אור ברסלב
חידושי אנשי שם שם סימן קה

חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

שם סימן קה

שם סימן קד

קה הנה ע"ד הגט שכתבו בק"ה ושלחו במקום ששם המגרש שהי' במקום הכתיבה והנתינה רק בשם ליבוש וכן הי' חתימתו רק שעלי' לתורה הי' בשם יהודא ליב ובמקום נתינה הש"ץ אומר שעולה לתורה בשם יהודה לבד והמגרש אומר שגם שם עלה בשם יהודא ליב וצויתי לכתוב ליבוש דמתקרי יהודא ליב ושלחוהו לזינקוב והרב דשם פסלו וציוה שהמגרש יבא שמה וכתב ב' גיטן אחד בשם יהודא ליב דמתקרי ליבוש והשני בשם יהודא ליב דמתקרי יהודא ודמתקרי ליבוש והרב הנ"ל פוסל שלכם ואתם מערערים לפסול את שלו. הנה אין בידי להאריך כי בימים הללו איני משיב עוד עד לאחר החג הבע"ל רק למען הפצרתו לשלחו על ר"ה לסקאלי פניתי מעט הנה מה שהקדימו רו"מ שם ליבוש תחלה יפה עשו כיון דהקריאה החתימה הוי כן הוי עלי' לתורה טפל הן אמת די"ל הפוסקים שכתבו כן מיירי באם העלי' לתורה הי' בשם אחר ממש משא"כ ליבוש וליב הוי שם אחד וא"כ הרי גם לתורה נקרא בשם ליב והוי מעין החתימה והקריאה והי' להם להקדימו מיהו יפה כוונו בזה לפי מ"ש בכמה תשובות כעין שם זה אם היו כותבין יהודא ליב דמתקרי ליב הי' פסול מכח ס"ס דדעת הבית מאיר בסימן קכ"ט דיעקב ישראל דמתקרי ישראל פסול והסכימו ע"ז כמה חכמי פרנקפורט ולכן נהי דספרי זמנינו חלקו אליו מ"מ הוי בלי טעם וראי' וקצת שהביאו איזה סתירה כל דהו על דבריו דתיתי ראייתם שאין ממש בזה ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דלאו קטלי קניא נינהו ויש עוד ספק דכל חכמי קראקא הובא בט"ז פוסלין אם כתב דמתקרי על שם לע"ז ואף דכאן הוי שם הלע"ז על שם הקדש בעלי' לתורה מ"מ בשביל הצירוף לא נתקדש שם החול לכתוב עליו לבדו דמתקרי וא"כ פסול לחכמי קראקא וא"כ הוי ס"ס לאיסורא ולכן לדעתי הי' פסול אם היו כותבין כן ולכן בכה"ג אם הי' נקרא רק ליב הי' ודאי עדיף לכתוב לכתחלה ליב דמתקרי יהודא ליב לצאת מידי כל הספקות ולהקדים שם הטפל לבא לידי ספק דבדיעבד כשר מיהו כאן אם כתבו יהודא ליב דמתקרי ליבוש מידינא דכשר כיון דעיקר החשש של הב"מ שיאמרו דהוי שינוי בשם ישראל עצמו וכאן בפי הלשון הוי שינוי דיש הפרש בין לשון ליב לליבוש א"כ הוי ממ"נ היודע הדין דליב וליבוש אחד הוא יודע כוונת דמתקרי הוי דיקרא בשם ליבוש לבד והמון עם שאין יודעין נדמה להם דהוי שינוי בין ליב לליבוש ולכן אם כתבו כן הוא כשר דאין כאן חשש הב"מ רק חשש דמתקרי על המכונה וזה נהגו העולם כחילוקו של הט"ז מיהו לפ"ז אם הקדימו לשם ליבוש נמי יפה עשו מכח ממ"נ אם ליבוש וליב אחד א"כ שוב א"א לכתוב להיפוך מכח חשש הב"מ והוי ס"ס להחמיר כנ"ל ואם ליבוש וליב אינו אחד וליכא חשש הב"מ שוב הוי עלי' טפל נגד הקריאה והחתימה לכן בזה יפה עשו אך מה שלא כתבו שם יהודא לבד בזה יש קפידא דהן אמת אם נכתב שם שהכל קורין בו כשר היינו אם לא נכתב רק שם שהכל קורין בו אבל כאן דכתבו שם יהודא ליב דהוי שם מקום הכתיבה דיש לו דין שם טפל ושם מקום הנתינה לא כתבו זה גרע ויאמרו אחר הוא מדכתבו שם מקום הכתיבה שהוא שם טפל ושם מקום הנתינה שהוא יותר חשוב לא כתבו ובפרט דשם שהכל קורין בו דכשר הוי נמי רק בדיעבד ולא לכתחלה ולכן יפה עשה הרב מזינקוב שהחזירו ואולם גם ב' גיטן שכתב הרב מזינקוב נמי אינו כהוגן ונלכד ברשת המצודה אשר פרש עליכם כי הנה נראה שהי' מסופק אם כדברי הבעל שגם במקום הנתינה יקרא לתורה יהודא ליב או כדברי הש"ץ שיקרא יהודא לבד והנה מדינא הי' לו להאמין יותר להש"ץ כי ע"א נאמן בזה והוא עצמו אינו נאמן על שמו אך אם רצה להחמיר אין קפידא והנה זה הגט שכתוב בו יהודא ליב דמתקרי ליבוש זה הי' כשר אם הי' ידוע שעולה בו לתורה שם במקום הנתינה אבל כיון שאין ידוע והתחכם לכתוב גט שני הי' לכתוב יהודא דמתקרי ליב ודמתקרי ליבוש ואם הקדים שם יהודא ליב פסול וכמ"ש בב"ש דאף דהקדים הטפל הוא כשר היינו אם ב' השמות במקום אחד אבל אם הקדים שם מקום כתיבה למקום נתינה פסול ומכ"ש בזה דשם יהודא ליב אינו לא מקום כתיבה ולא מקום נתינה דפסול אם הקדים שם זה וכן מצאתי בג"פ ס"ק נ"ח מפורש ג"כ כן ייע"ש. ולכן אם אינו מקום עגון צריכה גט שני לכתוב יהודא המכונה ליבוש ודמתקרי יהודא ליב וזה דין אמת בעזה"י והאשה אסורה להנשא עד שיהי' לה גט אחר כדין הנ"ל ואם יהי' מקום עגון יודיעני ונעיין אולי יהי' אפשר להמציא לה תרופה אם כי לפי מושכל ראשון אין לה תרופה וכעת אין להאריך עוד יותר דברי ידידו ועיין משם ליבוש לעיל בחבורי זה מ"ש שם. עוד להנ"ל לק"ק באר:

הנה מכתבו קבלתי ולא הי' לי פנאי להשיב עד היום והנה אבא על סדר דבריו בעזה"י הנה מה שהתנצל עצמו דהם לא ידעו בעת סידור הגט דהש"ץ אומר דיש לו שם אחר במקום נתינה הנה זה מועיל להסיר התלונה מהם וח"ו אין אני מהרהר אחר מעשיהם אבל זה אינו מועיל להכשיר הגט כי אף החולקים המכשירין באין יודעים דיש לו ב' שמות היינו רק אם כבר ניתן ולא ליתנו לכתחלה וגם הם מיירי שנכתב בו מקום נתינה ולא מקום כתיבה ולא הי' ידוע במקום נתינה שיש לו שם אחר במקום כתיבה בזה מכשירין דהרי עיקר ראייתם הוי מן הש"ס דקאמר אם יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת ומלשון וגירש משמע דהגירושין הי' במקום ההוא ולא ששלח למקום אחר וא"כ הוי שם מקום נתינה וגם מנ"ל לראי' דלמא הוי כן דמיירי ששם הי' מקום נתינה ומוקי לה בלא אתחזק בתרי שמא והיינו שכתבו מקום נתינה ולא מקום כתיבה אבל אם מקום כתיבה כתבו ולא מקום נתינה ודאי דפסול כיון דלא נכתב בו שם מקום הנתינה שהוא עיקר א"כ יאמרו דאין זה המגרש ובפרט דאם מקום נתינה רואין דנכתב בו שם אחר א"כ רואין דיש לו שם אחר במקום כתיבה א"כ נעשה הוחזק מיד עי"כ וא"כ הוחזק בתרי שמא לכך יפה עשה הרב מזינקוב שלא נתנו ואם נתנו נמי הי' פסול. והנה מ"ש רו"מ דאין הש"ץ נאמן יותר מן הבעל כיון דהבעל מכחישו ומן התורה הבעל נאמן על שמו דהוי מלתא דעל"ג הנה לא ידעתי אנא מצא זה דהבעל נאמן מן התורה הנה בב"י סימן ק"כ מפורש דאין הבעל נאמן על שמו רק אם הוחזק למ"ד יום על פיו מהני אבל בלי הוחזק למ"ד יום על פיו אינו נאמן וכן כתב הד"מ סימן קכ"ט ס"ק י"ב דאין הבעל נאמן ומנ"ל דהוי מדרבנן. ומ"ש רו"מ דהוי על"ג הרי מפורש בהרי"ף פ' החולץ דאשתמודענהו לא מהני היכי דאיכא חשדא דממונא או דאיסורא ייע"ש וגופו מוכיח דהרי אין היבם והיבמה עצמן נאמנין שזה אחיו אף דהוי על"ג ובע"כ דנוגע בדבר אינו נאמן ומנ"ל דהוי דרבנן הרי באמת אין דבר שבערוה פחות מב' וע"א במיתה קיי"ל דהוי דרבנן אף דעל"ג וגם באשתמודענהו איכא דעה בש"ס דבעינן ב' אף דעל"ג א"כ נהי דקיי"ל דדי אפילו בחד וקרוב ופסול מ"מ היינו רק אחר ולא הבע"ד בעצמו דהוי נוגע ואין מעיד על עצמו ואף דבעלים נאמנין על שלהם היינו לעצמן אבל כאן לא נקרא בשלהם כי מן התורה עיקר הגט נוגע לה ולא לו ואינו נאמן על של אחרים גם מה דבעלים נאמנין על שלהם היינו במה שלא אתחזק איסורא או באתחזק ובידם אבל לא באתחזק אסורא ודבר שבערוה ואינו בידו כי אף דיכול להחזיק עצמו בשם אחר היינו על ידי למ"ד יום ולהבא אבל בשעה שמגרש על אותה שעה אין בידו להחזיק עצמו בשם אחר ולכך. העד נאמן יותר ממנו ואין לזה דין ע"א בהכחשת בע"ד דזה הוי אם הי' הדבר נוגע לו כגון בנתנסך יינך וכדומה אבל כאן עיקר הדבר נוגע להאשה א"כ לקול אין לו דין בע"ד כיון דאין עדות זה לו ולחומרא הוי כבע"ד כיון דמעיד על עצמו לכך ע"א עדיף מן הבעל וזה נראה יהי' כוונת הד"מ בסימן קכ"ט שמתרץ דברי הנ"י מ"ש שאין לסמוך על אחרים בשמות דהכונה על הבעל והאשה ולמה קראם אחרים אך הכונה דקמ"ל דיש להם דין אחרים ולא מהני הכחשתן אם ע"א מעיד להיפוך ולא נחשב ע"א בהכחשת בע"ד לכך נתן להם שם אחרים לחומרא והנה לו יהא דהבעל הוי כע"א עכ"פ כיון דיש ע"א להיפוך הוי ספק ולחומרא ובפרט בחזקת א"א ואין לדמות זה למה דקיי"ל עד מפי עד האומר בשמו הראשון נאמן דז"א דכאן דהחזן אומר דהוא קראו לתורה כמה פעמים כן א"כ הוחזק ע"י הש"ץ בשם זה א"כ הוי כאומר פלוני חכם תיקן לפני את הכרי שמבואר בסימן קט"ו שלא נחשב כמעיד מפיו כיון דאומר דלפניו תיקן ואין הראשון יכול להכחישו א"כ ה"נ בזה ועיין בב"ש סימן קכ"ט ס"ק כ' מ"ש בשם פסקי מהרא"י דאפילו ע"א מעיד על שינוי שם אביו פסול ובע"כ מיירי דתחלה כתבו שם אביו על פי עצמו ואח"כ בא ע"א ומעיד להיפוך א"כ מוכח דע"א יכול להכחישו וה"נ ממש בזה. והנה בהיותי בזה אזכיר מה דתמי' לן בדברי הב"י מה שדבריו סתרי אהדדי דבסימן ק"כ ד"ה וכותבין לו הגט אעפ"י שאין אשתו עמו הביא דברי הנ"י וז"ל ובעל נ"י כתב שיהא מכיר כלומר דלא סגי בהכרת פנים ושיסמוך על אחרים בשמות משום דהוי מלתא דעל"ג אלא צריך שיכיר שמותיהם ג"כ ע"כ. כלומר דלא סגי בהכרת פנים כלומר שאם אינו מכיר שמם אעפ"י שהוא מכיר אותם לא יכתוב דחיישינן שמא החליפו שמותם ויכתוב גט לאשת חברו ולא סמכינן לכתוב על סמך שנשאל אח"כ לאחרים אבל אין סברא לפרש שבא לומר שאם שאלנו לאחרים על שמותם והגידו לנו שלא נסמוך עליהם וכו' עכ"ל. הב"י הרי דמתרץ דברי הנ"י ומפרש כוונתו גם כתב מצד הסברא לבד דאין סברא לומר כן שלא נסמוך על אחרים ובסימן קכ"ט ד"ה ולענין אם צריך ב' עדים הניח דברי הנ"י בצ"ע וגם הקשה מדידי' אדידי' על מ"ש אח"כ שם בשם הרשב"א והריטב"א ייע"ש וצ"ע והנה באמת הי' נראה לי דדברי הנ"י נכונין ואין סתירה ממנו כלל דהנה בודאי לאו כל מלתא דעל"ג שוין ותדע דבע"א במיתת הבעל קיי"ל דעיקר טעמא מכח דייקא והיכי דלא שייך דייקא אלא סמכינן על על"ג אינו נאמן ובאשתמודענהו קיי"ל דנאמנין מכח על"ג ובע"כ דאין כל על"ג שוין יש דעביד לגלויי יותר ויש שאינו עביד לגלויי כ"כ וא"כ ה"נ במ"ש הנ"י בסוף דבריו בשם הרשב"א והריטב"א דנאמנין ע"א וקרוב מכח על"ג זה מיירי בהכרת עצמן כגון שיודע שזו שמה רבקה אבל אינו יודע שהיא אשתו והוא בעלה או שזה אחיו וכדומה זה הוי מלתא דעל"ג ממש כי זה לא ישתנה ובזה מהני אפילו ע"א וקרוב ותדע דבהכי מיירי דהרי הביאו ההוא דיבמות והתם מיירי מענין זה להעיד שזה אחיו וזו היבמה אבל בתחלת דבריו זכר להדיא בנאמנות השמות דאין די בהכרת פנים רק בהזכרת השמות והיינו אף דיודע שזה איש ואשתו אולי משנין שמם ועל הכרת השמות זה לא על"ג כ"כ דהרי השמות יכול לשנות עצמן בשם אחר ולהחזיק למ"ד יום לכך ס"ל דאינו נאמן ע"א וקרוב רק מפי עדות ברורה וזה ברור ונכון לפענ"ד בעזה"י בסברא שוב מצאתי בב"ח שגוף כוונת הנ"י פירש כמ"ש אבל ישוב דבריו מקושיות הב"י פירש בדבר דחוק ועשה מחלוקת בדבר ולפענ"ד ברור כמ"ש:

והנה בהיותי בזה תמוה לי טובא ומה אעשה שעונותי גרמו שאין בידי להבין דברי קדשם דהנה הרי"ף פ' החולץ הביא ראי' מההוא מעשה דתברא דחתום עלה ר' ירמי' דבמקום דאיכא חשדא אין ע"א נאמן אף דעל"ג והרשב"א והריטב"א הובא בב"י סי' ק"כ וסימן קכ"ט הביאו להיפוך ראי' מזה דאין עד אחד נאמן בעל"ג ומדמין ההוא מעשה דתברא לדין המפורש ביבמות באשתמודענהו והרי"ף מחלק ביניהם וצע"ג. וביאור לשון הרי"ף עיין בג"פ סימן ק"כ שעמד עליו ועיין בחבורי לתורה פ' תולדת (שנה זו) שנת תר"ח מ"ש בזה בעזה"י:

ועכ"פ הדברים תמוהין שמסוגיא אחת יביאו ראי' זה לכך וזה להיפוך וצע"ג ועיין בריב"ש הובא באחרונים ובג"פ שמחלק באשתמודעינהו בין קודם מעשה נאמן ובשעת מעשה אינו נאמן ייע"ש. ודעת הטור העלה הג"פ דס"ל דאין ע"א נאמן כלל לענין שמם א"כ ודאי גם להמקילין יש חילוק בין בע"ד עצמו לאחרים לכך ודאי ע"א נאמן יותר ממנו בעצמו ואם שקולין הם הוי נמי לחוש לחומרא. ומ"ש רו"מ דהאיך יכול הש"ץ להחזיק לו שמו דבריו תמוהין כיון דזה מוסכם ומבואר באחרונים בשם המבי"ט דע"י עלי' לתורה ג"פ הוחזק שמו א"כ אטו גרע הש"ץ מאחר ואם אחר הי' מעיד שהש"ץ קראוהו לתורה בשם זה הי' נאמן שהוחזק שמו כן והש"ץ עצמו לא יהי' נאמן ומה יכולת הוי לש"ץ בזה אינו רק כחזקה כיון דקרו לי' לעלות בשם זה ועלה הוי כקרי לי' וענה המבואר בש"ס דהוי חזקה. ומ"ש רו"מ דהוא נאמן מכח דשוי' אנפשי' חד"א דבריו תמוהין בזה דמה ענין נאמנות לשוי' נפשי' חד"א נהי דלגבי עצמו אם יכתבו בשם יהודא לבד יהי' נאמן לאסרו באשה אחרת כיון דאגידה בי' הראשונה עדיין מ"מ איך נאמן להתיר האשה באמירתו כיון דהש"ץ אומר להיפוך לגבי האשה הש"ץ נאמן יותר או עכ"פ שקולין וספק א"א לחומרא ובפרט באתחזק איסורא:

ומ"ש רו"מ דאיך ע"א נאמן להוציא שמו מחזקתו לאו מלתא הוא דאמר דאטו העד מכחיש החזקה לומר שלא הי' שמו תחלה כן הוא אינו מעיד רק שנתן לעצמו שם זה מחדש ואינו סותר בזה החזקה הראשונה וגם במלתא דעל"ג נאמן ע"א אף להוציא מחזקה כדמוכח גבי אשתמודנהו אבל בע"ד עצמו אינו נאמן כמ"ש לעיל ואין צורך למה שרצה לפרש רו"מ דברי שצרפתי דעת מהר"מ בס"ג דאין לכתוב רק העברי היכי דעברי וכינוי ביחד וכו' לא נהיר לי פירוש זה וכל יתר כנטול דמי ואין זה דעתי:

ומ"ש רו"מ דלדעתו הי' יותר טוב שלא לכתוב שם יהודא כלל כיון דהקריאה והחתימה הוי הכל בשם ליבוש הוי שם יהודא טפל הנה זה הי' נכון אם לא היו כותבין כלל שם יהודא ליב אבל אם כתבו שם יהודא ליב וזה לא נקרא כלל בשם זה במקום נתינה לדברי הש"ץ א"כ יאמרו אין זה המגרש לכך גרע ויפה עשה הרב שלא רצה ליתנו. ומ"ש רו"מ על מ"ש כיון דליבוש וליב אחד הוא ונקרא לתורה גם בזה היה להם להקדים שם יהודא ליב תחלה ע"ז כתב בשם הג"פ סימן קכ"ט ס"ק פ"א להיפוך הנה אחר המחילה עדות שקר העיד בשם הג"פ ואדרבא כתב שם וז"ל ויראה לי דה"ק מי שיש לו שם עברי שעולה בו לתורה ויש לו נמי שם לע"ז ועולה בו נמי לתורה דפעמים שעולה בשם עברי ולפעמים בשם לע"ז א"נ דעולה לתורה בב' שמות עברי ולע"ז באופן דאין העדפה בשם עברי על שם לע"ז מצד עליות ס"ת וכו' בכל הני גווני עושין שם העברי עיקר ועל השני כותבין דמתקרי משום דשם עברי יש לו מעלה ויתרון להקדימו ולעשותו עיקר מצד שהוא לה"ק ייע"ש א"כ היינו ממש דין זה ונהי דכאן הוי החתימה נמי בלשון ליבוש מ"מ כאן הרי אם ליבוש וליב אחד א"כ גם שם החתימה והקריאה יהי' נזכר כאן וגם שם העברי ודאי הי' לו משפט הקדימה דבזה איכא תרתי שם לה"ק וגם שם הקריאה וחתימה כלל בו ודאי לכ"ע הי' ראוי להקדימו והנה ביתר דבריו אין לי פנאי להאריך למה שאין נוגע לדינא והדין דין אמת בעזה"י כאשר כתבתי דהגט שנכתב בקהלתכם פסול הי' וגם הגט של הרב מזינקוב הוא פסול וצריכה גט אחר דברי ידידו הטרוד. מה שכתבתי עוד לק"ק באר:

הנה מכתבו קבלתי ופניתי להשיבו בעזה"י ואבא על סדר דבריו הנה מ"ש לו ראי' מדברי הג"פ ס"ק פ"א במ"ש וה"ה אם עולה לתורה בב' שמות וחותם בשם לע"ז דהלע"ז עיקר כבר ראה בעצמו הדחי' די"ל הכוונה דהיינו דעולה לתורה בשניהם פעם בזה ופעם בזה ולא בשניהם יחד וכן אני מפרש כוונתו באמת ואביא ראי' לפירוש זה דהנה לכאורה הי' לרו"מ להביא ראי' יותר מן הג"פ ממ"ש אח"כ וז"ל באופן דלא אמרו דשם העברי עיקר על שם לע"ז אלא היכי דכי הדדי נינהו ואין יתרון בשם אחד על שם שני לא מצד עליית לס"ת ולא מצד חתימה כי השם העברי העיקר וכו' עכ"ל לענינינו. וא"כ לכאורה בנדון דידן כיון דעולה לס"ת בשניהם וחותם בשם לע"ז א"כ יש ללע"ז יתרון מצד החתימה ולעברי אין לו יתרון כיון דעולה לתורה בשניהם אך כד דייקינן אדרבא מה ראי' לדברינו דהרי עיקר שאנו דנין עליו היינו אם ליתן לשם העברי יתרון להקדימו תחלה והרי יתרון זה יש לו בעלי' לתורה דנהי דנקרא בשניהם מ"מ הרי מקדימין שם העברי תחלה א"כ שוב כי הדדי נינהו דנהי דבחתימה חותם רק בשם לע"ז מ"מ בעלי' לתורה הוי לשם העברי יתרון שמקדימין לו שם זה וא"כ שוב כי הדדי נינהו ויש לשם העברי שוב משפט הקדימה במה שהוא עברי ובע"כ כוונת הג"פ תחלה מ"ש שנקרא בשניהם היינו לפעמים בזה ולפעמים בזה או דנקרא בשניהם פעם בהקדמת שם לע"ז ופעם בהקדמת שם עברי אז כיון דאין לעברי שום יתרון על הלע"ז וללע"ז יתרון מצד החתימה אז מקדימין הלע"ז אבל בנקרא בשניהם יחד ובקריאה לתורה מקדימין תמיד שם העברי ודאי דגם בגט מחויבין להקדימו אף דחותם בשם לע"ז לבד:

ומ"ש רו"מ על מ"ש דאף דלא ידעו מתחלה שיש לו שם אחר במקום נתינה אם נודע אח"כ אין ליתנו לכתחלה דאף המכשירים לא אמרו רק אם כתב מקום נתינה לא מקום כתיבה והבאתי ראי' לזה מן הש"ס וע"ז כתב רו"מ דהר"ן כתב דלרבותא נקט אתחזק הנה עיינתי בהר"ן ולא ראיתי שם משמעות לדחות דברינו וכעת אבאר יותר דהדבר מוכרח כן ממה דתנא בברייתא יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת וקשה למ"ל יצא הו"ל למנקט בקיצור גירש באחד מהם מגורשת ובע"כ בכוונה נקט כן דאם לא נקט יצא הוי משמע שכתבו במקומו בגליל בשם שבגליל ושלחו ליהודא ומגורשת ובאמת בזה אינה מגורשת אף דלא אתחזק בתרי שמא לכך נקט יצא למקום אחר היינו שיצא ליהודא וגירש ביהודא בשמו דשם זה כשר בלא אתחזק אף דלא כתבו בשם שבגליל ולכך נקט יצא דהבעל עצמו מביא גיטו וקמ"ל אם כתב לו גט בגליל והבעל עצמו מביא גיטו וציוה לשייר שמו פנוי ויצוה לכתבו במקום נתינה ושם כתב שם מקום הנתינה ולא זכר שם מקום שנכתב בו עיקר הגט זה כשר בלא אתחזק אבל אם כתבו רק מקום כתיבה ודאי פסול דאל"כ למ"ל יצא דנקט ודו"ק. והן אמת כדברי רו"מ שהג"פ ס"ק י"ו בפירוש השני על הרא"ש כתב כן דאף אם כתבו מקום כתיבה כשר אבל אין נראה והעיקר כמ"ש וגם הג"פ בעצמו הביא בשם מהרח"ש שכתב כמ"ש וגם לדינא מסיק הג"פ שפסול כה"ג אם כתבו שם מקום כתיבה אף שלא ידעו תחלה שיש לו שם במקום נתינה ייע"ש: ומ"ש רו"מ על מ"ש דהרי א"כ יודעין במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום כתיבה וע"ז כתב רו"מ דא"כ לא משכחת לה דין לא אתחזק בתרי שמא דהרי תמיד הוי כן לא ידעתי למה לא משכחת לה שניתן לפני אורחים שבמקום נתינה שאין יודעין שמו מה הוא וסוברים דהוי שמו כשם הכתוב בגט וז"פ לפענ"ד. ומ"ש על מ"ש די"ל דהבעל נאמן מן התורה וע"ז כתב רו"מ מן המשנה דכל השומע קולו יכתוב גט לאשתו דבמקום סכנה כותבין אעפ"י שאין מכירין ואם מן התורה אינו נאמן לא הי' כותבין במקום סכנה והביא כן בשם האו"ת וקצה"ח והנה ע"ז יש לדון כמה דברים אחד עכ"פ מנ"ל דבעל נאמן יותר מע"א דלמא כיון דהבעל נאמן מן התורה ה"ה ע"א נאמן בק"ו מבעל והדר מהו עדיפותי' דבעל מעד אחד והוי כחד לגבי חד ועוד גוף הראי' ליתא דמלבד מה שהרגיש רו"מ בעצמו עפמ"ש לחלק בין הכרת עצמן להכרת השמות וי"ל דהבעל נאמן שהוא בעלה אבל השמות י"ל דיש עדים המכירין דשם בעלה הוי כך וכך כאשר כתב רו"מ ומכח מ"ש לו בתשובה ראשונה דשמות לא על"ג כ"כ אבל שהוא בעלה על"ג יותר אך מלבד זה זה גופו מנ"ל שהיא מותרת להנשא בגט זה דלמא באמת הכוונה דאח"כ צריכה לברר שהי' בעלה רק דעכ"פ הי' ראוי לחוש לקלקולא דלמא תלך ותנשא בלי ראי' לכך קמ"ל דבמקום סכנה אין חוששין לקלקלה וסומכין דאח"כ לא תנשא עד שתביא ראי' דזה הוא. הן אמת דמתחלת פרכת הש"ס שם דלמא שד הוא דלמא צרה הוא לא משמע כן מיהו י"ל דזה לס"ד אבל למה דמשני עשוהו כמקום סכנה דכותבין אעפ"י שאין מכירין י"ל באמת דהיינו רק לכתחלה כותבין וסומכין על מה שתביא ראי' אח"כ ובלי ראי' לא תנשא ועוד מה ראי' דלמא באמת מדרבנן דבמקום עגון הקילו ואף דהאיך יכול להפקיע איסור תורה בקום ועשה הרי י"ל כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והרי עד מיתה יוכיח דאינו רק דרבנן ומכח אשה דייקא ומנסבא וא"כ י"ל ה"נ במקום הסכנה הקילו להיות הבעל נאמן אף שאינו מן התורה ומכח אפקענהו ומכח אשה דייקא ומנסבה ועיין בתוס' כתובות פ"ב דף כ"ו דגם בגירושין שייך דייקא וכפ"י שם. ועוד נהי אף אם נאמן מן התורה י"ל היינו היכי דליכא לברורי אז אזלינן בתר רובא דאין הבעל עשוי לקלקלה במתכוין דמה"ט בעל עצמו שהביא גיטו א"צ לומר בפ"נ וא"כ תינח היכי דליכא לברורי אבל באיכא לברורי י"ל מן התורה לא אזלינן בחר רובא דלא כפרמ"ג ריש שער התערובות ואין הבעל נאמן והעיקר נלפענ"ד דאין הבעל נאמן מן התורה רק מדרבנן רק מכח אפקענהו מותר. והנה יותר מזה הו"ל להביא ראי' ממ"ש בש"ס מפורש בפ"ג דקדושין בקדשתי את בתי וכו' ובא אחד ואמר אני קדשתי' נאמן ליתן גט א"כ מוכח דהבעל נאמן מן התורה מיהו באמת אין מזה ראי' די"ל כמ"ש רו"מ דהתם מיירי בידוע שמו רק שאין ידוע אם הוא בעלה גם י"ל התם נמי משום עגונא ועשאוהו כמקום סכנה דכותבין אעפ"י שאין מכירין וי"ל זה גופו דרבנן כנ"ל. ויש לתמוה בזה על הר"ן שם שהקשה איך נאמן הרי אין דבר שבערוה פחות מב' ומה הקשה הרי י"ל כתירוץ הש"ס בגיטן במי שהי' מושלך בבור דאמר דעשאוהו כמקום סכנה דכותבין אעפ"י שאין מכירין וצ"ע ואין לומר דעיקר קושייתו אם מה"ט גם בהיא אומרת נתקדשתי יהי' נאמן מה"ט דא"כ גם לפי תירוצו נמי קשה כן ובע"כ דבזה קנסוהו רבנן א"כ י"ל גם לפי תירוצי כן ודו"ק. גם י"ל התם הוי הטעם מכח דמרתת ואף דמ"ד דאינו נאמן לכנוס לא ס"ל הטעם דמרתת י"ל היינו לסמוך ע"ז לבדו לא רצה לסמוך להתירה רק נאמן ליתן גט מכח דאין אדם חוטא ולא לו מיהו על זה לבדו נמי לא סמך רק בצירוף הטעם דמרתת וגם היא לא תחפה עליו כיון שנותן גט עכ"פ היוצא מזה דאין לנו ראי' שהבעל יהי' נאמן מן התורה בזה:

ומ"ש רו"מ דלדברי הנ"י דצריך ב' עדים על הכרת שמו איך יהי' נאמן הש"ץ וכו'. הנה אטו הוי דעתי לסמוך עליו לבדו אני אומר רק לחומרא צריך לחוש לדבריו וביתר דבריו מה שרצה לעשות סנגורין לדבריו הנה היות כי אין בו נ"מ לדינא לא רציתי להאריך עוד בזה כי איני בעל מלאכה אחת לכך כל אחד יעמוד בשלו אני עומד בשלי ולהבא למעשה נראה שיכתבו ב' גיטן אחד בשם יהודא המכונה ליבוש דמתקרי יהודא ליבוש ואחד בשם יהודא ליבוש המכונה ליבוש ובזה יוצאין כל הדעות ואף דאין ליתן ב' גיטן ע"י שליח הנה אם אפשר שישלח גט אחד ואח"כ ישלח השני ודאי מה טוב ואם לא נראה דרק אם נתנו במעמד אחד אין ליתן ע"י שליח אבל במעמדות מחולקין ודאי אין קפידא ולא גרע שליח זה מאם שולח שליח אחר ומכ"ש בשני ימים וביטול שני את הראשון לא שייך בזה דהוי רק כגלוי דעתא בגיטא ועדיף מני' כמ"ש בתשובה באריכות לק"ק חארסאן ז"ז אין להאריך מ"ש להרב מזינקוב מו"ה חיים נ"י:

הנה מכתבו קבלתי היום הזה והנני עושה בקשתו ומשיבו מיד. הנה שאלותיו הראשונים לא קבלתי זולתי זה היום והנה תחלת פסלו רו"מ להגט מק"ק באר מכח דברי הש"ץ וכעת שרואה שהדבר נוגע לו והוא צריך לאותו דבר חוזר בזה ואומר שלא סדרו מטעם אחר אשר לא הי' כדי בהם להחזירו ובאמת יפה עשה שפסלו מכח דברי הש"ץ וכאשר כתבתי מקרוב לק"ק באר פעם ב' הנני מעתיק לו זה ומ"ש שמן הש"ץ אין ראי' דלא דייק זה טעות דזה דוקא בתוספת וי"ו או בקצורו בזה שייך לומר דלא דייק ואף אם אחד שמו ישעי' אם יקראוהו ישעיהו או להיפוך ירגיש דזה הוא ועלי' הוא מכוין ואין ראי' ממה דקרא לי' ועני להיות מוחזק שמו כך אבל באם שמו יהודא ליב אם יקרואוהו יהודא לבד ודאי לא יענה דיסבור דאיש אחר קורין והרי הפוסקים אחרונים קורין זה חצי השם ובחצי השם ודאי לא יענה ומדענה ועלה הוחזק שמו כך וגם הש"ץ מדקדק בין חצי השם לשם שלם לכך ודאי נחשב מוחזק בזה עפ"י הש"ץ והנה מ"ש בתחלה דעבור שאר הפסולין לא הי' כדי לפסלו צריך אני לבאר דברי הנה זה ודאי דעבור מה שהי' היו"ד של ליבוש גדולה כוי"ו עד שתנוק הי' קראו וי"ו ודאי כדין פסלו מכ"ת אבל עבור ההרשאה שבגט נכתב בחמשה עשר וההרשאה נכתב בו על הגט שנכתב ך"ה בחדש הנה בשביל זה אינו כדי לפסלו כי אף דנמצא כעין זה ברמ"א סימן קמ"א הנה שם כתב טעמו בצדו מה דאינו שייך בנדון דידן דשם כתב הטעם דיש לחוש דמסדרי הגט היו ע"ה וא"כ היינו דוקא בסתמא אם אין ידוע מי המה המסדרים אבל אם מכירין אנו בהמסדרים שאינן ע"ה וכבר סדרו גט לא פעם ולא שתים ולא יצא מהם מכשול אין כאן חשש אם אירע להם איזה משגה מ"מ בשאר דבר לא איתרע חזקתייהו וכמ"ש בכמה תשובות מכבר וכמדומה לי שראיתי פ"א גם בתשובת ב"א כן ועוד דהתם מיירי שנכתב בהרשאה שנעשה שליח לקבלה זה הוי טעות בדין ואולי יסברו דבעל יכול לעשות ש"ק לכך יש לחוש עוד לטעות אבל בזה דבגט נכתב זמן אחר ובהרשאה מכר זמן הגט יום אחר הנה בזה אינו שייך טעות בדין דהרי כל רואה יראה דזמנו של זה לא כזמנו של זה ובע"כ הוי ט"ס א"כ לא הוחזקו לע"ה בכך ועוד טעם השני של הרמ"א הנה שם לא כתב רק כיון דהרשאה מכחישתו בטל השליחות אבל הגט כשר לולי הטעם שהם ע"ה וכאן נראה דאף השליחות לא נתבטל ודינו כשליח בלא הרשאה דמהני דבשלמא התם כיון דנזכר בהרשאה דעל גט זה שבידו נעשה ש"ק ובגט אינו מוכח להיפוך לכך ההרשאה מכחישתו אבל בזה הוי ממ"נ אם ההרשאה נכתב על גט זה מוכח דהוי טעות דהרי העדים החתומין על הגט מעידין להיפוך דנכתב ונחתם ביום אחר ואם ההרשאה נעשה על גט אחר בזה לא נתבטל שליחות הראשון ויכול להיות דעל גט זה נעשה שליח בלי הרשאה וגט השני לא ביטל הראשון דליכא ג"ד בגיטא ואין ההרשאה מכחישתו לכך בשביל הטעות בהרשאה לא הי' נתבטל הגט והשליחות רק בשביל היו"ד של ליבוש וכמ"ש בתשובתי לחרסאן קנה מקומה ה' גיטן סי' קמ"א בחבורי מהדורא וי"ו סי' מ"ט אבל באמת נראה לי שלא הי' שם פסול זה מדלא הזכירוהו לו אנשי ק"ק באר דבודאי במלתא דעל"ג לא משקרי וגם מה בצע להם בשקרם מה שכתבו אלי והיו מקוין שאהי' בימינם להכשיר שלהם ומה בצע להם אם אהי' מסייע שאין בו ממש מכח ענין אחר ולמה יטריחו בחנם בע"כ לא בשביל זה פסלו רו"מ רק בשביל עדות הש"ץ ויפה עשה בזה אך עתה חוזר וטוען וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והנה בעיקר תוכן כוונת רו"מ מה שרוצה להכשיר הגט שלו ותמה עלי שאני כתבתי בשם הב"ש מה שאינו בב"ש דאדרבא הב"ש מכשיר בדיעבד הנה תמיהתו תשוב אל חיקו איך טח עיניו מראות הב"ש דמכשיר הוא ביש לו ב' שמות במקום אחד ועשה העיקר טפל והטפל עיקר אבל באם יש לו ב' שמות בב' מקומות והקדים מקום הכתיבה פוסל הב"ש ייע"ש בס"ק זיי"ן ויראה להדיא כן. וכעת עיינתי בג"פ סימן קכ"ט ס"ק א' הביא דעת מור"ם ומסכים גם דעת הב"י לדעה זו ודעת המהרי"ק בתשובה ועוד כמה דעות שפוסלין בזה וגם הוא סיים להלכה דבכל הד' חלוקת שם שזכר אינו רק אם ניסת לא תצא ואין הולד ממזר אבל לכתחלה אסור להנשא ייע"ש וא"כ איך נקל באיסור א"א במקום פלוגתא דרבוותא ורבים המה וכל זה אני כותב לסברת רו"מ אבל באמת למה לא עיין בסוף מכתבי מ"ש דמכ"ש כאן דהקדימו שם מקום שאינו לא כתיבה ולא נתינה הרי דנזהרתי בזה שידעתי דאם הקדים מקום כתיבה יש בזה דעות לכך כתבתי דכאן גרע. והנה כעת מצאתי גם בגט פשוט ס"ק נ"ח להדיא כדברי דאם אינו מקום כתיבה ונתינה פסול לכ"ע והנה ת"ל מצאתי האמת כדברי ואין לרו"מ התנצלות לומר כיון דנעשה בכפר ושם לא הוחזק בשם יהודא לבד זה דהכפרים נמשכין אחר העיר הסמוכה לו ועוד העיקר תלוי בזה באנשים אשר הם מסדרי הגט והסופר והעדים לפי מקומם שיש לו' במקום האנשים אשר ישנן בגט שם יש לו דין מקום נתינה ונחשב שם כאלו היו עומדים בעירם דכיון דבאו אנשים משם נדון שם כאלו הי' מקומם ונמשך אחריהם לכך הגט שנתן רו"מ ג"כ פסול אין מקום להכשירו אם אינו מקום עגון והאמת יורה דרכו והנה אם הי' שם יהודא ליב משם מקום הכתיבה הי' מקום להקל בזה מכח ס"ס דלמא הש"ץ משקר ואת"ל אמת כדעת הש"ץ אולי כדעת המכשירין בזה אבל כיון דשם יהודא ליב אינו שם מקום הכתיבה א"כ פסול לכ"ע וכמ"ש הג"פ ס"ק נ"ח וליכא ס"ס גם אם הוי ס"ס מחמיר הג"פ ס"ק כ"א אם עדיין לא נשאת ייע"ש:

ומעתה נבא קצת לעיין בדבריו אך בקצרה הנה מ"ש על מ"ש דהוי ס"ס להחמיר מכח חשש חכמי קראקא דמתקרי על שם לע"ז ומכח חשש הב"מ ועל זה כתב דעיקר חשש חכמי קראקא כיון דהדרך לכתוב המכונה על שם לע"ז אם יכתבו דמתקרי יאמרו דשם זה קודש הוא וניתן לו מעריסה אך עתה דנוהגין לכתוב דמתקרי אם הראשון נמי שם לע"ז לא יאמרו כן וכו' הנה תשובת גאוני בתראי אין בידי אבל איני מאמין שיהי' שם כן דאיך אפשר לו' שיטעו על שם לע"ז דהוא שם הקדש הרי ניתי ספר ונחזי מה הוי שם הקדש ומה שם חול ועוד מה בכך דיאמרו כן סוף סוף זה הוא המגרש כיון דיש לו שם זה מה לנו אם הוא חול או קידש אם יאמרו על השני שהוא קודש יאמרו על זה שהוא שם הקדש ובשביל זה לא יטעו לומר דאין זה המגרש ובכל מקום לא חיישינן לטעות רק אם יטעו דאין זה המגרש אבל אם אין בו ריעותא לטעות מתוכו שאין זה המגרש רק שיטעו בשמות אם הוא חול או קודש מה בכך ואם נכתב שם הוי רק לסניף אבל עיקר טעמייהו הוי דס"ל דהוי שינוי דמתקרי משמע לעיקר השם והוא שקר דאינו רק כינוי. ועוד אף לפי דברי רו"מ גם לדידן מה בכך דאם הראשון שם לע"ז כותבין דמתקרי מ"מ אם הראשון שם הקדש אז כותבין על הלע"ז רק המכונה ואם כאן נכתב ראשון שם הקדש ועל לע"ז דמתקרי יאמרו דהוי הב' נמי קודש לכך אין מקום לדברי רו"מ. ועוד אם כהבנת רו"מ בטעמם מה הקשו כל חכמי קראקא דברי הרמ"א אהדדי במ"ש במי שיש לו שם בפי כותים כותבין על שם כותים דמתקרי דדבריו סתרי אהדדי והרעישו העולם בזה עיין בב"ח וט"ז ומה קושיא הרי י"ל כך בשלמא אם בשם הלע"ז נקרא בפי ישראל ג"כ אז כיון דבישראל הוי שם הקדש עיקר ושם הלע"ז טפל לכך לא שייך דמתקרי על שם לע"ז רק המכונה אבל אם נקרא אצל כותים בשם לע"ז הנה אצלם הוי שם שלהם עיקר א"כ שפיר שייך לומר דמתקרי דהרי אצל כותים מתקרי כך כי להם זה עיקר וחשש לעז ליכא כיון דשם כותים הוי שמות מובהקין דאין ישראל נקראין בשם זה ובשמות מובהקין ליכא חשש טעות כמ"ש בפ"ק דגיטן לכך מותר לכתוב דמתקרי ומה הקשו דברי הרמ"א אהדדי ובע"כ דאין פוסלין מכח חשש טעות לבד רק מכח דלפי האמת אינו עיקר ולא שייך דמתקרי לכך שפיר הקשו דגם שם של נכרים לפי האמת אינו עיקר וא"כ מוכח דלא בשביל טעמא דרו"מ פסלוהו ומ"ש רו"מ דחשש הב"מ אינו לדידן זה א"צ תשובה למעיין בבית מאיר ומ"ש רו"מ להוכיח בס"ס להקל הנה אם:

כוונתו בפשיטות תמה תמה אקרא איך מלאו לבו לומר זה נגד המפורש בש"ס וכל הפוסקים דס"ס הוי כודאי ומהני אף להקל מכ"ש להחמיר והנה רציתי לדונו לכף זכות דכוונתו הוי דכל הני חששות הוי מדרבנן וא"כ בא להוכיח דבדרבנן אף ס"ס הוי להקל ובאמת בפרי מגדים מבואר בכמה דוכתא דס"ס אף בדרבנן הוי להחמיר:

ומה שהביא רו"מ ראי' ממ"ש בה' שבת סימן רמ"ח דמותר להפליג בספינה בשבת אפילו אם הוי ספק אם יש בה מים י"ט או לא ואמאי הרי הוי ס"ס דלמא אין בו י"ט ואת"ל יש בו דלמא הוי תחומין למעלה מיו"ד עכ"ד רו"מ הנה לדעתי אין זה ראי' מב' טעמים אחד די"ל דספק זה דאולי אין בו י"ט זה הוי ספק בחסרון ידיעה וכמו דלענין דאורייתא הוי ספק בחסרון ידיעה אינו ספק לחומרא ולא מהני להקל לסמוך על ספק בחסרון ידיעה כן הוי להיפוך בדרבנן דאזלינן לקולא הוי להיפוך נהי דס"ס בדרבנן להחמיר היינו היכי דלא הוי בחסרון ידיעה אבל היכי דהוי ספק בחסרון ידיעה אינו נחשב לספק ולא הוי עליו דין ס"ס וכיון דחד ספק דרבנן לקולא הוי כאלו ברור לנו דיש בו עשרה וכמו דבחסרון ידיעה אינו מועיל להקל בשל תורה כיון דאפשר לברר ויבורר שהוא אסור כן ה"נ בדרבנן אמרינן להיפוך כיון דאפשר לברר ויבורר שיהא בו עשרה אינו נכנס בכלל ס"ס להחמיר ולברר אינו מחויב בדרבנן ואף דבסימן צ"ח מבואר דאף בדרבנן הוי ספק חסרון ידיעה לחומרא היינו בספק אחד ומטעם שכתב הש"ך בס"ק ט' והט"ז שם אבל בס"ס דלא שכיח ולא שייך טעם הש"ך לכך היכי דהוי ס"ס להחמיר לא מצרפין הספק בחסרון ידיעה להחמיר בזה ודו"ק והבן:

ועוד נראה והוא עיקר בעיני דאף להך צד דיש תחומין למעלה מיו"ד היינו רק במקום דשייך בו תחומין למטה מיו"ד אז כיון דשייך במקום הזה איסור תחומין לכך לא פלוג ואף אם הולך למעלה מיו"ד הוי כהולך למטה אבל במקום דלא שייך בו תחומין למטה מיו"ד לגזור בו רק למעלה מיו"ד זה ודאי לא גזרו לכ"ע ולכך א"ש דבשלמא ביבשה דאפשר לילך למטה מיו"ד או בים היכי שאין במים עשרה דאז כיון דשייך בי' תחומין אם תלך הספינה למטה מיו"ד לכך י"ל דאף למעלה מיו"ד אסור דהאויר עולה עד לרקיע אבל אם יש במים יו"ד א"כ בתוך המים א"א לילך ולא שייך בי' איסור תחומין רק למעלה מיו"ד בזה ודאי לא שייך תחומין וא"כ לפ"ז אזיל לי' הס"ס שלו ודו"ק והבן זה כי זה כלל גדול לפענ"ד והנה אין פנאי להאריך יותר בזה כי אין עסקי בזה כעת וזה יסוד מוסד מוסכם דס"ס אף בדרבנן להחמיר וגם י"ל דבעיות הש"ס אינו נכנס בכלל ס"ס ויש לדון בזה אלא שאין כאן מקומו גם ביתר דבריו אין לי פנאי להאריך והדין בעזה"י דין אמת כאשר כתבתי ושני הגיטין פסולין לפענ"ד דברי ידידו:

והנה אחר כותבי בינותי בספרים וראיתי קושייתו בשעה"מ ה' מקוואות בדין אם ס"ס בדרבנן להחמיר ייע"ש וחרה אפי עליו אשר אינו אומרו בשם אומרו והנה אם כי השעה"מ כתב ע"ז דהוי ראי' שאין עלי' תשובה מ"מ הנלפענ"ד כתבתי גם דברי השעה"מ תמוהין שלפמ"ש הוא תחלה דהיכי דלא נולדו ב' הספקות יחד לא הוי ס"ס להחמיר בדרבנן כיון דכל ספק נפסק לקולא ייע"ש א"כ ממילא גם בזה לק"מ דהרי האיבעי' דיש תחומין למעלה מיו"ד הוי זה בעי' בעלמא מכבר ונ"מ היכי דידוע דיש במים עשרה וגם ספק אם יש בהני מים עשרה נולד בפ"ע טרם עבר בה איש בשבת דנ"מ לענין הזורק לתוכה וכדומה וא"כ כיון דכל חד הוי בפ"ע לקולא אף בהצטרף הוי לקולא אבל היכי דמדמנו ב' הספקות יחד ולא קודם כל חד בפ"ע כנדון של המשלמ"ל שם י"ל דבדרבנן לחומרא וז"פ ונכון:

גם מ"ש לעיל דאם הי' שם יהודא ליב מקום כתיבה הוי ס"ס שמא הש"ץ אינו נאמן שבתי וראיתי דיש לפקפק בזה ג"כ די"ל בשלמא כל הס"ס וס"ס של הג"פ הוי בגט אחד ב' הספקות לכך הוי ס"ס אבל כאן הוי ס"ס בשני גיטן דאם הש"ץ משקר כשר הגט הראשון הנכתב בשם יהודא ליב ואם אינו משקר רק דסמכינן על דעת הפוסקים דמכשרי בהקדים שם מקום כתיבה א"כ מתגרשת בגט השני א"כ הוי הס"ס בשני גופין ושני ענינים ואף דהוי על אשה אחת מו"מ הרי אין אנו דנין עליו דהרי אין לה היתר רק ע"י הגיטן וא"כ צריכין אנו לדון על דבר המתירה אם הוא מתיר ודבר המתירה הוי בשני גופין אם בגט זה או בזה וי"ל דאין זה ס"ס והדבר צ"ע מאוד בש"ס ופוסקים ואין לי שהות לעמוד ע"ז כיון דאין נ"מ לנו עתה כיון דבאמת שם יהודא ליב לא הוי שם מקום כתיבה ורק כתבתיו דרך הערה בעלמא אולי יצטרך לנו בעזה"י במקום אחר ויזכני לעמוד על האמת כנפש המעתיר. עוד לק"ק זינקוב להרב הנ"ל:

הנה דבריו קבלתי הנה מ"ש רו"מ שהכפר שניתן בו הגט אינו סמוך לזינקוב ועיירות מפסיקין ביניהם הנה זה איני מועיל דסוף סוף שייך הטעם השני דהדבר תלוי בהסופר והעדים שהם ממקום הזה ומ"ש רו"מ מניין לי לומר כן הנה אם כי אינו מבואר בספר הראוי להיות נאמר כי הוא דבר שהשכל מסכים עליו וכמה דברים נתחדשו בספרים אשר אינו מבואר בראשונים והרי קיי"ל דהסופר והעדים צריכין שידעו שמם א"כ בודאי בהם תלוי הדבר והם נדונו כבני עירם יאף דלא ידעו מזה תחלה מ"מ אם נודע להם אח"כ שהשם שכתבו בו תחלה הי' בטעות ודאי פסול ולפי דברי הש"ץ הי' הגט הראשון בטעות ולדעתי זה ברור דבתר הסופר והעדים והב"ד אזלינן ממקום שהם כדקיי"ל דהם צריך שיכירו שמם ואם הטעה אותם הבעל הוי בטעות ואינו כלום. וגם מ"ש רו"מ שמצא בעצמו סתירה לדבריו בטיב גיטן שהביא בשם תשובת פ"י שמקום שתחזור האשה לשם אחר הגט ומקום שדרה שם זה נחשב מקום נתינה זה נראה לי נכון כי אף שרו"מ כתב שהט"ג השיג עליו מ"מ כתב דיש לחוש לדבריו:

והנה אין לי פנאי לעמוד על דבריו שם אך לדעתי הדבר מוכרח כן בש"ס ממ"ש בש"ס גיטן דף ל"ד ע"ב דקאמר שם אף אנן תנינא וכו' יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת והאמרת עד שיגרש בשם דיהודא ושם דגליל עמו אלא ש"מ הא דאתחזק הא דלא אתחזק ומה ראי' דלמא מ"ש יצא למקום אחר היינו שלא הי' יהודא וגליל רק מקום אחר לכך די באחד מהם (והיינו דזה עדיף שלא הי' לו שום שם רק עתה החזיק לו שם א"כ הרי בידו לעקור לו שמות הראשונים ולקבוע לו שם חדש לכך די באחד מהם אבל אם הי' ביהודא שם של גליל החזיק עצמו אחר שנקרא לו ביהודא שם זה ולא עקר שם הראשון ממנו י"ל אף דלא אתחזק בעינן תרוייהו ודו"ק) ובע"כ אף דיצא למקום חדש מ"מ נדונו כאלו הי' בגליל מקום שהאשה שם ומוכח דיש חילוק בין אתחזק ללא אתחזק וזה ראי' ברורה לפענ"ד והנה אח"כ פניתי מעט ועיינתי בטיב גיטן בלקוטי שמות בדיני שמות שנשתנו מחמת חולי פסק שם בפנים בפשיטות כדעת הפ"י דלא מהני שתלך למקום אחר לקבל שם הגט ובביאורו הקשה עליו ומדבריו מוכח שם כמ"ש דדעתו בתר המסדר אזלינן ובתר העומדים בשעת הגט וא"כ אף לפי דעתו לא מהני רק שתלך למקום אחר לקבל שם הגט לפני בני אדם שהם ממקום שהיא שם עכשיו מקבלת הגט אבל בנדון דידן דהמסדר והסופר והעדים היו ממקום שהאשה דרה שם ותחזור לשם זה פסול בין למר בין למר ואף שהם לא ידעו מזה אם נודע אח"כ דהוי בטעות הכתיבה פסול וכן מצאתי בטיב גיטן בשם הי"ש וז"ל שם בס"ק י"ג בלקוטי שמות מ"ח הנ"ל ואמנם הרש"ל ביי"ש תמה על זה על דברי הרא"ש וכו' דהא החכם המסדר הגט במ"נ ורואה שיש לבעל שם אחר במקום הזה ממ"ש בגט או שנודע להם אח"כ ואין מכירין בו כלל ואמרו אין זה המגרש וכו' עד "מ כשיוודע, להם אח"כ איכא קלקול ייע"ש א"כ מוכח דאף שאין ידוע לו אם נודע אח"כ איכא קלקול וה"נ בדין שלנו ממש:

ומ"ש רו"מ ראי' מלשון מהרי"ק והמרדכי שנקטו בלשונם לשון העומדת שם אין ראי' דכוונתם שאם דעתה לחזור למקומה נדונה כאנשי מקומה כאלו היא עומדת שם דידוע דקיי"ל בעלמא דכל שדעתו לחזור נדון כאנשי מקומו א"כ ה"נ כיון דדעתה לחזור הוי כאנשי מקומה כאלו עומדת שם או דהם מיירי שבמקום דירתה לא הי' לה שום שם ולא היו יודעים שם בעלה כלל במקום דירתה או שהיתה דרה במקום הבעל ומקום הכתיבה רק עכשיו באה למקום אחר אז הולכין אחר מקום שעומדין שם אבל אם דרה במקום אחר אז אזלינן בתר מקום דירתה ושם נחשב מקום הנתינה:

ומ"ש רו"מ בשם הג"פ אין ראי' כי בודאי הדבר ברור כאשר כתב רו"מ בסוף דהיא מיירי שאין להם עצה שתקבע דירתה שם במקום החדש ובזה קמ"ל דאין תקנה כיון דנכתב בפסול ומכ"ש לפי דעתי ודאי אין סתירה מכל הנ"ל דמהרי"ק והג"פ מיירי אם ילכו למקום אחר וינתן הגט לפני אנשים דשם ואין אנשי מקום דירתה עמה אבל אם המסדר והעדים ואנשי מקומה עמה בזה לכ"ע נדונית כמקום דירתה ולמעט בפלוגתא עדיף ובזה מודה הט"ג ואין לזה שום סתירה והדבר ברור כאשר כתבתי:

ומ"ש דאם נחזיק שם ליבוש לעיקר נרבה ממזרים בישראל שכמה אנשים באין ממקומות אחרים וכו' דברים תמוהין אמר שמלבד מ"ש דכאן שאני דאנשי מקומה היו עידי הגט והמסדרין לא כן כשבאו אנשים ממקום אחר ואין אנשי מקומם עמם אף בלא זה דברים תמוהין אמר בראש מ"ש דנדבה ממזרים מי האומר דהוי ממזר בזה הרי אינו רק פסול דרבנן ואפילו אם ניסת לא תצא. ומכ"ש דאין הולד ממזר ואנו דנין רק על לכתחלה אם תנשא בגט זה ובלא זה היי נמי דבריו תמוהין דבבאים ממקום אחר ממ"נ מן הדין אסור לסמוך על הבעל וצריך עדות להכיר שמם א"כ מן הסתם אומר שמם בכל פרטיהם במה שמו ובמה עולה לתורה ואם אין עד בדבר באמת אסור לכתוב שמם עפ"י עצמם ואם עתה נהגו לכתוב עפ"י עצמם דהוי במקום עגון שכותבין אעפ"י שאין מכירין היינו נמי מטעמא דלא חיישינן לשמא משקרי וא"כ בודאי אומר שמו ושם שעולה בו לתורה ונעשה הוחזק שם עפ"י עצמו כאלו הי' שמו שם כן ואין בזה שינוי משא"כ כאן היא שם שמו במקום הגט יהודא ליבוש ולפי דברי הש"ץ שנאמן יותר ממנו כמ"ש בתשובה ראשונה הוא משקר ודאי דצריך לחוש לדבריו ונדון שם כמקום נתינה:

ומ"ש על מ"ש דהוי ס"ס בשני דברים ע"ז כתב דיצאה מחזקת אשת איש עפ"י גט ראשון ושוב הוי בשני ספק דרבנן הנה לא ידעתי מה קאמר אם כוונתו כיון דמן התורה הגט הראשון כשר א"כ יצאה מחזקת א"א מן התורה ושוב אף מדרבנן לא נחשב חזקה כדעת הר"ש במס' מקוואות כן א"כ למ"ל גט השני נימא כן בגט הראשון לבדו כיון דיצאה מחזקה הוי ספק דרבנן ולהקל ולמה החמירו כל הפוסקים בספק שינוי להצריך גט אחר וכן בגט פשוט בענין זה עצמו העלה שם בכל הד' ספקות שיש בזה אם לא נשאת לא תנשא בו ומ"ט לא נימא ספק דרבנן להקל ובע"כ לא ס"ל כסברת הר"ש וס"ל דעכ"פ מדרבנן נחשב אתחזק איסורא א"כ מה לי גט זה מה לי גט שני:

ובהיותי בזה עלה בלבי ספק אחד אם אמרינן כלל בדבר שבערוה ספק דרבנן להקל כי כעת לא מצאתי גלוי לדין זה כי הנה לפמ"ש החינוך להקשות למה כל ספק דרבנן להקל הרי הוי בלאו דלא תסור ותירץ דרבנן תקנו כן להיות ספקן להקל וא"כ י"ל דהם לא תקנו רק בשאר איסורין דקילו דע"א נאמן לקולא לכך גם בספק הקילו אבל בדבר שבערוה דחמיר דאין דבר שבערוה פחות מב' ודעת הרמב"ן והר"ן בפ"ו דגיטין דאף בלא אתחזק איסורא אין דבר שבערוה פחות מב' וא"כ י"ל דגם בספק החמירו ועשאוהו כשל תורה וכעת אין פנאי לעיין בזה עכ"פ לא נמנעתי לכתבו דרך הערה בעלמא והנה מ"ש רו"מ לראי' דגם בשני שמות דרך הש"ץ לקצר ממ"ש בט"ג בלקוטי שמות סעיף ד' בשם יעקב מאיר. הנה המעיין שם מוכח להיפוך דאם דינו כשם אחד שהש"ץ מקצר א"כ יהי' די ביעקב מאיר לבדו ולמה הוצרך לכתוב גם שם יעקב ובע"כ דמ"מ הועיל קריאת הש"ץ להחזיק שמו בשם יעקב לבד רק דכתב הטעם דדרך הש"ץ לקצר דבלא"ה הוי נעשה עיקר והוי ראוי להקדימו דהוי כנעקר שם הראשון ונעשה השני עיקר לכך כתב כיון דדרך הש"ץ לקצר לכך אין קריאתו בשם יעקב מבטל עיקר השם ממקומו אבל מ"מ מהני קריאת הש"ץ בשם אחד להחזיקו נמי בשם זה וא"כ תינח התם דהי' לו גם שם יעקב מאיר במקומו ג"כ וגם שם מסכים אם הקדים שם יעקב תחלה נמי כשר ומוכח דאף זה קרא שם אבל בנ"ד דאין נקרא בשם יהודא ליב במקום הנתויה ודאי קנה שם יהודא לבדו והוי לו רק שם זה במקום נתינה וא"כ אדרבא משם ראי' להיפוך:

ומ"ש רו"מ דהב"ש בס"ק ח' כתב דכשר באם הקדים שם מקום נתינה הנה מלבד דזה אינו מועיל לו לנדון דידי' כיון שלא הי' שם מקום כתיבה ג"כ כמ"ש בתשובה הראשונה בשם הג"פ ס"ק נ"ח מלבד זה הנה דברי הב"ש סתרי אהדדי מס"ק ח' לס"ק זיין דבס"ק ח' כתב דאין לנו ראי' מפורשת לפסול ובס"ק זיין כתב דהוי ראי' מפורשת לדעת ר"ת מברייתא דתנא עד שיגרש אשתו שביהודא בשם שביהודא ושם דגליל עמו א"כ הוי ראי' מפורשת מדנקט אינה מגורשת משמע אפילו דיעבד ולכך צריך לפרש כוונת הב"ש באחד משני אופנים או דכוונתו דלא כתב שם מקום הכתיבה כלל רק כתב דמתקרי על שם מקום נתינה אז הוי ס"ד דפסול דלשון דמתקרי בעצמו מורה על שם שהוא טפל לכך כתב דבזה אין לנו ראי' מפורשת לפסול די"ל בברייתא דוקא בשביל שהקדים שם מקום הכתיבה פוסל אבל בלא כתב שם מקום הכתיבה אף דכתב דמתקרי על שם מקום הנתינה דמתקרי' אינו פוסל או אפשר דהוא מכוין על שם מקום כתיבה ונתינה של הב"ח שכתב הב"ש ס"ק י"ז דהב"ח קורא לשם הטפל מקום כתיבה ולשם העיקר נתינה אבל לעולם הוא מגרש במקומו לזה כתב הב"ש דאם כתב על שם העיקר דקראו הב"ח שם נתינה בזה אם כתב דמתקרי כשר ותדע דהרי הביא דגם הב"ח מכשירו והרי לפירוש הב"ש בהב"ח לא נזכר בב"ח כלל בשולח הגט ממקום כתיבה למקום נתינה רק זה"ל שם ומשמע דבשולח הגט למקום אחר כשר בדיעבד ומדכתב למקום אחר ולא כתב בשולח הגט למקום שנקרא בשם השני מוכח דכוונתו אם שלחו למקום אחר לגמרי שאין לו שם זה ולא שם זה אז גרע כיון דלא הוחזק בשם הטפל כלל כאן והוי לנו להחזיק רק העיקר לכך כתב דגם בדיעבד כשר בזה אבל אם במקום נתינה הוי לו שם אחר אין לנו ראי' מן הב"ח להכשיר ואף אם יש דעות להכשיר הרי יש דעות מראשונים ואחרונים לפסול ואיך נכנס בספק איסור עריה לכתחלה ובאמת כל זה לעלמא דכאן לכ"ע פסול כמ"ש בשם הג"פ ס"ק נ"ח וז"פ:

והנה מ"ש לעיל דבהמסדר וסופר ועדים תלוי הדבר נראה דיש לרמז זה בלשון רש"י גיטן דף ל"ד ד"ה ומיעוטא שרה דפירש מיעוט בני עירם שתמה עליו הג"פ למה פירש כן ייע"ש שכתב כמה דרכים בזה ולפמ"ש י"ל דבא למעט דהוי ס"ד דכוונת הש"ס על הסופר והעדים דהם רובן קרי להו שרה ופורתא מרים או להיפוך לכך פירש דמיעוטן היינו מיעוט בני העיר אבל מיעוט הסופר והעדים ליכא גם מיעוט בני עיר היי הם מיעוטא דמיעוטא ואין לחוש לו כלל רק על מיעוט בני עיר חיישינן ולכך לא פירש ארובן שרה די"ל דס"ל דלענין רובן לאו דוקא רוב בני העיר רק אם הוי מע"מ אם רוב אנשי הגט קורין כן נמי מכריע להזכיר אותו תחלה אבל בהמיעוט אם ליכא מיעוט בני עיר רק מיעוט הסופר והעדים הוי מיעוטא דמיעוטא ואין לחוש כלל כן י"ל לפענ"ד דרך הערה בעלמא:

והנה על ישוב קושיות השעה"מ למה מותר לילך על המים הרי הוי ס"ס וכתבתי ליישב זה וכתב רו"מ שלפי דעתו הוי הסברא להיפוך ומה אעשה שסברתו הוי להיפוך לדעתי הסברה ברורה כאשר כתבתי שם ושם כתבתי בקיצור וכעת אבאר יותר בעזה"י. הנה מצינו פעמים שהתורה או רבנן עשו ספק כודאי והנה ה"נ ספק בחסרון ידיעה הן אם הוי דרבנן מה דחסרון ידיעה לא הוי ספק כפי דעתי הוי רק דרבנן ולא מן התורה הן אם הוי מן התורה בין כך ובין כך עשו ספק חסרון ידיעה כיון דאפשר להתברר עשוהו כודאי כאלו נתברר שכן הוא והיינו בכל חד כפי דינו בשל תורה עשו ספק כודאי להחמיר והוי כאלו נתברר שהוא טרפה ובדרבנן דספקו לקולא הוי להיפוך כיון דאפשר להתברר עשוהו כודאי כאלו נתברר להקל שיש בהם עשרה ואם נאמר דמה דספק בחסרון ידיעה לא הוי ספק הוי רק מדרבנן א"ש יותר כיון דמבואר בתוס' מס' נדה דף ג' ד"ה אשה מרגשת דשייך לא פלוג רבנן אף בלקולא ייע"ש. א"כ ה"נ בזה רבנן עשו ספק חסרון ידיעה כודאי בין לקולא בין לחומרא ובתורה דספקא דאורייתא לחומרא עשו ספק חסרון ידיעה כודאי איסור ובדרבנן דספקו להקל עשו ספק חסרון ידיעה כודאי לקולא ואינו נכנס בגדר ס"ס ולדעתי זה ברור ונכון. ועל התירוץ השני שכתבתי דבמים דלא שייך תחומין למטה מיו"ד גם למעלה לא גזרו וע"ז כתב דבתשובת הרמב"ם מבואר דגם בזה תליא בבעיא דאם יש תחומין למעלה מיו"ד הנה זה אמת אמר אבל שם קצרתי בהחפזי בכתיבה שכחתי מה שהי' בדעתי לבאר זה והוא דכוונתי הוי דאין זה ברור רק ספק הוי לנו אם אולי אף דיש תחומין למעלה מיו"ד אולי במים ודאי אין תחומין וכיון דהוי ספק גם בזה וא"כ הוי ס"ס להקל ג"כ ולכך כתב, הרמב"ם שפיר דאם הוי פשיטא לן דיש תחומין למעלה מיו"ד נהי די"ל דבמים אין תחומין מ"מ הוי ס"ס להחמיר דדלמא אין בו יו"ד ואת"ל יש בו דלמא גם במים הוי תחומין למעלה מיו"ד אבל כיון דהאיבעי' דיש תחומין למעלה מיו"ד נשאר בספק א"כ הוי ס"ס גם לקולא דלמא אין תחומין למעלה מיו"ד ואת"ל יש תחומין דלמא במים אין תחומין למעלה מיו"ד וכיון דהוי ס"ס בזה לכך הוי כפשיטא לן דאין איסור תחומין בזה למעלה מיו"ד ולא נשאר לנו רק ספק זה שמא אין בהם יו"ד ושוב הוי ספקא דרבנן לקולא וז"ב ונכון והבן זה כי זה עצה נכונה בעזה"י:

ומ"ש רו"מ דמתשובת מהרי"ק שורש צ"ח שכתב שחקר שבמקום אחד הי' נקרא רק בשם יהודא לבד ובמקום אחד נקרא רק בשם לוי לבד וכו' ולמ"ל זה הרי אפילו הי' נקרא במקום הכתיבה בשניהם הי' פסול אם לא זכר שם מקום נתינה לשטתו שפסול בזה ומזה רצה להוכיח דהיכי דנקרא בשניהם במקום הכתיבה מודה המהרי"ק דכשר כיון דעכ"פ נזכר גם שם מקום הנתינה בתחלה עכת"ד. הנה אחר המחילה מכבודו כי אורייתא דמרתחין לי אין זה אלא סמיות עינים למעיין במהרי"ק דמה דנקט שלא הי' שמו רק לוי זה כתב בתחלה לפסלו מטעם אחר במה שכתב שניהם יחד בלי מתקרי ועדיין לא נחית להך טעמא והני דעות דפוסלין בעשה מקום הכתיבה לעיקר ואח"כ הוא שחוזר לכתוב לפסלו עוד מהך טעמא שהשמיט שם מקום הנתינה ואדרבא כשמתחיל לכתוב הך טעמא לפסלו שחיסר מקום הנתינה לא זכר עוד זה דנקרא רק לוי רק בתחלה כתבו מטעמא אחריני מה שכתבו בלי מתקרי בנתיים וגם דרך כמה כותבי תשובות להעתיק השאלה כהוייתו ולכתוב כמה טעמים לפסלו וכן מורה גם לשונו בתחלה שכתב שם כיון דלא נקרא שם רק לוי הוא גרע ממה דתנן הי' לו ב' נשים וכו' משמע דזה גרע מהא דהתם אבל אם הי' נקרא גם בשם יהודא שם לא הי' גרע מהא דהתם אבל מ"מ לא עדיף רק הי' דומה להתם והנה יש ראי' לזה מן הש"ס ממה דפריך שם יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת והאמרת עד שיגרש בשם יהודא ושם דגליל עמו אלא ש"מ הא דאתחזק הא דלא אתחזק ומנ"ל כן דלמא תחלה מיירי שהי' לו רק שם אחד ביהודא ושם אחד בגליל וסיפא מיירי דביהודא הי' לו ב' שמות ראובן ושמעון ובגליל הי' לו רק שם שמעון אז בזה אם גירש באחד מגורשת כיון דנזכר שם דגליל גם בשמות דיהודא ובע"כ מוכח דאין סברא לחלק בזה כלל הנה תבנא לדינא דלדעתי הגט פסול וצריכה גט אחר והנה רו"מ נוגע בדבר כי רוצה לעשות סנגורין לדבריו ואין אדם רואה חוב לעצמו אבל אני איני נוגע בתחלה ובמכתבי הראשון הן רו"מ הן אנשי ק"ק באר כראובן ושמעון הי' לי וכולם שוין לפני ובתומי כתבתי מה שהעיר ה' בלבי ומני' לא אזיע ואל יטריחני עוד יותר בזה ובנדון מ"ש לו על אודות הרשאה שנשתנה בה זמן הגט מן הכתוב בגט הנה לו כתבתי בקיצור דאין קפידא בזה מכח דלא היה נ"מ לנו בזה אבל אח"כ נשאלתי על מעשה כזו מק"ק חרסאן שם הי' נ"מ מזה לדינא שם הארכתי ביותר בעזה"י לבאר בראיות וטעמים להכשיר בזה הגט בלי הרשאה כזו אם יצטרך רו"מ באיזה זמן יודיעני ואעתיק לו כי הוא מלתא רבתי לדינא והוכחתי דאין גט מבטל גט ייע"ש ז"ז אין להאריך דברי ידידו:

והנה העיקר מה שקשה לי מי התיר להם ליתן גט בכפר ואיך כתבו בנוסח הגט אם כתבו מתא הרי זה אינו מתא רק כפר ועיין בסדר מהר"י מינץ והובא בב"י סי' קכ"ח דלכך תקנו מתא דספקא מכרך וספקא מכפר מוכח דכפר אינו מתא ואם כתבו כפר הנה כמה דקדקו הראשונים שלא לשנות מנוסח הגט ואיך מלאו לבו לשנות וגם איך כתבו דיתבא עם לשון נקבה לדעתי כפר הוא לשון זכר והו"ל למכתב דיתיב ואם כתבו דיתיב הוי הרבה שינוי מנוסח הגט ובפרט נהי דקיי"ל דלא חיישינן לשני שוירי אולי דוקא בעיירות דיש בהם עשרה מישראל דזה יש לו קול אבל בכפרים דהם בני בלי שם אולי הוי עוד שם כזה ואף דכותבין בו שם הנהר הרי הוי ס"ד בש"ס דחיישינן לשני שוירי אף דכתוב בו שם הנהר ונהי דלא חיישינן לזה וגם אם לא נאבד הגט לכ"ע לא חיישינן לב' שוירי דלמא דוקא בעיר דהרי תקנו לכתוב שם הנהר מה"ט מכח דיש לחוש לב' מקומות וא"כ בכפר אולי גם זה לא מהני ואף דמצינו בש"ס מכפר לודים ללוד וכן מכח ענוותנאי אין ראי' מי יודע איזה נוסח כתבו אז ולכך לדעתי לא טוב עשו בזה ז"ז אין להאריך עוד לק"ק זינקוב:

הנה מכתבו קבלתי היום הזה והנה כמה מטריח רו"מ אותי ואיני אוהב לפלפל בענין אחד רק פ"א וב' ולא הרבה פעמים ולכן לענין מה שנוגע לדינא לא אשיב ואני על דעתי עומד שצריכה גט אחר רק על דבריו לא אשיב עוד רק מה שאינו נוגע לענין הזה רק מה שנראה לו תמי' גדולה על דברי בזה אשיב לו מיד הנה מה שנכנס לספק לכתוב על כפר מתא ודאי לא יפה עשה לכנוס לכתחלה בספק כזה ובפרט דזה תלוי בלשון ב"א והרי אמרינן בש"ס בפ"ב דשבת בבל בורסיף כו' נ"מ לגיטי נשים וא"כ ה"נ לו יהא דבזמן הש"ס אפשר הי' נקרא כפר מתא וגם זה במחלוקת שנוי' כאשר מבואר בב"י אך לדידן הרי אין הכפר נקרא בלשונינו מתא והוי אשתני שמי' ואף אם בגוים נקרא כן וכתב בגט רק שם נכרי ולא שם ישראל ולו יהא דנשתקע שם הראשון דפסול:

מ"ש לתמוה על ראייתם לתשובת הפ"י דנידון כמקומו מן הש"ס דיצא למקום אחר וכתב מה חדשתי הרי כן פירש"י הנה כמה הקיצור עולה וכוונתי כן דמנ"ל להש"ס דיש חילוק בין אתחזק או לא דלמא לעולם ביהודא עצמו אף אם לא נודע שיש לו שם בגליל כיון דנודע אח"כ שיש לו שם בגליל אחר שכבר נקרא ביהודא שמו עדיין נקרא בגליל שם אחר באמת אינה מגורשת באחד רק דהתם מיירי ביצא למקום אחר שלא הי' נודע לו שום שם עדיין ועתה מחזיק לו שם אחד מהם וא"כ הוי שם כמחזיק לו שם חדש. וכאלו קרא לו שם חדש עתה א"כ הרי בידו להחזיק לו שם זה לבדו ולעקור שם הראשון לגמרי לכן כשר באחד מהם וכך לי שם שיש לו מכבר באחד מהם כאלו מחזיק לו שם חדש לכך י"ל דדעתו לעקור שם הראשון ולחדש לו אחר לכן די באחד מהם ובע"כ כיון דנקט בברייתא וגירש באחד מהם היינו בשם שהי' לו כבר באחד מן המקומות הראשונים ובהם נדון כאלו הי' ביהודא עצמו ומוכח דבלא אתחזק אף דנקרא בשם אחר אחר שהוחזק בשם זה כאן נמי כשר כיון דלא יודעין זה מזה ומה דדקדק דנקט לשון יצא ולא יצאו אין זה דקדוק ואני מדייק להיפוך מדלא נקט יצא למקום אחר וגירש אשתו שביהודא בשם שביהודא כמו דנקט ברישא מוכח דאשתו עמו מיירי ודו"ק:

ומ"ש לדחות תמיהתי על השעה"מ מה הקשה לו להרמב"ם דהרי י"ל דהתם לא נודעו יחד וע"ז כתב ותמה הרי הפוסקים מצרפין איבעי' דש"ס לס"ס והנה מלבד דאין זה קושיא דהרי גוף דין זה דלא נודעו יחד אין זה ברור והמנחת יעקב חולק ע"ז וא"כ י"ל דהרמב"ם סובר דבלא נודעו יחד לא הוי ס"ס ואינך לא ס"ל כן אף גם בלא"ה א"ש דודאי אם הי' האיבעי' בש"ס על איזה הזדמנות אם יזדמן ריעותא זו אם טרפה אם כשרה זה נחשב נודעו יחד דנהי דהאיבעי' הוא מכבר מ"מ הרי אם לא יזדמן לא שייך ספק זה רק אם נזדמן כן אז נחשב נולד אז הספק וכל הספקות הוי כן דידוע לנו תחלה אם יזדמן כך שייך ספק זה ומ"מ לא נחשב נודע תחלה רק בעת הזדמנות כן ה"נ אם הי' האיבעי' אבל אם הי' האיבעי במה דלא תליא בהזדמנות חדש רק כגון אם יש תחומין למעלה מיו"ד א"כ זה הוי דבר המוכן לפנינו בלי התחדשות דבר זה ודאי לא נחשב נולדו יחד וזה נכון בסברא ואף אם ימצא אחר החיפוש באיזה מקום דגם זה מצרפין לס"ס אך בזה ודאי אין הרמב"ם משועבד לזה וי"ל דהפוסק הזה יסבור דאף בלא נולדו יחד הוי ס"ס: גם מ"ש על מ"ש דבמים ודאי אין תחומין למעלה מיו"ד כתב דהש"ס מבעי' לי' בספינה הנה לא די שאין זה תיובתא רק אדרבא הוי לי' סייעתא ורו"מ דמיא בזה כההוא עורבא דאייתי נורא לקיני' ורו"מ עיין שם בש"ס ולא חלי ולא מרגיש כי אדרבא משם דברינו נכונין וסייעתא לי דהרי שם הוי ב' לשונות בש"ס אם מבעיא לי' בעמוד או בספינה ואדרבא לדידי יתיישב דקדוק אחד מ"ש בש"ס עירובין דף מ"ג לישנא אחרינא בספינה ומהו לשון לישנא אחרינא הרי בעי' זו שייך בין בזה ובין בזה והו"ל לומר א"נ בספינה ומהו לשון לישני אחריני ובע"כ מוכח דהני תרי לישנא פליגי דלל"ק ס"ל דרק בעמוד מבעי' אבל במים ודאי אין תחומין למעלה מיו"ד ולל"ב ס"ל דאף במים מבעי' לי ולכן נקט לישנא אחרינא וא"כ לולי לשון תשובת הרמב"ם הי' נראה במ"ש תחלה ממ"ש דהרמב"ם פסק במים לקולא כיון דהוי ס"ס אולי לגמרי אין תחומין למעלה מיו"ד ואת"ל יש תחומין דלמא כל"ק רק אף דמלשון הרמב"ם נראה דאף בזה הוי האיבעי' עכ"פ א"ש דברינו כיון דהוי תרי לישני בש"ס א"כ הוי ס"ס לנו אולי לגמרי אין תחומין ואת"ל יש תחומין דלמא במים אין תחומין וא"ש מאוד דברינו ותמה אני עליו איך לא שם אל לבו דאדרבא זה סייעתא לדברינו והנה ביתר השגותיו יאמין לי כי לא עיינתי כלל כי אין רצוני להשיב לו עוד ואם אעיין בהם והרהיבוני רעיוני להשיב ואני בורח מדרך זה להשיב כמה פעמים לענין אחד לדידי עיקר המושכל הראשון. והנה מ"ש רו"מ שאני משיב לו בחפזון כן אמת כי אין לבי לענין אחד אך מ"מ חפזון שלי כמתון דמיא ות"ל אין יוצא מידי דבר שלא ניתן להאמר רק יש לו פנים בהלכה רק זה אמת מחמת החפזון אני מקצר וצריך הי' להאריך לפרש דברינו יותר:

ומה שהשיג עלי שכתבתי שאין הבעל נאמן מן התורה מדברי התוספת יבמות דף ק"ו ד"ה ורבא דידי' שהביא בתו"ג מזה לראי' דהיבם נאמן אין לי פנאי לעיין בחו"ג אך באמת אין ראי' כלל דהתם הכוונה דמן התורה אינה חשודה להחטיא והיא עצמה לא תקבל חליצה ממנו אם לא מכירה אותו אז אם אינה מכירתו לא תנשא אח"כ רק אם יבורר לה שהוא הוא לכן כותבין מה"ת אעפ"י שאין מכירין ולא לומר דהיבם נאמן:

ומ"ש בהשגה א' שמ"ש דראיות הפוסקים הוי מגירש אשתו שביהודא כו' ע"ז כתב שאינו בש"ס הנה אין כאן טעות מחבר אלא טעות סופר וצ"ל דיצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת ומוקי לה בלא אתחזק והרי מדלא נקט ושלח לה גט רק וגירש באחד מהם מגורשת משמע דשם הי' הנתינה ממש והוי שם מקום נתינה גם אין כאן ט"ס רק אני תפסתי הכוונה דלפי מה דמוקי לה בלא אתחזק ממילא אף ביהודא עצמו אם גירש כן ולא אתחזק הוי גט וא"ש דברינו ז"ז אין להאריך עוד. אעתיק כאן מ"ש בתשובה לק"ק מאהלוב להחריף מ"ו יאקל שוחט נ"י:

תוכן העניינים

חידושי אנשי שם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה