אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת גיטין › דף פג:

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת גיטין · דף פג:

דף סב.

גמ'. אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה ור' חנינא אמר אשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה מ"ט דרב אב"א משום בזיון דבעל ואב"א משום חצרה הבאה לאחר מיכן מאי בינייהו איכא בינייהו דקדמה איהי ושוי' שליח מעיקרא ע"כ ופרש"י ז"ל דקדמה איהי ושוי' שליח דידה קודם שמכר הבעל ליד שלוחו דהשתא לא דמי לחצר הבאה לאחר מיכן ע"כ וכן פי' התוס' רי"ד ז"ל הרי דבשוי' איהי שלוח ליכא משום חצירה הבאה לאחר מיכן וכמבואר ג"כ בתוס' לעיל כ"ד ע"א ד"ה חצרה ואמרי שם טעמא מאי משום דאיכא בזיון דבעל והכא בעל לא קפיד הרי לנו סוגיא ערוכה דלטעמא דבזיון שרי בלא קפיד הבעל (יעוין חי' רמב"ן ז"ל) ולפ"ז במחובר שני הדברים יחד שעשתה היא שליח מקודם וגם הבעל אומר דלא קפיד שרי גם לרב כי כלהו טעמי ליתנייהו ודבר זה לאו חדש הוא. אך כתוב הוא על ספרי רבותינו הקדמוני' ז"ל הלא המה הרמב"ן ורשב"א וריטב"א ז"ל בחידושיהם ובר"ן אלפסי ז"ל וכ"נ מהב"ש בסי' קמ"א ס"ק ד' וכ"כ הכנה"ג שם בשם מהר"י הלוי ז"ל דזה לכ"ע שרי יע"ש ובס' ל"ו סק"ד:

אמנם ראה זה מה שכתוב עלי ספר התרומה בה' גיטין סי' ק"כ וז"ל הבעל יכול לעשות שליח להוליך גט לאשתו והאשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה אבל אמר רב בפ' התקבל אין האשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה. ואע"ג דר"ח שרי לא אתמר הלכתא כמאן וטעמא דרב דאסור אית דאמרי גזירה משום חצרה הבאה לאחר מיכן ואית דאמרי טעמא משום בזיון דבעל וקאמר א"ב קדמא איהי ושוי' שליח ומשום בזיון ליכא משום חצירה איכא ובירושלמי מוכח דהוי משום בזיון דקאמר עובדא באשה שעשתה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה אמר רב לא יחזיר ופריך מחלפא שיטתי' דרב דאמר אין האשה עושה שליח כו' ומשני אחורי הדלת הי' עומד ושמע את קולה פי' שמע כשעשתה שליח ולא הקפיד א"כ שמע שעשתה שליח קודם שעשה הוא דהשתא ליכא משום בזיון א"כ אם הבעל חפץ שתעשה שליח לקבל גיטה מיד שלוחו כשר ואפ"ה אין טוב שיתקיים הדבר לעשות דשמא ה' כמאן דמוקי טעמא משום חצרה הבאה לאחר מיכן עכ"ל הרי דלקח לו דרך אחר בפי' הסוגיא דבשוי' איהי שליח מקודם קפידא דבעל ליכא (יעוין חי' רשב"א ז"ל) אבל גזרה משום חצרה הבאה לאחר מכאן איכא ואולי בחר לו דרך זה מפני דיוק המפרשים דאמאי לא קאמר הש"ס א"ב היכי דלא קפיד הבעל יעוין בתוס' ובמפרשים הנ"ל:

וגם מפני קושית התוס' ור"ן ז"ל בחידושיו בהא דקאמר הש"ס לעיל כ"ד הניחא למ"ד משום בזיון דבעל אלא למ"ד משום חצרה הבאה לאחר מכאן מאי איכא למימר דאמאי לא שנו הש"ס כגון דשוי' איהו שליח מעיקרא והדר שוי איהו שליח דליכא למיגזר משום חצירה הבאה לאחר מכאן יע"ש כי לפירוש ס' התרומה א"ש וכמובן ומצאתי בהג"ה מל"מ בפ"ד מה"א ה' ז' שהביא בשם הסמ"ג שפי' ג"כ כן וכ' ג"כ כדברי מפני דהוקשה לו קושית התוס' יע"ש גם האבני מלואים שם בסק"ב העיד לנו שכ"מ בהגהות מיימיני בפ"ו דגירושין יעיין שם ובאמת שכן משמע ממש"כ שם וז"ל ולפי הלשון הזה אין האשה יכולה בשום דבר לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ואפי' אם הבעל חפץ בדבר או שעשתה היא שליח קודם שעשה הוא שליח דהשתא אין כאן בזיון דבעל ע"כ ומדכ' דבשוי' איהי מקודם שליח ליכא משום בזיון דבעל עכצ"ל דמפרש הא"ב דקאמר הש"ס דשוי' איהי שליח מקודם איכא משום חצירה הבאה לאחר מיכן. ולאחר שהביא הראי' דמירושלמי מוכח כמ"ד דטעמא משום בזיון סיים וז"ל ומ"מ כ' בסה"ת וס"ה שנכון להחמיר ואין הדבר טוב לעשות כיון דלא אתמר הלכתא כמאן וגם לא נודע איזה טעם עיקר שמא ס' כמ"ד טעמא דרב משום חצירה הבאה לאחר מיכן ע"כ פי' כי לדעת סה"ת וסמ"ג לטעמא דחצירה אין לזה תקנה וכאמור:

ובזה נתגלה כוונת רבינו הטור שכ' וז"ל האשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה כו' ובספר התרומה כ' שאינה יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה ע"כ ולא ביאר טעם הדבר לשיטת סה"ת למען נידע דהיכי דנוכל לתקן לשני הטעמים גם לסה"ת שרי והי' נלע"ד דהטור ס"ל כדעת אביו הרא"ש ז"ל שהביא באחרונה שהיא שיטת רוב הפוסקים דפ' כר"ח ולכך לא חשש להאריך ולבאר שיטת הסה"ת דנדע באיזה אופן שרי גם לשיטתו. יען דלדידי' בכל גווני שרי אמנם ראיתי להב"ח שכתב וז"ל ורבינו דכ' בשם סה"ת בסתם שאינה יכולה לעשות שליח לקבלו ולא כ' הני חילוקי דינים נראה דטעמו משום דאזלי' לחומרא הכא והכא משום דלא נודע לנו איזה טעם עיקר אליבא דרב וכ"כ הגהות מיימיני פ"ו והכי נקטינן לחומרא באיסור א"א והוי ספק מגורשת ע"כ ולא זכיתי בראשית ההשקפה להבין דעתו הרחבה כי למש"כ מקודם פי' רש"י ותוס' ורשב"א ז"ל איך מספיק תי' זה לסתימת הטור הלא גם אם נתפוס חומרת שני הטעמים מ"מ יצויר אופן דיכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה וכנ"ל ולא הי' לו לסתום אמנם עתה נראה כי יפה תי' רבינו הב"ח (אברא כי סתימת לשונו מורה דלא כוון לזה כי הי' לו להביא פי' סה"ת אמנם תירוצו אמת) כי רבינו יעקב ז"ל שכל את ידיו וכ' שיטה זו בשם סה"ת אם כי רבים המה אשר פסקו כרב. אבל הורה לנו כי לפי' הסה"ת ולשיטתו שתפס חומרת שני הטעמים בכל עת וענין אינה יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה וכאמור והוא האמת בסייעתא דשמיא:

והנה מדברי הב"ח נראה דס"ל כי הטור הביא את דברי סה"ת לחוש לדעתו. ולפ"ז לדעת סה"ת וסמ"ג והגהמי"י וטור ז"ל גם בשוי' איהי מעיקרא שליח. ולא קפיד הבעל אינה יכולה לעשות שליח. אבל לדעת רש"י ותוס' ותוס' רי"ד ורמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן ז"ל בהאי גוונא שרי לכ"ע ועתה נחזה בס"ד אם יכולים להורות הלכה למעשה כדעת המקילין ושלא לחוש לדעת המחמירין. ואען ואומר בס"ד:

הלא נודע כי דעת רב האי גאון ור"ח ורי"ף ורמב"ם ותוס' רי"ד ורבינו שמחה ורשב"א ורא"ש וה"ה ז"ל כולם כאחד הסכימו לקבוע הלכתא כר' חנינא. מתרי טעמא חדא מפני דרב תלמיד לגבי ר"ח ואין ה' כתלמיד נגד הרב והריטב"א ז"ל בחי' טען ע"ז וז"ל ואע"ג דרב תלמיד הוא לגבי ר"ח וקיי"ל כר"ח ופשטא דשמעתי' נמי כוותי' אלא הכא כיון דחזי' לר"נ דמספקא לי' אנן לא נגרעו וכדאמר לעיל באידך פרקא דאמר ר"ה דכיון דלא אתמר ה' לא כרב ולא כשמואל כל דאלים גבר ואע"ג דקיי"ל כשמואל בדיני ומשום האי טעמא נמי לא פסקו רבוותא כשמואל וחשו לר"ה בר תחליפא אף כאן נמי ראוי לחוש לר"נ דאסתפקא לי' וכיון שכן נקטינן לחומרא והאשה אינה עושה שליח לקבל גיטה ואם עשאתו לקבל גיטא חיישי' וחולצות ולא מתייבמות ע"כ ונראה לדעתי העני' ליישב קושית הריטב"א ז"ל על טעם זה. והוא דהנה בהא דאמר ר"נ אם איתא לדר"ח עבדי בה עובדא עמדו בזה הרשב"א וריטב"א ז"ל בחידושיהם דמאי אשמעוי' ר"נ הלא פשיטא הוא. ונראה לע"ד דרש"י ז"ל תיקן זאת בצחות לשונו שפי' וז"ל אם איתא לר' חנינא אם הייתי יודע דה' כמותו עבידנא בהאי מילתא עובדא כוותי' ואמינא מגורשת ולא חיישי' לחצירה הבאה לאחר מכאן ע"כ והרשב"א ז"ל כ' עליו ולא הבנתי לשונו פשיטא דאם איתא לדר' חנינא דאמר לא גזר משום חצרה אנן נמי לא גזרינן ומאי קאמר ר"נ ע"כ וגם יש עוד מהדיוק בלשון רש"י ז"ל דשביק טעמא דבזיון דבעל יעוין מהרש"א ז"ל ולומר דס"ל כדעת מי שאומר דכיון דקא לשה לית לן בזיון דבעל דחיקא לי יען דרמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן ז"ל דחו שיטה זו (ומדבריהם בחידושיהם יש סתירה גם לדברי המהרש"א ז"ל יע"ש) אבל למדתי פירוש דבריו הקדושים מדברי הר"ן ז"ל באלפס שכ' וז"ל עבידנא בהא מלתא עובדא כוותי' ואמינא מגורשת ולא חיישי' לחצירה הבאה לאחר מכאן אע"ג דבהאי עובדא דמי להו טפי משום דחד שליח הוא. ע"כ הוסיף הני תיבות מאע"ג וכו' לבאר דברי רש"י ז"ל דר"נ אתי לאשמעוי' דלר"ח לא זו בשני שלוחים דלא דמי כ"כ לחצר הבאה לאחר מכאן לא גזרינן אך גם זו בשליח אחד דדמי ממש לחצירה הבאה לאחר מכאן שהי' מקודם חצירו של הבעל ואח"כ כשקנתה נעשה שלה וה"נ אותו שליח שהי' מקודם של הבעל נעשה עתה שליח שלה מ"מ לא גזרי' ומיושב קושית הרשב"א ז"ל ודיוק המהרש"א ז"ל וכמובן. וא"ש פירוש רש"י ז"ל:

אמנם הרשב"א וריטב"א ז"ל פירשו דר"נ אתי לאשמעוי' דלא בעי' שליחות החוזרות וקושית רבא הוא רק על טעמא דמלתא דס"ל הכי יע"ש ולפירושם נלע"ד לפרש דברי ר"נ עפמש"כ התוס' לעיל כ"ד בד"ה חצרה הבאה לאחר מכאן וז"ל וא"ת למה לי למנקט משום חצרה הבאה לאחר מכאן הו"ל משום שליחות עצמה שהבעל עשה שליח להולכה והאשה תעשה אותו שליח עצמו שליח לקבלה וכי האי גוונא לא מהני משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל ואומר ר"י משום דאותו טעם שלא חזרה שליחות אצל הבעל אינו ברור כ"כ דאיכא דמספקא לי' לקמן בפ' התקבל ע"כ וכ"כ בחי' ר"ן ז"ל שם יע"ש הרי מבואר דיותר קרוב לגזור שלא תעשה אשה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה מפני חזרת שליחות מגזירה דחצירה הבאה לאחר מכאן ולפ"ז י"ל דס"ל לר"נ דאם נימא דבעי' שליחות החוזרת בוודאי יש לחוש לגזירה קרובה כזו שלא תעשה האשה שליח לקבל משליח בעלה אטו שליחות החוזרות ור"ח דס"ל דיכולה לעשות שליח עכצ"ל דס"ל דלא בעי' שליחות החוזרות וזה דאמר ר"נ אם איתא לדר"ח עבדי בה עובדא כי מוכח דגם שליחות החוזרות לא בעי' ורבא השיב לו דגם לר"ח אין לעשות מעשה בעובדא זו כיון דלא חזרה שליחות אצל הבעל וי"ל דגם ר"ח ס"ל דבעי' שליחות החוזרות (יעוין חי' הרשב"א וריטב"א ז"ל) ומ"מ לא גזר אטו הא ולפירוש זה י"ל דטעם ספיקו של ר"נ הוא רק לשיטתו דס"ל דגם שליחות החוזרות תלי בפלוגתא דרב ור"ח ובשליחות החוזרות אסתבר לי' כמאן דסובר דבעי' ולכך דחה האי כללא לפסוק כר"ח שהי' רבו של רב (יעוין תוס' ס' ע"ב ד"ה השתא דלא אתמר) וספוקי מספקי לי'. אמנם למאי דקאמר רבא דגם לר"ח בעי' שליחות החוזרות הדרינין לכללא דאין הלכה כתלמיד נגד הרב ומיושב טעמם הראשון וכאמור:

טעם השני כ' הרי"ף ז"ל וז"ל ואיכא מאן דפסק הלכתא כר"ח ומסייעא לי' למימרא מהאי מעשה דההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו כו' אר"נ כו' א"ל רבא ואם איתא עבדת בה עובדא והא לא חזרה שליחות אצל הבעל שלחוה קמי' דר' אמי שלח להו לא חזרה שליחות אצל הבעל ור"ח בר אבא אמר נתיישב בדבר כו' הוה עובדא ואצרכה רב יצחק בר שמואל בר מרתא גט וחלוצה כו' אלמא מדלא אסתפקא למאן דאסתפקא לי' אלא משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל ומאן דבטלי' כו' מכלל דפשיטא להו לכולהו דה' כר' חנינא דאי ס"ל ה' כרב אפי' חזרה שליחות אצל הבעל לא מספקא להו דגט פסול הוא הלכך ה' כר"ח. ודא הוא סברא דר"ה גאון ז"ל ומסתברא כוותי' ע"כ אמנם הבה"ג ורבינו שמואל בן חפני ור"ת וראב"ן וסה"ת ז"ל פסקו כרב והרמב"ן וריטב"א ור"ן ז"ל הסכימו לחוש לדעתם וכל טענתם לסלק ראי' זו הוא מפני דיש מקום לחקירה זו דשליחות החוזרות גם אליבי' דרב היכי דהבעל לא קפיד דליכא משום סיון דידי' וגם שוי' איהי שלוחה מקודם שעשה אותו הבעל שליח להולכה דליכא משום חצירה הבאה לאחר מכאן דזה גם לרב שרי לולי טעמא דשליחות החוזרות יע"ש ולפ"ז אם נפרש כפי' הסה"ת וסמ"ג דלטעמא דחצירה גם בכה"ג אסור הראי' במקומה עומדת. ולפ"ז בשוי' איהי שליח מקודם וגם הבעל לא קפיד יש להתיר מכח ממ"נ דאם כפי' סה"ת וסמ"ג עכצ"ל דאין ה' כרב וכטעמא דחצירה כי לטעם זה אין מקום לחקירתם בשליחות החוזרות כי בלא"ה בכל גווני אסור ואם נרצה לפסוק כרב ולחוש לשני הטעמים עכצ"ל כפי' רוב הפוסקים דבשוי' איהי שליח מקודם ליכא משום חצירה. ואם גם הבעל אינו מקפיד אז שרי לכל הטעמים וכמש"כ הרמב"ן וריטב"א ור"ן ז"ל:

ואין להקשות על פסק סה"ת וסמ"ג דפ' כר וכטעמא דחצירה ולפירושם מה יענו לראי' זו כי באמת הרמב"ן ז"ל השיב עוד בתשו' ראיה זו כי י"ל דכל פלפולם הוא רק אם הגט בטל מדאורייתא כי למ"ד דבעי' חזרה דשליחות אצל הבעל באין שליחות החוזרות הגט בטל הוא ותצא והוולד ממזר ומאן דאצרכה גט וחליצה פי' דמספיקא דאורייתא תחלוץ ועושה הוולד ס' ממזר ואם נשאת תצא. הא לרבנן וודאי חלצה כרב יע"ש בחידושיו וא"כ י"ל דסמ"ג וסה"ת ס"ל כתי' זה:

אמנם הרווחנו בזה יען דחזי' לרבותינו הרשב"א וריטב"א ור"ן ז"ל דרק תי' הראשון של הרמב"ן ז"ל הי' להם לעיקר ומנא אמינא לה מדחזי' להרשב"א ז"ל דדחה רק תי' הראשון של הרמב"ן ז"ל והעמיד הראי' על מכונה ולכך פ' כר"ח (ויש מקום דיוק על דברת הג"ה מל"מ שם שכ' נגד דברי המ"כ שהביא הב"י ז"ל בסי' ל"ו דגם בקידושין ס"ל שאין האשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה וז"ל גם בתשו' הרשב"א ז"ל ס"ס אלף רל"ו ובמיוחסות סי' קל"א משמע דבקידושין אשה עושה שליח לקבל' מיד שליח בעלה יע"ש ע"כ דמה זה סתירה מהרשב"א ז"ל שהוא מכת הפוסקים כר"ח גם בגירושין לשיטת המ"כ דאזיל לדעת הפוסקי' כרב) כמבואר בחידושיו ולא חשש לתי' הב' של הרמב"ן ז"ל שסותר ג"כ ראי' זו וגם הריטב"א ז"ל לאחר שהביא שיטת הרשב"א ז"ל דלפירושו נסתר תי' הראשון של הרמב"ן ז"ל כ' וז"ל ומי' אפי' לפי' זה ליכא ראי' למיפסק כר"ח כיון דר"נ מספקא למילתי' דר"ח וכדכתי' ע"כ ולא השיב כי יש לנו תי' אחר לסתור ראי' זו ולהעמיד דעת הפוסקים כרב וגם הר"ן ז"ל לא הביא כלל תי' השני. ואולי דסתימת הסוגיא בהא דאצרכה גיטא וחליצה משמע דרק מטעמא דשליחות החוזרות אצרכה זה ולולי חששא זו הי' גט מעליא ולתי' הב' של הרמב"ן ז"ל עיקר משאם ומתנם הוא רק בדינא דאורייתא וזה עיקר והוא חסר ודבר כזה הי' להסוגיא לבאר ולא לסתום וחלילה לשפל ערך כמוני להרהר אחר דברי רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל אך דקאמינא כי אולי זה טעם הרשב"א וריטב"א ור"ן ז"ל דמיאנד בתי' זה ולפ"ז לבד מה שהם לא פי' כפי' סה"ת והסמ"ג למדנו עוד זאת לדעתם הקדושה כי אם נרצה להחמיר ולפרש כפי' סה"ת וסמ"ג א"א לקבוע הלכתא כרב וכטעמא דחצרה (לבר מריטב"א ז"ל והבן) וכדאמרן:

והנה מהירושלמי העידו סה"ת והגה"מ כי מוכת כמ"ד דטעמא משום בזיון אם כי בשיירי קרבן בפ"ו דגיטין בד"ה אני אומר אחורי הדלת הי' עומד כ' וז"ל כ' הגהמי"י בפ"ו מה"ג מסוגיין מוכח דטעמא דרב משום בזיון דבעל ואינו מוכרח משום די"ל דמעשה הי' שקדמה איהי ושוי' שליח קבלה דמשום חצרה הבאה לאחר מיכן ליכא כפי' הבבלי בסוגיין ומשום בזיון דבעל איכא וקאמר דגם לבזיון דבעל ליכא למיחש דאחורי הדלת הי' עומד אבל לעולם דרב פוסל אפי' במקום דליכא בזיון דבעל אי איכא למיחש לגזירה דחצרה הבאה לאחר מכאן ע"כ אמנם באמת צדקו דברי הגה"מ וסה"ת לשיטתם כי לפירושם למ"ד דטעמא משום חצרה הבאה לאחר מכאן בכל גווני אינה יכולה לעשות שליח לקבל גט מיד שליח בעלה גם בשוי' איהי שליח מקודם וא"כ מוכח שפיר מירושלמי כמ"ד דטעמא משום בזיון הרי לנו עוד צד אחד להקל דאם נימא כפי' סה"ת וסמ"ג דלמ"ד משום חצירה בכל גווני אסור מוכח מירושלמי כמ"ד דטעמא משום בזיון ובלא קפיד הבעל שרי והכרעת הירושלמי הוי הכרעה ומכח זה כ' הרא"ש ז"ל בכלל מ"ה סי' ט' דעיקר כטעם זה יע"ש גם הלבוש בסי' קמ"א סעי' א' לא הביא רק טעם זה יע"ש והסה"ת ג"כ לא כ' רק שאין טוב הדבר שיתקיים לעשות דשמא ה' כמ"ד דטעמא משום חצרה הרי דהוא בעצמו ס"ל לעיקר כאידך טעמא כהכרעת הירושלמי אך מצד החומרא חשש לטעמא דחצרה וכמבואר גם בהגה"מ שם יע"ש:

ועתה דיש לפנינו עוד דעת רוב הפוסקים דפסקו כולהו כר"ח והסכימו הריב"ש וב"י ז"ל דעיקר כוותייהו ולזאת הביא דיעה זו בסתם מקודם כדרכו בקודש אך הביא דיעה שני' בשם י"א אח"כ יען דכ' בספרו הארוך מיהו היכי דאפשר ראוי' לחוש לדברי הנוטים לסברת רב מפני חומר א"א אברא כי בסי' ל"ו סעי' י"ב סתם וכ' אין האשה עושה שליח לקבל קידושין מיד שליח בעלה. אבל כבר תמה שם הב"ש בסק"ח וז"ל ולכאורה תמוה כאן פוסק בפשיטות דאינו עושה ובסי' קמ"א הביא פלוגתא בזה ושם משמע דס"ל עיקר דעושה ע"כ ולדעתי העני' נראה די"ל כי זה פשיטא דלהקל גם לדעת הפוסקים כרב אין להקל כי לטעמא דחצירה הבאה לאחר מכאן פשיטא דאינו אלא מדרבנן אך גם לטעמא דבזיון דבעל אם כי הרמב"ן ורשב"א ז"ל הסתפקו בזה אבל יותר נוטה דעתם בלא ידעי' אם קפיד הבעל אינו אלא מדרבנן (ובדידעי' דהבעל קפיד אז גם לר"ח גט פסול הוא יעוין תשו' הרשב"א ז"ל שהובא בב"י ס"ס קמ"א וברמ"א ז"ל) וכיון דמה"ת קידושין גמורים המה א"כ להחשיב אותו לקולא לספק קידושין ז"א אליבא דכ"ע וא"כ אין נ"מ מפסק הב"י גבי קידושין רק להצריך עוד קידושין פעם שנית וזה דבר שאפשר לעשות בקל ובמקום שאפשר כ' הב"י דיש לחוש לדעת המחמירין ולזאת סתם כדעת המחמירין מפני דאינו נ"מ למקום עגון (אם כי יש לצייר בקידשה ומת ואחיו נקטע רגלו שאינו יכול לחלוץ וא"כ לדעת המקילין דהוי קידושין גמורים יש לה תקנה ע"י יבום משא"כ לדעת המחמירין דאין לה תקנה אבל עובדא כזאת שיהי' כולהו בהדדי גם אחד מני אלף לא שכיח וכיון שלא ימצא מקום עגון כזה רק בדרך רחוקה מאוד ע"כ לא חשש הב"י לסתום ובפרט דהי' לו לסמוך עוד על מה שיבאר בסי' קמ"א) אבל בה' גיטין דיוכל להיות בגירשה והלך לו למדה"י ובדרך קרובה יוכל להיות מקום עגון לזאת גילה דעתו הטהורה בזה דעיקר כדעת המקילין רק באפשר יש לחוש להמחמירין וא"ש:

אמנם מבואר דס"ל להמחבר דעיקר כדעת הפוסקי' ד"ה כר"ח אך דמפני חומר א"א אנו מחמירין כדעת הפוסקים כרב גם בפירושא דסוגיא חזי' כי רש"י ותוס' ותוס' רי"ד ורמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן ז"ל פירשו באופן דבשוי' איהי שליח מקודם וגם הבעל לא קפיד לכ"ע שרי ואין לנו נגדם רק סה"ת וסמ"ג והגהמי"י וטור (לפי' הב"ח) ורבים המה המקילין גם בהני תרי טעמי נראה עיקר כמ"ד דטעמא משום בזיון וכמש"כ הרא"ש ולבוש וגם סה"ת וסמ"ג והגהמי"י חששו רק מצד החומרא לטעם השני. ועתה ע"י שלש אלה גם אם נאמר להחמיר ולהחשיב את הכל לספיקא דפלוגתא הלא יש לנו שלש ספיקות גמורות ס' שמא ה' כר"ח ואת"ל כרב ס' שמא ה' כמ"ד דטעמא משום בזיון ואת"ל לחוש לשני הטעמים שמא הלכה כפי' רוב המפרשים ופוסקים דלפירושם בשוי' איהי שליח מקודם וגם הבעל לא קפיד לכ"ע שרי וכאמור:

וא"ת להחמיר מכח מש"כ הט"ז ביו"ד ק"י ס"ק ט"ו וז"ל ודומה לזה האשה שהיא בחזקת א"א ונולדו אח"כ ספיקות במיתת הבעל או בגירושי' אפי' הוה כמה ס"ס לא יועילו כיון שאתה בא להוציאה מכלל א"א שהיתה תחלה ואתה בא לסותרה ממש ע"כ ולא ס"ל כהש"ך שם בכללי ס"ס אות כ"ח דבג' ספיקות מהני אם שכולהו סותרין החזקה ועם הט"ז הסכימו המ"כ ומ"י כמבואר בפמ"ג שם בש"ד בכללי ס"ס (יעוין חו"ד שם דהביא רק דעת הש"ך) התשובה בצדה כי שם בפמ"ג באות כ"ח כ' בשם הכה"ג שכ' בשם הגהות אלפסי והתב"ש דבספיקא דפלוגתא דרבוותא ל"ש לומר אוקמי אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין וסיים והכין הלכתא דפלוגתא או בעיא לא אוקמי אחזקה וא"כ ס"ס בפלוגתא או בעיא הוי ס"ס ע"כ וזה לו ליסוד מונח (אם כי הפר"ח בכללי ס"ס אות י' כ' להיפוך כבר ביאר הפמ"ג בפתיחתו לטריפות דאזיל לשיטתו משא"כ לדידן יע"ש אמנם להפר"ח בלא"ה שרי יען דס"ל שם באות ט"ז דס"ס מהני במקום חזקה יע"ש ויעוין ברמ"א ז"ל בחו"מ סי' כ"ה ובש"ך שם ובהנהגות הוראת איסור והיתר ביו"ד. ובחי' רעק"א ז"ל שם ובשו"ת השיב משה סי' פ"א) עד שהשתמש בזה בכמה וכמה מקומות שם יע"ש. אברא דלענ"ד יש להרהר על זה הכלל מדברי החלקת מחוקק בסי' י"ז ס"ק נ"ה בשאלת תשובה שם שכ' וז"ל הן אמת ראיתי כי הרב בעל מ"ב פסק בשם הרב מזרחי דכל דאיכא פלוגתא בדיני עגונה הולכין להקל והביא ראי' ממס' עדיות כו' ולדעתי הדבר פשוט דכשם דגבי שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת אזלי' לחומרא דאיכא אשה בחזקת א"א ומה לי עדים ומה לי דיינים וא"כ אשה זו בחזקת איסור עומדת ומי יתירה מספק ע"כ הרי מבואר מדבריו דגם בספק פלוגתא אוקמי' אחזקת א"א (יע"ש ברמ"א ז"ל סעי' ט"ו ובח"מ ס"ק ל"א וב"ש ס"ק מ"ז ושאר אחרונים) וגם למה שהעלה הפמ"ג ביו"ד סי' י"ח בש"ד ס"ק ל"ג כדעת השבות יעקב מטעמא דספיקא דשמא פגימה כ"ש הוי פגימה לא הוי ספיקא דדינא ול"ש אוקמי אחזקה וא"כ כיון שבזה צריכין להתחיל תחלה והוי ס' השקול וכשבא ס' השני נוסף על הראשון אם שהוא ע"ד ההזדמן שפיר הוה ס"ס יע"ש נראה לכאורה היפוך זה מתשובת מהר"י בן לב ז"ל שהובא בקונט' עגונות סי' ל"ה וז"ל יש לגמגם אם נאמר מאחר שבגמ' נסתפקו אי סימנין דאורייתא או דרבנן כשיצטרף לזה עוד ס' אם סי' זה הוי סי' מובהק אם נאמר להקל מטעם ס"ס או נאמר העמד אשה בחזקת א"א ע"כ אין להקל ע"כ והרי גם בכאן אנו מתחילין אם סימנים דאורייתא או דרבנן כמו גבי פגימה דהוי ספיקא דדינא ולדעת הפמ"ג כיון דבזה ל"ש אוקמי' אחזקה של א"א כשיצטרף עוד ס' המקרה נחשב לס"ס ואנן חזי' למהריב"ל ז"ל שלא פסק כן. ואולי כי חומר א"ח שאני אמנם לנידון דידן אין סתירה ממהריב"ל ז"ל כי י"ל דלא החמיר רק בנידון דידי' דספק אחד הוי ס' המקרה דהחזקה מסלקת לאותו ספק (יעוין פמ"ג ק"י במ"ז ס"ק ט"ו. ובחי' לעיל בכתובות ט' בתוס' ד"ה לא צריכא) אבל היכי דשני הספיקות הם ספיקא דפלוגתא י"ל דגם הוא מודה (יעוין תורת השלמים בדיני ס"ס במחודשים שהביא דמהריב"ל ז"ל בעצמו בחלק ג' בכמה מקומות סובר דהיכא דשני הספיקות הם פלוגתא דרבוותאי מ"מ נחשב לס"ס יע"ש שהביא בשם כמה וכמה פוסקים דדחו דעת האומרים דלא נחשב לס"ס בשתי ידים וגם הוא הכריע כמותם ויעוין פמ"ג במחודשים אות ג'. וזה הלכה ברורה כנודע בשער בת רבים) דמהני גם נגד חזקה אבל מלשון הח"מ נראה דס"ל דאין הבדל בין ס' המקרה לספיקא דדינא:

אמנם מלבד דרבים המה החולקים עליו הכנה"ג והגהות אלפסי ותב"ש וכן הכריע רבינו הפמ"ג להלכה ולמעשה. בנידון דידן גם להח"מ הוי ס"ס שפיר מטעם אחרינא כי הלא כל מקום צר ס' להחמיר הוא רק לחוש לטעמא דמ"ד משום חצירה הבאה לאחר מכאן וזה אליבא דכ"ע רק מדרבנן וכבר העלה הפמ"ג ביו"ד סי' ל"ג במ"ז סק"ד דבמלתא דרבנן מהני ס"ס נגד חזקה כי טעמא דחזקה מסלק הס"ס הוא מפני דס"ס כי רובא ואמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא והוי פלגא ופלגא אבל בדרבנן שוב הוי ס' ברבנן להקל (יעוין פמ"ג בדיני ס"ס שם שכ' ובדרבנן יש לצדד ואני יודע כי המעיין שם יוכל להתעקש ולומר כי זה תלוי בפלוגתא דט"ז וש"ך אם ג' ספיקות מהני וכיון שכ' למעלה לחוש לדעת החולקים על הש"ך א"כ מה יועיל זה אבל באמת ז"א כנראה להמעיין בכל הישר וראי' לזה מהכרעת הפמ"ג בסי' ל"ג וגם שם נראה דדעתו נוטה לזה יע"ש ובתוספת תוכות ט' ע"א ד"ה ואב"א מש"כ בשם ר"י ז"ל) ע"ש וא"כ בנידון דידן דיש לנו שלש ספיקות אשר בכל ס' בפ"ע נראה עיקר כדעת המתירין רק שאנו חוששין להחמיר בכל ס' בפני עצמו אבל בהצטרפם יחד דמה"ת פשיטא דהוי גט מעליא לכ"ע וכל הספק הוא רק בדרבנן. ואיכא ג' ספיקות. וכולם ספיקא דרבוותאי בוודאי דאין לחוש כלל לחזקת א"א ומכל הני טעמים הנאמרים באמת לענ"ד נראה כי בין בקידושין בין בגירושין יכולה האשה (ביש צורך לזה) לעשות שליח לקבל קידושי' או גיטה מיד שליח בעלה בהצטרף לזה תנאי כפול. דהבעל אמר בפירוש דאינו מקפיד. וגם היא עשתה שליח מקודם שעשה הבעל שלוחו כנלע"ד להלכה ולמעשה בס"ד:

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה