חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת מכות · דף ד:
גמ' בשלמא לרבנן כדי רשעתו כו' אלא ר"מ מ"ט אמר עולא גמר ממוציא שם רע כו' מה למש"ר שכן קנס סבר לה כר' עקיבא דאמר עדים זוממים קנסא הוא. מריהטת הסוגיא נראה דטעמא דרבנן הוא יען דס"ל דעדים זוממין ממונא הוא וליכא למילף ממש"ר. וכמבואר בתוס' ד"ה סבר לה יע"ש ולפ"ז יש מקום עיון על פסקי הרמב"ם ז"ל דבפי"ח מה' עדות ה' א' פסק כרבנן ובה' ח' פסק כר"ע דקנסא. וא"כ סתרי הפסקי הדדי וי"ל דהרמב"ם ז"ל קאים בשיטת הרמב"ן ז"ל בפירושא דסוגיא הובא בחי' הריטב"א ז"ל דעיקר טעמא דרבנן הוא יען דלאו דלא תענה אתי לאזהרה דעדי' זוממין לקיים בהם עונש דכאשר זמם. ולזאת אין לנו בו אלא עונש דכאשר זמם במקום שיש בו לקיים תורת הזמה יעוין בחי' הריטב"א ז"ל שכ' דלפירושא דא דקאמר הש"ס בשלמא לרבנן כדי רשעתו כתיב הוא לרווחא דמלתא דבלא"ה כיון דלרבנן ליכא לאו דלא תענה אין עונשין אותו רק בתשלומין לקיים כאשר זמם יע"ש שהאריך ולפ"ז אתי שפיר פסקי הרמב"ם ז"ל. אולם מדברי הרי"ף ורא"ש ז"ל אין נראה כפי' הרמב"ן ז"ל יע"ש וצע"ק: