חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת ביצה · דף יד:
ר"פ איקלע לבי מר שמואל אייתי לי' דייסא ולא אכל ודלמא במכתשת קטנה עבדוה כו' ואב"א שאני בי' מר שמואל דאיכא פריצותא דעבדי ע"כ הרי דאם עבר ועשה מה שאסור מפני דהוי כעובדא דחול אסור גם לאחרים בדעבד וכמש"כ המג"א בסי' תק"ד סק"ה אם כי המג"א שם הסתפק דלמא דווקא אדם חשוב צריך להחמיר הא"ר שם בסק"ח העלה דגם בספיקא אין לאחרים לאכול. ואין ספיקא של המג"א מוציא מידי וודאי של הא"ר וכ"נ מפשטות דברי הרי"ף ורא"ש ז"ל בהעתקתם סוגיא זו. גם ממש"כ השט"מ כאן וז"ל פי' הריטב"א ז"ל דהוא רצה להחמיר על עצמו דאלו מדינא שריא דהא קיי"ל כר"מ התם במס' שבת ובחולין דאמר דהמבשל בשבת שיאכל בו ביום לאחרים ע"כ דנראה דלדידן דקיי"ל בטוש"ע סי' שי"ח כר"י אסור מדינא וכמש"כ המחצית שם ומה שרצה להסיב את כוונת השט"מ כדי לסתור הוכחה זו לענ"ד אינו נראה כי לכאורה אינו מובן כלל. דהלא גם ר"מ מודה דבמזיד אסור בו ביום גם לאחרים והכא חיישינן לעבדי פריצי דעבדי בגדולה במזיד ואמרי דעשו בקטנה ועכצ"ל כוונתו יען שכאן לא אסר רק מפני עובדין דחול ואינו אלא מדרבנן כיון דקיי"ל דבשוגג גם בדאורייתא שרי לאחרים עכ"פ יש להקל בדרבנן גם במזיד (יעוין חולין י"ד בסוגיא ובתוס' ותראה כי דוחק גדול לומר דחשט"מ ס"ל דלר"מ שרי לאחרים גם במזיד נגד דעת כל המפרשים ופוסקים יעוין בסי' שי"ח) ולפ"ז מוכח דרק צירוף הקולות ד"ה כר"מ. וגם אינו אסור רק מפני עובדין דחול זה וזה גרמו ההיתר וא"כ לדידן דקיי"ל כר"י גם בזה אסר בדעבד גם לאחרים (וכמבואר בלבוש בריש סי' שי"ח דגם באיסור דרבנן אסור לאחרים במזיד וגם בשוגג לדידן כמש"כ שם הפמ"ג במ"ז ס"ק א"ב יע"ש ובפמ"ג בסי' תק"ד שם) מעיקר הדין ולזאת כיון דגם מהשט"מ נראה כא"ר וגם המג"א ספוקי מספקי לי' (ולט"ז גם בספיקא דדינא אזלי' להחמיר בס' דשיל"מ) נקטינין כפסק הא"ר דאסר לכ"ע ולא דווקא לאדם חשוב. ולפ"ז גם אם עבר ועשה גבינה ביו"ט שהוכיח המג"א בסי' תק"י סקי"א טעם האיסור מפני שדרך לעשותו לימים רבים והוי עובדא דחול אם דעל הדיוק שעשה המג"א שם משבת קל"ד חלק הח"מ הובא במחצית שם ובאמת כפי הח"מ מבואר בפיר"ח ז"ל בשבת שם יע"ש. אמנם מירושלמי ספ"ק דמכילתן שהביאו כל הפוסקים וגם בב"י שם וז"ל מהו להעמיד חלב ביו"ט אם אומר את כן אף הוא חולב ומעמיד מיו"ט לחול ע"כ נראה כמג"א (וכן ראיתי בשיירי קרבן שם. ומה שהקשה על המג"א. יש ליישב קצת לדידן דקיי"ל כרבה בהואיל יע"ש ותבין) כי גם בגיבון שייך זה הטעם. וגם בהג"מ בפ"ג מה' יו"ט כ' על מש"כ הרמב"ם ז"ל דאין עושין גבינה וז"ל אפי' להעמיד חלב אסור דגרסי' בירושלמי כו' הרי דעמידת החלב קיל מעשיית גבינה מד"כ ע"ז אפי' (יעיון בפיר"ח ז"ל בספ"ק דמכילתן ובחי' מאירי כאן ב' ע"ב ובחי' הרשב"א ז"ל בשבת צ"ה) וכיון דעיקר טעם איסור עשיית גבינה הוא מפני שדרך לעשותו לימים רבים והוי כעובדא דחול (ולזאת גם בא"א לעשות מעיו"ט אסור כמבואר שם בפמ"ג. וגם הב"ח פ' כן מטעם אחר יע"ש) א"כ בעבר ועשה במזיד בכור גם לאחרים בפרט במגבן דלדעת קצת פוסקים הוא ה"ת כנראה מריהטת הסוגיא דמצניע שם (יעוין ר"ן ז"ל לקמן בריש אין צדין) בוודאי נקטינין כפסק הא"ר לאסור גם לאחרים כנלע"ד: