חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת בבא בתרא
דף קכו:
בפירשב"ם ז"ל ד"ה אמר ר"א. וכש"כ אנדרוגינוס שאין ספיקו עתיד להוודע ע"כ ותמה הרש"ש ז"ל וז"ל תימה אם יש בן אחר עמו אפילו כפשוט לא שקיל ואם אין בן אלא בת אם זכר הוא יורש הכל בלא בכורתו ואם היא נקבה אין דין בכורה בנקבות עכ"ל ולק"מ כי אצטרך לאשמעי' היכי דכל בניו הם אנדרוגינוס ופשוט:
דף קלה.
גמ' ההוא דהוה מוחזק לן דלית לי' אחי ואמר בשעת מיתה דלית לי' אחי אמר רב יוסף מאי ליחוש לה חדא דמוחזק לן דלית ליה אחין ועוד הא אמר בשעת מיתה דלית ליה אמר ליה אביי הא אמרי דאיכא עדים במדה"י דידעי דאית לי' אחי השתא מיהת הא ליתנהו קמן לאו היינו דר' חנינא דא"ר חנינא עדים בצד אסתן ותיאסר אמר ליה אביי אם הקלנו בשבוי' נקל באשת איש א"ל רבא לרב נתן בר אמי חוש לה ע"כ לשון הסוגיא. וראתה עיני בהגהות חכמת שלמה מהגאון מהרש"ק ז"ל באה"ע סי' מ"ב שהוליד מזה דין חדש וז"ל שם עיין בב"ש ס"ק ט"ו מש"כ דאפילו אם אומר שפ' ופ' הם עדיו לא משגיחין בדבריו כו' נראה דהיינו דווקא אם ליכא קול דאיכא עדים רק דהקול יוצא סתם דהיא מקודשת לו והוא לבדו אומר דיש לו עדים. אבל אם יש קול דיש עדים. צריך להפרישם עיין בש"ס ב"ב ד' קל"ה ע"א והא אמרי דאיכא עדים ולהרשב"א ז"ל אפילו יש אנשים דאמרי דאיכא עדים נמי צריך לחוש להם ולהתוס' בעי' שיהי' קול דאיכא עדים ועכ"פ ע"י קול וודאי חיישי' לעדים וכן קיי"ל בש"ע ה' יבום סי' קנ"ז יע"ש וא"כ ה"נ ל"מ אם יש קול דאיכא עדים וודאי צריך לחוש להם אלא אפילו דיש אנשים דאמרי דאיכא עדים נמי צריך לחוש להם כיון דאפשר להתברר ראוי לחוש לדעת הרשב"ם ז"ל מיהו נ"ל דזה דוקא בקול דקודם נשואין וקול דב"ב וסי' קנ"ז לענין היתר שתנשא לאחר הוי כקלא דקודם נשואין אבל לקלא דבתר נשואין כמו דלא חיישי' לקלח אף דמוחזק בב"ד כן לא חיישי' לקלא דיש עדים. מיהו כיון דהב"ש סיים נמי דהכל תלוי בחקירת הדיינים וכוונתו אם רואין דיש ממש בדבר לכך ה"נ אם יש קול או אמרי אינשי כן דיש עדים ונראה דיש ממש בדבר ודאי ראוי לחוש לזה ולהפרישם עד שיבורר הדבר כן השבתי לק"ק לעשנוב להרב דשם על איזה מעשה שאירע שם. והנה שבתי וראיתי דאף בתר נשואין ראוי להיות כן הדין לחוש לקול דיש עדים דבע"כ מוכח דאין חילוק ביניהם ממ"ש להדיא בקידושין י"ב ע"ב דפריך שם אביי ורבא אם הקלנו בשבוי' דמנולה נפשה גבי שבאי ניקל בא"א כו' ואמאי והרי שם הוי קלא בתר נשואין וקאמר שם דאשתאר מהאי משפחה ופרשו מינה רבנן משום דס"ל כאביי ורבא ומוכח דחיישינן בזה אף לקול דבתר נשואין וא"ל דשם מיירי שהי' הקול מוחזק בב"ד דא"כ מה פריך מר"ח דלמא מעשה דר"ח לא הוי הקול מוחזק בב"ד. ומ"מ חיישי' לה ועיין בב"ש סי' ל"א הביא ש"ס זה ומוכח דמדינא חיישי' לקלא דיש עדים וצריך להפרישם כנלע"ד נכון בעזהש"י ודוק היטב עכ"ל הזך:
ויאמר מרדכי אם אמנם כי בינת אדם אין בי מכל זאת מלאני לבי לדרוש ולתור לדעת את חכמת שלמה ופקודתו שמרה רוחי שסיים ודוק היטב ולאחר הדיוק לדעתי העני' נראה דכשיתברר הסוגיא ככסף צרוף מזוקק שבעתים יטהרו הבנים מהיות ספק ממזרים אך יהי' זרע קודש בנים ברוכים ואין להפריש את האשה מתחת בעלה ואין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום דהנה ז"ל הסוגיא דקידושין שם. ההוא גברא דאקדיש באבנא דכוחלא יתיב רב חסדא וקא משער לי' אית בי' שו"פ אין ואי לא לא כו' אמרה ליה אמי' והא ההוא יומא דקידשה הוה בה שו"פ א"ל לאו כל כמינך דאסרת לה אבתרא כו' אמרי ליה רבנן לר"ח אמאי הא איכא סהדי באודית דידעי דבההוא יומא הוה בי' שו"פ השתא מיהו ליתנהו קמן לאו היינו דר"ח דאמר ר"ח עדיו בצד אסתן ותיאסר. אביי ורבא לא ס"ל להא דר"ח אם הקילו בשבוי' (דמנוולה נפשה גבי שבאי) ניקל בא"א אישתאר מהאי משפחה בסורא ופרשו רבנן מינה ולאו משום דס"ל דשמואל אלא משום דס"ל כאביי ורבא עכ"ל הסוגיא. ופי' שם בתוס' ר"י הזקן ז"ל וז"ל אסתן צפון כלומר לא נחוש לעדים שאינם כאן בשבוי' שהרבה קולות עשו בה חכמים והטעם שאע"פ שנשבית לא הי' לנו לאוסרה מספק שהי' לנו להעמידה על חזקה ובחזקת כשרות היתה אבל הכא הרי יצתה מחזקת פנוי' שהרי קבלה קידושין ואיתרע לה חזקה ואע"ג דהשתא לית בהו שו"פ הואיל ונפק קלא דההוא יומא דקדיש הוה ביה שו"פ חיישי' נה עכ"ל. הרי מפורש יוצא מפירושא דהאי סבא קדישא דלכך חששו לקלא יותר מבשבוי' מפני דאיתרע חזקתה כיון שקבל קידושין אבל אם היה הקול יוצא על גוף הקידושין שיש עדים שנתקדשה מוקמינין לה אחזקת פנוי' שלא נתקדשה (אם כי התוס' פירשו בדרך אחר מ"מ אין ראי' לשיטת המהרש"ק ז"ל כאשר יבואר אי"ה בסמוך) דכיון דלא הוחזק בב"ד לא חיישי' לה וז"ל הר"ן ז"ל שם. ודאמרי' אמאי הא איכא סהדי באודית היינו דנפקא קלא דאיכא סהדי באודית דידעי דאית בה שו"פ וקלא דלא אתחזק הוא דאי אתחזק אפי' ר' חנינא מודה דחיישי' לה כדאיתא בפ' המגרש אלא וודאי קלא דלא אתחזק היה ומש"ה לא חיישי לה ר"ח ואביי ורבא היינו טעמא משום דס"ל דאע"ג דבעלמא לא חיישי' לקלא דלא אתחזק כדאיתא התם היינו לאחזוקי כולה מלתא משום קלא כגון יצא שמה בעיר דמקודשת דכיון דאיהי בחזקת פנויה קיימא לא חיישי' לה בקלא דלא אתחזק אבל הכא דפשטה ידה וקבלה קידושין אלא דלא ידעי' אי אית בהו שו"פ אפילו בקלא דלא אתחזק חיישי' ודכותה האי דשבוי' דכיון דידעי דודאי נשבית אלא דלא ידעי אם טמאה אם טהורה ונפק קלא דאיכא עידי טומאה כדמסקי' התם דעידי טומאה אתמר הוה לנו למיחש אפילו בקלא דלא אתחזק אלא דהקילו בשבוי' משום דמנוולה נפשה ודכוותה נמי הא דאמרי' בפרק יש נוחלין בההוא גברא דמוחזק לן דלית לי' אחי ואמר בשעת מיתה דלית לן אחי ואמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא כו' ואקשי' והא איכא עדים במדה"י דידעי דאית ליה אחי ואסיקנא דחיישי' הואיל ואשה זו בחשש איסור היתה עכ"ל:
והן הן הדברים הנאמרים בתשובת הריב"ש ז"ל הובא באבני מילואים בסי' מ"ב ס"ק י"ג. וז"ל וכן מוכיח לשון הגמ' בת"ק דקידושין כו' וכו' לאו היינו דאמר ר' חנינא עדים מצד אסתן ותיאסר נראה מלשון זה דכל שאין עדים כאן הרי כאלו הם רחוקים הרבה ומדאמרי והא אמרי משמע דהאי קלא לא אתחזק בבי דינא כו' ואע"ג דבעלמא לא חיישי' לי' הכא סברי רבנן דאיכא למיחש כיון דידעי בוודאי דהיא פשטה את ידה ונתקדשה וליכא ספיקא אלא אי אית בי' שו"פ בהאי שעתא ובכי הא חיישי' לקלא אף לקלא דלא אתחזק אבל לאחזוקי לכולא מלתא משום קלא דלא אתחזק הא וודאי לא והא דשבוי' נמי דמיא להא דר"ח דהרי הי שבוי' לפנינו אלא דמספקא לן אי נבעלה או לא וסל לאביי ורבא דהתם נמי חיישי' לקלא אע"ג דלא אתחזק אי לאו דשבוי' מנוולה נפשה לגבי שבאי אבל בא"א דליכא האי טעמא לא ניקל כיון דאיכא קלא כל דהו אבל בלא קלא כלל לכ"ע לא חיישי' שמא שו"פ ואח"כ הוזל והיינו דאיצטרכו למימר והא אמרי עכ"ל כל מעיין יראה כי לשון צדיק רבו הר"ן ז"ל מדבר מתוך גרונו הקדוש וזכינו לדין כי שניהם כאחד רבו ותלמידו באו לעמק השום לדעתא דהאי סבא קדישא דלהחזיק כולה מילתא דקידושין לא חיישי' בקלא דלא אתחזק אם דיצא הקול דיש עדים וכמבואר בדבריהם הקדושים:
אמנם איכא לעיונא בסוגיא דידן דנראה היפוך זה כאשר כתב המהרש"ק ז"ל וגם האבני מלואים שם הניח דברי הריב"ש ז"ל בצ"ע מכח סוגיא זו דב"ב דנראה דחיישי' לקלא דיצא שיש עדים אף שלא הוחזק בב"ד. ומפני חומר הנושא חומרא דא"א וקוצר המשיג מוכרח אנכי להאריך בענין דהנה לא נתברר בסוגיא אם בעי' דווקא קלא דהחזיק בב"ד או לאו ונחלקו בזה המפרשים והפוסקים ז' ז"ל רבינו יונה ז"ל בעליותיו הנחמדים וי"מ הא אמרי דאיכא עדים במדה"י כו' כגון שיש כאן עדים שמעידים כך מפי עדים שהלכו להם במדה"י וקשיא לי אמאי לא אייתי אביי ראי' לאסור מהא דאמר רב בפ"ב דגיטין דאסרינין לה בכי האי גונא כגון שיאמרו מהיכן שמע מפלוני ופלוני והלכו להם למדה"י אלא וודאי מדלא מייתי אביי ראי' לאסור מההיא שמעי' מינה דאפילו בענין שלא אסרה שם הוא אוסר כאן דהיינו בקול בעלמא עכ"ל:
אולם אין לדחות פי' היש מפרשים כלאחר יד כי גם הרמב"ן ורשב"א ז"ל עומדים בשיטתא דא. כאשר העיד עליהם עד נאמן המ"מ בפ"ג מה' יבום ה' ג' והנלע"ד בישוב דבריהם הקדושים בס"ד בהקדים דברי התוס' בקידושין שם בד"ה אם הקלנו בשבוי' שכ' וז"ל וי"מ אם הקלנו בשבוי' משום דליכא אלא איסור לאו דזונה ניקל בא"א דאיכא איסור מיתה עכ"ל והתוס' שם ובכתובות כ"ג ד"ה עדי טומאה לא דחו פירוש זה רק מפני דגם בשבוי' איכא לפעמים איסור מיתה ונראה דעתם דגוף פירושם נראה ליישר בעיניהם לולי קושיא זו שעומדת עלי דרך וא"כ הכא שפיר יש מקום לומר דלכך לא הקשה אביי לרב יוסף מהא דחיישי' לקידושין בהוחזק קלא בב"ד. דכיון דגם בהוחזק אינו דבר ברור כמבואר שם בסוגיא ולכך לא חיישי' לה לאחר נשואין א"כ י"ל דדוקא בקידושין דהוי איסור מיתה חיישי' לקלא דהוחזק בב"ד משא"כ בחליצה דליכא רק איסור לאו לא חיישי' לה ולכך לא הקשה אביי רק מן הסברא דכיון דאמרי' דאיכא עדים והוחזק הקול השכל מחייב דלמיחוש מיהא בעי עד שיתברר הדבר ואין להקשות דהלא אכתי קשיא על שיטת הרשב"א ז"ל כי הוא בעצמו בחי' שם בקידושין דחה פי' הי"מ שם מטעמא דכל בדאורייתא ל"ש איסור לאו ול"ש איסור כרת כדאמרי' ביבמות קי"ט (וכ"כ שם הריטב"א ור"ן ז"ל) לק"מ כי התם שפיר טען הרשב"א ז"ל לדחות פי' הי"מ מפני דבעל המאמר הוא רבא והוא בעצמו אמר ביבמות שם כל בדאורייתא ל"ש איסור לאו ול"ש איסור כרת אבל הכא לא הי' יכול אביי להקשות לר"י מקלא דהוחזק בב"ד בקידושין כי אולי רב יוסף ס"ל כר"נ דס"ל ביבמות שם דשאני ושאני בין איסור כרת. ללאו. ואתא שפיר וכדאמרן:
אמנם כל זה הוכרחתי רק ליישב דעת הרשב"א ז"ל אבל פי' הי"מ ורמב"ן ז"ל דס"ל כפירושם יש ליישב גם אליבא דרבא דהנה לכאורה תמוה טובא פי' הי"מ דקידושין שם להעמיס פירוש זה בדברי רבא דהוא בעצמו ס"ל כל בדאורייתא ל"ש איסור לאו ול"ש איסור כרת ולא זו בלבד אלא דגם התוס' כאן ובכתובות שם לא דחו פירושם רק מפני דגם בשבוי' לפעמים איכא איסור מיתה משמע דבלא"ה הוי ניחא להו פירושם ובוודאי לא נעלם מעיניהם עיני העדה גם לפי שעה סוגיא ערוכה. ולחלק בין איסור כרת לאיסור מיתה לדעתי העני' זה דוחק להמציא חלוקה חדשה אשר לא נמצא בתלמוד (וכ"נ מלשון הרשב"א וריטב"א ז"ל דפשיטא להו דלרבא אין לחלק כלל בדאורייתא) מבואר. והנראה לפי עניית דעתי בזה בעזר הש"י:
דהנה לכאורה קשיא למש"כ הפרי מגדים בפתיחה לה' טריפות דבאיסור כרת ומיתה לא אוקמי חז"ל אחזקה כמבואר בירושלמי פ"ג דחלה ה' ד' בהא דתנינן תמן גר שנתגייר והיתה לי עיסה וחלה כו' ואם ספק חייב ופי' שם ר' יוסי טעמא דמפריש מפני שטבל הוא עון מיתה וכן מבואר ברמב"ם ז"ל פ"ט מה' בכורים ה' ט' יע"ש בפמ"ג דהוכיח מפירש"י ז"ל דחולין קל"ד דגם באיסור כרת לא מוקמי' אחזקה יע"ש ולפ"ז שפיר קאמר ר"ל דליבום אם דהוחזקה מקודם מ"מ כיון דהוי איסור כרת לא מוקמינין אחזקה אבל בסיפא להתירה לשוק דלא הוי רק איסור לאו והוחזקה לכך. לכך מוקמי' לה אחזקה ומאי הקשה לו רבא מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו הלא שאני ושאני אם כי י"ל דר' יוסי פליג על רבא מ"מ קשיא אמאי פסק הרמב"ם ז"ל כר' יוסי ולא כרבא דהוזכר בבבלי ומאביי ורבא הלכתא כבתראי (יעוין נו"ב מהד"ק חא"ח סי' כ"א) אם כי יש מקום להשיב ולאמור כיון דגם ר"נ ס"ל כר' יוסי לכך הכריע הלכתא דלא כרבא (ובזה יסולק תמיהת הבני שמואל ומהרי"ט ז"ל שהקשו על הרמב"ם ז"ל מרבא לפי הבנת הכ"מ בפ"ט מהט"מ דהרמב"ם ז"ל מחלק בין איסור כרת לאיסור לאו בספיקות כאשר האריך בזה הכפות תמרים בקונט' הספיקות יע"ש ויעוין בחי' לשבת מ"ד וקידושין ע"ג) אבל כל זה דוחק לענ"ד.
אמנם האמת לרמב"ם ז"ל יורה דרכו דרך השלום בין ר' יוסי לרבא כאשר נבין קושית הש"ס ביבמות שם דלכאורה מאי הי' ס"ד דש"ס להקשות מסיפא לרישא הלא בסיפא איכא רובא וחזקה לשוק משא"כ ברישא אם דאיכא חזקה ומיעוטא ליבום הלא איכא רובא כנגד לשוק. והתוס' שם כ' דס"ד השתא כמו דחזקה לשוק מהני בהדי רוב ה"נ מהני חזקה ליבום בהדי מיעוט דמפילות ותתייבם ונראה דס"ד הי' דחזקה ומיעוטא עדיף מרובא וכ"כ שם בהגהות הגאון ר' שמחה ז"ל וז"ל וא"כ ס"ל דחזקה עדיף מרובא וכן הוא סברת ר"נ עכ"ל וזה פשוט דבתר רובא אזלי' גם באיסור מיתה וכרת וא"כ אזלי' ג"כ בתר חזקה ומיעוטא דעדיף מרובא להס"ד:
ולזאת שפיר הקשה רבא לרב נחמן לסברתו דס"ל דחזקה ומיעוטא עדיפא מרובא דאל"כ לק"מ מרישא לסיפא אם כן מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו וכמו שבאיסור לאו מוקמי' אחזקה ה"נ יש להעמיד באיסור כרת כיון דלסברתך עדיף מרובא. ותהיה מותרת ליבום (יעוין הגהות מל"מ בפ"א מה' יו"ט ה' י"ז דהכי פירושא דסוגיא דגם ברישא תהי' מותרת ליבום מפני חזקתה). ומשני רבא דבאמת חזקה ורובא רובא עדיף ולזאת ברישא לא תתייבם והכי קיי"ל דרובא עדיף מחזקה. ולפ"ז שפיר י"ל דגם רבא מודה לר' יוסי לפי מה דקיי"ל דדווקא באיסור לאו אוקמי חז"ל אחזקה משא"כ באיסור מיתה וכרת וא"ש ולפ"ז עולה יפה פי' היש מפרשים דקאמרי שפיר אביי ורבא לר"ח אם הקלנו בשבויה דאוקמי אחזקת היתר ניקל בא"א דהוי איסור מיתה הלא באיסור מיתה ראינו לחז"ל דלא אוקמי אחזקה לקולא (ובסמוך יבואר אי"ה שיטת הריטב"א ז"ל דגם כאן יש לה חזקה) ולפ"ז מיושב ג"כ פירוש הי"מ ורמב"ן ז"ל דפי' הסוגיא דכאן בהוחזק קלא בב"ד גם אליבי' דרבא וכמובן וא"ש הכל בעזהש"י:
אמנם זה רק לסניף בעלמא לצרף דעת הרמב"ן ורשב"א וי"מ ז"ל. אבל להלכה אין לנו אלא שיטת הרמב"ם ז"ל דנראה מסתימת לשונו הטהור דגם בלא הוחזק בב"ד חיישי' וכ"נ דעת הטוש"ע שסתמו דבריהם הקדושים בסי' קנ"ז וגם רבינו יונה ור"ן ז"ל הסכימו לשיטה זו וכ"כ שם הב"ש סק"י יע"ש וא"כ הדרא קושיא לדוכתא. אמנם באמת כבר איזן וחיקר רבינו יונה ז"ל בקושיא זו ותיקן אותה שם וז"ל ומסקי' זיל חוש לה לפי שיש לנו לחוש לקול ולהמתין עד שיתברר הדבר ויחקרו במדה"י אם יש שם עדים במדה"י דידעי דאית לי' אחי ואע"ג דקיי"ל בענין שיצא שמה בעיר מקודשת לא שישמע קול הברה אלא עד שיגיעו לדבר הברור משו' דמוקמי לה בחזקת פנוי' דאשה זו בחזקת פנוי' עומדת ואין מוציאין מחזקה בקול בעלמא. אבל הכא הקול יוצא להכחיש עיקר החזקה הראשונה דהא אמרי דאיכא עדים במדה"י דידעי דאית ליה אחי וכיון דאפשר לברר הדבר חיישי' ונמתין עד שיתברר ובפ"ק דקידושין למי אמרי הא איכא עדים במדה"י דידעי דההוא יומא הוה בי' שו"פ והתם נמי להכי חיישי' לקלא משום דהוא נתן לה קידושין (פי' ואיתרע חזקתה חזקת פנויה דלמא ההוא יומא הוה בי' שו"פ והיינו דאסיק אביי בההוא עובדא אם הקלנו בשבויה ניקל בא"א אם הקלנו בשבויה דאיכא למימר אוקמה אחזקתה ולא נטמאת ניקל בזו דאיכא לאחזוקה באיסור יבמה לשוק דעיקר חזקה דמוחזק לן דלית ליה אחי לאו וודאי הוא וכיון דנפק קלא דאיכא עדים דאית לי' אחי איתרע החזקה ועוד יש לפרש נקל בא"א דכיון דהוחזק באיסור א"א ובעוד בחזקת איסור א"א יצא הקול דאית ליה אחי לא מפקי' לה מחזקת איסור כשמת הבעל דמחזיקין לה מאיסור לאיסור. ולא נהירא האי פירושא מהא דאמרינין בפ"ד אחין אשה זו בחזקת היתר עומדת מספק אתה בא לאוסרה כו' וכו' אלא וודאי מדלא מייתי אביי ראיה כו' וכו' מיהו במקום שכבר היתה אשה זו בחזקת וודאי כההיא דגיטין לא חיישינין לקלא דעלמא לאוסרה עד שיגיעו לדבר הברור כדכתיבנא כו' וכו' עוד אני אומר בההיא דגיטין דלהכי לא חיישי' לקלא עד שיגיעו לדבר הברור לפי שהיה טוענת בברי שלא נתקדשה. אבל כאן אינה טוענת בברי דאין לו אחין ובשבויה דהוה אסרינין אי לאו טעמא דמנוולה נפשה היינו (טעמא) משום דשבויה היא מסורה בידם. וכשאסרו בההיא דגיטין בהגיעה לדבר הברור דווקא משום קלא. אבל אם לא נתפשט הקול בעיר אלא דאתי כי תרי ואמרו שמענו מפ' ופ' שנתקדשה והלכו להם למדה"י לא אסרי' לה כיון שהיא אומרת שלא נתקדשה עכ"ל הטהור הרי מבואר דעת רבינו יונה ז"ל דהיכי דאית לה חזקה דגופא לא חיישי' לקלא דלא אתחזק אף דיצא הקול דיש עדים אך לתירוץ בתרא בעי' ג"כ טענת ברי לזה הרי לנו רבינו האר"י ז"ל דטרף את הקושיא בשלשה פנים. אם כי תירוץ אמצעי דחה מסוגיא דפ"ד אחין. נראה דגם הר"ן ז"ל תפס תירוצא דא במש"כ שם בקידושין המובא לעיל וז"ל ואסיק דחיישי' הואיל ואשה זו בחשש איסור היתה דנראה פירושו דלכך חיישי' לקלא מפני דגם מקודם היה לה חזקת איסור א"א והיתה בחשש איסור ומצאתי גם בתשו' מהרי"ט ז"ל סי' פ"ב שפירש כן יע"ש ולקושית ר"י ז"ל מפ"ד אחין דמבואר שם דאין מחזיקין מאיסור לאיסור. אם כי החילוקים המבוארים שם בחידושי הרשב"א וריטב"א ז"ל בין הא דאמרי' אשה זו בחזקת היתר עומדת להא דאמרי' בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אינם שייכים כאן כנראה להמעיין בדבריהם מ"מ י"ל דאביי חולק על רבה וס"ל באמת דמחזיקין מאיסור לאיסור וכ"כ בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' י"ג כ"ב יע"ש ויש מקום עוד לפרש דברי הר"ן ז"ל דס"ל כתירוצא קמא של הר"י ז"ל דלכך אנו מחמירין ביבמה מפני דעיקר החזקה דאית לה דלית לה אחי לא וודאי הוא וזה ג"כ כוונת הר"ן ז"ל במש"כ ואשה זו בחשש איסור היתה פי' דגם בעת חזקתה להתיר לשוק היה לה חששא דאיסורא וחזקתה לא בא מכח וודאי וכדאמרן:
ולדעתי העני' נראה ליישב קושיא זו דלכך חיישי' הכא גם לקלא דלא הוחזק בב"ד עפמש"כ הב"י ז"ל בסי' מ"ו וז"ל וכ' מהרי"ק ז"ל בשורש פ"ו דהא דבעי' דאתחזק בב"ד היינו בכה"ג דליכא אלא קלא בעלמא משום דאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו מותרת להנשא שלעולם יצא קול שנתקדשה לאחר. אבל היכא דאיכא חזקה טובא א"צ שיוחזק בב"ד עכ"ל הרי מבואר טעמא דבעי' דווקא קלא דהוחזק בב"ד ובלא"ה לא חיישי' לה מפני תקנת בנות ישראל וזה נותן טעם לשבח היכא שיצא הקול שנתקדשה לאפוקי ביבמה בכגון עובדא דא דסוגיא דידן דהוא לא שכיח אך פעם אחת ביובל בזה לא הוצרכו חז"ל לעשות תקנה מפני בנות ישראל ולכך גם בלא הוחזק חיישי' ולענ"ד הוא דברי אמת בס"ד:
ויש לפרש בזה דברי הריטב"א ז"ל בקידושין שם בחי' כ' וז"ל ואע"ג דקיי"ל סתם דכל קלא דלא אתחזק בבי דינא לאו קלא הוא קסברי הני רבנן דהתם הוא שקול הקידושין יוצא לגמרי ואין קידושין מוחזקין כלל אלא ע"פ הקול ולא מחזיקין קידושין מעיקרא אפומייהו. אבל בזו שכבר היא מקודשת בפנינו אלא דמספקא לן בקידושי אי הווה בהו שו"פ אי לאו בכי הא חיישי' לקלא אע"ג דלא אתחזק עכ"ל הטהור אין לפרש כוונתו כפי' תוס' ר"י הזקן ז"ל מפני דאיתרע חזקתה חזקת פנוי' דהלא סתר פי' זה שם שכ' וז"ל וכן נמי ל"ל דמשום דשבויה חזקה דכשרות שהיתה בחזקת בתול' דבאידך נמי איכא חזק' דכשרות שהיתה קודם ס' זה בחזקת פנויה ואוקמה אחזקת עכ"ל ולדברי א"ש דברי הריטב"א ז"ל כי רק לאחזוקי כולה מלתא דקידושין בזה עשו חז"ל תקנה שלא לחוש לקלא דלא הוחזק בב"ד מפני תקנות בנות ישראל משא"כ בכגון דא שהיתה מקודשת במה שקבלה הקידושין ואח"כ יצא הקול דלא הוחזק בב"ד שהיה שו"פ דזה דבר דלא שכיח ותלוי במקרה לא הוצרכו חז"ל לעשות תקנה ולכך גם בלא הוחזק בב"ד חיישי' וא"ש וז"ל הרשב"א ז"ל בחידושי' שם בקידושין וא"ת הא תנן בפ' המגרש יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת איכא למימר כו' עכ"ל ולכאורה קשיא על קושיתו מפ' המגרש הלא שאני התם דאתחזק הקול בב"ד מה שא"כ הכא ואולי כי סובב והולך לשיטתו דגם סוגיא דב"ב מפרש בהוחזק בב"ד דווקא וה"נ מפרש הסוגיא דקידושין ויותר נראה כמש"כ מהרי"ט ז"ל בחי' שם דכיון דפשטה ידה וקבלה קידושין אין לך אתחזק גדול מזה וטעמא דמלתא נראה כדברי להמעיין) ולמרדכי ז"ל עדיפא עוד יותר כי מפרש הסוגיא דגם לבתר נשואין חיישי' (יעיון מל"מ פ"ד מה"א ה' י"ט) יע"ש ולזאת שפיר הקשה הרשב"א ז"ל ואצטרך לתרוצי מסוגיא דפ' המגרש ולפ"ז מבואר גם דעת הרשב"א ז"ל דפשטה ידה הוי כאתחזק ולכך חיישי' וכמש"כ המהרי"ט ז"ל:
והנה תשובת שאלה זו הלא כתוב הוא עלי ספר קדמון רבינו הרשב"ץ ז"ל בח"א סי' קל"ב הובא בב"י ז"ל סי' מ"ב וז"ל וזאת היא ממש ההיא דפ"ק דקידושין דאמרי והא איכא סהדי באודיתא כו' כו' ואפ"ה אמרי השתא מיהו איתנהו קמן לאו היינו דר"ח כו' כדאיתא סתם והתם בדנפקא קלא עסקינין כמו שפי' המפרשי' ז"ל שהקול יצא שיש עדים בדבר זה ואפ"ה לא חש לה ר"ח ואפילו אביי ורבא דחיישי לה היינו דווקא התם שאינו עדות בקיום הקידושין אלא אי הוו בהו שו"פ או לא שהרי היינו יודעים בקידושין. אבל לקיום הקידושין מפני קול שיש עדים במקום פלוני שיודעים זה אפילו אביי ורבא הוו מודו דלא חיישי' כלל וכמש"כ המפרשים ז"ל עכ"ל:
וחזר ושנה זאת שם בסי' קנ"ד וז"ל ומש"כ בסוף דבריך שנשאת ונתת מזה עם החכם השלם ר' יצחק כבונשתרקו ני' ואם היותו מודה לדבריך כו' כי לפעמים כשרוצה נערה לינשא יבוא מאן דהו ויאמר קדשתיך כו' יפה אמרת כו' אבל לענין דבריו היה אפשר לך לומר לו שאין חוששין בכל קול אלא כדאמרי בפ' המגרש לא שישמעו לקול הברה אלא כדי שיהיה נרות דולקות כו' א"נ כחהיא אחריתי פלוני מהיכן שמע כו' והא דאמרי' בפ"ק דקידושין והא איכא סהדי באודית דההוא יומא הוה בי' שו"פ ומסקי' התם דאביי ורבא קא מחמיר בה ולא קסברי כר"ח דאמר הא מיהו ליתנהו קמן והשתא במאי פליגי אי אתחזק קלא מ"ט דר"ח ואי לא אתחזק מ"ט דאביי ורבא דהא אסיקנא בפ' המגרש דכל היכא דלא אתחזק לא כלום הוא ותירצו בזה דוודאי האי קלא לא אתחזק והיינו טעמא דר"ח דמיקל. אבל אביי ורבא ס"ל דאע"ג דבעלמא לא חיישי' לקלא כדאיתא התם היינו (דווקא) לאחזוקי כולה דמלתא משום קלא כגון יצא שמה בעיר מקודשת דכיון דאיהי בחזקת פנויה קיימא לא חיישי' לקלא דלא אתחזק כדאיתא התם. אבל הכא דוודאי פשטה ידה וקבלה קידושין אלא דלא ידעי אי אית בהו שו"פ אפי' דלא אתחזק חיישי' ומ"מ בעינין שיהי' הקול יוצא מדברים שקרובים לחוש להם כמו אותם המוזכרים בגמ'. אבל שיהיה הדיוט אחד מוציא קול שהוא קדש אשה אחת ומפני דבריו יוצא רנון בעיר אין זה קול שראוי לחוש אליו כלל עכ"ל הטהור הרי מפורש יוצא מפי רבינו הגדול התשב"ץ דגם אם יצא הקול שיש עדים במדה"י שידעו שנתקדשה לא מחזקי' כולה מלתא דקידושין בלא הוחזק בב"ד וכאמור:
ובאמת כי כן נראה להמעיין בסוגיא דמגרש וטוש"ע סי' מ"ו אך להגאוני' האבני מלואים וחכמת שלמה ז"ל עמד סתירת דבר זה הסוגיא דידן ודקידושין וכבר נתבאר בעזהש"י שאין ראי' כלל וכנ"ל ולזאת אם כי האבני מלואים הניח דין זה בצ"ע והחכמת שלמה ז"ל החליט גם להפריש אשה מבעלה לדעתי העניה נראה בס"ד דלא מיבעיא דאין להפריש האשה מבעלה כדעת מהרש"ק ז"ל אך גם לכתחלה חלה אין לחוש כדין קלא דלא הוחזק בב"ד אם שיצא הקול בעיר שיש עדי' במדה"י שידעי שנתקדש' כל זמן דלא הוחזק בב"ד לא חיישי' לה וכנראה מסוגיא דש"ס וטוש"ע ומבואר כן דעת רבותינו הקדושי' הלא המה רבינו יונה ותוס' ר"י הזקן ור"ן וריטב"א ורשב"א לפירושי בדבריו) וריב"ש ורשב"ץ ומהרי"ט וכנ"ל ובוודאי קאים הלכתא על מכונה מכון האמת כדבריהם הקדושים ואיש ואשה על מקומם ישבו בשלום. אם לא היכי דאיכא לברורי בטורח קל וכמש"כ הפתחי תשובה סי' מ"ב ס"ק ט"ז בשם השב יעקב וגם תלוי בחקירת הדיינים אם יש ממשות בקול כאשר סיים הב"ש שם יע"ש והכל לפי ראות עיני הדיין כנלע"ד ברור ואמת להלכה בס"ד. אך מפני חומרא דא"א עדיין צריך עיונא בזה למעשה ד' יזכינו לכוון האמת: