חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת כריתות
דף יד.
גמ'. אלא אי אתמר דרפרם על הדא אתמר דתניא ושלח ביד איש עתי כו' עתי כו' ואפי' בשבת כו' קתני עתי ואפילו בשבת אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצא' ליוה"כ כו' מסוגיא זו נלע"ד דיש סתירה למש"כ רבינו החת"ס בחלק ששי סי' פ"ו וז"ל אפשר דל"פ אלא בשבת דאיכא עשה ול"ת דרבנן ולא אתי מצוה ודחי לה אבל ביום הכיפרים ליכא אלא ל"ת כמבואר ס"פ אלו קשרים רש"י ד"ה אלא לאו בקניבת וכו' דביוה"כ ליכא עשה דשבות וכו' ע"כ יע"ש דלפ"ז נסתר הוכחת רפרם כי י"ל דגם ביוה"כ איכא עירוב והוצאה אך יען דליכא אלא לאו אתי עשה דשליחת שעיר ודחי ל"ת דעירוב והוצאה משא"כ גבי שבת דאיכא עשה ול"ת (לר"א בשבת כ"ה דקיי"ל כוותיה ומסתמא פלפול הסוגיא דכאן ודיומא ס"ו קאי אליבא דהלכתא) הוי אמינא דלא דחי ולזאת איצטרך קרא דעתי ואפי' בשבת ומדחזי' כי רפרם עשה הוכחה מוכח דאין לחלק וגם ביוה"כ איכא עול"ת כמו בשבת ומה שהוכיח החת"ס מפירש"י ז"ל הנה ז"ל רש"י ז"ל שם בס"פ אלו קשרים ואע"ג דכתיב ביה נמי שבתון שבות לאו ממלאכה הוא אלא מכל דבר המעכב מלהתענות מדסמכי' לועניתם הכי דרשי' לה בפ' בתרא דיומא לרחיצה וסיכה ודומין להם עכ"ל וז"ל ביומא ע"ד ע"א בד"ה שבתון. וגבי עינוי כתיב וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכו ביה רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן ואינה מלאכה גמורה ה"נ שבתון דגבי עינוי דכתיב שבתון הוא לכם ועניתם להוסיף על עינוי אכילה ושתיה קאתי עכ"ל הרי מבואר מפירש"י ז"ל דלא קאי רק למאן דמסמיך שבתון דגבי שבת (יעיון הגהות הר"צ חיות ז"ל בשבת שם ובהשמטות לחתם סופר סי' קצ"ה לענין מו"מ בשבת דהוא מה"ת יע"ש) ה"נ י"ל דמסמיך שבתון דיוה"כ לענין רחיצה וסיכה גם להפוסקים דס"ל דאינם אלא מדרבנן משא"כ לרב אשי דקיי"ל כוותיה דשבתון דשבת הוא לענין עשה ולא לשבותין ה"נ אתי שבתון דיוה"כ לעשה דאיכא עשה ול"ת גם ביוה"כ כנלע"ד:
אמנם להסוברים דכל חמשה עינויים מה"ת המה דקיי"ל כוותייהו כמבואר באו"ח סי' תרי"א דלפ"ז י"ל דשבתון קאי עלייהו לא בדרך אסמכתא צ"ע אם קאי על עשה ונימי דאיכא עול"ת ביוה"כ וצ"ע לי לדינא כעת לפום ריהטא:
והנה בש"ס יומא ס"ו קאמר שם הש"ס. עתי ואפי' בשבת למאי הלכתא אמר רב ששת לומר שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו כו' יע"ש והקשו בשו"ת שאגת אריה סי' ע' ובנו"ב מהד"ת חאו"ח סי' מ"ו לדעת הרי"ף ורמב"ם ז"ל די"ב מיל הוי מה"ת אמאי לא מוקי לה לענין תחומין (יעיון תו"י ומאירי כאן) יע"ש בנועם פלפולם וראיתי בהגהות מצפה איתן ביומא שם לסתור תי' הנו"ב דכיון דהך ברייתא הוא סתם ספרא בתו"כ דהוא ר' יהודא והוא ס"ל דמירושלים עד צוק היו רק עשר מילין ולזאת לא מצי לאוקמי לתחומין די"ב מיל דמה יענה למש"כ הרא"ש ז"ל בעירובין מ"ו והסמ"ג דר"י ס"ל תחומין דאורייתא ואכתי הול"ל מחמת תחומין לדידי' יע"ש והסמ"ג אינו ת"י לעיין בו אך קושייתו מן הרא"ש ז"ל יש ליישב דהלא ראיית הרא"ש ז"ל הוא. מהא דס"ל לר"י בעירובין ל"ה דבספק הרי זה חמר גמל כר"מ אבל י"ל דס"ל לר' יהודא דרק י"ב מיל הוי דאורייתא ולכך בספק עירוב החמיר יען דיש לו עיקר מה"ת כדאמרי' שם בד' ל"ו לר' יוסי דלכך החמיר בס' טומאה דרבנן (והא דהאמר שם קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן דמשמע דאין לו עיקר מה"ת בי"ב מיל יעיון מלחמות ספ"ק דעירובין ועוד קדמונים שהקשו כן יע"ש ובהגהות אשרי ובנו"ב מהד"ק חאה"ע סי' י"ב מה שתי') אך הרא"ש ז"ל סובב והולך לשיטתו שם בספ"ק דמאן דס"ל תחומין דרבנן גם י"ב מיל הוי דרבנן ושפיר הוכיח דר"י ס"ל כר"ע דתחומין דאורייתא אבל הנו"ב הלא מיישב דעת הסוברים די"ב מיל הוי דאורייתא ולשיטתם שפיר י"ל דס"ל לר"י דרק י"ב מיל הוי דאורייתא והא דפ' כר"מ דבספק הוא חמר גמל הוא מטעמא דיש לו עיקר מה"ת וכאמור וא"ש תי' הנו"ב ז"ל:
ובראשית ההשקפה עלה על רעיוניי ליישב עפמ"ש הרשב"א והריטב"א ז"ל ועוד מפרשים בסוגיא דעליה דהיכא דליכא רק מלקות במלאכת שבת גם לר"א בשבת כ"ה ע"א דבשבת איכא עול"ת מ"מ בזה ליכא עשה רק לאו (יעיון בחידושיי לפסחים נ' ע"א שכן דעת הר"ח ז"ל) גרידא ולזאת א"א לאוקמי קרא לתחומין כי לזה גם בלא קרא דעתי ידעינן דיבוא עשה דשליחת שעיר ודחי לת' דתחומין ראיתי כי קדמוני בזה הר"צ חיות ז"ל בהגהותיו שם וגם בקונט' אחרון לשאג"א שם דבר בזה בדרך קושיא על השאג"א ונו"ב וכ' שם דהוי בעדנא יען דבשעה שהגיע לצוק שנשלם הי"ב מילין אז הוי הכשר מצוה לדעת הפסקי תוס' בזבחים ולדעת הרנב"ר ז"ל בנ"י פ"ב דב"מ יע"ש ואין להקשות דמה יענו לשיטת רבינו יהוסף הלוי ז"ל דמכשירי מצוה לא הוי בעדנא (יעיון בחידושיי לפסחים קט"ו ובחי' סוכה ז') ואין לומר עפמש"כ בהגהות אשרי בספ"ק דעירובין דכיון שאינו כתובה בפירוש לא חשיב עיקר מה"ת ומבואר בנו"ב באה"ע שם במהד"ק דלשיטתו אינו בלאו (יעיון מל"מ פ"א מה' יו"ט ובחידושי לשבת מ"ד וב"ב קל"ה) והתוס' בפסחים נ"ט ע"א ד"ה אתי כ' בשם ר"י ז"ל דבעשה לא בעי' בעדנא (יעיון חידושיי יבמות כ') יע"ש וא"כ ה"נ בתחומין כיון דליכא לאו ל"ב בעדנא דז"א לשיטת הרמב"ם ז"ל שכ' בביאור בפכ"ז מה' שבת דלוקה בי"ב מיל מלאו דאל יצא יע"ש אבל לק"מ כי אין מקום קושיא על רמב"ם ז"ל רק מסוגיא דש"ס אבל מפוסקים הלא יסבור כסברת הרנב"ר ז"ל דמכשירי מצוה הוי בעדנא וזה פשוט:
וי"ל עוד בפשיטות בישוב קושיא זו לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל די"ב מיל הוי מלאו דאל יצא והוי עיקרו מה"ת וא"כ עכצ"ל דהא דקאמר הש"ס בעירובין קסבר תחומין דרבנן גם י"ב מיל דרבנן וכמבואר בנו"ב שם ומדחזי' להש"ס דקאמר ביומא שם כמאן דלא כר' נתן כו' אפי' תימא ר"נ כו' הרי דקמהדר הש"ס לאוקמא אליבא דכ"ע לזאת נאיד הש"ס מישובא דתחומין די"ב מילין כדי שלא נצטרך לאמור דאתי דלא כר"י אח"כ הגיע לידי ספר יד דוד וראיתי כי תלי"ת כוונתי לדעת הגדול שגם הוא תי' כן יע"ש ולענ"ד הוא פשוט ואמת: