חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת בבא קמא
דף כב:
תוס' ד"ה בגדי דחד יעוין מהר"ם מלובלין ז"ל במש"כ דבתירוץ הר"י ז"ל לאו מיושב הך דהכא וצע"ק דבתוס' כתובות ל' ע"ב ד"ה רב אשי מבואר להדיא דבתירוצא דא מיושב גם הך דהכא דעבד כפות יע"ש וזה כמש"כ בהגהות הרש"ש
דף כו.
תוס' ד"ה ולא תהא ויש לומר צרורות יוכיח כו' ואין משלם אלא ח"נ וכתב המהר"ם שי"ף ז"ל וז"ל וא"ל הא ע"כ מדבעי הלכתא לצרורות דאינו משלם אלא ח"נ ש"מ דשן ורגל נזק שלם משלם דאפשר כו' ע"כ כוונת ציון המהר"ם שי"ף ז"ל קושיא זו על תירוצא של התוס' לשלול תיר של התו"י ההובא במהר"ם מלובלין ז"ל דהאי ק"ו אליבא דסומכוס דאמר צרורות משלם נ"ש יע"ש כי לתירוץ התוס' עכצ"ל דהאי ק"ו לא אזיל אליבי' דסמכוס וגוף דברי המהר"ם מלובלין ומהר"ם שי"ף ז"ל מבוארים בשטה מקובצת יע"ש באריכות:
דף מא:
תוס' ד"ה לרבות ת"ח וא"ת מפני שיבה תקום למה לי תיפוק לי' מהכא וי"ל כו' למש"כ התוס' בשבועות כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי לה דעל עשה לא חייל שבועה אבל על מה דאתי מריבויא דליכא אלא איסורא בעלמא חייל יש ליישב קושית התוס' וכמובן (ובדבור הקדום שכ' דלא ניחא לי' למדרשי לאוקמי לעשה יתירא א"ש כי בלא"ה איכא עשה ויעוין מהר"ם שי"ף ז"ל וצ"ע בדבריו) ושיטת התוס' דכאן י"ל או דס"ל כשיטת הרשב"א ז"ל שם בשבועות דגם על ח"ש לא חייל שבועה או דס"ל דגם על עשה חייל יעוין פמ"ג בפתיחה לה' שחיטה אולם עדיין צ"ע כי יש להמציא נ"מ אחריתי בין עשה לריבויא וצ"ע בקושית התוס'. והא דלא פירש בואהבת את ד' יעוין תשו' מהרי"ל ז"ל סי' א' ובשט"מ בכורות ו' מש"כ בשם הרא"ש ז"ל ובשט"מ כאן מש"כ בשם הראשונים ז"ל ופ"י ז"ל בקידושין ל"ז ויעוין מהרש"א ז"ל ח"א יומא פ"ו ע"ב בד"ה שיהי' ש"ש מתאהב על ידך דנראה היפוך דבריהם יע"ש ולמש"כ שם יש ליישב קושית' דבואהבת צריכין האת למה דדרשי' שם שיהי' שם שמים מתאהב על ידך יע"ש:
דף סב:
תוס' ד"ה יצאו קרקעות. וא"ת כיון דאימעיטי משבועה כו' וי"ל דאיצטרך כו' ומיהו לפי מה דמסקי' לקמן האי כל ריבויא הוא כו' וא"ת וגניבה בקרקע היכי שייכא וי"ל כו' ע"כ יש לפרש קישור דבריהם כי למאי דדריש בכלל ופרט וכלל דמה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאינם מטלטלים יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות אין להקשות וגניבה בקרקע היכי שייכא. כי יש לומר דנפקא מינא לעבדים דשייכא בהם גניבה מכל מקום אין בהם כפל מפני דהוקשו לקרקעות. אבל למאי דקאמר התוס' מקודם ומיהו לפי מאי דמסקי' לקמן האי כל ריבוי הוא כו' וא"כ ק' קושית הש"ס דהני פרטי ל"ל ועכצ"ל כשינויא דחד למעוטי קרקע וחד למעוטי עבדים וכיון דאיכא פרטי מיוחד לקרקע שפיר הקשו התוס' וגניבה בקרקע היכי שייכי ומדיוק ו' המוסיף של וגניבה וק"ל:
דף סג:
גמ'. תנן התם היכן פקדוני אמר לי' אבד כו' הודה על פי עצמו משלם קרן וחומש ואשם. היכן פקדוני אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן כו' הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ע"כ לפי גירסא זאת דבאבד נאמר הודה על פי עצמו ובגניבה הודה מעצמו יש לפרש כי בדיוק נאמר כי הוראת מעצמו מורה שלא בא הודאה רק מעצמו ולא עפ"י עדים כלל ועפ"י עצמו י"ל כי מקודם באו עדים ואח"כ הודה גם הוא עפ"י עצמו מבואר לקמן ס"ה ע"ב דממון שאינו משתלם בראש אינו מוסיף חומש ולרשב"י אף אשם ליכא יע"ש ולזאת ברישא דמיירי באבדה שאין שם כפל נקט הש"ס לישנא דהודה עפ"י עצמו כי אם שבאו עדים מקודם מ"מ כיון שהודה אח"כ עפ"י עצמו משלם קרן וחומש ואשם. אבל בסיפא דמיירי בגניבה לזה דווקא מעצמו ולא באו עדים מקודם דליכא כפל משלם קרן וחומש ואשם ומדיוק הלשון היטב. אולם לקמן ק"ו ק"ח וגם בשלהי שבועות נאמר גם באבידה הודה מעצמו ונראה דגם בכאן הי' כן הגירסא לפני התוס' רי"ד ז"ל ולזאת כ' שלאו דווקא מעצמו דברישא יע"ש:
דף ע:
תוס' כמאן כר"ע וא"ת כו' וי"ל דהכא איירי שזרק לחצר דרך פתח או דרך חלון ולא מעל מחיצות החצר וא"ת ומ"ש דבגיטין נקט רבי והכא נקט ר"ע כו' פי' דכיון דלא מיירי בזרק מעל מחיצות החצר אך דרך פתח או חלון וי"ל דמיירי במקורה ובכה"ג גם רבי מודה דכמו שהולח' דמיא ומ"ש דנקט ר"ע ותי' מ"מ מדסתם משמע דמיירי בכל גווני ולכך נקט ר"ע וק"ל:
דף עא.
גמ' אמרי מאן חכמים ר"ש דאמר שחיט' שאינה ראוי' לא שמה שחיטה כו' אלא שבת שחיטה ראוי היא דתנן כו' אמרי סבר לה כר"י הסנדלר דתנן כו' וכו' אלא למ"ד דרבנן אמאי פטרי רבנן אשארא כו' ע"כ וז"ל הרי"ף ז"ל בפ' כירה גרסי' בפ' מרובה המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר"מ ר' יהודא אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית כו' וכו' פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מעשה שבת דאורייתא וחד אמר מעשה שבת דרבנן כו' וקיימא לן דבכל התורה כולה רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וש"מ דליתא לדר"י הסנדלר הלכך ה' כר"י כו' עכ"ל הטהור ותמה שם הרז"ה ז"ל והרא"ש ז"ל כאן דהלא ר"א ורבינא לא נחלקו בסברת עצמן אלא בפי' דברי ר"י הסנדלר דחד אמר דר"י הסנדלר אסר מעשה שבת מדאורייתא וחד אמר מדרבנן והרא"ש ז"ל הוסיף להקשות דאדרבה מדפליגי אמוראי בתראי בפי' דברי ר"י הסנדלר הי' מסתבר דהלכה כוותי' יע"ש ובר"ן ז"ל ובמלחמות בשבת שם וי"ל דהנה בחולין ט"ו ע"א גרסי' אלא אמר רב אשי רבי יהודא דמבשל היא כו' יע"ש הרי דסתם מתני' כר"י וכן סתם מתני' בפ"ב דתרומות משנה ג' יע"ש א"כ להכלל הידוע דהלכה כסתם משנה בדין הוא דתיקום הלכתא כר"י. אולם לעומת זה איכא כלל להיפוך כיון דאמוראי פליגי בפי' דברי ר"י הסנדלר משמע דהלכתא כוותי' וכמש"כ הרא"ש ז"ל (יעוין דרישה או"ח שי"ח וכיון דאיכא כללא נגד כללא הוי ספיקא דדינא (אם דאיכא תרי סתמי כר"י מה לי חד סתמא או תרי סתמי כמבואר ביבמות ק"א ושאר דוכתי ואין לומר דאיכא עוד כללא לפסוק כר"י יען שהוא מכריע הלא בברייתא לא נאמר כלל זה כמבואר בשבת מ' יעוין תוס' עירובין מ"ג ד"ה הלכה ולקמן קט"ז ד"ה הכרעה שלישית) ולפ"ז אם לר"י הסנדלר מעשה שבת דאורייתא הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא. אבל אם גם לר"י הסנדלר אינו אלא מדרבנן הוי ספיקא דרבנן ולקולא וזה פירוש דברי הרי"ף ז"ל. ודקיי"ל בכל התורה כולה דר"א ורבינא ה' כדברי המיקל וא"כ אף לר"י הסנדלר דאוסר מעש' שבת הוא רק מדרבנן ולזאת שמעינין מינ' דליתא לדר"י הסנדלר דכיון דאיכא כללא נגד כללא והוי ספיקא דרבנן וכנ"ל ולקולא אמרי' ודלא כר"י הסנדלר אך כר"י וכסתם מתני' דתרומות ודחולין ומיושב דברי הרי"ף ז"ל:
והוגד לי בשם הג' מוס' מענדל חריף ז"ל מסאטיניב שתי' דכיון דאמרי' בעירובין מ"ו ר"מ ור"י ה' כר"י ור"י הסנדלר הוא תנא שאינו מפורשים א"כ בדין הוא דתיקום הלכתא כר"י אך כיון דאמרי' כאן דחכמים כר"י הסנדלר יש לפסוק כוותי' אבל כיון דאמרי' לפסוק כחמיקל שגם לר"י הסנדלר אינו רק מדרבנן א"כ א"א לומר דחכמים כר"י הסנדלר והא דקפטרי רבנן אשארא וכמבואר כאן שוב הדרינין לכללא קמייתא דה' כר"י נגד ר"מ ור"י הסנדלר הוי תנא שאינו מפורסים עכ"ד ואם כי נכון הוא אבל יש לסחור תירוצו כי גם אם נימי דחכמים ס"ל כר"י הסנדלר מ"מ איכא כנגד סתם מתני' דהוי ג"כ כרבים וסמי כללא מפני כללא והדרינין לכללא קמייתא דר"י הסנדלר תנא שאינו מפורסם ה' כר"י (יעוין ט"ז יו"ד סי' ט"ו) אולם יש מקום להעמיד דבריו ולאמור דאיכא תרי כללי לפסוק כר"י יען דה' כוותיה לגבי ר"מ ור"י הסנדלר תנא שאיני מפורסם ועוד דסתם מתני' כר"י ואיכא תרי כללי לפסוק כר"י הסנדלר חדא מדאיפלגי אמוראי בתראי בפי' דבריו ועוד דחכמים ס"ל כר"י הסנדלר ואין שום הכרע לפסוק כר"י ולזאת קאמר הרי"ף ז"ל דאנן פסקי' כדברי המיקל דמעשה שבת גם לר"י הסנדלר אינו אלא מדרבנן וחכמים לא ס"ל כוותיה ואין כאן רק חדא כללא דה' כוותיה יען דאמוראי בתראי פליגי אליביה וסמי חדא מקמי תרתי כללי דסתם מתני' כר"י ועוד דר"מ ור"י ה' כר"י ור"י הסנדלר הוי תנא שאינו מפורסם וקאים הלכתא כר' יהודא וא"ש דברי הרי"ף ז"ל בעזהש"י:
שם גמ'. מאן חכמי' ר"ש היא דאמרי שחיט' שאינו ראויה לאו שמה שחיטה אמרי בשלמא ע"ז ושור הנסקל שחיטה שאינו ראויה היא כו' ופירש"י ותוס' ז"ל אע"ג דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ ע"י מעשה אסרה ותמה השעה"מ בפ"ח מה' לולב ה' א' על שיטת רש"י ותוס' ור"ן וריא"ז ז"ל דס"ל דגם ע"י מעשה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מדאורייתא אך מדרבנן א"כ מאי טעמא דפטור מתשלומי דו"ה הלא מה"ת הוי שחיטה ראויה והיכי דמה"ת הוי שחיטה ראוי' מבואר כאן דחייב בתשלומי דו"ה יע"ש ויש ליישב שיטת הר"ן ז"ל עפמש"כ בשמו הש"ך ביו"ד סי' ד' סק"ה דאם שחט את בהמות חבירו לעכו"ם אסור באכילה כי לענין איסור אכילה לא אמרי' אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כי לא שרי לה והוי כי לא נשחט' ומת' מאלי' ומשמע מהש"ך דס"ל לר"ן ז"ל דמס"ת אסור וכמבואר שם בפמ"ג יע"ש וא"כ לשיטת הר"ן ז"ל לק"מ דלא הוי שחיטה הראויה מפני דלא שרי לה והוא מה"ת ולכך פטור מדו"ה וק"ל:
דף עז:
תוס' ד"ה אומר הי' ר"ש פרה כו' נראה שר"ל דאפי' מדרבנן מותר לפדותה דבספ"ק דשבועות דייק אמתני' דמס' פרה דקתני שחטה ע"ג מערכת אין לה פדייה עולמית דלא אתי כר"ש דלר"ש נפדית היא כדאשכחן הכא ותימא כו' וא"כ מנ"ל לר"ל דר"ש פליג ארבנן כו' ויש לפרש דהתוס' דייקו מלישנא דר"ל דר"ש פליג ארבנן מדקאמר אומר הי' ר"ש משמע דרק ר"ש אומר כן ולא רבנן ועכצ"ל דקים לי' לר"ל דאפילו מדרבנן מותר לפדותה לר"ש דבספ"ק כו' דלא אתיא כר"ש כו' הרי שאף מדרבנן יש לה פדייה לר"ש ועכצ"ל דהש"ס דייק שם מלישנא דר"ל ולפ"ז שפיר הקשו התוס' אח"כ ומנ"ל לריש לקיש דר"ש פליג על רבנן ומיושב דקדוק המהרש"א ז"ל יע"ש וק"ל:
דף פב:
תוס' ד"ה ואין מטמא כו' ובהמ"ק ע עצמו אינו מטמא אע"ג דנתחלק אלא משום שנתנו דושנה של יריחו תחתיו כדאמר התם כו' יעוין מהרש"א ז"ל שכ' לא מצאתי שם. אבל בתי' שם ביומא ד"ה הא בתי כנסית כ"כ בשם המדרש וא דר"נ יע"ש:
דף צה.
גמ' ת"ר חמשה גובין מן המשוחררין ואלו הן פירות ושבח פירות כו' וקתני פירות ושבח פירות שבח פירות ה"ד כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר כו' ויש מהדיוק בהא דנקט פירות ושבח פירות דמלת פירות לכאור' מיותר והי' צ"ל אך שבח פירות ה"ד וי"ל ע"פ מה דאמרי' בב"מ י"ד ע"ב וקתני מיהא לשבח קרקעות מאי לאו בלוקח מגזלן לא בבע"ח אי בבע"ח אימא רישא אין מוצאין לאכילת פירות ואי בבע"ח בע"ח מי אית לי' פירי כו' אלא פשיטא בגוזל ונגזל ומדרישא בגוזל ונגזל סיפא נמי בגוזל ונגזל כו' יע"ש וזה פירושא דקאמר הש"ס כאן קתני פירות ושבח פירות ופירות דרישא בוודאי איירי בגוזל ונגזל שאי בבע"ח מי אית לי' פירי וא"כ שבח פירות נמי דקתני מיירי דומיא דרישא (וסוגיא דכאן לא ס"ל כמסקנא דב"מ הא כדאיתא והא כדאיתא דאל"כ ל"צ לתרוצי דמיירי בלוקח ת"ח וכמובן) בגוזל שדה מחבירו וא"ש:
דף קא:
תוס' ד"ה מין הצובאין רישא דמתני' הכי איתא במס' שבועות כלל גדול אמרו כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובאין כו' צריך עיון להבין כוונתם בהעתקת רישא דמתני' ולכאורה י"ל דכיון דקתני ברישא דמתני' כלל גדול כו' וממין הצובאים יש לו שביעית ולדמי' שביעית ובסיפא חזר ושנה וממין הצובאין כו' יש להן שביעית ולדמיהן שביעית כו' דלכאורה יש להם שביעית כו' דסיפא הוא ללא צורך כי כבר תנו לה ברישא אלא משנה דלא צריכא בא לנו ללמד דבכל גווני גם בלקטן לעצים חייב בשביעית ולזאת שפיר פריך הש"ס על הא דעלי קנים כו' דבלקטן לעצים אין בהם משום שביעית ומיושב קושית המהרש"א ו"ל בד"ה ולדמיהן ביעור בסופו יע"ש. אולם רחוק הוא מכוונת התוס' וצ"ע קצת בכוונתם ואולי רק לפרש על מה קאי ממין הצובאין כו' דקאי על הרישא ופשוט:
דף קיא:
גמ' אמר רמי בר חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי ופירש"י ז"ל בד"ה רשות והויא לי' כרשות אחרת וכיון דאוקימנא למתני' לאחר יאוש קני להו יתמי ביאוש ושינוי רשות דאי ביאוש כדי לא קני מדלא קתני פטורא באבוהון ע"כ פירוש דלכאורה קשה דאיך אמר רמי ב"ח זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי הלא ממתני' לא מוכח מידי כי י"ל דס"ל למתני' דיאוש כדי קני ואם דרב"ח ס"ל דיאוש כדי לא קני מ"מ ממתני' לא מוכח לזאת פירש"י ז"ל דממתני' דמוכח דיאוש כדי לא קני וא"כ מוכח דרשות יורש כרשות לוקח דמי ומיושב תמיה המהרש"א ז"ל יע"ש וק"ל:
דף קד:
גמ' אמר רב אש אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד. והנה בש"ע אעה"ע סי' י"ז סעי' י"א פ' המחבר:
וז"ל ולרמב"ם צריך שידעו שהוא כתב ישראל וכ' שם הח"מ וב"ש בשם המ"מ שגם במסל"ת ס"ל לרמב"ם ז"ל דלא מהני כתב עכו"ם יע"ש וכ' הבית מאיר שם דאם יש כתב עכו"ם מסל"ת וגם עכו"ם מסל"ת בלא קישור דברים כשר ממ"נ יע"ש בנועם פלפולו (ובפ"ת שם ס"ק נ"ג) אך בהגה ות הג' הר' ברוך פרענקיל ז"ל שם תמה על הב"מ דהלא עכצ"ל דהמ"מ לא כ"כ מצד הוכחה אך מסברא כי אין מקום להוכחה די"ל דמש"כ הרמב"ם ז"ל. ונודע שהוא כתב ישראל הוא מטעמא דבלא נודע י"ל דעכו"ם לא כתב במסל"ת יע"ש ויש ליישב הוכחת הבית מאיר כי מלשון הרמב"ם ז"ל שכ' שנודע שהוא כתב ישראל משמע דכמספקא לן אסורה (וכ"כ בתשו' מהר"ם אלשיך ז"ל סי' קי"ח) וק' הלא איכא ס"ס שמא כ' ישראל ואת"ל עכו"ם שמא כתב במסל"ת אלא עכצ"ל דס"ל לרמב"ם ז"ל דכתב עכו"ם מסל"ת לא מהני ושפיר יש הוכחה לזה וכנראה מלשון המ"מ דמכח הוכחה הוליד זה יע"ש. אמנם לדעת הסוברים לאסור בס"ס בהיתר עגונות שוב אין כאן הוכחה וכמובן ולפ"ז הרווחנו לקיים פסק הבית מאיר. ועוד זאת יוולד לנו כי באיכא ס"ס וגם כתב עכו"ם מסל"ת שריא ממ"נ וכמובן להמבין וצ"ע לדינא.