חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת חולין · דף צח:
גמ' לא נצרכה אלא לטכ"ע כו' יעיון ט"ז וש"ך ביו"ד סי' צ"ח שהקשו על פסק המחבר שפ' טכ"ע מה"ת, דא"כ למה נאמן עכו"ם מסל"ת וכ שם הפמ"ג בש"ד סק"ב וז"ל כ' הש"ך דעל המחבר קשיא מס"א לס"ב ובכו"פ אות י"ב תירץ דטועם עכו"ם ואח"כ טועם ישראל דטעימה לא הוי אלא דרבנן כמש"כ הריב"ש ז"ל רפ"ח עכ"ל יע"ש מה שדחה זה הפמ"ג ולכאורה נראה כי בלא"ה שפיר הקשה הש"ך כי אנן קיי"ל כמג"א סי' קפ"ד סק"ז דבס' בירך בהמ"ז צריך לברך גם ברכת הטוב והמטיב כי היכי דלא לזלזלי בדרבנן ה"נ י"ל אם דקיי"ל כי מסל"ת נאמן באיסור דרבנן שאני הכא דאתה מצריך לטעימת ישראל מפני שאתה חושש דשמא שקר בפי העכו"ם א"כ איך אתה מתיר לטעום אותו וצ"ל דלאכילה דאורייתא אין אנו מאמינים לעכו"ם ולטעימה דרבנן נאמן זה לא ניתן להאמר כי היכי דלא לזלזלי בדרבנן דהוי שני הפכים בנושא אחד כמו גבי בהמ"ז. אולם יש לחלק ולומר דשאני בהמ"ז דבברכתו מורה כי עדיין לא בירך אבל בטעימת ישראל אין הפעולה מוכחת דלטעום לענין איסורא מכוון ואם כי כן כוונתו דברים שבלב אינם דברים ובכה"ג אולי לא הוי זלזול לדרבנן. ואין לומר כי מוכרח סברא זאת מהא דפסק הש"ך שם בסק"ח דבמינו וא"מ ונשפך וספק אם יש ששים דדווקא מינו מותר אבל א"מ אסור מפני דהוי ספיקא דאורייתא ומ"מ מתירין מינו כי לגביה הוי ספק דרבנן ולא חיישי' לזלזול שאני התם דהם דברים נפרדים וק"ל וצ"ע וראיתי בפמ"ג שם בש"ד סק"ח שכ' וז"ל וא"כ לכאורה קשיא טובא איך אמרי' רואין ומאן לימא לן שהחתיכה כשרה פלטה כ"כ כמו הנבלה וליכא רוב להיתרא במיחל הנפלט מן הנבלה ונהי דכשרה מותר דאי פלטה נבלה ונבלע בכשרה מ"ה מב"מ ברובא משא"כ להתיר א"מ ויש להעמיס זה ביש"ש כו' הביאו הט"ז דהוי ספיקא דאורייתא וכאמור עכ"ל ונראה לפ"ז דאם יש להסתפק שהיה ס' בא"מ בלחוד בלא צירוף מינו גם לרש"ל ז"ל מותר גם הא"מ כי איכא ס"ס בדאורייתא וס' אחד בדרבנן ספק שמא היה ס' בא"מ בלחוד את"ל שלא היה ס' שמא לא פלטה הנבלה יותר מהכשרה אך שניהם שווים פלטו ואיכא רובא דהיתרא במינו ומותר מה"ת והוי ס"ס בדאורייתא וס' אחד בדרבנן דמהני כמבואר בכלל ס"ס יע"ש וצ"ע: