אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת יומא › דף עד.

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת יומא · דף עד.

דף עג:

גמ'. גופא ח"ש ר"י אמר אסור מה"ת כיון דחזי לאצטרופי איסורא קא אכיל כו' ת"ל כל חלב ע"כ וקיי"ל כר"י וגם הרמב"ם ז"ל פ' כן בפ"ב מה' שביתת עשור יע"ש מקרא דכל חלב. ותמה הכ"מ עמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' חו"מ ה' ז' שכ' וז"ל האוכל מן החמץ עצמו בפסח כ"ש ה"ז אסור מה"ת שנאמר לא יאכל כו'. דלמה לי לרמב"ם ז"ל הקרא בחמץ הלא בכל האסורים קיי"ל דח"ש אסור מה"ת יע"ש במל"מ. ובשו"ת מהרלב"ח ז"ל סי' י"ז תי' וז"ל והנראה לי בזה ע"צ האומד הוא דאיסור חמץ לא דמי לחלב דמשם למדו הח"ש אסור משום דחלב אסור לעולם ולא הי' לו שעת היתר משא"כ בחמץ שמותר קודם הפסח ולכן הוצרך פסוק בפ"ע לאסור ח"ש כו' ואם זה אמת י"ל דבי"ד מ"ו ולמעלה אין איסור תורה בפחות מכשיעור כו' וצ"ע עכ"ל ונתקשיתי על דבריו מהא דפ' הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' שבועות ובפ"א מה' נדרים דבנדר ושבועה אסור ח"ש אם דהי' לו שעת הכושר והיתר מקודם ומצאתי בגנת וורדים כלל ל"ד שהקשה כן והניח בצ"ע יע"ש וי"ל עפמש"כ בשו"ת אבני מלואים סי' י"ד בביאור שיטת הש"ך ומל"מ דס"ל דלכך אסור ח"ש בנדר ושבועה יען דכן הי' דעת הנודר לאסור עליו כמו כל איסורי תורה דלוקה בכזית איסורא בכ"ש (יעוין מל"מ בה' שבועות שם בישובו שיטת הרא"ם ז"ל שכ' ג"כ סברא זו ואם כי כ' שהוא דוחק זה רק לשיטת הרא"ם ז"ל דס"ל דסתם אכילה הוא בכ"ש יע"ש היטב וגם מה שפקפק האבני מלואים שם על סברא זו יש ליישב. יעוין בטוש"ע יו"ד סי' ר"י ואין עת האסף פה) ג"כ איכא יע"ש ולפ"ז א"ש בנדר ושבועה דמה בכך דהי' לו שעת הכושר סוף סוף הוא אסר על עצמו לאיסורא גם כ"ש ויכול לאסור ע"ע גם דברים המותרים וא"ש אמנם אם כי יישבתי דברי רבינו הגדול מהרלב"ח ז"ל שלא יקשה עליו מהלכות קבועות. אבל לדינא בחמץ מו' שעות ולמעלה אם אסור ח"ש הלא הוא ז"ל בעצמו שם הניח זאת בצ"ע ומר"ן ז"ל פ"ג דשבועות נראה דבשבועה ונדר אסור ח"ש מטעם חזי לאצטרופי וכמש"כ הא"מ א"כ מבואר דלא כמהרלב"ח ז"ל וגם השעה"מ שם חולק עליו גם לשיטתו יע"ש וכן הוא דעת הסמ"ג בגו"ו כלל כ"ז וביו"ד סי' ס"ב בש"ד סק"ג והכי נקטינין גם בחמץ מו' שעות ולמעלה דאסור ח"ש מה"ת ככל איסורי תורה דקיי"ל כר"י. ויש לעיין בהא דקיי"ל דשבועה חלה על ח"ש יען דאין בח"ש עשה ולאו כמבואר (יעוין בתוס' שבועות כ"ב כ"ג) ברמב"ם ז"ל בפ"ה מה"ש ובטוש"ע יו"ד סי' רל"ח אבל בחמץ דנלמד מקרא דלא יאכל ואיכא לאו גם על ח"ש יע"ש במהרלב"ח ז"ל שתמה באמת למה לא לקי על כ"ש יע"ש הרי דאיכא לאו עכ"פ) א"כ לא תחול שבועה על ח"ש. אבל מסתימת שאר פוסקים נראה דח"ש דחמץ דמי לכל חצי שיעורין דשאר איסורין וצ"ע לי הקטן בזה לדינא:

ובתוספת ישינים בד"ה ר"י אמר אסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי כ' וז"ל מיהו ק' להר' אלחנן ז"ל דמ"ש הכא לא יליף מכל חלב אלא איסור אזהרה בעלמא ולא מלקות ואלו בפסחים בפ' אלו עוברין יליף מכל מחמצת לא תאכלו דגן גמור ע"י תערובות ונוקשה בעיניו בלאו דמ"ש כל מחמצת לא תאכלו מכל חלב לא תאכלו ויש לחלק בדרשות כו' ע"כ וי"ל דיען דאמרי' לקמן פ' ע"א כי שיעורין הלמ"מ שדווקא על כשיעור חייב בעונש וא"כ כאן גילתה ההלכה דריבויא דכל לא בא רק לאיסורא בעלמא. או י"ל דריבויא דכל מחמצת אתי לרבות כי חמץ נוקשה וחמץ ע"י תערובות הוא בכלל חמץ וא"כ נכנס תחת סוג דלאו דלא יאכלו חמץ ולזאת לוקה. אבל כאן הריבויא דכל חלב א"א לומר דגילה שכל ציווי דאכילות הנאמרות בקרא אתי גם לח"ש (יעוין תב"ש סי' כ"ט ובשאר אחרונים לענין ע' טרפות) שהרי סתם אכילה בכזית (יעוין מל"מ בה' חו"מ ובה' שבועות שם) לקמן פ"א וא"ש ויעוין בתוס' פסחים מ"ד ע"א ד"ה לענין:

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה