חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת חולין · דף מב:
גמ'. והא איכא חרותא מרה מאן קתני לה ר"י בר"י אפיק מרה ועייל חרותא. הנה הטור בסי' ל"ה כתב הריאה שניקבה טרפה. ולדעת הדרישה ותב"ש ופמ"ג הכוונה להורות לנו דכל טרפות הריא' בכלל נקובה הוא וא"כ חרותא ג"כ טרפה מפני שסופ' להנקב. וא"כ לכאורה קשיא איך חשבינין אותו בפ"ע הלא בכלל נקובה הו דמנינין לכולהו כחדא כדמסקי' לקמן (יעוין תוס' ד"ה ואמר) וי"ל דהטור ס"ל כיון דלא שוו שעורייהו שכל הנקובות הם במשהו משא"כ בריאה שצמקה דבעי' כול' או רובא מן אונה שלימה (דלא קיי"ל כב"ח כמבואר ביו"ד סי' ל"ו). ולזאת מנינן אותו בלחודא וכמש"כ התוס' בד"ה הנך לענין חסרון דשדרה וחסרון דריאה (ומצאתי אח"כ סברא זאת בלב"ש סי' ל"ה סק"א אות כ"ח יע"ש מש"כ וצ"ע בדבריו):
ואם כי הרמב"ן ז"ל הוכיח מדלא מני חסרון הגלגולת דעכצ"ל דחסרון הגלגולת וחבסא כחד מני להו כיון דהם באבר אחד אף דלא שוו שעורייהו הטור לשיטתו בסי' ל' שהסכים לדעת העיטור ואביו הרא"ש ז"ל שהביא באחרונה דחסרון הגלגולת כשר ולק"מ קושית הרמב"ן ז"ל גם מה שהוכיח הרמב"ן ז"ל מהא דמנינין נחתכו רגליו וצומות הגידי' בחדא י"ל כי הטור ס"ל בפירושא דסוגיא כמש"כ המהר"ם שיף דאזלי לר"י דס"ל חסרון בפני' לא שמי' חסרון וחסיר' דמתני' קאי לר"ש וא"כ ליכא אלא י"ז. והטור לשיטתו בסי' ל"ו דהסכים להעיטור דגם אם נראה החסרון מבחוץ אם עור הריאה שלם כשר וא"כ ניחא ליה לפרש הסוגיא אליבא דהלכתא. ועכצ"ל דצומות הגידים משלים המנין וכמש"כ המהר"ם שי"ף ז"ל. וא"כ מוכח להיפוך דגם באבר אחד אם לא שוו שיעורייהו מנינין אותם לתרתי. ומה שהוכיח הרמב"ן ז"ל מהא דמונין פסוקת הגרגרת בחדא ואית ביה פיסול דעד כמה תחסר דשיעורי' בכאיסור י"ל כמש"כ הט"ז והש"ך בסי' ל"ד דהלא בנסדק לאורך לא חיישינן ועיקר הטריפות תלוי ברוחב מ"מ ביש כאיסר טריפה כי בזה קים להו לחז"ל דבכאיסר אז מותחין אותו לרוחב ומצרפין האורך לרוחב והוי כנסדק רוב הרוחב יע"ש. ולפ"ז הוי כחדא שיעורא וחדא טרפות ובתוס' ד"ה הנך בסופם תי' באופן אחר כעין זה יע"ש. וא"ש שיטת הטור:
ולשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"ש דחסרון גלגולת טרפה ומוכח כסברת הרמב"ן ז"ל דבאבר אחד גם בלא שוו שעורייהו מנינין אותו כחדא. וא"א לומר כתי' הנ"ל הלא הוא ס"ל בפ"ח מה"ש דחרותא אינו בכלל נקובה אך בכלל חסרה וס"ל ג"כ כפי' המהר"ם שיף ז"ל דהסוגיא אזדי לר"י דחסרון בפנים לא שמי' חסרון וחסרה דמתני' אליבי' דר"ש ולדידן צומת הגידים משלים המנין (אם כי הרמב"ם ז"ל מטריף בח' ב"פ אם נראה מבחוץ מ"מ לא נמנה בפ"ע כי כיון דהוי חסרון הוי כש"כ מניקב וכמש"כ הלב"ש שם בסי' ל"ה אות ח' יע"ש) וליכא חסרה במנין הח"י טריפות ושפיר נמנה חרותא דהוא תחת סוג חסרה לשיטת הרמב"ם ז"ל:
ואין להקשות לשיטת הרמב"ם ז"ל דבאבר אחד גם בלא שוו שיעורייהו נמני' לאחד איך יוכל צומת הגידים להשלים המנין הלא כבר נמנה נחתכו רגליו ז"א כי לשיטתו בפ"ח מה"ש דבנחתך עצם אמצעי שלא במקום צוה"ג כשר כל"ב דרב לקמן ע"ו לזאת נמנה לשנים כי נחתכו רגליו הוי באבר ועצם אחר וניטל צ"ה הוי באבר ועצם אחר וטרפות אחרת כי נחתך שם כשר וכמש"כ הלב ארי' בחי' לתוס' ד"ה הנך יע"ש. אם כי מרמב"ן ז"ל דפסק ג"כ לקמן בחי' כל"ב דרב ומ"מ כ' דבנחתכו רגליו וצוה"ג כחדא נחשב מוכח דלא ס"ל סברת הלב ארי' אין זה קושיא אם הרמב"ם ז"ל יסבור כסברת הלב ארי' אשר הוא סברא טובה מעצמותה. אבל להטור שפיר כתבתי די"ל דהוכיח דבאבר אחד ג"כ בלא שוו שעורייהו מנינין אותו לתרתי מדצוה"ג משלי' המנין כי הוא פ' בסי' נ"ה כדעת אביו הרא"ש ז"ל דבנחתך עצם אמצעי טרפה והוי ממש כאבר אחד. וא"ש פלוגתת הרמב"ם והטור אם חרותא בכלל חסרה או נקובה כל אחד לשיטתו וכאמור וק"ל כן י"ל לפום ריהטא ובגוף הדין יעוין בכו"פ סי' ל"ו ובלב"ש בסי' ל"ה ובשו"ת נאות דשא סי' צ"ב ובאחרונים שהאריכו בזה: