אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת בבא מציעא › דף נג.

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת בבא מציעא · דף נג.

דף ה:

גמ'. ואם איתא לדחזקי' ליעבד לי' לדחזקי' כו' וכ' השטה מקובצת וז"ל פירש"י ז"ל כו' ואינו מחוור כו' לפי פר"ת ז"ל כו' וכו' ונ"מ לקערה שנאסרה מחמת בלע שנתערבה בין הקערות דלא קרינין לה דשיל"מ אע"פ שיש לו היתר בהגעלה ע"כ פי' כיון שיש טורח בהגעלה יע"ש והקשה הכו"פ בסי' ק"ב לשיטת הרמ"א ז"ל בהבנת שיטת ר"ת ז"ל שהובא בטור או"ח בסי' תקי"ג וביו"ד סי' ק"ב דטעמא לא הוי דשיל"מ וכדעת הגהות אשרי בפ' השוכר וז"ל דשיל"מ אפילו באלף לא בטיל ודוקא מב"מ אבל בשא"מ בטל ודוקא שיש ממשות איסור אבל אין בו ממשות איסור שנימוח בטל ואפילו מב"מ ויש לו מתירין מהרי"ח ז"ל ע"כ דלפ"ז דס"ל לר"ת ז"ל דבטעמא בטל גם בדשיל"מ א"כ אמאי איצטריך לטעמא דבטל קערה של איסור מפני דצריך להוציא עליו הוצאות להגעילו הלא בלא"ה טעמא בטל גם בדשיל"מ. וקשיא דברי ר"ת ז"ל אהדדי והניח בצ"ע יע"ש ונלע"ד בישוב קושיא זו בהקדם להסביר טעם דין זה דבדבר הנימוח לא הוי דשיל"מ כי ר"ת ומהרי"ח ז"ל ס"ל הטעם דדשיל"מ אינו בטל הוא מפני דעד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול תאכלנו בהיתר שלא ע"י ביטול ומ"מ בא"מ בטל מטעמא שכ' התוס' שאנץ דכיון שנתערב שלא במינו וליכא נ"ט אין שמו עליו ובטל וכ"כ הרא"ש ז"ל בתוספותיו הובא בשט"מ כאן וגם הריטב"א ז"ל בחי' כאן כתב טעם זה ומזה נראה כי דברי אלקים חיים הי' בפי רבינו משה ז"ל שכ' בת"ח כלל מ' טעם זה מדעתו הקדושה דלכך בא"מ בטל דשיל"מ מפני דאין שמו עליו והט"ז בסי' ק"א תמה עליו דאמאי לא הביא טעם הר"ן ז"ל שהוא יותר נכון יע"ש ואנן חזי' דטעם הת"ח יצא מפי רבותינו הראשונים התוס' שאנץ וריטב"א ורא"ש ז"ל. וגם לכל האומרים הטעם דעד שתאכלנו כו' מוכרחים לחילוק זה (והאחרונים העלו דגם הר"ן ז"ל ס"ל טעם זה דעד שתאכלנו כו' וא"כ גם הוא מוכרח לחילוק זה והא דאיצטרך לטעמו כבר נאמר בזה תירוצים רבים בספרי אחרונים עיין עליהם. ולא עת האסף להאריך) וכמובן וא"כ מבואר מכל זה כי תורת משה אמת ודבריו ז"ל נאמרו בהשכל ודעת כי במב"מ כיון דאנו מרגישין הטעם של איסור מפני דהוי כטעם ההיתר אך דמותר מכח ביטול אמרי' שפיר עד שתאכלנו כו' משא"כ בא"מ כיון דאין אנו מרגישין טעם האיסור כלל הוי כמו שאינו ולכך בטל וכאמור:

והנה בהבנת הטעם דעד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול תאכלנו בהיתר שלא ע"י ביטול נלע"ד דזה לשיטת הרשב"א ז"ל בטור יו"ד סי' ק"ט דאין האיסור נתהפך להיתר ברוב אך דמותר מכח רובא ואחרי רבים להטות והוי דינו כדקיי"ל בכ"מ דלא אזלי' בתר רובא היכא דאיכא לברורי בטורח קל (אח"כ מצאתי סברא זו בסדורו של שבת בשו"ת שם סי' ג' וכ"כ בשם הצ"צ יע"ש) כמבואר בפ"ק דפסחים (יעוין ש"ע יו"ד סי' א') וה"נ כיון שיכול להניחו עד למחר לא אזלי' בתר רובא דהוי כאיכא לברורי אם דבחוות דעת סי' ק"ב סק"ג כ' וז"ל ואין להקשות הא אפשר לברר ע"י טעימת קפילא כו' ז"א דהא כ' הרא"ש ז"ל בסוף ע"ז גבי סתם כלים אינן ב"י דא"צ להטעימו לקפילא כיון דאיכא ס"ס ע"ש והרשב"א ז"ל כ' בטעם היתר הס"ס דהוא משום רוב וא"כ מכ"ש בביטול ברוב דאין מטריחין אותו להטעימו לקפילא כו' ע"כ יע"ש ובס"ס ק"א כ' ג"כ כן והביא עוד ראי' מי"ח טריפות דאין בודקין יע"ש ראייתו מי"ח טריפות יש לדחות דהתם לא הוי טורח קל. וגם מש"כ מכש"כ בביטול ברוב לאו הכרח הוא דרובא דאיתא קמן יהי' עדיף מס"ס. כי אם דמצינו דברובא דאיתא קמן גם ר"מ לא חייש הלא גם בס"ס לא חייש למעוטי כמבואר במס' נדה בריש האשה לר"י יע"ש ואם כי החוו"ד בסי' ס"ג הוכיח דברובא דאיתא קמן המיעוט כמאן דליתא דמי ולא חזי כלל לאצטרופי אין כן דעת גדולי האחרונים:

וגם רבינו הפמ"ג נראה דעתו שם כדעת הפר"ח דאם אפשר לברורי מבררינין יע"ש בסי' ק"ב היפוך שיטת החוו"ד. וגם החוו"ד לא כ' רק דאין מטריחין אותו להטעימו כו' אבל בדשיל"מ דאפשר להניחו עד למחר בלא טורח גם הוא מודה דמחויבין לברר. ואם באמת מתקלקל ואיכא הפסד או טורח אז אזלינן בתר רובא ובטל דסמכי' ארובא במקום דאיכא טורח וכדאמרן:

והנה בש"ע או"ח סי' תמ"ז הכריע הרמ"א כדעת התה"ד דבנתערב קודם הפסח ביבש ביבש אמרי' חוזר וניעור משא"כ בלח בלח אינו חוזר וניעור בפסח. וביאר הברוך טעם בדיני דשיל"מ טעם הדבר דבלח בלח שא"א להפריד האיסור מן התערובות נתבטל לגמרי ונתהפך האיסור להיות היתר. ואין מה שיהי' חוזר וניעור כיון שכולו היתר שא"כ ביבש ביבש דהאיסור עומד בפ"ע ואם מכירו נשאר באיסורו וצריך להסירו ולא אמרי' דנתהפך להיות היתר (צריך עיון דהלא בסי' ק"ט הכריע הרמ"א ז"ל במקום הפ"מ כדעת הרא"ש ז"ל דגם ביבש נתהפך להיתר. ואולי חומרא דחמץ שאני. ועוד יש ליישב) אך דגזה"כ הוא שיהי' מותר ע"י ביטול ברוב ולזאת חוזר וניעור בפסח והעיד שכן מורה לשון הלבוש יע"ש ולפ"ז י"ל דזאת היא טעמם של ר"ת ומהרי"ח ז"ל דס"ל דבנימוח האיסור בטל גם דשיל"מ כי אם לא נימוח ואיכא ממשו של איסור שלא נתהפך להיתר אך דהיתרו מכח רובא לזאת בדשיל"מ דאפשר לאכלו בהיתר לא סמכי' ארובא. משא"כ כשנימוח האיסור וכל התערובות הוי לח בלח ונתהפך האיסור להיתר א"א לומר עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול תאכלנו בהיתר שלא ע"י ביטול כי לאו מכח ביטול שהוא מטעם רובא קאתינין עלה אך מפני שנתהפך גם האיסור להיתר ואין כאן גם מיעוט איסור ולכך בטל גם בדשיל"מ כנלע"ד טעם שיטת ר"ת ומהרי"ח ז"ל:

ולפ"ז סרה קושית הכנ"פ מסתירת דברי רבינו תם ז"ל כי בכלים הבלועים מאיסור דנתערבו דתערובות זה הוי כיבש ביבש מפני שיכול להפריד האיסור וההיתר הוא מטעם ביטול ורובא שפיר הוי דשיל"מ לאמור בו הטעם דעד שתאכלנו כו' כדין יבש ביבש (יעוין מג"א סי' תמ"ז סק"מ ותנא ס"ק ל"ז) ולזאת איצטרך ר"ת ז"ל לטעמא דצריך להוציא עלי' הוצאות להגעילו ולכך בטל וא"ש בעזהש"י:

ולפ"ז עלה לנו לדינא כי גם לרמ"א ז"ל דס"ל דטעמא בטל בדשיל"מ מ"מ כלי אינו בטל עד שיהי' אב"י וכדעת השו"ת פני ארי' שהובא בפ"ת שם סק"ז (ולא ראיתי את גוף הספר לראות טעמו) יע"ש כנלע"ד ברור להלכה בס"ד:

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה