חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת מועד קטן
דף ה.
גמ'. יוצאין לקווץ את הדרכים כו' ומנין שאם לא יצאו ועשו כל אלו כו' ת"ל והי' עליך דמים. ע"כ והר"ח ז"ל בפירושו כ' וז"ל שנאמר ועשית מעקה לגגיך וגו' וכתיב והי' עליך דמים ע"כ הרי הביא שתי המקראות. וזה כוונת התוס' בד"ה והי' עליך דמים פי' ר"ח נקיט לי' להאי קרא מפרשת מעקה דדמי להאי דהוי מכשול ע"כ כוונתם דהר"ח ז"ל בפירושו הביא גם לקרא דמעקה. וצריכין להגי' רק בסי' ר"ח. ולא כמו שנכתב על הגליון וז"ל משם לא מוכח מידי ושם כתיב ק' אחרינא ונ' דצ"ל מפ' מקלט ע"כ הבינו דהתוס' הביאו דברי ר"ח ז"ל דרך פירוש מפני מה הביא הש"ס הקרא דוהי' עליך דמים אבל מה שכתבתי בכוונתם. הוא האמת לענ"ד:
דף ט:
גמ'. ת"ר אלו הן תכשיטי נשים כוחלת ופוקסת כו' יעוין בתוס' ד"ה פוקסת ובש"ס שבת צ"ה ע"א מבואר במסקנא שם דכוחלת משום צובעת יע"ש ותמהו השלטי גבורים שם בשם ריא"ז ז"ל ולח"מ ותי"ט עמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ג מה' שבת ה' י"ב שכוחלת חייב משום כותבת יע"ש. ובעין משפט שהגאון מהרי"ב ז"ל שמח שהאיר השי"ת את עיניו וראה בערוך שגורס שכוחלת חייב משום כותבת יע"ש ועתה נתגלה מקור גירסא זו שנובעת (יעוין בשם הגדולים במערכת ספרים שר"ת ז"ל כ' כי רוב גירסות הערוך ופירושיו נערכין על פי' ר"ח ז"ל) מהר"ח ז"ל שכ' שם בשבת וז"ל וכן הגודלת כו' ר"א מחייב חטאת וחכ"א משום שבות ואוקימנא כוחלת משום כותבת גודלת ופוקסת משום בונה. ירושלמי גודלת משום בונה כוחלת משום כותבת כו' ומדמפרשי רבנן טעמא דר"א ש"מ הלכתא כוותי' ויש מי שחולק ואומר ה' כחכמים דאמרי משום שבות. ומ"ד כר"א טפי עדיף דאיסורא דאורייתא הוא ולחומרא עבדינין ע"כ גם במאירי שם מבואר גירסא זו יע"ש ובגירסתם הלכו הרמב"ם וסמ"ג וברטנורא ז"ל שכ' שחייב משום כותב. ולדינא המאירי וברטנורא פ' כחכמים וכדעת היש מי שחולק שהביא הר"ח ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל תפס שיטתא דרבותי' כדעת הר"ת ז"ל שפ' כר"א. ונתבאר טעם ופסק הרמב"ם ז"ל:
דף טו:
גמ'. אבל אינו משלח קרבנותיו כו'. בזה מיושב מה שהניח בצ"ע הפמ"ג בסי' תקנ"ט בא"א ס"ק ה' וז"ל וצ"ע אם חטא בשוגג ונכשל ח"ו בעט"ב אמאי לא יאמר בט"ב הפ' חטאת ואשם ויה"ר אחריו שמכפר באין ביהמ"ק קיים עם התשובה ע"כ והטעם לענ"ד הוא יען שאין אבל משלח קרבנותיו. ואח"כ מצאתי בפ"ת סי' שפ"ד סק"ב שהביא בשם חומות ירושלים שכ' בשם התב"ש דמח"ט לא יאמר אבל כל ז' פ' הקרבנות ותמה שם הפ"ת דאמאי לא כ' טעם הזכרון יצחק ללמוד אבל מט"ב יע"ש ולק"מ כי באמת גם גבי ט"ב צריכין אנו לטעם התב"ש וכאמור:
דף יח:
אמר שמואל מותר לארס אשה בחולו של מועד כו' ת"ש דתנא דבי שמואל מארסין כו' צ"ע איך מביא הש"ס סייעתא לשמואל מתנא דבי שמואל דאזיל לשיטתו. ולגירסת הר"ח ז"ל דגרס תנא דבי מנשה א"ש:
דף כח:
גמ'. על כל המתים כולן נכנס לבית השמחה לאחר ל' יום על אביו ועל אמו לאחר י"ב חודש כו'. הנה מה"ט כ' הרמ"א ז"ל בסי' קכ"ח סעי' מ"ג וז"ל וי"א דכל זמן האבילות אפי' עד י"ב חודש על אביו ועל אמו אינו נושא כפיו וכן נוהגין במדינות אלו. ע"כ והמג"א שם בס"ק ס"ו העתיק דברי הד"מ דגם באין כהנים אחרים אלא הוא לא ישא כפיו. אמנם האחרונים החזיקו בפסק הכנסת יחזקאל כמבואר בדבריהם שם. גם הישיע"ק שם בס"ק כ"ג כ' שהורה כז הלכה למעשה והסכימו עמו חכמי העיר וטעמא ונימוקו עמו כי אם לא ישא את כפיהם ויתבטל נ"כ מכל וכל חשוב מלתא דפרהסיא (והסמוכין שעשה לסברא זו מש"ס סוכה כ"ו ע"ב. מבואר כדבריו בא"ר סי' תר"ם ס"ק י"ג ובפי' במקומו שם יע"ש ובמג"א סי' תרל"ט סק"ח ובפמ"ג שם) יע"ש אברא כי למש"כ הש"ך בסי' ת' סק"ב בשם מהרי"ו ז"ל דלא אסרינין דבר שבפרהסיא בשבת רק מה שאינו רק תוך ז' אבל מה שנוהג כל שלשים כש"כ ביב"ח שרי יע"ש ובסי' שצ"ג ס"ק ז' ובא"ר סי' תקמ"ח ס"ק ז' וזה נראה דעת הרמ"א ז"ל שפ' בסי' שפ"ט סעי' ג' דגם בשבת אסור האבל ללבוש בגדי שבת ובסוף סי' שצ"ג דגם בשבת ישנה מקומו (אם כי בסי' ת' ברמ"א ז"ל הביא רק טעם הב' הלא בד"מ שם הביא ב' הטעמים. ויע"ש בש"ך) כי כל אלו נוהגין בכל יב"ח. ולפ"ז לשיטת הרמ"א ז"ל דקיי"ל כן כי כל יב"ח לא ישא את כפיו. א"כ אין מקום לטעמא דהישיע"ק דהוי דבר שבפרהסיא. יען שנוהג כל יב"ח וכאמור. אמנם לסט"ז בריש סי' תקכ"ו דגם בנוהג תוך ל' אסור בפרהסיא יע"ש וכ"כ הברכי יוסף בסי' ת' סעי' ב' בשם מהר"י זיין ורדב"ז ז"ל דאין להחליף בגדי שבת וללבוש בגדי חול יען דהוי אבילות בפרהסיא יע"ש ובסי' שצ"ג שהעיד שרבינו האר"י ז"ל לא שינה את מקומו בשבת יע"ש ובגליון מהרש"א ז"ל שם וכן נתפשט כעת המנהג שלא להחליף בגדי חול הרי דקיי"ל דגם מה שנוהג כל ל' או יב"ח אסור בפרהסיא בשבת ויו"ט. וא"כ ה"נ באין כהנים אחרים דהוי כפרהסיא אסור אם כי נוהג יב"ח וא"ש הטעם של הישיע"ק לדידן:
אמנם לדעת הרמ"א ז"ל דנראה דס"ל כמהרי"ו ז"ל א"כ טעמא בעי אמאי השמיט האי דינא דגם באין כהנים אחרים לא ישא את כפיו דנראה דחזר בהג"ה מד"מ וכמש"כ האחרונים) וס"ל דישא בכה"ג לשיטתו ל"ש טעם הישיע"ק וכאמור ונלע"ד דהנה באמת כבר תמה הב"י שם דלא מצא שום טעם לזה. ובשבלי לקט סי' כ"ג שר"י בר"י לא מצא סמך להדיא אך נתן טעם יען שאינו שרוי בשמחה כמבואר בב"י. וכ' שם בשב"ל וז"ל ואומר הרב מצוה להחזיק מנהג הראשונים בכל מה שאדם יכול להחזיק שכ' בתלמוד ירושלמי שהמנהג מבטל הלכ' כו' אלמא מנהג עוקר הלכה ע"כ הרי דקיום הלכתא דא הוא רק המנהג ולכך הב"י שכ' דבארצות הללו לא נהגו כן דחה פסק זה לאחר ז' והרמ"א ז"ל החזיק בו בכח סיומו שכ' וכן נוהגין במדינת אלו ונודע דבדבר שאינו מצוי ל"ש מנהג (יעוין ש"ך יו"ד סי' ק"צ סק"ג) ולכך רק האי דינא דאבל לא ישא את כפיו ביש כהנים אחרים דהמנהג מסייעו פ' כן. אבל שלא יהי' שום כהן אחר לא שכיח רק לפרקים ואין כאן מנהג מסייע (וגם יתבטל מכל המ"ע של ב"כ יעוין תשו' רדב"ז ז"ל ח"א סי' א') שבקו על עיקרא דדינא דשרי. ולמען כי ישראל יתברכו. ויקיום בנו במהרה בלע המות לנצח וגו' ויתהפך מאבל לששון ולשמחה והכי נקטינין בס"ד: