חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת ברכות · דף ב.
במתני'. מאימתי קורין את שמע וכו' וחכ"א נוד חצות ר"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר וכו'. ובגמ' אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר"ג. ותמה רבינו הב"י ז"ל בסי' רל"ה על הרמב"ם וסמ"ג ז"ל דפ' כחכמים (יע"ש בב"ח ובתי"ט במשנתינו) יע"ש וי"ל בשנאמר דטעמא דפלוגתא דר"ג וחכמים הוא דר"ג ס"ל דק"ש דרבנן ולזאת לא עשה הרחקה וחכמים ס"ל דק"ש דאורייתא ולכך לא עשו הרחקה (אם כי מצינו לפעמים כי חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. אבל מצינו גם להיפך בכמה מקומות דבאיסור תורה גדרו יותר מדרבנן) ולפ"ז ר"י אמר שמואל לשיטתו לקמן כ"א ע"א (לגירסת הרי"ף ורא"ש ז"ל) דק"ש דרבנן ולכך פ' כר"ג. אמנם הרמב"ם וסמ"ג ז"ל לשיטתם דפ' כר"א דק"ש דאורייתא ולכך פסקו כרבים שהם חכמים וא"ש.
שם בגמ'. תנא היכא קאי דקתני מאימתי ותו מ"ש דתנא ערבית ברישא ליתני דשחרית ברישא. כו' ואב"א יליף מבריאתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ונדחקו המפרשים הראשונים בתירוץ זה דאינו מעלה ארוכה קושיא הראשונה. ונ"ל ע"פ דרשת חז"ל. אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמי' ל"ג) דקאי על ברית התורה ואמרינן במנחות (צ"ט ע"ב) אר"י בשם רשב"י דאם קרא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימיש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א') יע"ש ובנדרים (ח' ובר"ש ז"ל ריש פאה) והכי איפסקא ברמ"א ז"ל ביו"ד (סי' מ"ו) דבדיעבד ובשעת הדחק או עמי הארצים יוצאים עם ק"ש. וזה דקמשני הש"ס ואב"א נילף מבריאתו של עולם וכיון דקאי התנא על בריאת העולם שהי' בשביל התורה והתורה היא פנת יסוד העולם ורוב העולם אינם יוצאים רק בק"ש ולכך שאל התנא מאימתי קורין את שמע שמקיים בזה הגיית התורה.
שם בתוס'. ד"ה ושבע ברכות הוי כנגד שבע ביום הללתיך כו' ע"כ. ובירושלמי בפירקן ה' ה' איתא וז"ל ר' סימון בשם רשב"נ ע"ש והגית בו יומם ולילה שתהא הגיות היום והלילה שוין ר' יוסי בר' אבין בשם ריב"ל על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך ר"נ בשם ר"מ כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה ע"כ. ודקדק הצל"ח דמה זה שהשמיטו התוס' טעמא דרשב"ל על השבע ברכות יע"ש. אם כי לפירוש בעל ספר חרדים שפי' וז"ל ר"ס בשם רשב"נ על שם והגית בו יומם ולילה כלומר להכי תקנו ברכות לפני ק"ש ולאחריו בין ביום בין בלילה כלומר שג"כ חשובה קריאה של לילה כשל יום ולאפוקי ממ"ד לא איברי לילה אלא לשינה אבל לא נתן טעם למספר שבעה דברכת השכיבנו דתקנו בלילה מפחד בלילה תקנוה (יעוין ישיע"ק סי' רל"ו שהקשה לריב"ל אמאי באמת תקנו ג' בשחרית וד' בערבית ולפי ישובו שהעלה שם תמה על הטור. וגם על התוס' יש לתמוה לשיטתו) יע"ש ולק"מ כי כבר העלה מרפא לזה הפרישה שם בסק"א יע"ש שהוא כעין מש"כ החרדים בטעמא דלא נתן רשב"נ למספר שבעה) הגיות היום והלילה שוין. היינו ק"ש. דאמר בבבלי פרקי שתי הלחם ר"י בשם רשב"י אפי' לא קר אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימיש והגית בו יומם ולילה ולפי שהוא קריאה חביבה תקינו לה ברכות לפניו ולאחריו כמו שתיקנו על קריאת ספר תורה עכ"ל ולפירושו מעיקרא דדקדוקא ליתא כי לית שום טעם על מנין השבע אך טעמא דריב"ל. אמנם להמפרשים שפי' שגם רשב"נ נתן טעם למספר שבעה יש מקום לדקדוק הצל"ח על התוס' וגם על הטור או"ח בסי' רל"ו ובהקדמתו שלא הביא רק טעמא דריב"ל:
ונ"ל עפמש"כ הרשב"א ז"ל בח"י שלהי פרקין ובתשו' סי' נ"א בטעם פלוגתתן הוא דרשב"נ ס"ל דאין קורין פרשה ציצית בלילה וא"כ בשחר קורין ג' פרשיות שלש ברכות ובערב ב' פרשיות וארבע ברכות ונמצא הגיות יומם ולילה שוין וריב"ל ס"ל דגם בערב קורין פ' ציצית מפני יצי"מ ולכך הוכרח לתת טעם אחר דלכך תקנו חז"ל בערב ארבע ברכות כדי שיהי' שבע ברכות ע"ש שבע ביום הללתיך עכת"ד הנעימים יע"ש וא"כ מבואר דלדידן דקיי"ל דאומרים פ' ציצית בלילה כדי להזכיר יצי"מ א"א לומר כטעם רשב"נ ולכך השמיטו טעמו התוס' וטור ולא הביאו רק טעמו דריב"ל דאתי גם אליבא דחלפתא. וזה ברור בתלמידי רבינו יונה ז"ל במתני') וא"ת למה אינו אומר הברכות והא אמרינן גבי ק"ש של שחרית שאע"פ שעבר זמן קריאתה שאומר הברכות כדתנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד ודייקינין מאי לא הפסיד לא הפסיד הברכות וי"ל כו' ע"כ לדעת הרמב"ם ז"ל דלא הפסיד הברכות כל היום בוודאי שפיר הקשה. אך גם לר"ה גאון ז"ל ושאר פוסקים דלאחר ד' שעות הפסיד הברכות. הלא טעמם הוא מפני דלאחר ד' שעות תו לא הוי זמן תפלה לר"י כמבואר בח"י ר"י החסיד ורשב"א ורא"ש ושט"מ ז"ל ותפלת ערבית זמנה כל הלילה ושפיר הקשו תר"י ז"ל בברא"ש ז"ל בסי' א') ומה שאמר בירושלמי שהי' קורין את שמע כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת כו' אלא שהי' קורין פ' שמע כמו שאנו רגילין לקרות אשרי קודם תפלת המנחה כו' יעיון במעי"ט ס"ק י' שהוכיח בראי' ברורה דהפי' הוא קודם תפלת ערבית. וכ"כ החרדים בפירושו על הירושלמי בשם הר"ד אבודרהם ז"ל וכן מבואר במאור ובחי' הרשב"א ז"ל (יעוין בסמיכות חכמים שגם הוא ז"ל דחה הפירוש ה"א מכח הוכחת התי"ט והסכים שהפי' הוא קודם תפלת ערבית ומה דקשיא לי' דאמאי נשתנה ק"ש ממזמור אחר יע"ש שעשה מזה סמוכין לפירש"י ז"ל לא זכיתי להבין דהלא מבואר במאור ובח"י הרשב"א ז"ל דבאמת בכל תפלה שלא הי' סמוכה לחברתה הי' מנהגם לקרות ק"ש יע"ש) ולא כמו שפי' בהגהות מראה כהן קודם תפלת מנחה והגיה בסמ"ג שכ' שהי' רגילין לקרות ק"ש במנחה אחר תפלה ונתבטל אח"כ שצ"ל קודם תפלה יע"ש ומש"כ הוא האמת וכאמור.