חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם סימן קו
ק"ו הנה ע"ד שאלתו וז"ל במעשה שאירע באטיק מאהלוב שברח איש אחד ממדינת ליטא מק"ק מינסק לאטיק מאהלוב מחמת שרצה לעגן את אשתו מחמת שהי' לו קטט עמה ומחמת שירא פן יוודע הדבר לאשתו שינה שמו שהי' בעירו בק"ק מינסק עוזר ובאטיק הנ"ל החזיק א"ע לערך איזה שנים בשם הלל וחתם א"ע על כמה גיטן בשם זה וכעת בא מכתב הרבנים דשם למאהלוב איך להתאמץ בדבר שישלח הנ"ל גט פטורין לאשתו שהיא עגונה שלשה שנים וששינה שמו במינסק עוזר וכאשר נודע הדבר לאטיק מאהלוב הי' ויכוח בין הלומדים דשם על הגיטן שחתם א"ע והרב דשם הכשיר הגיטן ונפשו בשאלתו לחוות דעתי בזה. הנה האמת אגיד כי יפה הורה הרב דהגיטין כשרים ולא ידעתי למה הרעיש העולם בזה הרי אף לפי דעתו דיש מחלוקת בין הרשב"ם והנ"י ובין הרא"ש בפ"ד דגיטן והרשב"א כפי הבנת המכתב מאליהו שפליגי בדין אם ידעינן שיש לו שם אחר במקום אחר וששינה שמו אם מהני למד יום דלהרשב"ם לא מהני ולהרא"ש מהני עכ"פ מה ריעותא יש בזה כיון דכבר ראו דברי הרמ"א והב"ש בסימן ק"ל בשינה שמו העד דכשר כיון דדי בשם אביו וא"כ נהי דמהרש"ך חולק והם לא הכשירו רק במקום עגון מ"מ זה הוי בשינה השם ממש אבל בהוחזק בלמ"ד יום כיון דעכ"פ לדעת הרא"ש והרשב"א מהני חזקה אף בידוע ששינה א"כ הוי ס"ס דלמא אין זה שינוי ואם הוי שינוי דלמא כשר אף בשינה ולכך בדיעבד לכ"ע לא צריכה גט אחר ואף שרו"מ נכנס לחלק להשוות דעות הפוסקים דיש לחלק בין אם שינה מחמת סכנת נפשות שדעתו להשתקע ובין אם שינה כדי לעגן אשתו דהוי דעתו לחזור מ"מ אין אנו משועבדים להחזיק חלוקו אחר שאין לנו ראי' מפורשת לזה מש"ס ופוסקים והרי הרב אינו אומר כן בסימן קכ"ט סעיף יו"ד ביוסף בן שמעון ששינה שמו יוסף בן שמואל דיש מי שאומר שלא תצא וכתב הרמ"א ודוקא שהוחזק בשם השני אבל בלא"ה תצא משמע דבהוחזק בשם השני ס"ל כהי"א דלא תצא הרי אף דידוע דשינה שם אביו ומהני מוחזק ואף הדעה הראשונה שבמחבר דס"ל דתצא היינו דוקא בשם אביו דא"י להחזיק שם אביו כמ"ש הב"ש ס"ק כ' אבל בשמו ס"ל דלא תצא מדלא כתב רבותא יתירא דאפילו בשינה שמו דתצא ולא מהני הוחזק ואין לומר דנקט לרבותא דאף בשם אביו יש קפידא בשינוי דעכ"פ הו"ל לכתוב שניהם הן בשינה שם אביו הן בשינה שמו בע"כ מודה בזה דלא תצא וא"כ הו"ל סוגיין דעלמא כדעה זו דמהני הוחזק בשמו לענין דעכ"פ לא תצא ומחלוקת שהביא רו"מ הרי זה גלוי' ומפורש בדברי הב"ש ס"ק וי"ו וס"ק כ' ולמה לנו חילוק אחר להשוות בין הפוסקים הרי החילוק של הב"ש נכון דאם מגרש במקומו ודאי מהני השם שהחזיק לעצמו אבל בשולח למקום אחר אז י"ל דלא מהני שם שהחזיק לעצמו ועכ"פ כיון דמפורש במחבר דעה אחת דאפילו בשם אביו מהני חזקה שלא תצא אף דידוע דשינה ודאי דבעדים כדי לומר דכשר הגט בדיעבד אף דלא נשאת עדיין ובפרט בשמו. והנה חילוק של רו"מ מלבד דאין לו ראי' אף גם אין טעם דמה לי משנה שמו מחמת מרדין ובפרט דהרא"ש בלשונו בפ' השולח נקט בלשונו שבורח מחמת ממון ג"כ וא"כ מה לי שבורח מחמת ממון או כדי לעגן אשתו והרי הרא"ש נקט עיקר הטעם שכן דרכן לשנות שמם כדי שלא ירדפו אחריהם וא"כ גם במשנה כדי לעגן אשתו הוי טעם זה וגם למה לא נתן הרא"ש הטעם שכן דרכן של הבורחין שאין דעתם לחזור וגם מחמת ממון ודאי דניתן למחילה ולהתפשר הוי דעתו לחזור כמו היכי דמכוין לעגן אשתו וגם ממה שהרגישו התוס' לחלק בין הש"ס דילן להתוספתא דבש"ס דילן מוכח דמקום נתינה עיקר ובתוספתא עושה מקום כתיבה עיקר ולמה להם לעשות מחלוקת בין הש"ס לתוספתא הנ"ל לתרץ דהש"ס דילן מיירי בדעתם לחזור ולכך הוי מקום נתינה עיקר והתוספתא מיירי באין דעתו לחזור לכך הוי שם מקומו מקום כתיבה עיקר בע"כ דאין לחלק בזה:
וגם הרשב"ם והנ"י נראה דאין כוונתם לפסול בדיעבד ולומר דלא מהני חזקה לשמו לא כן הוא דודאי הם מודים דמהני חזקה לשמו רק כוונתם דמה בכך דהחזיק לעצמו שם זה אכתי דלמא יש לו שם במקום אחר והוי צריך לכתוב שניהם והוא משקר בזה כדי לעשות ערמה לכך כתבו דאין לחוש לזה בסתמא אבל בדיעבד אם כתבו רק שם זה מודים דכשר דבשינה שמו לא הוי כיון דיש לו גם שם זה ובשביל חשש ערמה אין לפסלו בדיעבד וא"כ כיון דהם מודים דהוחזק בשם זה רק דחוששין אולי יש לו עוד שם זה ומשקר לעשות ערמה א"כ תינח לענין שם הלוה גופו או שם הבעל אבל בעדים דליכא חשש ערמה מודים דאין חשש בזה כלל אם חתם שם שהחזיק בו במקומו: והנה כל זה כתבתי לרווחא דמלתא אבל באמת הוא ש"ס מפורש בגיטן דף פ"ו ע"ב במה דפריך שם ולתכשר ההוא בראובן וכו' ודלמא בשמא דאבוה חתים ומשני לא שביק אינש שמי' וחתים בשמי' דאבוהו ופריך ודלמא סימנא שוי' דהא רב צייר כוורא וכו' לא חציף אינש לשוי' לשמי' דאבוהו סימנא ייע"ש. משמע הא אם הוי שייך לעשותו סימנא הוי כשר א"כ ודאי דלא גרע מה שהוחזק שמו למ"ד יום לסימנא בעלמא ואינו דומה לדברי הרשב"ם והנ"י דשם מיירי בכתיבת שם הבעל דבזה בעינן שמו ממש מן התורה בזה לא מהני סימנא אבל בחתימת עדים כיון דדי בסימנא ודאי כל דהוחזק למ"ד יום הוי סימנא עכ"פ והרי תחלה הוי ס"ד להיות מתכשר בשמי' דאבוהו לבד ואף דלא כתב בן דהרי מיירי דראובן בן תחת הראשון וא"כ כשר בשם יעקב עד לבד והרי יעקב הוי שם אביו וכשר אם חתם בו ומכ"ש דכשר בחתם בשמו שהוחזק למ"ד יום וז"ב ונכון לפענ"ד ועיין בתוספת ב"ב דף קס"א ע"ב ד"ה ודלמא סימנא וכו' וגם אין לומר דרבנן דוקא כדמשמע בגיטן דף ל"ו דא"כ מהו פריך בגיטן דף פ"ז וב"ב קס"א ובע"כ דאין חילוק ואזלינן לקולא ובפרט כיון דמוכח בגיטן דף ל"ו דשמותיהן של עדים הוי רק דרבנן ודו"ק: והנה בדברי חלוקו של רו"מ הרווחנו לפרש מ"ש בגיטן דף ל"ד שלחו מתם בני אדם הבאין מהכא להתם יוסף וקורין לו יוחנן יוחנן וקורין לו יוסף האיך מגרשין נשותיהן והנה תמיד לא הבנתי דהוא כפל לשון ומה לי יוחנן ומה לי יוסף. הוי די לומר פ"א יוסף וקורין לו יוחנן האיך מגרשין ובודאי נדע לכל שינוי השמות הדין כן אך לפי דבריו עמדתי על הכוונה דכונתו דקמ"ל באיש אחד שבא משם לכאן דשם קורין לו יוסף וכאן קורין לו יוחנן ואח"כ אף דשמו כאן יוחנן מ"מ כשחוזר לשם קורין לו יוסף ולא נשתקע שם יוסף שם רק דכאן קורין לו יוחנן וכשבא לשם קורין לו יוסף האיך מגרשין נשותיהן מיהו יש לפרש בע"א דהכוונה דכאן אף שקורין לו יוחנן מ"מ יודעים ששם קורין לו יוסף וז"ש יוחנן וקורין לו יוסף שיודעים ששם קורין לו יוסף וכדמפרש ר"א והוא דאתחזק בתרי שמא ודו"ק: והנה עכ"פ לדינא נראה דהגיטן כשרים ובדברי הרשב"ם כבר פלפלתי במקום אחר כעת נעלם ממני מקומו וכעת הדבר ברור לי שהרשב"ם לא קאמר רק לכתחלה ומטעם הנ"ל וכמו שבארתי לעיל:
ועוד נראה לי דיש לדייק בדברי הרשב"ם בלשונו שכתב ושמא יוסף בן שמעון זה מעיר אחרת בא לכאן הי' שמו ראובן בן יעקב ועתה הרגיל והחזיק שיקראו כאן ראובן לפי שרוצה לגרש אשת ראובן בן יעקב שבמקום פלוני וכו' ויש לדייק למה נקט השינוי בשמו ובשם אביו והוי די לומר שמא שם הי' שמו יוסף בן שמעון ועתה קרא שמו ראובן בן שמעון כדי לגרש אשת ראובן בן שמעון שבמקום פלוני לכך נראה דדבר גדול דיבר הרשב"ם ויש לו כוונה מיוחדת דס"ל כדעת המרא"י דחזקה לא מהני רק לשם עצמו ולא לשם אביו ולפ"ז ס"ל כך דהוי קשה לו מלשון הש"ס דקאמר כל שהוחזק למ"ד יום אין חוששין לו ולא קאמר כל שהוחזק למ"ד יום הוי שמו כך ולשון אין חוששין משמע רק דלחוש אין חוששין הא אם הוי ידענו הוי חשש שפיר י"ל כך דודאי אם הוי החשש בשביל שינוי שמו לבד בזה ידע הש"ס כיון דהוחזק למ"ד יום קנה השם מקומו והיינו שמו וכל דהוי שמו כן ודאי אין לחוש לערמה דא"כ אין לדבר סוף דהרי אף אם הוא דר ונולד כאן וידענו דמעולם הוי שמו יוסף בן שמעון מ"מ לא נמלטנו מחשש ערמה דיכתוב גט לאשתו ויתן לאשה אחרת מעיר אחרת דשמו נמי יוסף בן שמעון וא"כ כיון דאין לדבר סוף לא חיישינן כלל וכעין שמפורש במשנה דאין חוששין שמא גררה חולדה וכו' דא"כ אין לדבר סוף ולכך ס"ל דחז"ל עשו התקנה כך דבמקום דהוי שמו כך ואם הי' בא לגרש את אשתו בשם זה הי' כשר לכך בזה לא חיישינן לערמה כיון דאין לדבר סוף רק הפרכא הוי דהרי אפשר דשינה שמו ואם הי' בא לגרש את אשתו בזה הי' פסול א"כ בזה הרי יש לדבר סוף לכך ראוי לחוש דלמא עושה בשביל ערמה ולכך הוי עיקר החשש שמא שינה שמו ושם אביו וא"כ על שם אביו לא מהני חזקה לכך ראוי לחוש לערמה ולזה קאמר הרשב"ם דהחשש הוי שמא משנה שם אביו ג"כ ובזה לא מהני חזקה ולהיפוך לא הי' יכול לפרש דהחשש הוי פן ישנה את אביו לבד דא"כ מהו משני דקרי לי' ועני הרי אין דרך לקרוא לאדם בשם אביו רק בשמו ולזה מפרש כך דודאי לחוש שישנה שם אביו לבד אין לחוש דא"כ אם יודה על שמו לא יעיז לשנות שם אביו דא"כ פגע בכבוד עצמו לומר דלאו אביו הוא ופגע בכבוד עצמו ובכבוד אביו אבל אם משנה גם שמו ואומר שהוא ראובן בן יעקב אינו עושה עצמו כממזר וגם לא פגע בכבוד אביו דהרי אומר על עצמו דאיש אחר הוא לכך ס"ל דעיקר החשש דישנה שמו ושם אביו וזה עשוי לשנות וחזקה לא מהני לשם אביו ולזה משני דכיון דקרי לי' ועני בשמו א"כ מן הסתם הוי זה שמו ולא שינה שמו וכיון דשמו לא שינה ממילא שם אביו לבדו נמי לא שינה מטעם הנ"ל כן נראה ברור כוונת הרשב"ם אבל בחזקת שמו לבדו מודה הרשב"ם דהוי חזקה מעליא וכן נהוג עלמא ולפי הנ"ל אין כאן מחלוקת בין הפוסקים ואם הוי מחלוקת כבר יש בזה כמה צדדים להתיר כנ"ל ובפרט במלתא דרבנן דלפרש שמותיהן הוי דרבנן כמפורש בש"ס דף ל"ו ודעת כמה היכי דחסרון כשר שינוי נמי אינו פוסל וא"כ ליכא חשש איסור תורה וכל מה שאני כותב בזה הוי לסניפין כדרך כותבי תשובות ובאמת אין התחלה לערעור זה מטעמים הראשונים וגם כיון דנתנו כמה גיטן להוציא לעז על כמה גיטן ואפשר יש מהם שנשאו כבר ודאי הוי כשעת הדחק ועגון לכך אין לרו"מ לערער בזה כלל:
והנה עוד נשאר מעט דיו בקולמוס לא אמנע מלהודיע לרו"מ לסתור סברתו בחילוקו והוא מן הש"ס פ"ד דגיטן דף ל"ד ע"ב דקאמר שם ר"א והוא דאתחזק בתרי שמא וקאמר שם אף אנן תנינא וכו' יצא וגירש באחד מהם מגורשת והאמרת עד שיגרש בשם שביהודא ושם דגליל עמו ש"מ הא דאתחזק הא דלא אתחזק וקשה הרי בע"כ מה דנקט בברייתא בשם של אחד מהם אין הכוונה על שניהם איזה שיהי' או זה או זה דהרי בשם דלא אתחזק שם ודאי פסול ובע"כ מ"ש באחד מהם היינו באותו דאתחזק וא"כ מנ"ל דכאן באתחזק כאן בלא אתחזק דלמא שניהם באתחזק רק דרישא מיירי בברח מחמת מרדין לכך מהני החזקת שמו למ"ד יום לכך בעינן שניהם ומה דקאמר יצא וגירש באחד מהם מגורשת מיירי בהחזיק שמו שלא מחמת מרדין והחזיק בשקר לכך בזה אם גירש בשם העיקר מגורשת ובע"כ מוכח דלא כסברת רו"מ גם יהי' מוכח דלא כדעת הרשב"ם והנ"י לפי הבנת מכתב מאליהו מדלא משני כן ודו"ק וגם מסברא נראה דלא כסברת רו"מ דאם היכי דלא הוי מחמת מרדין לא מהני החזקת שמו למ"ד יום א"כ כשיכתבו בגט שם הראשון שלו ולא השני שהחזיק לנפשו או יעשוהו טפל יאמרו דאין זה המגרש כיון דכל העולם קורין לו שם בשם השני ומאן מפיס אם הוי שם זה מחמת מרדין ואין דעתו לחזור או הוי דעתו לחזור ובע"כ דבכל ענין מהני החזקת שמו והוא עיקר אם מגרש במקום השני וז"ב לפענ"ד והנה מאפס הפנאי אין בידי להאריך עוד וגם א"צ אריכות כי הדין דין פשוט דהגיטן כשרים דברי ידידו:
והנה אחר שנתישבתי אינה ה' לידי ועיינתי בלשון הר"ן בפ' השולח במשנה בראשונה הי' משנה שמו ושמה וכתב שם וז"ל לא שהי' עושה כן בכוונה אלא הדבר הי' מזדמן שהי' משנה שמו ושמה וכו' ואח"כ כתב שם ולפעמים הי' שולח גט לאשתו שבארץ ישראל וכותבין בו בני מדינת הים שמותיהן שבכאן ושם עירם שבכאן וכשהי' בא הגט לא"י ב"ד דשם היו מקבלין עדים שכך היו נקראים במדה"י והיו מתירין אותה להנשא ולזמן שהי' נשכח הדבר הי' הבעל יכול לקלקלה וכו' ייע"ש. הנה מפורש אומר אף דידוע דהי' שמו כאן ושינה שמו במדה"י ולא עבור שום כונה נמי מהני החזקת שמו שם וכשר הגט מדין תורה ומוכח דלא כסברת רו"מ ולא כמו שהבינו בשם הרשב"ם רק דמהני החזקת שמו עפ"י האמת ומוכח להדיא כדברי גם מוכח שם מדכתב דהב"ד היו מקבלין עדים ולא הי' השליח נאמן וגם כתב עדים ולא עד משמע דב' עדים בעינן על הכרת שמו ואפשר דודאי בעלמא היכי דאין ידוע דנשתנה שמו דאז לא הוי נגד החזקה מודה הר"ן דדי בע"א רק התם כיון דבא"י הי' לו שם אחר א"כ אם מעידין דנשתנה שמו לשם חדש הוי נגד החזקה שהוחזק כאן כל דהוי נגד החזקה ס"ל דבעינן שני עדים:
ויוצא לנו מזה דין חדש די"ל אף דכתבו הפוסקים דע"א כל דהו די על הכרת שמו מ"מ על שינוי שמו י"ל דבעינן ב' עדים כשרים כלשון הר"ן וצ"ע בזה עכ"פ לדינא להנ"ל הדבר ברור כמ"ש ויש לי תנא גדול דמסייע לי הר"ן ז"ל לק"ק טרננפאל להרב מ"ו בצלאל נ"י:
ע"ד מ"ש על הגט מה ששלחו מבערזאן והי' כתוב בו חיצא בחד יו"ד יפה כתב רו"מ שהוא פסול דצריך להיות בב' יודין דהוי פתח חריף ואף אם יוצא משם חי' מ"מ בעינן שיהי' נכתב כמו שהוא נקרא בלי שינוי רק לכתוב לשם אין דעתי נוחה רק רו"מ יכול להודיע בשמי שהוא פסול בודאי וגם הי' לרו"מ לתמוה אם תפס שיוצא משם חי' למה כתב חוצא באלף לבסוף ולא בה"א כמו שרה שארקה וזה פשוט ואין להאריך יותר עוד לק"ק טרנפאל להנ"ל:
הנה ע"ד הגט קבלתי מכתבו פעם ב' והנה ידידי מה אעשה לו רבו היום המעיזים והמתפרצים וכל אחד אומר קבלו דעתי שאני רשאי ולא אתם היפוך מדברי המשנה ואל תתמה על החפץ כי כבר ראו עיני חז"ל הקדושים שכן יהי' בעקבותא דמשיחא כאשר אמרו סוף סוטה והכל נתקיים בימינו ולדינא ודאי הגט פסול דאף אם לא היו כותבין חייצה הי' כשר כיון שכתבו העיקר אך כיון שכתבו בשינוי גרע ומה שהתנצל המסדר והאריך במכתבו אין בו ממש עד שכמעט אינו כדי להשיג עליו אך אעפ"י כן אראה להשיב מעט מ"ש דאם נכתב בב' יודין יטעו לומר דהוי משם חיים לא ידעתי בזה חשש טעות דהרי הרואה יראה שכתוב בו שם חי' ואף אם יטעו לומר דהי' לה עיקר השם חיים חדא דאין אשה שתהי' נקראת שם חיים וא"כ אף אם זה יצמח מחיים מ"מ הוי שם העריסה חייצה ומה חשש יש לנו ואף אם הי' חשש דהוי מקיצור השם דשייך באשה נמי מה חשש הי' לנו אם עכ"פ נכתב השם שהכל קורין בו ובפרט דהרי נכתב שם חי' ג"כ בגט ולמה בכינוי שיש לו ב' שמות הקדש לא חיישינן שנאמר דהי' לו שם הקדש אחר ולמה ניחוש בזה ואין לומר דכאן יראו ריעותא מה דנכתב בב' יודין מה ריעותא הוי בזה הרי הכל יודעין דפתח חריף נכתב כן וכל הנקראים חייצה כותבין כן ואדרבא אם נכתב בחד יו"ד יש חשש טעות דאפשר לקרותו בצירי כי אף דהיכי דלא שכיח השם כפי הטעות אין לחוש לטעות מ"מ כאן י"ל דשכיח אותו השם די"ל דשמה הוי חינא ואח"כ לשם געגועים נשתנה שמה להיות נקראת חינצא ואח"כ נתקטן עוד השם ונעשה נבלע הנו"ן ונקראת חיצא וכדרך השמות שמתקטנין ומתקצרים כמה פעמים וזה יש לתלות יותר ממה שנתלה בשם חיים בנקבה לזכר שחשש המורה וגם אני זוכר ששמעתי איזה אשה שנקראת כן חיצא בצירי לכך בודאי יש לנו לחוש לשינוי ואינו דומה למ"ש בט"ג כמה פעמים שאין לחוש לטעות היכי דאפשר לקרותו כהלכתו דזה הוי במקום דליכא חסרון אות המורה על השינוי אז מה"ת נלך מן הפשוט לילך דרך עקלתון אבל היכי דהחסרון אות מורה על הטעות ודאי יש לחוש לטעות. ומ"ש המסדר הגע עצמך אם היתה נקראת חיקא אם היינו כותבין בב' יודין וכו' הביא תדע מכח קושיא דודאי אם היתה נקראת חינקא בפתח חריף היינו כותבין בב' יודין ובחד הי' פסול ומ"ש המסדו דהרי יהי' חשש שיאמרו שהוא משם חיים כבר נסתר בדברינו לעיל שזה הבל:
גם מ"ש ראי' מדברי הט"ג גבי ריבה דכתב דאין לכתוב בווי"ן כדי שלא לשנות משם הקדש גם זה הבל ורעות רוח דודאי היכי דאין חשש שינוי במבטא ואין הוכחה להטעות ודאי יותר טוב לכתוב בשם הקדש משא"כ היכי דהוי חשש טעות לטעות בהקריאה ויש מקום היכר לבא להטעות דלא נכתב כפי הקריאה ודאי הקריאה בפי כל הוא עיקר וגם מה שהביא ראי' המסדר משם שארקה שהתיר בט"ג בדיעבד בלי אלף אחר השי"ן ג"כ לא דמי כעוכלא לדנא כי מלבד מ"ש בעצמו דשם לא התיר רק בדיעבד וכאן הוי לכתחלה אך בלא זה כאן אף בדיעבד פסול דהתם קמץ בלא אלף נמי הוי קמץ ואדרבא בתנ"ך לא מצינן קמץ באלף רק בלא אלף ולכך נהי דלדידן לתקון הקריאה נכתב באלף מ"מ אם כתבו בלא אלף כשר כיון דבכל המקרא הוי כן אבל פתח חריף לא מצינו בב' יודין ואדרבא גם בתורה נכתב כן כמו כי הוא חייך ואורך ימיך וכן כי הוא חייכם והרבה בזה וא"כ אם כתבו בחד יו"ד הוי שינוי ממש מן המבטא והוי שינוי בשם ונעלם מן המסדר מקראות מפורשות דפתח חריף נכתב בתורה בב' יודין ולכך דימה ענינים נפרדים וא"צ להאריך עוד בדברים שאין בהם ממש והעיקר דהגט פסול אף בדיעבד ואם תרצו תפרסמו הדבר בשמכם ובשמי דהאשה אסורה להנשא בלי גט אחר והשומע ישמע והחדל יחדל ומה לנו לעשות עוד ואם ישמעו ויתנו גש אחר יודיעני ז"ז אין להאריך. (נשמט מלעיל) ואף דשם הוי יוד השני' נמשכת למטה מ"מ עכ"פ מצינו בכתוב דהפתח של החי"ת הוי ביו"ד ולבי אומר לי כיון דשם חי' הוי נמי היו"ד נמשך למטה בקמץ אז הוי ראוי להיות עוד יו"ד אחר החי"ת והוא מלשון חיים ג"כ רק דנחסר אות יו"ד כדרך כמה חסרים במקרא ובגט צריך לפרש יותר ולדעתי גם שם חי' נמשך משם חיים והוא מלשון חיות וגם כיון דעכ"פ מצינו במקרא דהפתח הוי ביו"ד צריך לכתוב כן ומה גם שהראו לי דגבי כעת חי' ובפסוק כי היא חייכם הכל היו"ד בדגש וידוע דהדגש מורה על כפל האות א"כ הטבתי לראות בעזה"י כי בשם חי' נעלם יו"ד אחת וזה אמת ובגט צריך לפרש עכ"פ בשם שאין כיוצא בו בתורה צריך לפרש: והנה בנדון אשר כתב חייצא באלף גם זה טעות ואני העירותי בזה במכתבי צטרנפאל. ומ"ש רו"מ דהוי ספק לו אם חותמת באלף הנה אם הוי ספק לו הי' לו לכתוב בה"א כמבואר בפוסקים דמעלין בקודש ועוד מה שייך בזה חשש ספק באלף הרי שם במקום האשה יוודע זה ויבורר הדבר ולכך בתחלה הי' לו לכתוב כדינו בה"א ועוד אף אם חותמת באלף הלא אותן התירים שסומך עליהן שיהי' כשר באלף אם הוי ראוי בה"א מכח דה"א ואלף מתחלפין ומכח היתר הט"ג בשמות נשים אות צדיק גבי ציפא והיתר הב"ש בשם מתתיהו אם כתב יהודא באלף הנה מכ"ש דאותן היתרים היו שייכין אם הי' כותב בה"א וחותמת באלף הי' נמי מותר מכח דהם מתחלפין ומכח היתר הב"ש והט"ג וכיון דבין כך ובין כך הי' כשר לא הי' לו לזוז מן הכלל דמעלין בקודש ובפרט דעיקר השם הוי בה"א ועוד כי מלבד כי דברי הט"ג אין נראין לי בזה בשם ציפא אף אם יהא כדבריו התם ליכא למטעי אבל כאן איכא למטעי שהוא נצמח משם חינא דהוי באלף בסוף והנו"ן נבלע כרצונו בכמה שמות וחזותו מוכיח עליו מדנכתב באלף לכך ודאי דפסול בה"א עוד יש בזה ריעותא אם כתב באלף הו"ל לכתוב יו"ד אחר הצדיק כמ"ש הט"ג ובית אפרים בשם קרינציא ודומיהן ובשלמא אם הי' כותב בה"א לא הוי בעי יו"ד אבל כיון דכתב באלף הי' צריך יו"ד אחר הצדיק סוף דבר הגט הזה יש בו הרבה גמגומים וצריכה גט אחר בבירור ז"ז אין להאריך דברי ידידו וכו' מ"ש לק"ק ראוייוויל: