חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת מכות
דף כ.
תוס' ד"ה מעידין אנו באיש פלוני כו' וא"ת האיך הם יכולין לחייבו גלות בעדותן והא יכול לומר מזיד הייתי כו' והקשה המהרש"א ז"ל הלא אין אדם משים עצמו רשע וגם בהגהות מים חיים להפר"ח עמד בזה יע"ש ובאמת דזה דוחק לומר דקושית התוס' סובב רק לשיטת רב יוסף בסנהדרין ט' דלא ס"ל האי כללא דאאמע"ר. כי מסתימת לשונם אין נראה כן ובשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ק"ע תי' בזה תי' נחמד יע"ש:
אולם לענ"ד לישנא דמזיד הייתי לא משמע דאומר דסבר דמותר וכה"ג כ' השט"מ בב"מ ג' בשם מהר"י כ"ץ ז"ל לדחות תי' אחד על קושית התוס' שם מכח דלישנא דמזיד הייתי משמע שהזיד לעבור בלאו יע"ש אם די"ל דס"ל להתוס' דכיון שהוא אינו מהוה האיסור אך ע"י העדים נודע ואנו רק מסופקין אם במזיד אם בשוגג לכך נאמן וכבר נסתפק בזה המל"מ בפ"ד מה' מלוה אמנם כבר פשטו האחרונים דאין לחלק וכמבואר באורך בברכי יוסף בחו"מ סי ל"ד יע"ש ונראה דהתוס' דהכא קיימי בשיטת הר"י כ"ץ ז"ל (אם כי מב"מ וכריתות י"ב נראה דלא ס"ל הכי נודע דרבים המה בעלי התוס' ואין להקשות מדבריהם אדבריהם) שהובא בשט"מ שם וז"ל ועוד נ"ל דלענין לפטור עצמו מקרבן נאמן אפילו במע"ר כשם שנאמן לחייב עצמו קרבן במקום שמע"ר כגון באשם גזלות ע"כ וכ"כ הרשב"א ז"ל בח"ב סי' רל"א דדווקא לפסול את עצמו או לחייב את גופו אינו נאמן מפני דקרוב אצל עצמו ואאמע"ר הא כל שאינו בא לחייבו נאמן וראייתו מהא דאם ירצה לומר מזיד הייתי יע"ש ובשיטתם קיימי גם התוס' דהכא וק"ל:
דף ג.
כיצד שמין אר"ח בבעל כו' יעוין פירש"י ותוס' ז"ל עדיפת זכותו מזכותה. מדלא פירשו עוד מפני דנשים ממהרות למות מאנשים כמש"כ התוס' בכתובות נ"ב ד"ה רצה נראה דס"ל הטעם כמש"כ התוס' שם פ"ג ע"ב דהטעם הוא מפני שמסתכנות בלידה וא"כ ל"ש עדיפות זה באשה שפסקה מלילד ולזאת לא נקטו עדיפות זאת יען דהיא מלתא דלא פסיקא בכל נשי דעלמא ויעוין מהר"ם שי"ף בכתובות שם דלא כ"כ ובהגהות הרש"ש ז"ל כאן ויעוין שעה"מ סוף פ"ד מה' סוכה:
דף ד:
גמ' בשלמא לרבנן כדי רשעתו כו' אלא ר"מ מ"ט אמר עולא גמר ממוציא שם רע כו' מה למש"ר שכן קנס סבר לה כר' עקיבא דאמר עדים זוממים קנסא הוא. מריהטת הסוגיא נראה דטעמא דרבנן הוא יען דס"ל דעדים זוממין ממונא הוא וליכא למילף ממש"ר. וכמבואר בתוס' ד"ה סבר לה יע"ש ולפ"ז יש מקום עיון על פסקי הרמב"ם ז"ל דבפי"ח מה' עדות ה' א' פסק כרבנן ובה' ח' פסק כר"ע דקנסא. וא"כ סתרי הפסקי הדדי וי"ל דהרמב"ם ז"ל קאים בשיטת הרמב"ן ז"ל בפירושא דסוגיא הובא בחי' הריטב"א ז"ל דעיקר טעמא דרבנן הוא יען דלאו דלא תענה אתי לאזהרה דעדי' זוממין לקיים בהם עונש דכאשר זמם. ולזאת אין לנו בו אלא עונש דכאשר זמם במקום שיש בו לקיים תורת הזמה יעוין בחי' הריטב"א ז"ל שכ' דלפירושא דא דקאמר הש"ס בשלמא לרבנן כדי רשעתו כתיב הוא לרווחא דמלתא דבלא"ה כיון דלרבנן ליכא לאו דלא תענה אין עונשין אותו רק בתשלומין לקיים כאשר זמם יע"ש שהאריך ולפ"ז אתי שפיר פסקי הרמב"ם ז"ל. אולם מדברי הרי"ף ורא"ש ז"ל אין נראה כפי' הרמב"ן ז"ל יע"ש וצע"ק:
דף ה.
גמ' מנא ה"מ אמר אביי נאמר כו' רבא אמר בעי' כאשר זמם לעשות כו' והנה קיי"ל בכ"מ הלכתא כרבא לגבי דאביי וא"כ טעמא בעי אמאי נקיט הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה טעמא דאביי (יעוין בפי' הר"ח ז"ל דכ' באמת טעמא דרבא) וי"ל על פי מש"כ הריטב"א ז"ל דגם רבא ס"ל הגז"ש דאביי אך דקאמר דלא צריכין לגז"ש יע"ש לזאת נקיט הרמב"ם ז"ל טעמא דהכל מודים בו וכעין זה כ' הלחם משנה בפ"א מה' נזירות ה' י"ג יע"ש:
דף ה:
גמ' אמר לי' שמעית מילי מבר נפחא ולא אמרית לי משמי' וטעמא דר' אלעזר היה כדאמר ר"י בר אידי ביבמות צ"ו ע"ב יע"ש:
דף ו.
תוס' אמר ר"י פי' הקונק' כו' וק' לפירושו דא"כ דיני ממונות ניליף מינייהו כו' יעוין מהרש"א ז"ל מה שהקש' וסיים בויש ליישב ואולי כוונתו הקדושה דיש ליישב ולומר דכיון דזה הוי פסול דעדות הוי כמו דרישה וחקירה דאין לחלק בין ד"מ לד"נ רק במידי דתלי בחובה וזכות וכמש"כ התוס' בר"פ אד"מ יע"ש:
דף טו:
גמ' מידי הוא טעמא אלא לר"י כו' לפירש"י ז"ל מבואר דר"י ס"ל דלאו שיקדמו עשה לוקין עלי' ולר"ל גם בלאו שקדמו עשה אין לוקין ויעוין בשו"ת נו"ב מהד"ת חא"ח סי' צ"א די"ל דאזדי לטעמייהו במה דפליגי ביומא ע"ד לענין ח"ש למש"כ השאג"א בסי' פ"ב דטעמא דרמב"ם ז"ל דלוקין על לאו דבי' ובי' יען שהוא לאו שקדמו עש' יעוין שם ובנו"ב ותבין ולא רציתי להאריך יען שהוא רק בדרך פלפול ויעוין בחידושיי לפסחים בד' צ"ה:
י"ד נ"א גמ' גמר עונש מאזהרה. ופי' התוס' דכיוון דהשוום באזהרה ואיכא עונש באזהרה בא העונש בק"ו ולפ"ז למאי דגרסי' בכריתות ג' ור' יצחק סבר עונשין מן הדין ואב"א גמר עונש מאזהרה מבואר דאם דאין עונשין מה"ד מ"מ היכא דאיכא אזהרה בא העונש בק"ו וסעד לדברי המ"מ בפ"ב מהמ"א ה' א' יע"ש ובמל"מ שם ובשו"ת שאגת אריה ז"ל סי' פ' יע"ש:
דף כ.
גמ' אחד המקיף ואחד הניקף לוקה יעוין נ"י שכ' בשם הרמ"ה ז"ל דעבדים אם דלענין מצות דינם כנשים הואיל ויש להם זקן אסורי' בהקפה לכאור' יהי' מזה סעד לדעת המל"מ הובא בשעה"מ בה' מילה דווקא במ"ע שהז"ג דנשים פטורות להך איתקשי עבדים לנשים אבל במ"ע שלא הז"ג דפטרה קרא מגזה"כ לא ילפי' עבדים מנשים בגזה"כ יע"ש וה"נ י"ל בטעם דין הרמ"ה ז"ל אך די"ל דשאני הכא דהטעם דמיעט הקרא בנשים ל"ש בעבדים וצע"ק: