חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת כתובות · דף ס.
ג"מ'. תניא נחום איש גליא אומר צינור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו בצנעה בשבת ואינו חושש מ"ט מתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזרו בה רבנן ע"כ וכ' התוס' בד"ה ממעכן. והא דאמר כ"מ שאסרו חכמים מפני מ"ע אפי' בח"ח אסור היינו דווקא באיסור מלאכה דאורייתא כו' אבל הכא לא נראה אלא מלאכה כלאחר יד דהויא דרבנן ולא גזרו רבנן לאסור בח"ח ע"כ ומכאן סייע הש"ך שיטתו בסי' פ"ז סק"ו שחולק עמש"כ הרמ"א ז"ל שם וז"ל ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף הואיל ואינו רק מדרבנן וסיים שם וז"ל וכנלע"ד דהא אפי' במידי דרבנן חיישי' למ"ע בכמה דוכתי ומהם בש"ס פ' במה בהמה נ"ד ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק משום דמיחזי כמאן דאזיל לחונגא פירש"י לשוק למכור והיינו מ"ע וכדאיתא פ' במה אשה סוף ד' ס"ד והוא מוסכם כו' אע"פ שאיסור מו"מ בשבת אינו אלא מדרבנן כו' וכן מוכח בהדיא בתוס' כתובות פ' אע"פ ד"ה ממעכן כו' דאפי' במידי דרבנן חיישי' למ"ע והכי משמע בדוכתי טובי (ומהם בש"ס שבת י"ט ע"א. ת"ר כו' נותנן מזונות לפני הנכרי בחצר נטלו ויצא אין נזקקין כו' וכ' הרא"ש ז"ל בריש שבת וז"ל ומשמע דווקא כשהנכרי בחצר אבל אם הי' עומד בחוץ ופשט ידו לפנים אסור דנראה כנותן לו ע"מ להוציא ע"כ הרי דאם דאמירה לנכרי הוא רק משום שבות מ"מ בנראה רק כנותן לו ע"מ להוציא שהוא מ"ע ג"כ אסור וגם בנדרים ע"ז ע"א סבר רב יוסף למימר נשאלין נדרים לחכם אבל לא לשלשה הדיוטות משום דמיחזי כדן דינא. אם כי הא דאין דנין בשבת הוא רק מדרבנן מגזירה שמא יכתוב מ"מ מפני מ"ע שמחזי כדן דינא סבר ר"י לאסור וגם אביי דדחי לדברי ר"י הוא רק מפני דאיכא היכרא ואין לחוש. אבל אם הי' חשש דמ"ע דמיחזי כדן דינא הי' מודה לר"י יע"ש) עכ"ל ואין לתמוה על הש"ך דלמה הביא ראייתו מהתוס' הלא מגמ' גופא דקאמר ממעכן ברגלו בצנעה דמשמע בפרהסיא לא מפני שיחשדנו הרואי' דמתכוין לתקן הצינור אם כי לא הוי רק כלאחר יד שאינו אלא מדרבנן מ"מ חיישי' למ"ע כי מהגמ' יש לדחות ולומר כמש"כ הר"ן ז"ל בשבת פ' חבית ד"ה ממעכן וז"ל וא"ת הא דאמרי' הכא ממעכן בצנעה לימא פליגי אמאי דאמרי' שאסרו חכמים מפני מ"ע אפי' בח"ח אסור י"ל כו' אבל הכא הרואה שממעכו יחשוב שהוא מותר דמתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא שרי ואפשר (יעוין במחצית השקל סי' של"ו סק"ט) דלאו דווקא בצנעה דאי לא אפשר בצנעה אפי' בפרהסיא נמי שרינן מיהא כל היכא דמצי למיעבד בצנעה טפי מעלי עכ"ל ולפ"ז אין ראי' מכאן כי בא"א לעשות בצנעה גם בפרסהיא שרי אבל מהתוס' שכ' שדווקא בצנעה מותר אבל בפרהסיא אסור מפני מ"ע ש"מ שפיר שגם באיסור דרבנן חיישי' למ"ע אמנם הנחלת צבי שם תמה על הש"ך דהרי מדברי התוס' האלו יש סתירה לדבריו כי כיון כ' דבמ"ע דרבנן לא אמרינן שאסרו חז"ל גם בח"ח א"כ י"ל דזה טעם הרמ"א ז"ל שהתיר בבשר עוף יען שמבשל בביתו והוי בצנעה וכן תי' בהגהות הג' הר' משה טייטעלבוים ז"ל יע"ש ונלע"ד די"ל בשנדייק עוד קצת במה שהביא הש"ך שתי' ראיות אלו מש"ס שבת הנ"ל ומתוס' כתובות. הלא באמת מוכח כן מדוכתי טובא כאשר העיד הש"ך בעצמו. ואם כי אינו כי רוכלא דליחשב וליזל הלא הי' די לו בראי' חדא וגם במש"כ וכדאיתא פ' במה אשה ד' ס"ד הוא למותר קצת כי עיקר ראייתו הוא מד' נ"ד ושם בד' ס"ד פריך רק הש"ס על רב שס"ל שכ"מ שאסרו חז"ל מפני מ"ע אפי' בח"ח אסור מפני מה מטייל עמו בחצר יע"ש אם כי דיוקי כל דהו יתחשבו. אבל יש מקום לרמז בכל זה כוונה מיוחדת והוא כי המג"א בסי' ש"א ס"ק נ"ו הקשה על מש"כ התוס' שבמ"ע דרבנן מותר בצנעה א"כ מאי הקשה הש"ס שם בשבת ס"ד על רב מברייתא שפוקק לה זוג בצווארה ומטייל עמה בחצר דאינו חשש רק משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא שהוא מו"מ שאינו רק מדרבנן. ומדחד' דפריך הש"ס משמע דגם במ"ע דרבנן אמר רב שאסור גם בח"ח יע"ש ותי' ההפלאה כאן וז"ל ונ' דמה שכ' התוס' הכא דבדרבנן לא גזרו בח"ח היינו דווקא במקום פסידא וכי היכא דהתירו עיקר השבות מטעם דפסידא ה"נ התירו בצנעה משום פסידא דווקא ולא חששו לדרב כו' ע"כ יע"ש ולפ"ז שפיר השיג הש"ך על הרמ"א ז"ל דמתיר גם לכתחלה שא"צ להניח שקדים בבשר עוף אם דאפשר (כי בדעבד גם בבשר בהמה שרי וכמש"כ הט"ז בסק"ד יע"ש) ובזה אין פסידא א"כ גם במ"ע דרבנן יש לאסור בחדרי חדרים וזה שמרומז בציוני המקומות של רבינו הש"ך. כי הביא משבת נ"ד ורמז גם לד' ס"ד דשם הקשה הש"ס על רב וכנ"ל והביא דברי התוס' דכאן שמכל אלו המקומות מוכח דבמ"ע דרבנן ג"כ חיישי' אף בח"ח היכי דליכא פסידא וכאמור. א"כ גם בביתו שהוא בצנעה צריך להניח שקדים אצל בשר עוף בחלב שקדים יען דליכא פסידא חייש' למ"ע וא"ש הכל ומיושב פסק הש"ך: