זכיתי להבינם) ובפ"ז מה' מעילה הביא הכ"מ שני טעמי התוס'. מפני דשיל"מ. ודבר חשוב יע"ש ומש"כ הפמ"ג שם במ"ז סק"א לדייק בלשון התוס' שכ' שנפלה דמשמע דדווקא על זה אזדי קושיתם וישובם דבכאן ניכר הפרוטה מקודם נראה לדעתי העניה דמהציון שציינו התוס'. ומסתימת דבריהם שלא ביארו כי באומר פרוטה בכיס זה הקדש איכא טעמא אחרינא נראה דקושיתם ותירוצם סובב והולך על שניהם יחד וכן הכ"מ שם העתיק הקושיא בסתם על שניהם יע"ש ולפ"ז הדק"ל:

ולכאורה יהי' מכאן סעד למש"כ השעה"מ בפ"ה מה' יו"ט כי לאחר שהרבה להקשות על הלכה זו כ' וז"ל ושמא יש ליישב דע"כ לא כ' הרב ז"ל בעל התרומות אלא דווקא באיסורא דרבנן אבל באיסורא דאורייתא מודה שהרי המרדכי ז"ל בפ"ק דשבת כ' ע"ז וז"ל ואפי' עצים שנשרו מהדקל מותרין להסיקן ביו"ט ע"י שמרבה עליהן עצים כיון דליתיה לאיסורא בעינא אע"ג שהעצים הן בעין כש"כ הכא כו' ע"ש וא"כ איכא למימר דהבו דלא להוסיף עלה דע"כ לא שרינין התם בפ"ק דמכילתן מטעמא דמקלא קלא איסורא אלא באיסור מוקצה דרבנן אבל לא באיסור דאורייתא עכ"ל ולפ"ז דבאיסורא דאורייתא לא יתבטל גם בלא ניכר האיסור מקודם לק"מ מהתוס' וכ"מ יען כי עצם האיסור הוא דאורייתא ובכה"ג מודה גם הסה"ת דאם דלא ניכר מ"מ אינו בטל בדבר חשוב או דשיל"מ:

אמנם באמת לשון רבינו הרמ"א ז"ל שכ' כל איסור שלא כו' וסתם וחתם דבריו הקדושים מורה באצבע כי לא ס"ל לחלק בין אם האיסור דאורייתא או דרבנן (וכ"נ דעת האו"ה כלל ז' דין ג' יע"ש) וכן מבואר בגדולי האחרונים בפמ"ג שם במ"ז סק"א במש"כ בשם החוות יאיר ובמש"כ בסי' ס"ט במ"ז ס"ק ל"ה לגבי חמץ ובהגהות הנו"ב מהד"ת חיו"ד סי' נ"ג מש"כ בישוב דברי הר"ן ז"ל בתשובה ובהגהות הגאון הרע"א ז"ל ביו"ד שם בד"ה שלא היה ניכר יע"ש ותראה מבואר כי ס"ל דגם אם עצם האיסור הוא דאורייתא מ"מ בלא ניכר האיסור בטל וכן הוא דעת כל הפוסקים האחרונים כמבואר מדבריהם ודלא כשעה"מ. והנלע"ד בישוב קושיא זו דהנה עיקר הטעם שהקילו בדברים אשר אינם בטלים בלא ניכר האיסור הוא יען דהא דאינו בטל הוא מדרבנן אבל פשוט וברור דאולי הי' מה"ת מה שאינו בטל לא היינו מקילין בזה לחלק בין ניכר ללא ניכר מקודם:

ולפ"ז להתוס' דמתרצים דאינו בטל מפני דהוי דבר חשוב ולהכ"מ ג מפני שהוא דשיל"מ עכצ"ל דס"ל דמה"ת אינו בטל וכמבואר במשנה למלך בה' מעילה שם ולזאת שפיר כ' דלא בטל אם דלא ניכר האיסור מקודם שנתערב (והא דכ' התוס'. הא ליכא למימר דדשיל"מ דרבנן הוא אין הכי נמי דלפ"ז בטל באמת גם מדרבנן אך דכיון דאיצטרכו לזה דאינו רק מדרבנן דאלו היה מדאורייתא באמת לא היה בטל א"כ בלא"ה ניחא כי אין מעילה בדרבנן לזאת לא האריכו וגם בנפל פרוטה ע"כ צריכין לזה כי שם באמת מדרבנן אינו בטל). אמנם אנן דקיי"ל באמת דכ"ז דאינו בטל הוא רק מדרבנן שפיר פסקי' דבלא ניכר האיסור מקודם בטל וגם התוס' מודים דבדרבנן סמכי' על סברא זו דבלא ניכר בטל ואם כי דעת הכ"מ דדשיל"מ מה"ת אינו בטל מ"מ פ' באו"ח בגיגית דבטל מפני דכל האיסור הוא רק מדרבנן או דבאמת חזר וס"ל כדעת כל הפוסקים דדשיל"מ דאינו בטל הוא רק מדרבנן כאשר תמהו בזה על הכ"מ. כנלע"ד בישוב קושית הכו"פ ולענ"ד הוא האמת בס"ד:

ועתה אבוא בעזהש"י לטענות השעה"מ אשר הכריחו לחלק בין הדביקים בין אם עצם האיסור דאורייתא או דרבנן. הנה הקשה ממש"כ התוס' בב"ק ס"ט ע"א ד"ה כל המתלקט וז"ל וא"ת כי קאמר כל המתלקט הא לא היה מועיל למה שגדל אח"כ וי"ל דמ"מ מה שהיה יכולין לתקן היה מתקנים ועוד דשמא היה בטל ברוב ואע"ג דדשיל"מ אפי' באלף לא בטל מ"מ מדאורייתא בטל עכ"ל אם דלא ניכר הגידולין מקודם מ"מ מדרבנן אינו בטל יע"ש ומקודם קאמינא דממקום דיש לכאורה סותר יש גם עוזר. והוא דעת רבינו ישעיה ז"ל הובא בשט"מ שם וז"ל ואי קשיא כי אמר כל המתלקט הרי אין מתחלל מה שגדל הפרי לאחר מכן קודם הלקיטה וי"ל דבטל ברובא ואע"ג דאמרי' דשיל"מ אפי' באלף לא בטיל והכא יל"מ ע"י חילול י"ל דהכא כיון דלא אפשר הוי כדשאל"מ. א"נ הא דאמרי' דלא בטל היינו באיסור שניכר ואח"כ נתערב אבל זה שלא הוכר מעולם מתבטל עכ"ל הרי לנו בפירוש דעת אחד מרבותינו הקדמונים שגם באיסור תורה כמו כרם רבעי אמרי' כן:

וגם לשון התוס' לא רחוק בעיניי לפרש באופן שלא יהי' סתיר' לזה בשניידק במש"כ התוס' דשמא דמה מקום הספק בכאן הלא בוודאי בטל ברוב כי זה רחוק במציאות שיגדל כ"כ ביום אחד עד שלא יהי' רוב ולומר דמספקא להו אם דשיל"מ בטל ברוב מה"ת מלבד דהלשון דחוק קצת הלא חזי' להתוס' דכאן דפשיטא להו דהוא מדרבנן כמו שהוא האמת ולזאת נלע"ד עפמש"כ כי זה דבטל בלא ניכר תלי בהאי אם מה דאינו בטל הוא מה"ת או מדרבנן. ולפ"ז י"ל דפשיטא להו דמה"ת בטל ברוב. אך דקשיא להו דמאיסור דרבנן עדיין לא נמלטו ותי' מקודם דמ"מ מה שהיה יכולים לתקן היה מתקנים פי' דעכ"פ איסורא דאורייתא תקנו ואח"כ הוסיפו עוד לתרץ. ועוד דשמא הי' בטל ברוב פי' גם מדרבנן ואע"ג דדשיל"מ אפי' באלף לא בטל מ"מ מדאורייתא בטל פי' וכיון דמדאורייתא בטל אך מדרבנן אינו בטל א"כ בלא ניכר גם מדרבנן בטל וכנ"ל א"כ אין מכאן ראיה כי התוס' יחלוקו על על דין זה אך דספוקי מספקי להו האי דינא וזה כתבתי לרווחא דמלתא כי אף אם נימי כי דחוק להעמיס כוונה זאת בתוס' מפני לשונם הסתום מ"מ אינני רואה קושיא על דין זה כי אף אם התוס' חולקין על זה בדין הוא דתיקום הלכתא להקל מתרי טעמי חדא דרבים המה סה"ת וסמ"ג וסמ"ק (שהובא בב"י באו"ח שם) ומרדכי וטור ובתראי המה נגד בעלי התוס' וגם רבינו ישעי' ז"ל ס"ל כן חדא ועוד כי בדרבנן הולכין אחר המיקל ואין אנו מוכרחין להמציא חילוק חדש להשוות דעת התוס' לדעתם ובפרט דמבואר שיטת רבינו ישעיה ז"ל דגם באיסור דאורייתא ס"ל דבטל בלא ניכר וכנ"ל:

הראיה השני' של השעה"מ שם הוא מהא דגרסי' בנדרים נ"ח וז"ל תניא אר"ש כל דשיל"מ כו לא נתנו בו חכמים שיעור כו' אמרו לו והלא שביעית אל"מ ולא נתנו בו חכמים שיעור דתנן השביעית אוסרת בכ"ש במינה אמר להם אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנ"ט ופירש"י ור"ן ז"ל שם שאם תנטל בצל של ששית ונטעו בז' והוסיפה כ"ש מבטל את העיקר ומחייב בביעור וה"ט משום דהו"ל דשיל"מ כיון דבידו לאכלו קודם הביעור כמבואר שם ואי כפי' דעת הר"ב התרומות ק' דה"נ הרי לא הוכר האיסור אלא מעט שיוצא ומתגדל הוא מתערב עם ההיתר וא"כ היכי אמרי' דשיל"מ אפי' באלף לא בטל עכ"ל. והנה ברש"י ותוס' ורא"ש ז"ל שם בפירושא דשמעתתא לא נזכר כלל טעמא דדשיל"מ וגם בר"ש ז"ל בפ"ו דשביעית משנה ג' דמיירי שם בביאור סוגיא זו לא נזכר כלל מזה והטעם נראה כמבואר בירושלמי הובא בר"ש ז"ל שם וז"ל ר' ל"א ור"א פתרין לה בעירובין אבל בגידולין חמיר הוא בגידולין ואדרבה לפי' אחד של הר"ש ז"ל חמור לאחר הביעור מקודם הביעור וכן הוא דעת הרע"ב ז"ל ותמיהת השעה"מ בפט"ו מהמ"א דאיך יפרנסו פירושא דשמעתתא כבר תי' הנו"ב ז"ל במהד"ת חיו"ד סי' נ"ג יע"ש:

והרשב"א ז"ל בחי' דלא נ"ל פי' המפרשים אשר פי' דהש"ס רצה לפשוט מכאן להיתרא דגידולי שמינית יבטלו העיקר של הבצל דשביעית כמו שראינו כאן דלפני הביעור אוסר בכ"ש הרי שהגידולין מבטלין את העיקר והקשה דאיך תיסק אדעתן דמשום ביטול נגע בו וכי היכי מצינו שהמיעוט יבטלו הרוב ופי' וז"ל אלא נ"ל דהכי קא דייק מדקתני שחייב לבערו מחמת גידולי איסור אלמא אין איסור שביעית מתבטל לגבי רוב ההיתר ואפי' גידולין לגבי העיקר וה"ה וכ"ש לעיקר של שביעית שאינו בטל לגבי גידולין שרבו עליו (ויש לפרש הכש"כ דהוא יען דהעיקר ניכר מקוד' והגידולין לא ניכרו מקודם. או דהעיקר חשוב מן הגידולין) ומשני ודלמא הא נמי לחומרא כלומר התם הוא שהחמירו עליו כיון שאפשר לתקן בביעור אכילה. אבל הכא שאם אתה אוסרו ילך לאיבוד ואפילו הגידולין דלמא בטל הוא לגבי הרוב עכ"ל אין כוונת הרשב"א ז"ל יען דנכנס תחת סוג דשיל"מ כי הלא הוא בעצמו הביא אח"כ קושית הר"ם ז"ל שבתוס' בד"ה אמר להם כו' ותי' דהכא מיירי בבצל שנעקר בששית ונטעה בשביעית ומכיון שהוסיף משהו נאסר כולו כמו כלאי הכרם דעיקר' נאסר דה"נ אמר התם זרעו מעיקרא בהשרשה כלומר כשתחלת זריעתו באיסור זרוע ובא והוסיף אין לא הוסיף לא וה"נ תחלת זריעתו באיסור הית' ע"כ הרי דעיקר הטעם מפני דנטע באיסור ולכך החמירו חז"ל לאסור בגדולין בכ"ש. ואדרבה אם נאמר באמת שהוא דשיל"מ יש להביא מכאן ראי' להיפוך דאמאי באמת בנזרע מקודם שרי ואינו אוסר בכ"ש הלא הוי דשיל"מ ועכצ"ל מפני דלא ניכרו מקודם לכך בטל רק בנטע באיסור קנסו אותו:

אמנם ידענא כי אין מכאן ראי' אבל גם סתיר' אין אני רוא' (יעוין השגות הראב"ד ז"ל בפ"ז מה' שמיטה ויובל ה' ג') אך ראיית השעה"מ לכאורה יש לה מקום בר"ן ז"ל שכ' שם וז"ל. אמר להם כו' אף הם לא אמרו שהשביעית אוסרת בכ"ש במינה אלא לענין שצריך לאכול התערובות קודם הביעור דכיון שאפשר לאוכלו הו"ל כדשיל"מ ע"כ (ובהגהות רע"א ז"ל ביו"ד שם ציין ראיה זו רק לר"ן ז"ל יע"ש) דלכאורה יש מכאן ראיה דגם בלא ניכר לא בטל בדשיל"מ וכמש"כ האחרונים:

אמנם לענ"ד יש תשובה בשנדייק במש"כ והו"ל כדשיל"מ בכ' הדמיון ואמאי לא הוי באמת דשיל"מ (יעוין פמ"ג יו"ד שם בש"ד ס"ק ט"ו מש"כ גבי בכורים) ועוד יותר יש לדייק במש"כ אח"כ ליישב מה דפשט הש"ס מגידולי שביעית הלא ידע הש"ס מתירוצא דחומרא שאני (ולפי' הרשב"א ז"ל הנ"ל פשיטא דלק"מ וגם לרש"י ותוס' ורא"ש ז"ל י"ל דס"ד דש"ס היה דשאני הכא דאין רוב אך מיעוטא אין להחמיר כ"כ דמן הדין גם ברוב אינו מבטל להעיקר וגם במיעוט להחמיר זה לא ס"ל להש"ס בהס"ד והוא כעין תי' הר"ן ז"ל) ותי' וז"ל אבל הכא כו' מחמירינין תרי חומרי חדא דלביעור כיון דכישל"מ דמי אוסרת בכ"ש והא חומרא בעלמא הוא כו' ע"כ הרי דכ' דהוא רק חומרא בעלמא ואם איתא דדינו כדשיל"מ ממש ל"ש לומר ע"ז חומר בעלמא וכעין זה הקשו התוס' בפסחים כ"ז ע"ב ד"ה הקדש (יעוין ביד אברהם בסי' ק"ב דבהקדש מחמירי' גם במקלי קלי איסורא והוא באמת דברי המג"ש וגר"א ז"ל ולפ"ז גם בלא ניכר האיסור מקודם אמרי' דאינו בטל וכמובן לפ"ז בלא"ה לק"מ מפרוטה בכיס זה הקדש ואולי י"ל זה גם לכרם רבעי ושביעית ויהיה תשובה לראיות השעה"מ אבל צ"ע לי כעת) יע"ש ולפי סברת הר"ן ז"ל בנדרים נ"ב אם גם עתה הוא היתר גם בא"מ אוסר בכ"ש לדעת הרי"ף ז"ל כאשר באמת כבר תמהו הנו"ב שם והשעה"מ בהמ"א שם יע"ש מה שתירוצו אבל דנימי דקיל עוד משאר דשיל"מ זה בוודאי תמיה:

ולזאת נלע"ד דזה באמת טעם הר"ן ז"ל דכ' דהא דאוסרת במשהו מטעם דשיל"מ הוא רק חומרא בעלמא מפני דלא ניכר האיסור מקודם ומעיקר הדין היה בטל גם בדשיל"מ (יע"ש בהגהות הנו"ב שתי' תשובת הר"ן ז"ל דס"ל הכי דבלא ניכר בטל) אך חז"ל החמירו בגידולי שביעית דיהיה דינו כדשיל"מ שלא ניכר מקודם דאינו בטל ולפ"ז לא זו כי אין סתירה מר"ן ז"ל אך יש עוד ראיה כי גם אם עצם האיסור הוא דאורייתא ומ"מ בלא ניכר האיסור קודם שנתערב בטל מעיקר הדין וכדאמרן:

ומה שהקשה השעה"מ שם בסתירת פסקי הש"ע שפ' בסי' שצ"ז כרי"ף ורמב"ם ז"ל לאסור בבהמה כרב ולא אמרי' דבטל מפני דהוי דשיל"מ וכמש"כ המ"מ אם שלא ניכר האיסור מקודם וזה סותר להפסק דס"י שכ' מלבד מה שתי' שם השעה"מ בעצמו עלה ברעיוניי בהשקפה ראשונה לפרש דהא דקאמר הש"ס ינקי תחומין מהדדי הוא מטעם דכיון דינקי זמ"ז בכל רגע א"א לומר בהם ברירה ואח"כ ראיתי כי כוונתי תלי"ת לדעת גדול רבינו הלבוש הובא בפמ"ג שם במ"ז סק"ב ובא"א סק"ז ומיישב בזה קושיא זו יע"ש ופי' זה יצא עוד מרבינו המהרש"ל ז"ל שכ' ביש"ש ביצה פ"ה סי' ב' וז"ל ובהמה אסורה דינקי תחומין מהדדי כלומר כיון שהבהמה יונקין איבריה זמ"ז נמצאו תחומין שלה כאלו הן מעורבין זב"ז ולא יתכן בהם ברירה ולשניהם אסורה עכ"ל:

אברא כי הרשב"א ז"ל בחי' כ' כדברי המ"מ וכ"נ מר"ן ומאירי ז"ל שם אבל זה כבר יישבו השעה"מ שם וליישב פסקי הש"ע י"ל כמש"כ וכתי' רבינו הפמ"ג וקושית השעה"מ מסי' שי"ח ישבתיה תלי"ת בסברא דקה וברורה מעצמותה ואח"כ מצאתי ישוב זה בישיע"ק שה סק"ה יע"ש ואך למותר להאריך בישוב אלו קושיות השנים יען כי החילוק בין דאורייתא לדרבנן אין להכריח מהם כי שניהם מיירי באיסורי דרבנן ושלא לסתור גוף ההלכה הלא נודע כי בשביל קושיא לא ישתנה הדין ובפרט שקבעוה להלכה הב"י ורמ"א ז"ל ומפרשי הש"ע מדשתקו להו ש"מ דאודיי אודי להו. וגם יש עוד תשובה להם ולקושית הראשונות אשר מהם יצא החילוק כבר בארתי תלי"ת מה שיש ליישבם:

ומה שטען השעה"מ דכיון דהמרדכי מדמה אותו לעצים שנשרו מן הדקל ביו"ט דבטל מפני דמקלי קלי איסורא והבו דלא להוסיף לה דע"כ לא שרינן התם אלא באיסור מו צה דרבנן אבל לא באיסור דאורייתא הלא חזי' לרבינו הרמ"א ז"ל שלא קבל טענה זאת כי פ' שם בסי' ק"ב דטעמא בטל גם בדשיל"מ וכ' הגר"א ז"ל בס"ק י"ג כמ"ש בריש י"ט ד' ע"ב ה"מ היכא דאיתיה לאיסורא בעינא כו' עכ"ל גם העין משפט שם ציין לכאן ולטור או"ח סי' תקי"ג הרי דמכאן הוציא הרמ"א דין זה ומ"מ ס"ל דגם באיסורא דאורייתא הדין כן כאשר מוכח מסתימת לשון הגהות אשרי בע"ז שם ורמ"א ז"ל כמבואר להמעיין ומבואר עוד יותר בד"מ בסי' ק"ב במש"כ שם דהטור חולק על הר"ן ז"ל בפג"ה יע"ש ותראה מבואר ולזאת השיגו ע"ז הט"ז וש"ך ופר"ח ואחרונים יען כי הוכיחו ממקומות היפוך זה אם כי מקום הוכחתם מיירי באיסורי דאורייתא כמבואר להמעיין בדבריה' שם הרי אם דנלמד מאיסורא דרבנן מסוגיא דביצה מ"מ דנין גם לאיסורא דאורייתא וה"נ אם דהמרדכי מדמה להתם אין לחלק עי"ז בין דרבנן לדאורייתא. ולזאת נלע"ד דקאים הלכתא כנראה מאו"ה ומבואר ברמ"א ז"ל דבכל איסור אשר בכלל גם איסור דאורייתא אמרי' דבלא ניכר מקודם האיסור בטל כמבואר בחוות יאיר ופמ"ג ובהגהות הנו"ב ובהגהות הגרע"א ז"ל ועוד כמה אחרונים והכי נקטינין להלכה למעשה כאשר בארתי בעזהש"י:

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה