חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת חולין · דף יד.
במתני' השוחט בשבת אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה. וז"ל הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה. ואמר השוחט בשבת אם היה שוגג ולפיכך שחיטתו כשרה. ושמא תאמר ולמה לא תהא שחיטת מזיד בשבת כשירה הואיל ואינו מחלל שבת ואין שחיטתו פסולה אחר גמר שחיטה. ואם שחט אח"כ שחיטה שנייה הוא שיהא אסור דע שמשיתחיל לעשות חבורה בצוואר הבהמה הוא מחלל שבת קודם שישחוט שום דבר מן הוושט והגרגרת ואם תרצה לבאר יותר מזה תאמר בשעת שישחוט קצת הסימנים קודם שיגמור השחיטה הוא מחלל שבת ובשעה שיגמור השחיטה הרי הוא פסול עכ"ל הזהב ונודע קושית העולם מהא דקפריך הש"ס לקמן ט"ו ונוקמה במזיד ור"מ הרי דאף במזיד שחיטתו כשירה. ונלע"ד די"ל דהלא יש לאוקמי מתני' גם במזיד ומ"מ יהי' שחיטתו כשרה בעוף שהי' חצי קנה פגום ושחט השאר בשבת דבשחיטת משהו נגמר השחיטה ולא נעשה מומר מקודם ולזאת שחיטתו כשרה וכמש"כ האחרונים ובכו"פ ביו"ד סי' י"א יע"ש אבל י"ל דזה דווקא אם אמרי' בידי אדם אפשר לצמצם דאז יוכל לצמצם דיהיה חצי ממש ובהוספת כ"ש נגמר השחיטה אבל אם נימי דגם בידי אדם א"א לצמצם יש לחוש שמא הוא פחות מחצי וכשהתחיל לשחוט עדיין לא נגמר השחיטה עד ששחט רובו ובמשהו ששחט עד חציו נעשה מומר ושחיטתו פסולה עכ"פ מספק:
והנה מבואר בתוס' לקמן כ"ח ע"ב בד"ה לפי שא"א לצמצם בריש הדבור דרב ס"ל אפשר לצמצם בידי אדם יע"ש ולזאת בסוגיא דבעל המאמר שאמר שאסורה באכילה ליומא הוא רב וע"ז אמרי החבריא. דרב ס"ל דמתני' אתיא כר' יהודא וכפירש"י ז"ל ושפיר הקשה הש"ס ונוקמה במזיד ור"מ כי לשיטת רב דבידי אדם אפשר לצמצם יש לאוקמי בעוף ובחצי קנה פגום וכנ"ל. אבל הרמב"ם ז"ל לשיטתו בפ"ט מה' רוצח ה' ח' דפ' כחכמים דגם בידי אדם א"א לצמצם. וא"כ א"א לאוקמי במזיד ובחצי קנה פגום ועכצ"ל דמתני' מיירי בשוגג. ואולי יש לרמז זה בלשון הרמב"ם ז"ל שכ' ואם תרצה לבאר יותר מזה תאמר בשעה שישחוט קצת הסימנים קודם שיגמור השחיטה הוא מחלל שבת ובשעה שיגמור השחיטה הוא פסול דלכאורה מיותר כי די במה שאמר מקודם.
אבל להאמור יש לפרש דבריו הקדושים. דשלל גם אם תרצה לצייר בעוף ובחצי קנה פגום מ"מ חיישי' לשמא היה משהו פחות מחציו ולזאת בשעה ששוחט אותו משהו מקצת הסימנים נעשה מומר קודם שיגמור השחיטה ובגמר השחיטה הוא פסול ולזאת א"א לאוקמי רק בשוגג וא"ש דברי הרמב"ם ז"ל:
אמנם רוב הפוסקים חולקים על הרמב"ם ז"ל וס"ל דגם במזיד שחיטתו כשרה מפני דבפעם אחד לא נעשה מומר או מפני שהיה בצנעה וכמש"כ התוס' בד"ה השוחט (יעיון בטוש"ע יו"ד בסי' ב' וסי' י"א וב"י ודו"פ וב"ח וט"ז וש"ך) וראיתי בישיע"ק בסי' י"א שרצה לחדש דבעוף יהי' שחיטתו פסולה מטעמא דהקשה הרשד"ם ז"ל ועוד פוסקים דהלא קיי"ל כרבא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ותי' המהריט"ץ ז"ל דלא אמרי' כן רק היכי שנתקן האיסור קצת בזה משא"כ הכא אם נימי דשחיטתו יהי' פסולה מ"מ איכא איסורא משום נטילת נשמה. אבל עדיין קשה לר"י דמקלקל בחבורה פטור א"כ אם נימי דלא מהני ניתקן האיסור קצת כי לא הוי מתקן מפני דשחיטתו פסולה רק מקלקל ומקלקל בחבורה פטור אך י"ל דמ"מ תיקן להוציאו מידי אבר מן החי והתירו לב"נ כדאמרי' בש"ס פסחים ולפ"ז בעוף דכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מלכים ה' י"א דב"נ אינו נהרג על אבמ"ה של עוף וכ' הלח"מ בפ"י ה' ט' דגם איסורא ליכא כי אזהרתן זו היא מיתתן יע"ש וא"כ ליכא תיקון לגבי אבמ"ה אך דמ"מ חייב מפני דמתקן להוציאו מידי טומאה דלא הוי נבילה ואף במקריב לע"א דמ"מ מטמא מ"מ אינו מטמא בגדים אבית הבלועה דזה טומאה חדשה בנבלת עוף טהור. ולפ"ז שפיר אמרי' בעוף כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ובזה יתוקן האיסור קצת כיון דנימי דלא מהני והוי כלא נשחט והוי נבילה ומטמא בגדים בבית הבלועה הוי מקלקל גמור דלאבמ"ה ליכא תיקון בעוף. ולזאת י"ל דבעוף תהיה שחיטתו פסולה בשבת עכת"ד יע"ש:
והנה לכאורה י"ל דבשחיטה בשבת א"א לומר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כדי שיתוקן האיסור קצת כי אדרבה יסתעף מזה איסור אחר. עפ"י מה דאמרי בשבת ע"ה. שוחט משום מאי מחייב רב אמר משום צובע ושמואל אמר משום נטילת נשמה. ומפרש שם הש"ס דלרב ניחא ליה דליתווס בית השחיטה דמא כי היכא דליחזוה אינשי וליתי ליזבנו מיניה ונראה מפירש"י ז"ל שם שצובע בשר בית השחיטה והקשו מפוסקים הלא קיי"ל דאין צביעה באוכלין וכמבואר בטוש"ע או"ח סי' ש"כ יעיון בשו"ת חכם צבי סי' ל"ב ובפמ"ג בפתיחה כוללת לה' שבת. ובא"א בסי' ש"כ שם יע"ש וראיתי בשו"ת בר ליווא חאו"ח סי' ח' שתי' יען שבעודה מפרכסת לאו אוכלא חשיבא ושייך צובע בעודה מפרכסת שאז היא כחיה לכל דברי' ולאו אוכלא הוא יע"ש באריכות אמנם למש"כ התוס' בב"ק ט"ז ע"א ד"ה שחיטה שאינה ראויה דהיכא דשוחטה כראוי והשחיטה כתיקונה אז לא אמרי' מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה והוי אוכל גמור יע"ש היטב לפ"ז ליכא איסור צביעה דאין צביעה באוכלין ולזאת בשחט בשבת כיון דהשחיטה כשרה ליכא אלא איסור נטילת נשמה לשמואל ואיסור צביעה ליכא כי בשחיטה ראויה גם בעוד מפרכסת הוי כאוכל וא"כ א"א לומר כל מלתא וכו' למען יתוקן האיסור דנטילת נשמה בעוף דיהי' מקלקל כי א"כ יהי' שחיטה פסולה. דבעודה מפרכסת הוא כחיה ויהי' חיוב דצובע ומה לי חיוב דצובע ומה לי חיוב דנטילת נשמה. ולית כאן תיקון מידי ולזאת לא אמרי' כל מלתא וכו' וגם בעוף השחיטה כשירה וכמובן אמנם חזי' להרמב"ם ז"ל שפסק בפי"א מה' שבת כשמואל דאינו חייב אלא משום נטילת נשמה כמבואר שם במ"מ. ותמה שם הלח"מ דלמה לא פ' כרב הלא קיי"ל הלכתא כרב באיסורי. ותי' החכ"צ ופמ"ג יען דס"ל לרמב"ם ז"ל דאין צביעה באוכלין לזאת לא פ' כרב (ואי קשיא דכיון דה' כרב באיסורי א"כ יש לפסוק כרב ולפסוק דיש צביעה באוכלין יעיון בתוס' רי"ד ז"ל בשבת דדינא דצביעה באוכלין תליא בפלוגתא דרבה בר רב הונא עם רבא אי יש עיבוד באוכלין ומאן דס"ל אין עיבוד באוכלין ס"ל דאין צביעה באוכלין ולמ"ד דיש עיבוד באוכלין ס"ל ג"כ דצביעה באוכלין ולזאת הרמב"ם ז"ל דפ' בהלכה ה' שם דאין עיבוד באוכלין וכרבא דהלכתא כבתראי לזאת פסק גם הכא כשמואל דאין צביעה באוכלין וא"ש. אח"כ מצאתי בישיע"ק חאו"ח סי' ש"כ שתי' ג"כ כן יע"ש) יע"ש אם דלרמב"ם ז"ל בתחלת השחיטה נעשה מומר ושחיטתו אסורה ובעודה מפרכת היא כחיה ומ"מ ס"ל דאין צביעה אוכלין. ולא כסברת סבר ליווא ומש"כ הבר ליוואי דהרמב"ם ז"ל חזר בחיבורו ממש"כ בפי' המשנה ועיקר ראייתו הוא דהרי בתחלת השחיטה הוי מקלקל יע"ש ז"א כי מלבד דלדעת הב"ה גם באיסור דרבנן נעשה מומר. וא"כ גם במקלקל מ"מ איכא איסור דרבנן ושפיר נעשה מומר וכ"כ הישיע"ק שם בסק"ג יע"ש:
נלע"ד די"ל דכיון דתחלת השחיטה גורם התיקון כי בלא"ה לא היה יכול להכשיר את הבהמה בהשחיטה וא"כ זה הוי גורם לתיקון וכתיקון דמי וכעין סברא זו מצאתי בשו"ת שאגת אריה ז"ל סי' נ"ב יע"ש ובאמת בב"י וב"ח ושאר פוסקים מלבד הדרישה יע"ש) מבואר דשיטת הרמב"ם ז"ל בחיבור כמש"כ בפי' המשנה דבמזיד שחיטתו אסורה יע"ש הרי מוכח דלא כסברת הבר ליוואי וא"כ קמה סברת הישיע"ק דבעוף נימי דהשחיטה תהיה פסולה וכאמור:
אמנם לדינא מסתימת הש"ס והפוסקים מבואר דאין לחלק בין בהמה לעוף ובאחרונים בכו"פ ופמ"ג מבואר דאדרבה בעוף בחצי קנה פגום כשר לכ"ע גם לרמב"ם ז"ל וצ"ע בזה למה דפסק הרמב"ם ז"ל דבידי אדם א"א לצמצם וכמש"כ לעיל דאיכא למיחש שמא הוא פחות משהו. ותהי' שחיטה פסולה מספק לדעת הרמב"ם ז"ל וכנ"ל) וקושית הישיע"ק דנימא כל מלתא וכו' כיון דיתוקן האיסור. הלא להראב"ד ז"ל בה' מלכים שם אבמ"ה של עוף נוהג גם בב"נ וגם להרמב"ם ז"ל כ' שם הכ"מ דמספקא ליה וא"כ לא יתוקן האיסור דתיקן להוציא מידי מבמ"ח. ובפרט דיש לנו שיטת הט"ז בחו"מ סי' ר"ח דבאיסור התלוי בזמן לא אמרי' כל מלתא וכו' יע"ש ובפמ"ג יו"ד סי' ט"ז בש"ד סק"ג שתי' כן בשם היד אליהו יע"ש ולשיטת הש"ך שם בחו"מ היכי דאפשר לעשות בהיתר לא אמרי' כל מלתא וכו' וכאשר תי' כאן הדגול מרבבה ורוב הפוסקים חולקים על הגהות מרדכי כמבואר שם בחו"מ וביו"ד סי' ר"ל יע"ש וגם לשיטת הב"ח והש"ך שם דהוי ספיקא דדינא הלא יש כאן ס"ס ספק שמא היכי דהאיסור תלוי בזמן או שיכול הדבר לעשות בהיתר לא אמרי' כל מלתא וכו' ואת"ל דאמרי' שמא אמ"ה נוהג גם בעוף לב"נ ולא נתקן האיסור ועי"ז לא אמרי' כל מלתא וכו' ואיכא ס"ס דדינא (דמועיל גם בשחיטה נגד חזקה. כי בשביל חזקה לא ישתנה הדין כמש"כ הכה"ג ותב"ש ופמ"ג יעון בחידושיי לגיטין ס"ג ובחי' ב"מ ק"ה) ובלא"ה שערי תירוצים לא ננעלו אבל הדין ברור כנראה מסתימת הש"ס והפוסקים דאין לחלק בין בהמה לעוף וגם בעוף השחיטה כשירה כנלע"ד פשוט להלכה ולמעשה בס"ד: