אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת גיטין › דף ע.

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת גיטין · דף ע.

דף ע:

בתוס'. ד"ה מה להלן בעדים ברורים כו' בירושלמי פריך דאמאי איצטריך קרא דלא יוכל בעלה אשר שלחה לשוב לקחתה תיפוק לי' דבלא"ה אסור להחזיר סוטתו כיון שיש עדים כו' ע"כ והנה נודע דברת הפ"י ז"ל בפתיחתו לסדר נשים דלכאורה קושית הירושלמי ליתא יען דאיכא לאוקמי קרא בטענת פ"פ דנאמן מטעם שאחד"א ונאמן על עצמו כשני עדים וא"כ איצטרך קרא למימר דהיכי דנשאת לאחר ואומר שמצאה בתולה שלימה וסד"א שמותרת לחזור לראשון יען דאגלאי מלתא למפרע דראשון לא הי' בקי בטענת פ"פ איצטרך קרא דאפ"ה אסורה לחזור לראשון משום מחזיר גרושתו ואם כר בא"כ א"א לאוקמי יען דבלא"ה אסורה משום גרושה לכהן מ"מ איכא לאוקמי בא"י פמ"ג דמבואר בסוגיא דפ"פ דאסורה דליכא רלא חדא ספיקא ותי' כן קושית הירושלמי יע"ש באריכות בנועם פלפלו ולדברי הפ"י אם נימר דהרמב"ם ז"ל ס"ל הכי לתלמודא דידן לאוקמי קרא בהכי אם כי ס"ל בכ"מ ס' מה"ת לקולא י"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל כהירושלמי שהובא בתוס' בסוגיא דפ"פ דאונסא קלא אית לי' ורובא ברצון וס"ל דמה"ת הוי רובא ולא כמש"כ התוס' שם וכדמשמע מהמל"מ בפי"ח מהא"ב יע"ש והא דהוי ס"ס בא"י יותר מג' אם דהאי רובא מה"ת ול"ש תי' התוס' שם כבר הוכחתי לעיל בחי' ליומא ס"ה דלשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל ס' מה"ת לקולא לא בעי' ס"ס השקולין וכמש"כ הפ"י שם בכתובות יע"ש אמנם אם נימי דפיתוי קטנה אונס ובזה ל"ש דאונסא קלא אית לי' יען שאנו חוששין שנתפתה ולית כאן קלא וכמש"כ המפרשים בסוגיא דפ"פ שם ואכתי קשיא דגם אם נימא לאוקמי קרא בא"י פמ"ג לב"ש מ"מ איכא ס' שמא בעודה קטנה וס' מה"ת לקולא. ועכצ"ל כי פיתוי קטנה לאו אונס הוא ואסורה לבעלה ויהי' מזה סעד כל דהו לשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' סוטה ה' ד' ובפ"ג מהא"ב (יעוין במ"מ בהא"ב ובמל"מ בפי"א מה"א ה' ח' ואולי דלכך לא הקשה המ"מ מסוגיא דיבמות ס"א די"ל דר"פ שם לא שנו כשינויא דרבא יען דס"ל פיתוי קטנה לאו אונס הוא ומיהו י"ל דמסתבר לי' לר"פ שינוי דילי' דהוא לכ"ע יע"ש וברמב"ם ז"ל פי"ז מהא"ב ה' י"ג) דפסק דקטנה שזינתה אסורה לבעלה ולאו אונס הוא יע"ש ולהתוס' דס"ל בכתובות שם דפיתוי קטנה אונס הוא הלא הם סוברים ס' מה"ת לחומרא (יעוין בחי' לנזיר י"ב) ולא בעי' לרובא דרצון שיהי' מה"ת (יעוין בכריתות י"ז דר"מ ור"א ס"ל יש אם למסורות וא"כ ח' אחת שנינו ולא בעי' איקבע איסורא וס' מה"ת לחומרא וביבמות ל"ג לסתם מתני' דהוא ר"מ ושם בס"א לר"א פיתוי קטנה אונס הוא ורמב"ם ז"ל בפ"ח מה' שגגות פ' כחייא בר רב דב' חתיכות בעי' ויש להאריך בזה אבל לא רציתי יען שאינו רק לפלפלא בעלמא ויעוין בהשגות הראב"ד ז"ל שם דחולק על הרמב"ם ז"ל וס"ל דפיתוי קטנה אונס הוא ובפ"י מה' כלאים ס"ל דס' מה"ת לקולא יע"ש) וא"ש שיטתם:

אמנם זה כתבתי רק לשיטת הפ"י ז"ל אבל לעשות מזה קושיא על הירושלמי דלמה לא תירוץ כן נלע"ד דלק"מ מכמה טעמי חדא למש"כ הב"ש בסי' קי"ט סק"ב דלשיטת רש"י ז"ל י"ל דב"ש ס"ל דווקא בזיווג ראשון אין לגרשה רק משום ערוה אבל בזיווג שני גם לב"ש מותר לגרש גם משום דבר. וא"כ לרב אחאי דמשני בכתובות י"א ע"א כאן בבחור כאן בנשוי ומבואר שם ברי"ף ורא"ש ז"ל דבחור אינו נאמן וכן לפירושו קמא בתוס' שם ד"ה מברכתא חביטא יע"ש (ובטוש"ע סי' ס"ח) וא"כ כיון דקרא לב"ש מיירי רק בזיווג ראשון דאז אין לגרשה רק משום ערות דבר לזאת א"א לאוקמי בטענת פ"פ יען כי לא קום לי' ואינו נאמן בזיווג ראשון שהוא בחור. ולק"מ ולשיטת הפוסקים דס"ל דב"ש וב"ה פליגי גם בזיווג שני. וגם להסוברים דגם בזיווג ראשון נאמן בטענת פ"פ. י"ל עפמש"כ ההפלאה בכתובות ג' ע"ב להקשות לשיטת ר"ת ז"ל דהנבעלת לנכרי אינה נאסרת על ישראל א"כ איכא ס"ס גם בא"י פמ"ג שמא באונס ושמא לנכרי נבעלה דאינו נאסרת לישראל. ואף אם נימא דנאסרה מדרבנן מ"מ חשיב שפיר ס"ס כמש"כ הש"ך בכללי ס"ס אות ט"ז בשם או"ה ותו"ח (וזה לענ"ד כוונת התוס' בכתובות בסוגיא בפ"פ דרובא דרצון לא הוי רק מדרבנן ולכך הוי ס"ס כי מדאורייתא לא הוי רובא ואיכא ס"ס ומדרבנן די בחדא ספיקא דתחתיו יע"ש) לענין ספק דגים שנמלחו עם דגים טמאים וס' שהי' בהם שומן יע"ש ותי' דהוי ס' א' בגוף וס' שני ע"י תערובות יע"ש. ומבואר בפמ"ג בסי' ק"י בס"ק ס"ג ובשאר מקומות דרק מדרבנן לא הוי ס"ס ס' אחד בגוף ושני על ידי תערובות. אבל מה"ת הוי ס"ס מעליא יע"ש וא"כ א"א לאוקמי קרא לפ"ז בא"י פמ"ג ובטענת פ"פ. כי מס"ת איכא ס"ס ושרי ורק מדרבנן אסורה. ובזה מתורץ קושית המפרשים דאמאי לא מקשה הירושלמי מקרא דגרושה זונה לא יקחו לכהן הדיוט ותיפוק לי' לב"ש למה לי גרושה הא כל גרוש' זונה היא. ולפ"ז א"ש דשם יש לתרץ דמיירי הקרא בא"כ ופמ"ג דליכא שום ספיקא ואסורה עלי' מה"ת משאחד"א. אבל לאחר אינו נאמן להחשובה זונה. אבל כאן דא"א לאוקמי בא"כ וכנ"ל שפיר הקשה הירושלמי וכאמור:

אמנם אכתי קשיא לדעת החולקים על ר"ת ז"ל (וק"ל כוותם כמבואר בטוש"ע יו"ד סי' קנ"ז ובש"ך שם ס"ק י"ד) וי"ל בפשיטות עפמש"כ הפ"י ז"ל בעצמו כאן וז"ל ויותר נראה דעיקר ג"ש (דדבר דבר) אתא לאשמעי' דאפי' יוצאה מחמת דבר ערוה שזנתה בעדות ברורה אפ"ה תנשא לאחר כו' ע"כ ולפ"ז א"א לאוקמי קרא בטענת פ"פ כי א"כ מאי איצטרך קרא לאשמעי' דאפי' יוצאה מפני דבר ערו' מ"מ תנשא לאחר הלא פשיטא לן דהרי גם עליו אינו אסורה רק מפני דשאחד"א וחזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה אינו אלא מדרבנן יעוין פי' בסוגיא דפ"פ בק"א בד"ה נאמן לאסרה) אבל לא על אחר. אך בזה אינו מיושב עדיין מה דיש להקשות על קושית הירושלמי דהלא משכחת בזינתה בעדי ביום שנעשית ג' שנים ויום אחד דנאסרת על בעלה לדעת הרמב"ם ז"ל וגרשה ונשאת לאחר ואיצטרך שפיר לאשמעי' קרא דמותרות להנשא לאחר ואח"כ עברו ב"ד את השנה דבתולי' חוזרין כדרשת חז"ל בנדרים בפ' הנודר מן המבושל בירושלמי. לאל גומר עלי קטנה בת ג' שנים ויום אחד שנבעלה אין בתולי' חוזרים נמנו ב"ד ועברו השנה בתולי' חוזרין הוי לאל גומר עלי. וא"כ למפרע לא נאסרת על בעלה יען דביאתה לא היתה ביאה רק כנותן אצבע בעין כמבואר בנדה מ"ד ושפיר איצטרך קרא דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה. אם כי בזה י"ל דהירושלמי דכאן אזיל לשיטתו שכ' בסוטה בפ' הי' מביא דקטנה אין לה רצון להאסר על בעלה (הובא בתוס' סוטה כ"ח ע"ב ד"ה מכאן ובמ"מ פ"ג מהא"ב שם) ולק"מ. אבל עדיין קשיא דאיצטרך שפיר קרא דלא יוכל היכא שבאו עדים שזנתה שמחויב לגרשה ונשאת לאחר ואח"כ באו עדי' והזימו עדות הראשונים וא"כ איסור סוטה ליכא. ואיצטרך קרא לאסור משום מחזיר גרושתו ולכאורה הוא קושיא. שוב מצאתי בגה"ש שהקשה כן והניח בצ"ע. ולזאת נלע"ד עפמש"כ הפ"י בעצמו כאן על קושית הרשב"א ז"ל דלמה לא משני הירושלמי דאיצטרך קרא לדאי עביד יען כי פשטא דקרא דלא יוכל קאי אדלעיל דכתיב כי מצא בה ערות דבר. ולב"ש מיירי רק בערות דבר ממש מש"ה איצטרך לאוקמי בירושלמי בשני לאווין (יעוין בנו"ב מהד"ת חאה"ע סי' קכ"ט דמפרש כן גם כוונת הרשב"א ז"ל ונ' דלפני הפ"י ז"ל הי' כתוב בחי' הרשב"א ז"ל דבאי לא משתעי קרא. ושם הובא הגירסא דבהאי לא משתעי קרא ובחי' הרשב"א ז"ל שלפנינו כתוב כמש"כ בנו"ב) יע"ש וא"כ ה"נ כיון דאמרי' לקמן ע"ב ושלחה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר הכתוב קראו אחר לומר שאין זה בן זוגו לראשון זה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו זכה כו' ואם לאו קוברתו שנאמר או כי ימות האיש האחרון כדאי הוא במיתה שזה הוציא וכו' ע"כ הרי דהקרא מיירי דבאמת היתה רשעה ובשלמא לב"ה דלא דרשי דבר דבר לשני עדים דווקא א"כ קאי קרא דוהלכה לאיש אחר על ערוה. וקרא דולא יוכל וגו' איצטרך לדבר דמיירי ג"כ הקרא. אבל להב"ש דהקרא מיירי רק בערות דבר וע"ז קאי קרא והלכה לאיש אחר שזה הוציא רשעה מביתו וכו' וא"כ א"א לומר שבאמת היא כשרה רק דמעיקרה נאסרה ע"י עדים שהזמו אח"כ או ע"י טענת פ"פ ואח"כ אגלאי שהראשון לא הי' בקי בפ"פ. דא"כ אמאי קראה הכתוב רשעה. וגם אמאי נענש מיתה האחרון על ידה (אם כשנשאה עדיין לא נתברר האמת והיתה בחזקת זונה מ"מ רק כפרה צריך כנאמר וד' יסלח לה. אבל אין עליו עונש מיתה עי"ז והיא אינו נקראת רשעה (כיון שבאמת כשרה היא ומותרת לו ועכצ"ל דהאמת הוא כעדים או כטענת הראשון וא"כ בלא"ה אסורה לראשון משום איסור סוטה. ושפיר הקשה הירושלמי ואצטרך לעבור בשני לאווין ומיושב קושית הפ"י ז"ל וקושיתי וגם קושית המפרשים דלמה לא הקשה הירושלמי מקרא דגרוש' וגו' וכמובן וזה פשוט ואמת:

והנה ראיתי בפר"ח שהקשה על הא דאמרי' דלב"ה איצטרך ערוה לאשמעי' דאפי' משום ערוה מותרת להנשא לאחר כדכתיב והלכה והיתה לאיש אחר וז"ל וא"ת והא אמרי' במס' סוטה ונטמאה ונטמאה ב"פ א' לבעל וא' לבועל ומדאיצטרך קרא למיסרא לבעל מכלל דלכ"ע שריא וי"ל כו' ע"כ יע"ש ורב אחד תירוץ כי לכאורה טעמי בעי אמאי הוי אמינא דמשום ערוה לא תנשא לאחר כיון דהגט כורת אך די"ל דהוי אמינא כיון דחשודה על איסור א"א חשודה ג"כ על איסור נדה דחשוד על החמור חשוד על הקל וא"כ י"ל לדעת הירושלמי שהובא בב"ש סי' י"א סק"ג דגם באשת ישראל שנאנסה אסורה לבועל אם דמותרת לבעל ובכה"ג לאו חשוד' היא. ולכה"ג בעי' קרא לאוסרה לבועל עכ"ד ולדרכו לא איצטרך לשנות אליבי' דירושלמי אשר רובם ככלם מן הראשונים דחאו אותו מהלכה וכן הסכימו האחרונים (אם כי במאירי פ' כשם ס"ל כירושלמי אבל דעת התוס' הלא ידוע ויעוין בריטב"א ונ"י ז"ל ביבמות כ"ד. ובברכי יוסף באה"ע שם ובשו"ת חתם סופר סי' כ"ו ושאר אחרונים) דבאשת ישראל גם לבועל מותרת בנאנסה ולדרכו יותר טוב לשנות דאיצטריך קרא לאסור לבועל באשת כהן שנאנסה דבזה כמעט כולם הסכימו לאסור להבועל כיון דנאסרת על ידו לבעלה והיא באמת כשרה ואינו חשוד' כיון דנאנסה ומותרת לכ"ע גם להס"ד:

אמנם גוף סברתו לא נהירא לי כי האם ס"ד דננעל שערי תשובה לפניו הלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה (וגם לדעת הברכי יוסף דנוט' להתיר גם בא"כ אם דלא קיי"ל כן הקושיא במקומי עומדת) והייתי סבור לומר דלאחר שאנו יודעין דאסורה לבועל יש מקום להס"ד לומר דתהי' אסורה לכל העולם כיון דלא קרינין בה והיתה לאיש אחר לכל איש ואיש כמו דלא מהני במתירה לכל העולם חוץ לפלוני לרבנן לעיל פ"ב ולק"מ וכמובן.

אבל גם זה לא נ"ל ויותר נראה לפי ע"ד בטעם הס"ד דהנה מצינו כי גם התורה עשתה סייג לדברי' (יעוין בכ"מ בפ"א מהט"מ ה' ב'. ובפמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת ולעיל בחי' ליומא ז') והוי אמינא דחששה התורה כשתרצה אשה לפרוק מעליה שעבוד בעלה ותתן עיני' באחר ויען שאין בידה תלך ותזנה (באופן שלא תתחייב מית' בידי אדם) למען יתן לה גט פטורין ולזאת גזרה תוה"ק להס"ד דהיוצאת משום ערוה לא תנשא לאחר למען שלא יהי' חוטא נשכר ושוב לא תחטא ולפ"ז פשיטא דגם להס"ד אם מת בעלה דהמיתה גורמת לה ההיתר דמותרת לכ"ע ואיצטרך קרא למעוטי בכה"ג דאסורה לבועל וא"ש:

שם גמ'. א"ל ר"פ לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מאי א"ל מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו בעמוד והחזר קאי התם הוא דגלי רחמנא אבל הכא מאי דעביד עביד ע"כ (יעוין פ"י שהקשה על זאת ההוכחה) אין להקשות דלמה לא הוכיח מהא דאמרי' ביבמות קי"ג ושלחה פרט לשוטה וקטנה שאינה מתגרשת כי ושלחה משמע מי שמשלחה ואינה חוזרת פרט לזו שמשלחה וחוזרות והלא רבא בעצמו אמר שם ס"א ע"ב דפיתוי קטנה אונס הוא וא"כ ה"ה שוטה וכמש"כ המל"מ בפי"א מה"א ולמה לן קרא דלא יוכל לגרשה הלא בלא"ה אסור לגרשה לב"ש רק אם מצא בה ערות דבר וקטנה ושוטה שזנתה מותרת לבעל' ועכצ"ל דכיון דבדעבד אם גרשה גם בלא ערות דבר מגורשת לזאת איצטרך קרא לשוטה וקטנה שגם בדעבד אינו מגורשת ז"א כי משכחת לה ערות דבר גם בקטנה ושוטה באשת כהן דגם אנוסה אסורה ולא מוכח מידי ובפרט לדעת המחלקים בין זיווג ראשון לשני או בין ארוסה לנשואה. או בין מדעתה לבע"כ גם לב"ש כמבואר כל זה בטוש"ע סי' קי"ט ובאחרונים פשיטא דלק"מ וזה פשוט. וראיתי להב"ש שם בסק"ב שכ' וז"ל ולב"ש דאסור לגרש משום דבר א"כ כופין אותו שלא יגרש וקרא לא יוכל לשלחה כל ימיו דכתיב באונס כו' גם י"ל קרא זה אתי דחייב להחזירה אם גירש אותה וא"ל א"כ כל ימי' ל"ל דאיתא בש"ס דחייב להחזירה והשתא בלא כל ימי' נשמע דין זה כו' ע"כ ותמה שם הבית מאיר וז"ל והב"ש כתב ולב"ש דאסור כו' וקרא לא יוכל כו' וא"י מה ק' לו דהא איצטריך הלאו למלקות ואי משום דלא לקי מדהוי ניתק לעשה ע"י כל ימיו אכתי צריך לכהן (יעוין פ"י כאן ובנו"ב שם סי' קכ"ט) ואפילו נימא דלא מסתבר לו לאוקמי הלאו אך לכהן אכתי א"י מה שכתב תו וא"ל א"כ כל ימיו ל"צ דהא אי לא כתיב כל ימיו לא הי' ניתק לעשה ולא הי' קושייתו מעיקרא דהא ללאו אתא ע"כ ובישוב דברי הב"ש לקושיתו הראשונה של הב"מ נלע"ד מה שאמר לי ידי"נ הרב הג' מו"ה שבתי נ"י דכוונת הב"ש הקשות מלישנא דקרא דאמר לא יוכל והי' לו ליכתוב לא ישלחנה כי הדיוק לא יוכל מורה דדוקא כאן לא יוכל אבל באחריני יוכל ובאמת איסורא איכא גם באחריני רק דאינו לוקה יען דליכא לאו מיוחד רק לאו הבא מכלל עשה והוא דיוק נכון וע"ז שפיר תי' דכוונת הקרא הוא דדוקא באנוסה לא יוכל לשלחה שילוחין גמורין כי חייב להחזירה משא"כ באחריני אם עבר וגרש אינו חייב להחזירה. ויפה אמר ולקושיתו השני' של הב"מ נלע"ד דכוונת הב"ש לאביי דמבואר בסוגיא דתמור' ה' ע"א דרק לרבא דס"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ומ"מ לקי כיון דעבר אמימרא דרחמנא. שני הש"ס דאתי קרא דכל ימיו לעשות לאו הנל"ע כי כל ימיו בעמוד והחזיר קאי. אבל לאביי לא איצטרך קרא דכל ימיו רק לאשמיע' דחייב להחזירה כי בלא"ה הוי אמינא איסורא הוא דעביד אי בעי ליהדר ואי בעי לא ליהדר קמ"ל דחייב להחזירה כמבואר שם בל"ק ובל"ב דש"ס שם יע"ש וע"ז שפיר הקשה הב"ש דל"ל כל ימיו דאיתא בש"ס דחייב להחזירה לאביי הלא זה מוכח מלא יוכל לשלחה שחייב להחזירה וכיון שחייב להחזירה ממילא לא לקי בלא כל ימיו לאביי כיון דלא אהני מעשיו כמבואר שם וא"ש דברי רבינו הב"ש ז"ל:

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה