חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת יומא · דף פג.
ע"ב גמ'. ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל כו' טבל ותרומה תנאי הוא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אומר תרומה ולא טבל אמר רבה היכי דאפשר בחולין דכ"ע לא פליגי דמתקנינן לי' ומספינין לי' כי פליגי בדלא אפשר בחולין מ"ס טבל חמור ומ"ס תרומה חמורה כו' אפשר בחולין פשיטא לא צריכא בשבת. בשבת נמי פשיטא טלטול מדרבנן הוא הכא במאי עסקינין בעציץ שאינו נקוב דרבנן. מ"ס טבל חמור ומ"ס תרומה חמורה לימא תנאי הוא דתניא מי שנשכו נחש קורין לו רופא כו' וגוזזין לו את הכרישין ומאכילין אותו וא"צ לעשר דברי רבי ראב"ש אומר לא יאכל עד שיעשר נימא ראב"ש הוא ולא רבי אפי' תימא רבי עד כאן לא קאמר רבי התם אלא לענין מעשר ירק דרבנן אבל במעשר דגן דטבל דאורייתא הוא אפי' רבי מודה דאי שרית לי' בעציץ שאינו נקוב אתי למיכל בעציץ שהוא נקוב עכ"ל הסוגיא. והנה הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהמ"א ה' י"ז פ' וז"ל טבל ותרומה אם א"א לתקן הטבל מאכילין אותו טבל שאינו קדוש כתרומה ע"כ ותמה המג"א בסי' תרי"ח סק"ט וז"ל וצ"ע על הרמב"ם כו' שכ' סתם טבל ותרומה אם א"א לתקן הטבל סי' כגון שלא יהי' די בנותר מאכילין אותו טבל שאינו קודש כתרומה ע"כ ולא חילק בין מעשר ירק לפירות (דמשמע דגם בירק אם די בנותר אין מותר לאכול בלא מעשר) וקיי"ל ה' כרבי מחבירו ואפשר דמיירי שם בחול ע"כ. וכבר תמהו כל האחרונים על ישוב רבינו המג"א ז"ל דאכתי קשיא שבת דאין לעשר כרבי והמעיין בדבריהם יראה כמה אמאי השמיט הרמב"ם ז"ל דין זה דמעשר ירק גבי נדחקו בישוב דברי הרמב"ם ז"ל והנלע"ד בזה הוא כפי מה שמבואר במאירי כאן להמעין בדבריו הקדושים. דהאי סיומא דאי שרית לי' בעציץ שאינו נקוב אתי למיכל בעציץ שהוא נקוב לא הי' בגירסתו. ודבר זה הביא בשם יש חולקים ותלה שהם פירשו כן הסוגיא והוא ז"ל חולק עליהם וכ' וז"ל וזו של רבי אנו מפרשים בה לא אמר רבי אלא בירק שאינו טבול אלא מדברי סופרים. אבל מה שהוא טבול ה"ת וודאי טבל חמור שאינו ראוי לא לכהן ולא ולא לישראל. ואף זו אינה אלא דחי' בעלמא ואין הלכה כן עכ"ל הרי מבואר פירושו בהסוגיא הוא דלאחר דמסיק וגמר הש"ס דברי רבה חזר הש"ס ואמר דמאי דקאמר לעיל מר סבר טבל חמור ומר סבור תרומה חמורה לימא תנאי הוא דתניא כו' נימא ראב"ש היא ולא רבי פי' דמאן דס"ל טבל חמור הוא כראב"ש ולא כרבי (ומסולק לפ"ז קושית המהרש"א ז"ל כי זה לא קשיא להיפוך דאולי פליגי בדאפשר כי בזה קאמר רבה דכ"ע לא פליגי) ודחי הש"ס אפילו תימא רבי פי' די"ל דגם רבי ס"ל כבן תימא ע"כ לא קאמר רבי התם אלא לענין מעשר ירק דרבנן פי' דהתם ס"ל דמעשר חמור ואין לעשר אבל במעשר דגן דטבל דאורייתא הוא אפי' רבי מודה דטבל חמור וכבן תימא. וטעם הדבר דיש לחלק בין מעשר ירק דרבנן לדאורייתא נלע"ד יען דבמפריש תרומ' ומעשר איכא תלתא איסורא ב' דרבנן. טלטול מוקצה. ואיסורא דהגבהת תרומות ומעשרות משום מתקן (יעוין תוס' יוה"כ) וגם מה שיאכל התרומה והמעשר ולזאת רק בטבל דאורייתא כיון שהוא דאורייתא וחמור יותר מתרומה לא משגחינין כלל במה שיתוסף בתיקונו שני איסורי דרבנן כיון שעי"ז ינצל מאיסור חמור דאורייתא. משא"כ במעשר ירק דרבנן אם דטבל חמור ממעשר מ"מ לא אמרי' לעשות תלתא איסורי דרבנן כדי שינצל החולה מאיסור חד דרבנן אם שהוא חמור זאת היא כוונת הש"ס בדחי' זו ודעת המאירי שאין זו אלא דחי' בעלמא ואין הלכה כן. וטעמו נראה די"ל דלכך עדיפא לתקן את המאכל אם דיש בזה יותר שני איסורי דרבנן יען שיהי' קל האיסור אצל החולה ולמדו מהא דשוחטין לחולה בשבת ואין מאכילין אותו נבלות. כמבואר בדבריו הנעימים ורבי באמת ס"ל כת"ק דתרומה חמורה. ולכך א"צ לעשר (פי' דאסור אך דכיון דראב"ש אמר דאסור לאכול עד שיעשר לכך קאמר רבי א"צ) ולפי פירוש זה א"ש מה דקאמר הש"ס עוד הפעם מ"ס טבל חמור ומ"ס תרומה חמורה ואלולי דמסתפינא הייתי אומר דהאי גירסא דמ"ס כו' הוא כפי פי' המאירי דלימא דתנאי קאי על זה. ולפירש"י ז"ל דקאי על רבה הי' בגירסתו סיומא דאי שרית לי' כו' מה שלא הי' בגירסת המאירי והוא באמת לא גרס האי מ"ס כו' ומיותר הוא וחילופי גירסאות הי' ועתה נתאחדו שניהם ביחד מה שהי' חלוקין מקודם. אבל חלילה לי לשבש הגירסא שלפנינו ויש ליישבה גם לפירש"י ז"ל דכיון דמסיק הש"ס דמיירי בעציץ שאינו נקוב שהוא רק מדרבנן ובזה יש סברא לומר דגם מאן דס"ל דבדאורייתא טבל חמור מ"מ בדרבנן אין לתקן ולעשר וכנ"ל לזאת קאמר הש"ס דמ"מ גם בדרבנן מ"ס טבל חמור ומ"ס תרומה חמורה דמאן דס"ל דטבל חמור גם בדרבנן ס"ל כן (יעוין בהגהות רש"ש ז"ל שדרך בדרך זה. אך באופן אחר ולענ"ד נ' כדברי) וכמש"כ המאירי באמת. הרי מבואר לגירסת המאירי ולפירושו כי בדרבה לא חילק הש"ס כלל בין מעשר ירק דרבנן לדאורייתא. אך בכל גווני בדאפשר לתקן מתקנינן כמבואר בדבריו דס"ל כן להלכה וזה גירסת ופי' הרמב"ם ז"ל ומיושב פסקו שסתם כי באמת בכל גווני בדאפשר לתקן מתקנינן גם במעשר ירק דרבנן ונתבאר פסק ושיטת הרמב"ם ז"ל בדרך פשוט ואמת בס"ד: