אור ברסלב
חידושי אנשי שם שם סימן קמד

חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

שם סימן קמד

שם סימן קמג

קמ"ד הנה ע"ד הגט שכ"מ שכתבו בו שם הבעל בענדיט דמתקריא במיא ובאמת עלייתו לתורה הי' בשם בונם ובפי רוב העולם נקרא בעניא רק ע"י המיעוט הי' קורין לו בענדיט הנה ביש גדא דההיא אתתא ואין בגט הזה ממש דאחזו שם הטפל והשמיטו שם העיקר שעולה בו לתורה או נקרא בפי כל והנה מ"ש רו"מ דשם בעניא הוא קיצור מבענדיט הנה אם כי יש לומר כן לא יושיעני זה דהרי כללא בידינו היכי דהקיצור השם יש לו שם הקדש אחר או השם הקדש יש לו כינוי אחר צריך לכתבו והנה כאן בענדיט יש לו כינוי אחר אקסיל ראד כמ"ש בספר טיב גיטן ובב"ש אות א' ושם בעניא יתכן שהוא מבונם או בנימין ואני דרשתי פה מכמה אנשים ששמם בעניא אחד אמר שנקרא לתורה בן ציון ואחד נקרא לתורה אברהם דוב הרי דיש לבעניא שמות אחרים ולא מהני מה דהוי קיצור השם מבענדיט. והנה זה יפה כתב רו"מ שאינו דומה למ"ש בנו"ב מה"ת חאה"ע סימן קי"ט דהיכי דנכתב המכונה או דמתקרי צריך לכתוב כולם דהתם נקרא ביחד שניהם לכך אין לכתוב אחד ולהשמיט השני אף דהוי קיצור אבל היכי דנקרא כל חד בפ"ע א"צ לכתוב הקיצור אף דכתוב בגט המכונה או דמתקרי וזה יפה אמר רו"מ אך מטעם אחר הוי קפידא כנ"ל דקיצור השם כך צריך לכתבו ואם לאו פסול ומה שרצה רו"מ לצרף לזה דעת היש מי שאומר הובא בסימן קנ"ו בהג"ה די"א דאפילו בנולד מת הוי חולצת א"כ הוי ספק ספקא הנה לדעתי זה אינו דומה להתם דהר"פ יהי' מיירי דילדה באופן שרוב ימי העבור היתה תחת הבעל באופן דלא חשש שמא זינתה דרוב בעילות תולין בבעל וכיון דהוחזק תחלה שזה הוי בן בעלה נעשה כודאי ולא מצטרף לספק אחר ולכך אף דאח"כ נולד מת כיון די"ל דהוי ראוי להיות בן קיימא רק דאח"כ נתחדש שמת ככל האדם לכך הוי ספקא וחולצת אבל בנדון כזה דהבעל מת יו"ד אדר והיא ילדה יו"ד חשוון וא"כ לא הוחזק הולד של הבעל בחייו וא"כ הרי י"ל שזינתה אחר מות בעלה והוי בן שבעה לאחרון ובזה לא אמרינן רוב בעילות תולין בבעל דהרי אם נשאת תוך ג"ח הוי ספק שמא בן ט' לראשון או בן זיי"ן לאחרון א"כ ה"ה היכי דזנתה יש לחוש לכך וא"כ יש כאן חשש שמא זנתה אחר מות בעלה ובן שבעה הוא א"כ הוי כאן תרי ספקא שמא אינו של הבעל כלל ואת"ל של הבעל שמא הוא נפל מעולם ולכך מודה הר"פ שהיא ודאי זקוקה והרי עיקר ראייתו הוי מנזיר ושם הבעל חי ואין בו ספק שמא זנתה משא"כ בזה ודו"ק ונהי דבנולד חי אין חוששין שמא זנתה דמוקמינן לה אחזקת כשרות היינו היכי דהוי רק חד ספיקא אבל היכי דהוי ס"ס י"ל דעדיף מחזקה וכדמוכח בסוגיא דפ"פ ונהי דלהתייבם אסורה כיון דלפי דבריו לא זנתה א"כ לדידה הוי רק חד ספקא מ"מ לעלמא אסורה בודאי ולא מכח ספק ואין לצרף זה לס"ס: ועוד נראה דאף הר"פ לא קאמר רק מדרבנן דודאי מן התורה כמו דאמרינן רוב נשים ולד מעלייא יולדין ומיעוט מפילות כן ה"נ אמרינן דרוב ולדות בן קיימא יוצאין לאויר העולם חיים ומיעוט הנפלים הם נפלים מעיקרא ומיעוטא דמיעוטא המה שיהי' תחלה בני קיימא ואח"כ ימותו ולכך מן התורה אין לחוש למיעוטא ורק מדרבנן חיישינן למיעוטא שמא הוי ראוי להיות בן קיימא וא"כ תינח לחומרא דאינה מתייבמת אבל לצרפו לספק לקולא זה ודאי אינו וכאן הוי חשש דאורייתא דשינה שמו ושמה הוי חשש תורה וכדמוכח בש"ס פ"ג דגיטן גבי ההוא דעייל לבי כנישתא ונטל ספרא ונתן לה וכו' דקאמר שם למהו ניחוש לה וכו' הא בעינן שינה שמו ישמה וכו' ומזה הוכיחו הראשונים דבעינן שמו ושמה מן התורה וא"כ מכ"ש בשינה דפסול מן התורה ולכך אין לצרף זה לס"ס כלל. ומה שהביא הר"פ ראי' מנזירות היינו נמי דנזירות הו"ל דשיל"מ דיש לו היתר בשאלה לכך לא אזלינן בתר רובא ולכך נחשב ספק אבל ודאי הר"פ לא קאמר רק מדרבנן ולמעט בפלוגתא עדיף דהרי רבו החולקים והתמהים עליו לכך די לומר אף הר"פ לא אמר רק מדרבנן והנה בהיותי בזה עיינתי במהריב"ל חלק ג' סימן מ"ה שתמה עליו ולדעתי דרך הערה בעלמא יש ליישב תמיהותיו והנה מה שתמה עליו מענין נזירות ליבום דבנזירות בלשון ב"א תליא מלתא אבל ביבום כתיב אין לו לפענ"ד אינו כלום דהרי קיי"ל דבנדרים אין הולכין אחר הלשון רק בתר הכוונה וכמ"ש ביו"ד סימן רי"ח א"כ ה"נ בנדר הריני נזיר לכשיהי' לי בן ודאי הוי כוונתו שיהי' נהנה ממנו ולא הוי דעתו על נפל ואעפ"כ אמרינן אף שנולד מת הוי ספק נזיר א"כ מוכח דאם הי' עתיד להיות בן קיימא נחשב לו בן והוי חשיבות לו א"כ הוי בכלל עיין עליו ג"כ. ומה שהקשה המהריב"ל ממ"ש ר' יוחנן חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה דאלו אתי אליהו ויאמר דההוא דמעברה נפל הוא וכו' ולפענ"ד תמוה אדמותיב לי' מדברי ר' יוחנן לסייע לי' מדברי ר"ל דס"ל התם דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן וכתבו שם התוס' ובנ"י מבואר יותר דלכך לא אמרינן בזה אגלאי מלתא למפרע מכח דלמא תחלה הוי ראוי להיות בן קיימא ייע"ש א"כ מוכח דהיכי דהוי תחלה ראוי להיות בן קיימא אף דאח"כ מת אינה זקוקה ליבום ומוכח להדיא כדעת הר"פ ומה שהקשו עליו ממשנה דנדה דבן יום אחד פוטר מן היבום משמע הא מת אינו פוטר הנה בזה תמה אני על עצמו לעשות מזה קושיא ופירוקא ואין כאן התחלה כלל דלשון פוטר משמע שהיא מותרת לשוק ולכך בעינן שיהי' חי דאז מותרת בלי חליצה אבל בנולד מת אינו פוטר מיבום רק דאסורה ליבום אבל מ"מ אינה פטורה רק חייבת יבום רק דאינה רשאי מספק ולכך נקט בן יום אחד דחי פוטר אבל מת אינו פוטר רק דאסורה ביבום אבל חליצה בעי. גם לפמ"ש לעיל דבנתעברה ולא הוחזק עוברה בחיי בעלה מודה הר"פ דמדינא בעי חליצה ולא מספק מיושב נמי כמה קושיות די"ל דבנתעברה ולא הוחזק עוברה בחיי בעלה מיירי הש"ס ובזה בעינן דוקא חי אבל בהוחזק העבור בחיי. הבעל אף במת הוי רק ספק והוי מקום להאריך בזה אבל מה אעשה שאני מוטרד ולא עיינתי בזה רק דרך העברה בעלמא ולדינא נראה לפענ"ד דהאשה צריכה חליצה מדינא מיהו לחזור על כל האחין אין צריכה כי לדעתי הוי חליצה חיובית ודאי ואין בו שם ח"פ ואם נאמר שלא כדעתי שוב י"ל כיון דח"פ צריכה לחזור על כל האחין הוי רק דרבנן ולאיסור דרבנן כדי לצרף דעת הר"פ ולסמוך על זה לקולא כדין ספק דרבנן או לס"ס שכתב רו"מ כנלפענ"ד לדינא ז"ז אין להאריך דברי ידידו וכו':

והנה מ"ש רו"מ בשם ספר יהושע בפסקים סימן קי"ז לחלק בין שרה שארקא ובין הירץ הירצקא דבשניהם חול לא שייך קיצור השם הנה עיינתי שם ובמכת"ה טעה בזה וטעות נזדקק לפניו במה שהקשה מהירץ הירצקא ושרה שארקא דודאי גם בהירץ אם הי' עיקר שמו רק הירץ כמו בשרה ודאי הוי די לכתוב שמו הירץ ולא יותר רק הוא מיירי דיש לו שם הקדש נפתלי וצריך לכתוב המכונה הירץ בזה כתב הט"ז דיש לעיין דבלשון המכונה לא שייך לכתוב הירץ דהרי הכינוי הוי הירצקא ולכך נסתפק אולי צריך לכתוב הארצקיא אבל שניהם ודאי א"צ לכתוב רק נסתפק לכתחלה כיון דצריך לכתוב המכונה יש לכתוב יותר כפי מה שנקרא אבל בעלמא היכי דצריך לכתוב עיקר השם א"צ לכתוב כלל הכינוי אם הוא קיצור השם אם אחד קודש ובין אם שניהם חול ולא דק הספר יהושע בזה כלל ידידי הנ"ל. הנה חזר השואל והשיב לי וזה אשר השבתי לו בעזה"י:

הנה מכתבו קבלתי יום וי"ו עש"ק העבר פ' ויגש והנה תיכף היום פניתי להשיבו בעזה"י והנה בתחלה עלה במחשבה לפני שלא להשיבו כלל כי אם אני אוהב המקשה על דברי ואני משיב כי מתוך כך יתבררו הדברים יותר אך זה בדברי סתירה מן הש"ס וראשונים בדבר שיש בו ממש אבל השגת רו"מ המה פטומי מילי בעלמא וצריך אני להשיב נמי בפטומי מילי וזה לא ניחא לי אך היות כדי שלא יאמר מדשתיק אודויי אודי לי מוכרח אני להשיב לו. הנה מ"ש דידעו דשם העצם אינו בעניא רק בענדיט מניין ידעו זה וכי לא נמצא שם בעניא ג"כ בעולם. ומ"ש בשם תשובת מהרי"ק סימן פ"ו בשם בלי לא דמי כעוכלא לדנא דשם של בלי הוי שם של חול ולע"ז ושם אליהו הוי קודש לכך זה ידוע לכל העולם דלכל אדם יש לו שם הקדש ואין דרך ליתן לילד שם חול לכך הוי ידוע לכל שיש לו שם הקדש אבל כאן הרי שם בענדיט נמי הוי חול כמו בעניא ומה אולמא דזה מזה והרי המהרי"ק בעצמו בסוף דבריו חושש שמא בלי הוי שם בפ"ע דנזכר כן בש"ס הרי אף דזה הוי שמו אליהו אם נמצא רק בש"ס שם בלי בלי שם אליהו שוב לא נחשב ידוע והי' פסול א"כ ה"נ בעניא כיון דיש בעניא בלי בענדיט מה הוכחה הוי משם בעניא להיות ידוע דשמו בענדיט אין זה אלא מביא לידי גיחוך ועוד התם שם בלי לא מצינו לו כינוי אחר רק שם אליהו לכך מהני לו ידיעה זו אבל בעניא ביון דיש לו שמות הקדש אחרים כגון בן ציון וכדומה מה הוכחה הוי משם בעניא דהוי שמו בענדיט ועוד צאו פריש לי הרי זה כלל גדול בכל האחרונים היכי דיש לשם הקדש כינוי אחר או לכינוי זה שם קודש אחר צריך לכתבו ומלשונם משמע דמעכב אף בדיעבד ומ"ט לא נימא כיון דהכינוי הוי שם חול ולע"ז מידע ידעי דיש לו שם הקדש ויהי' די בשם הקדש עכ"פ בדיעבד ומוכח דלא מהני זה כיון דיש לכ"א שם אחר. ומ"ש רו"מ דבמקומו לא נמצא שם בעניא רק בשם בענדיט דבר זה מביא לידי גיחוך אטו הוי מקומו רובא דעלמא ואטו כתבו הפוסקים דבמקום הזה יהי' ידוע דיש לו שם הקדש אחר או כינוי אחר הם לא כתבו רק אם באיזה מקום יש לו שם אחר יהי' באיזה מקום שיהי' באותו גליל צריך לכתבו. ומ"ש בב"ש בלשונו באותו מקום הכוונה באותה מדינה ואותו גליל דלאנשי מדינה אחרת לא חיישינן אבל באותו מחוז ודאי שכיחי שיירתא מזה לזה והוי כאותו מקום. והנה באמת דברי מהרי"ק בעצמו אינן מוסכמין וגם קשה עליהם מן הש"ס חדא דלדבריו מה ראי' מייתי הש"ס בגיטן דף ל"ד ע"ב דיש חילוק בין אתחזק או לא מן הברייתא דיצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת וכו' ומה ראי' נימא דתחלה מיירי שהיו שניהם שם הקדש ואין הוכחה דיש לו שם אחר לכך בעינן שם יהודא ושם דגליל עמו ואח"כ מיירי שהאחד הי' שם לע"ז א"כ ידוע דיש לו שם אחר הקדש לכך אם גירש באחד מהם היינו שם הקדש מגורשת דידוע דיש לו אותו שם ובע"כ דאין חילוק בזה וגם מ"ש המהרי"ק תחלה דאם מכירין ששמו אליהו כשר קשה מנ"ל להש"ס דבאתחזק צריך לכתוב שניהם ובלא אתחזק א"צ לכתוב שניהם דלמא להיפוך היכי דידוע דיש לו שם זה כשר אף דלא כתב שם דכאן ובאין ידוע דיש לו שם זה פסול אם לא כתב שם דכאן והוי הכוונה להיפוך ובע"כ דאין סברא לחלק בזה דבזה אין הפסול מכח שיאמרו אין זה המגרש רק הוי שינוי ממש דעשה הטפל עיקר והוי שינוי השם כמ"ש הב"י בתירוצו דאם כתב וכל שום גרע דעשה הטפל עיקר כן י"ל בזה ג"כ ואף דהב"י מכשיר בחניכתו לבד כבר חלקו עליו בזה גם התם מיירי דעכ"פ נקרא בו ג"כ ועוד ראי' ממה שהקשה הב"י והב"ש על הרמב"ם שתחלה כתב הרמב"ם שכתב חניכתו וחניכתה כשר ואח"כ כתב דאם כתב שם הטפל וכלל העיקר בוכל שום פסול ומה הקשו נימא כך דתחלה מיירי דשם העיקר הי' חול והטפל שם הקדש וכיון דידעו שיש לו שם הקדש לכך כשר ואח"כ מיירי דשניהם היו חול או שניהם קודש ואין ידוע מזה לזה לכך פסול אם כתבו שם שאין ידוע בו ביותר ובע"כ לא ס"ל כלל חילוק זה של מהרי"ק:

והנה הרשב"א בתשובה כתב והוא בב"י סימן קכ"ט וז"ל כתב הרשב"א שאלת גט שצריך לכתוב בו שמו ושמה אם כתב בו בן פלוני ובת פלוני לבד ולא פירש שם המגרש ולא המתגרשת מהו:

תשובה אינו כשר דשמו ושמה בעינן וחניכה היינו דקרו לו אינשי באותו חניכה הנהוג היום ושקורין אותה לבד באותו חניכה ולא אחרת עמה דבכי הא מנכר לאיזה מגרש כדעת ר"ת שכתב דבעינן שיהא ניכר מתוך הגט לאיזה מגרש אבל בת פלוני אינה ניכרת באותו שם עכ"ל. הנה כמה הלכתא גבורתא איכא למשמע מינה דהרי בן פלוני נמי הוי שם דהרי בעדים אם חותם בן פלוני עד כשר ואעפ"כ בגט לא מהני ואמאי לא נימא כדעת מהרי"ק הרי בכל אדם דיש לו שם ידוע דנקרא בן פלוני ומ"ט לא יהי' כשר בבן פלוני גם מה דחניכתו וחניכתה כשר היינו מה דנקרא בו בין אנשים ולא נקרא אחרת עמה הא בלא"ה פסול ומבואר דלא כמהרי"ק בזה וגם אם יעיין רו"מ בכמה תשובות אחרונים בזה ימצא דלא כוותי' רק העיקר דאם כתב שם הטפל שאין ידועים בו ביותר הוא פסול גם מ"ש דשם בעניא ידוע לכל דאינו שם בפ"ע ובזה דוחה מה שראה סתירת דבריו בט"ג בלקוטי שמות ס"ק ל"ג לא ידעתי מהיכן ידוע לו כן ומה דמיון הוא זה שם בלי אינו שם כלל בשום מקום אבל זה הרי הראיתי לו כמה שמות בעניא דהוי שם בפ"ע בלי בענדיט דלו יהא כדבריו דלענין קיצור השם דיש לו שם קודש אחר תליא באותו מקום אבל עכ"פ הרי משכחת לה דשם בעניא הוי שם בפ"ע וכמו דחשש המהרי"ק על שם בלי אולי הוא מן הש"ס ולמה לא כתב דבמקום הגט לא נמצא בלי שם בפ"ע ובע"כ דבזה לא מהני מה דבאותו מקום ליתא רק כיון דיש לו שם בפ"ע באיזה מקום לא נחשב ידוע א"כ ה"נ לא נקרא ידוע ושפיר יש סתירה לדבריו מדברי הט"ג וגם מ"ש דביש לשם כינוי זה שם הקדש אחר צריך לכתבו ע"ז כתב דבאותו מקום ליכא שם זה ולעיל כתבתי דבמקום זה הכוונה באותו מחוז לא באותו עיר לבדו הנה אם כי זה מלתא דמסתברא כן אך עוד אומר לו אפילו יהא כדבריו זה הוי רק באם יש לכינוי זה שם קודש אחר בזה תליא באותו מקום אבל באם יש לשם הקדש כינוי אחר אין תלוי באותו מקום רק תמיד צריך לכתבו ודו"ק בלשון הב"ש בכללים בס"ק ח' וס"ק ט' דבס"ק ח' כתב שיהי' באותו מקום כן ובס"ק ט' לא כתב כן וכן באות א' בשם אייזק תחלה גבי מ"ש דיש לאייזק שם שאלתיאל כתב דבאותו מקום יהי' כן ואח"כ כתב בשם יצחק אייזק וז"ל אבל בד"מ ובלבוש כותבים דכותבין יצחק המכונה אייזק משום דיש ליצחק כינויים אחרים וכל דיש ליצחק כינויים אחרים צריך לכתוב הכינוי עכ"ל הרי דכאן לא כתב אם יש באותו מקום שם זה גם איך כתבו בפשיטות כיון דיש ליצחק כינויים אחרים מהיכן פשיטא להו דיש כן דלמא אין שם שם זה וגם מה עשה מחלוקת ביניהם בין המהרש"ל והד"מ ולבוש הרי הוא נמי ס"ל דכותבין אם יש שם אייזק המכונה שאלתיאל ומה לי טעם זה או זה בע"כ דפליגי כך דלדעת המהרש"ל מכח דהכינוי יש לו שם אחר בזה א"צ לכתבו רק במקום דיש שם שם זה ולא בלא"ה אבל לדעת הד"מ ולבוש דיש לשם הקדש כינוי אחר צריך לכתבו בכל מקום והטעם החילוק הוא נכון בסברא דאם עכ"פ שם הקדש אין לו כינוי אחר א"כ כיון דשם הקדש נכתב בגט הוי כאלו נכתב גם הכינוי ועכ"פ השם הקדש אין בו חסרון אבל להיפוך אם שם הקדש יש לו כינוי אחר א"כ אם לא כתב שם הכינוי הוי חסרון בגוף שם הקדש ומה בכך דאין שם אחר לא נפסל מכח שיאמרו אין זה המגרש רק מכח דהוי חסרון שמו ולכך לא תליא כלל באותו מקום אבל אם שם הקדש אין לו כינוי אחר רק הכינוי יש לו שם הקדש אחר עכ"פ שינוי השם ליכא דבשם הקדש אין בו חסרון כיון דהוי קיצור השם הוי כאלו נכתב גם הוא רק כיון דיש לכינוי זה שם קודש אחר הוי חשש שיאמרו על פלוני זה המגרש דאין זה המגרש דאולי יש לו שם קודש אחר בזה מחשש שמא יאמרו אין זה הוא תליא אם יש באותו מקום עוד בזה בשם אחר או לא ודו"ק באותו דבר כי ראה זה חדש הוא והוא נכון מאוד בסברא ומוכח כן בלשונות האחרונים. ולפ"ז כיון דבענדיט יש לו כינויים אחרים לא תליא במקום כלל ואף דראיתי בט"ג בכלל השמות ס"ק ח' שכתב דמיירי שיש שם ליצחק כינויים אחרים במכת"ה לא דק בזה כלל מכח הוכחה הנ"ל והעיקר כמ"ש בתחלת דבריו דלדוגמא בעלמא נקט לי' לשם אייזק ייע"ש והעיקר כמ"ש בעזה"י והעיקר כפי המושכל הראשון וכל הרואה יודה דבענדיט ובעניא המה שמות שונים ואין הפנאי גורם להאריך יותר: ומעתה נפנה לדין השני מה דסמך על דעת הר"פ בילדה ולד מת הנה במה דסיים אפתח מ"ש דמה ראינו ריעותא בזה דניחוש לשמא זנתה אתמהה שיצא זה מפיו אדמקשה עלי יקשה על הש"ס דלמ"ד דאזלינן בתר רובא מכח דלמא לאו אביו הוא ולמה לא הקשה מה ראינו בזה דניחוש לזינתה ובע"כ מכח ספק לא נפקא לולי דאזלינן בתר רובא ובנדון כזה לא שייך זה כמ"ש במכתבי הראשון. ומה שכתב לסמוך על מה שפסק וסתה הנה מלבד דכל האחרונים לא סמכו ע"ז וכן מוכח מן הש"ס דאל"כ אם ראינו שפסק הוסתות תהא מותרת להנשא תוך ג' חדשים וגם הרי באמת אינה נאמנת לפטור עצמה מן היבום וא"כ מניין לנו שפסק וסתה אולי משקרת גם זה ועוד אודיע לו דכאן הוי ג' ספקות דשמא זינתה תחת בעלה ואת"ל לא זינתה תחת בעלה שמא זינתה אחר מות בעלה ואין זה משם אחד דהרי נ"מ לענין יבום דאם זינתה אחר מות בעלה מותרת ליבם ואם זינתה תחת בעלה אסורה ליבם גם נ"מ אם יש לה כתובה או לא א"כ הוי ב' ספקות גם אולי לא הוי הולד בן קיימא וא"כ הוי כאן ג' ספקות וזה עדיף ודאי מחזקה ורובא. גם מ"ש רו"מ דרוב בעילות תולין בבעל היינו אחר העיבור לא ידענא מה קאמר ולא הבין כוונת המאמר רוב בעילות תולין בבעל דהכוונה הוי כך דדוקא אם הזנות הוי ביושבת תחת בעלה אז נהי דזינתה מ"מ אמרינן דהעיבור הוי מרוב הבעילות ולא מן המיעוט מן הזנות ותדע דהרי בפרוצה ביותר חוששין אף לבנים כמ"ש בב"ש סימן ד' וא"כ דוקא אם ידוע דעכ"פ הוי הזנות תחת בעלה אבל אם יתכן דהזנות הוי אחר מיתת בעלה א"כ בשעה שנתעברה לא הוי בעולת בעל לא תלינן בביאות דמעיקרא רק מוקמינן אחזקה דהשתא הוא דנתעברה ותדע דאל"כ בספק בן ט' לראשון ובן זיי"ן לאחרון למה לא מחלקינן בין אם בא עלי' האחרון רק פ"א ורוב הבעילות היו בשל ראשון נאמר דודאי הוי מן הראשון דרוב בעילות תולין בבעל ורוב הי' אצל הראשון או להיפוך אם אצל בעל הראשון הוי רק ביאה אחת ואצל האחרון הי' כמה בעילות נאמר דודאי הי' בן זיי"ן לאחרון ובע"כ מוכח דלא אמרינן רוב בעילות תולין בבעל אלא היכי דהרוב והזנות הוי ביחד אבל אם הוי בזאח"ז לא אמרינן בזה רוב בעילות תולין בבעל והיינו דבכל חד צד איכא חזקה להיפוך דאם רוב הבעילות הוי מן הראשון י"ל חזקה דגופא דהשתא הוא דנתעברה ומוקמינן לה אחזקה דמעיקרא שלא היתה מעוברת ולהיפוך אם רוב בעילות הוי אצל השני להיפוך כאן נמצא כאן הי' ויש חזקה דהשתא דמקודם היתה מעוברת:

והנה עוד אקדים לו דכאן הוי עוד חזקות חזקת היתר ליבם וחזקת איסור לשוק כמ"ש ביבמות דף ל"א ויש כאן כמה חזקות לאיסור וג' ספקות ובזה נדחה כל דבריו בקיצור ובפרט מ"ש ראי' מדברי הטור דמשכחת לה בכלו לו חדשיו כגון שבעל ופירש ממנה ולא בעל יותר וכתב רו"מ דניחוש שמא זנתה ובע"כ דלא חיישינן לכך והנה באמת אין זה ראי' כלל דהתם שנולד חי ויש כאן עוד רוב דרוב לט' יולדין אבל כאן כיון דמת והוי רוב להיפוך דרוב נשים ולד מעליא יולדין אך מלבד זה אין ראי' דהתם ליכא חזקת היתר ליבם וחזקת איסור לשוק דהרי אם זינתה נמי אסורה ליבם וליכא חזקה המסייע לחשש זה גם זה נסתר בדברינו דהתם נולד הספק בחיי הבעל ואז כבר הוחזק הרוב דלא הוי לנו ספק שמא אינו בן קיימא דלא הוי אז לנו נ"מ בזה וא"כ הוחזק אז הרוב דרוב כשרות הם ונעשה כודאי גם הוי אז חזקת היתר המסייע דמותרת לבעלה וכיון דהי' אז הבעל חי היתה בחזקת היתר לבעלה ואינו דומה למכה אביו דשם דיינינן רק על הולד לא על האם ולולד ליכא חזקה אחרת אבל הכא הרי מה שאנו דנין אם כלו לו חדשיו או לא אין נ"מ רק להתיר האשה לשוק א"כ בזה מסייע חזקת היתר לבעלה להרוב לומר דלא זינתה ומסייע לחזקת צדיקת וכיון דהרוב כבר הוחזק נעשה כודאי משא"כ אם לא נולד לנו העיבור רק לאחר מיתת בעלה ואז אין נ"מ לבעלה ליכא חזקת היתר ולהיפוך יש חזקת איסור לשוק וחזקת היתר ליבם גם חזקה דמעיקרא שלא היתה מעוברת גם י"ל דהטור מיירי שהוכר העיבור לשליש ימיו ומוכח דהוי בן ט' ומה דהוצרך להיות בעלה פרוש ממנה היינו דבלא"ה אולי שימש עמה עוד יום ויומים וחסרו איזה ימים ולא כלו חדשיו אם כן י"ל דלחשש שמא זינתה בזמן מועט ודאי לא חיישינן דהרי זנות ל"ש כמ"ש בתוספת בפ"ק דכתובות ונהי דהתם כתבו דבעדים והתראה לא חשש מ"מ י"ל דלזמן מועט לא חיישינן כלל לזנות כמו דחלקו התוס' בכמה דוכתא בין מיתה דלזמן מרובה או מועט וכו' כן י"ל בזה אבל היכי דלא הוכר עוברה וי"ל שמא בן זיי"ן הי' וזינתה ודאי יש לחוש ולכך מכל הלין טעמי אין לצרף בזה דעת הר"פ ובפרט כי היא דעה דחוי' ולמעט במחלוקת עדיף וי"ל בזה מודה הר"פ לכך בעזה"י הדין דין אמת שצריכה חליצה ואף אם הי' הוכר עוברה כיון דאיתרע דולד נולד מת ורוב מעליא יולדין אוקמא רובא בהדי רובא ונשאר הספק ספקא ובפרט ג' ספקות וחזקת איסור לשוק והיתר ליבם וחזקה דמעיקרא שלא היתה מעוברת: והנה בכל זה הי' מקום להאריך מאוד אלא שאין הזמן גורם ואני עמוס הטרדא ולקצר אני צריך והאמת יורה דרכו כי אין הדין יוצא מידי פשוטו ומושכל הראשון שצריכה חליצה:

והנה עוד אודיע לו דרך אגב מה שעלה ברעיוני כעת שנראה דמה דהוכר עוברה מהני היינו רק אם בדקוה במרחץ וכדומה אבל מה שראוהו דרך לבישה אין ראי' די"ל דדרך ערמה עשו כן וכדמוכח בש"ס יבמות דף מ"ב דפריך ונבדקה בהלוכה ומשני שכן אשה מחפה עליו וא"כ י"ל ה"ה להיפוך היכי שזינתה עושית עצמה להלביש במלבושים שתהי' נראה כהוכר עוברה ולכך לא מהני הוכר עוברה רק אם נבדקה במרחץ וכן מוכח שם ביבמות דפריך ונבדקה ומשני אין בודקין את הנשואות ייע"ש ולכך מה שכתב רו"מ שהוכר עוברה אין ראי' אם לא העידו הנשים במרחץ שהוכר עוברה וכל זה אני כותב לסניף בעלמא למען דעת מה נחשב הוכר עוברה אבל כאן בכל ענין צריכה חליצה כנ"ל דברי ידידו וכו' אעתיק כאן מ"ש בתשובה למדינת רוסיא לק"ק באליפלייא להרב מו"ה שמואל רימאנד במוהר"ר צבי מו"ץ דשם:

תוכן העניינים

חידושי אנשי שם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה