חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם סימן צה
צ"ה הנה ע"ד השאלה בנדון הגט הנשלח מסטאמבול וכפי הנשמע המיר הבעל דתו והגט כבר הי' ביד שליח שלישי ואבא על סדר דבריו הנה בראש מה שחשש כיון דשליח השני נעשה בפני אותו ב"ד שסידרו הגט א"כ הוי כמו באותו מקום שאצ"ל בפני נכתב וכיון דהרשאה מסטאמבול אינה מקוימת ונפלנו ברבוותא תמהתי מאוד על דבריו בזה חדא דאנן קיי"ל דאפילו באותו מקום מבית לבית צריך לומר בפ"נ וא"כ מה שכתב דאותו ב"ד הוי כמו אותו מקום וגם זה גופו מנ"ל דאותו ב"ד הוי כמו אותו מקום מנ"ל כן בשלמא אותו מקום אז הוי שכיח תמיד לקיימו אבל אותו ב"ד נהי דעתה מכירין החתימות מ"מ אח"כ לא יהי' ניכר ועוד הרי י"ל דלא חילקו בשליחות וכמפרש בש"ס ברפ"ק דגיטן דלא חלקו בשליחות ובשלמא באותו מקום ניכר מתוכו ההפרש דהרי המקום כתוב בגט לכך לא שייך לא פליג אבל באותו ב"ד זה אינו ניכר מתוכו אם הם או אחרים לכך לא פליג ודומה למ"ש בש"ס דלא תחלוק בשליחות ועוד תמוה יותר עליו דהרי אמרינן בש"ם דאף בא"י דאצ"ל בפ"נ מ"מ אם עבדית אהנית וא"י הבעל לערער וכן פסק הרמב"ם וטוש"ע סימן קמ"ב סעיף א' וא"כ מכ"ש באותו מקום בח"ל דהוי כן וא"כ ודאי דחזקה על הב"ד שעשו כהוגן וכיון דידעו דהגט הולך למרחקים ולא יכלו לקיימו ודאי עשו כהוגן וציוו לו לומר בפ"נ כדי שלא יוכל הבעל לערער ולכך אם השליח השני אומר שליח ב"ד אני וקיי"ל אין חוששין לב"ד טועין ובחשש דרבנן ודאי יש לסמוך על חזקה שהב"ד עשו כהוגן ובודאי חששי לתק"ע וציוו לו לומר בפ"נ כדי שלא יצטרך קיום ועיין ראי' לזה ביבמות פ' מצות חליצה גבי אין חולצין אא"כ מכירין לפירוש התוספת שם וה"ה כאן דזה הוי כ"ש דהרי הוי מקום עגון ג"כ ועוד מה דפשיטא להו דבאותו מקום אצ"ל בפ"נ או באותו ב"ד הנה מלבד מה דאנן קיי"ל להיפוך חוץ מזה נראה דאף להסוברים דבאותו מקום א"צ לומר היינו אם השליח נותן הגט לידה אז כיון דהיא מגורשת בו תיכף ואם תרצה לקיימו תוכל לקיימו בכל עת לכך א"צ לומר בפ"נ כיון דעדים מצויין לקיימו אבל אם השליח עושה שליח שני וידוע דהשני ילך למקום שלא יוכלו לקיים החתימות וא"כ ידוע דבשעה שתתגרש בו לא יוכלו לקיים החתימות ודאי צריך לומר בפ"נ ובפ"נ כדי שלא יצטרך שם קיום כיון דידוע דהנתינה יהי' במקום שאי אפשר לקיימו ואין שיירות מצויות וכיון דשליח השני לא יוכל לומר בפ"נ השליח ראשון עומד במקום השני וצריך לומר בפ"נ ולכך ודאי הב"ד כדין עשו ואמר בודאי בפ"נ וגם דעת כמה דהיכי דהעדים נזכרין בהרשאה א"צ קיום גם הרי הב"ש סימן קמ"א ס"ק ל"ו מסיק דאפילו אין ניכר שום חתימת הרשאה כשר ועוד דהרי המחבר פסק בסימן קמ"א סעיף נ"ג בפשיטות דבמקום שא"צ לומר בפ"נ אז מותרת להנשא בלי שום קיום וא"כ בע"כ טעם הני פוסקים דס"ל דבלא אמר בפ"נ צריך הרשאה וקיום היינו כיון דבעינן בפ"נ ולא נעשה כתקון חז"ל לכך גרע ובעי קיום וא"כ בנדון דידן כיון דזה הוי שליח שני ושלישי והם אצ"ל בפ"נ מה אמרת דהראשון הוי צ"ל בפ"נ וא"כ ממ"נ אם הוי צ"ל בפ"נ מן הסתם נעשה כתיקון חז"ל ואמר ואם אצ"ל א"כ שוב הוי כמקום שאצ"ל בפ"נ וא"כ לא נשתנה מתקון חז"ל וכיון דלא נשתנה מתקחז"ל שוב הדין כמ"ש בש"ע סעיף נ"ג לכך תמהתי על מה עלתה על דעתם חשש זה:
וגם מ"ש רו"מ כיון דהוי מומר א"כ צריך לעשותו שליח קבלה ובש"ק ודאי צריך קיום וכו' גם זה אינו כי מלבד מה שכתבתי לו בתחלה דבמקום עגון פסקנו כמה פעמים לסמוך על הרשב"ץ בסוף סימן קמ"ב והסכימו עמי כמה גדולים בזה אך מלבד זה אין כאן חשש זה דהרי מבואר בב"י סימן ק"מ דמה דהמומר עושה שליח לקבלה תחלה אינו רק כדי שיסיח המומר דעתו ויסבור שא"י לבטלו אבל העיקר הוי רק שליח להולכה ייע"ש א"כ מה חשש יש לנו לענין להסיח דעת המומר הי' שם לקבלה והסיח דעתו וכאן היא מתגרשת רק בתורת הולכה ולא בעי קיום ואף שהט"ז בסימן ק"מ חולק ע"ז מ"מ מלשון הב"י מורה כן ולענין חשש קיום דהוי רק דרבנן ודאי ראוי לסמוך על הני פוסקים ובפרט דהוי ס"ס דלמא כדעת הרשב"ץ ודלמא כדעת הסוברים דזיכוי זה הוי רק להטעותו ועוד אף להט"ז הרי עיקר טעמו דמהני זיכוי זה הוי רק מכח אומדנא דאנן סהדי דניחא לה זה והוי שלא מדעת כמו מדעת וא"כ תינח היכי דהוי באמת קבלה זו זכות לה כגון שמת הבעל וכדומה והגט אפשר לקיימו אז אמרינן אגלאי מלתא למפרע דזכות הוא לה דאף דלא אמרינן כיון דהשתא ניחא לה למפרע נמי ניחא לה דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש מ"מ כבר כתב הש"ך בסימן שנ"ח דדוקא היכי דהשתא נמי הוי בע"כ אבל בעלמא אמרינן כן ולכך בשאר גירושין דאף השתא אנן סהדי דלא ניחא לה בגט זה רק בע"כ מחמת דהבעל מואם בה לכך לא אמרינן מדהשתא ניחא לה וכו' גם כל גירושין אינו מצוה וגדול השלום לכך לא אמרינן מדהשתא ניחא לה למפרע נמי ניחא לה אבל בגט מומר דודאי ניחא לה בלב שלם וגם הוי מצוה להתפרד ממנו והיכי דהוי מצוה בודאי אמרינן מדהשתא ניחא לה למפרע נמי ניחא לה וא"כ תינח היכי דמת הבעל או השליח אז הוי זכות לה למפרע אבל היכי דלא מת הבעל והשליח והגט אין יכול לקיימו א"כ אדרבא הוי אגלאי מלתא למפרע דחוב הוא לה הזכות שזיכה לה לכך לא מהני זיכוי לחובתה ונשאר רק השליח להולכה וא"צ קיום ומ"מ אין לחוש לביטול כיון דעכ"פ המומר הסיח דעתו ובזה נשאר סברת הפוסקים והלבוש קיים דמהני להטעותו:
ומה שחשש רו"מ כי לא כתבו בהרשאה מפורש דזכוי לו הגט ג"כ ולפי מה דמשמע בהג"ה סימן קמ"א סעיף למ"ד ראוי לפרש במה דעיקר הדבר תלוי, בו וחשש מכח זה לב"ד טועין הנה גם זה אינו חדא דהרי י"ל אולי לא הי' אז מומר רק שאח"כ המיר ואף דכתבו בגט וכל שום אין ראי' דדלמא נהגו שם תמיד כן והרי גם על האשה כתבו וכל שום ולכך י"ל דהמיר אח"כ ומ"מ לביטול אין חשש דהסיח דעתו וסבר דכבר הגיע הגט לידה דהוא סבר שכבר קיבלה הגט קודם שהמיר ועוד אף אם כבר המיר מ"מ אין לחוש מכח שלא ביארו כן לב"ד טועין דדוקא בכתבו מה שלא הי' להם לכתוב כגון שכתבו שהוא ש"ק כמ"ש בסעיף למ"ד בזה חיישינן לב"ד טועין אבל מה שחששו לכתוב מה שהי' להם לכתוב בזה יש לתלות בשכחה. ועיין בחו"מ סימן מ"א בסמ"ע ס"ק י"א מבואר כן ולכך העולה מכל זה דמצד הקיום אין לחוש כלל והגט כשר כדינו אך זה נשאר לנו לבאר מה שכתבו בהגט וכל שום שיש לה על האשה, ומ"ש ידידי הרב החריף מו"ה יעקב סגן הכהן דאין בזה חשש דבמומר כותבין וכל שום זה טעות דכאן עיקר החשש מה שכתבו על האשה וכל שום ונהי דאם הי' לה שם אחר לא הוי קפידא כיון דבמקום הכתיבה כותבין וכל שום ויש כמה דעות המקילין בזה אך זה הוי עיקר החשש דבאמת אין לה שם אחר כלל והנה כבר ראה רו"מ דעת הרשב"א והר"ן בשיטות כה"ג דס"ל דכותבין וכל שום אפילו אין להם שום שם אחר אבל ר"ת בקושייתו מוכח דס"ל דאם אין להם שום שם פסול אם כתבו וכל שום מיהו גם לדידי' הוי רק פסול דרבנן דיאמרו דאין זה המגרש והנה י"ל דאף לדידי' אין חשש רק בבעל אבל באשה מודה דכשר דאין לחוש דיאמרו אין זו המתגרשת דתפיסתה מוכחת עלה וכיוצא בזה מחלק הנו"ב מה"ת לדעת המקילין בשינוי שם אבי האשה דיש לחלק בין שינוי שם אבי האשה לשינוי שם אבי הבעל כן י"ל לר"ת דנהי דבשינה שמם פסול לכ"ע היינו בשינוי גוף שמם אבל בלשון וכל שום שאינו שינוי ממש י"ל דבה כשר אף אם אין לה שם אחר רק בו פסול ועיקר כוונת ר"ת הוי לראי' לפירושו דהרי תנא בש"ס חד לישנא בו ובה ואם הוי הכוונה בה בלשון וכל שום כפשוטו גם בו הכוונה כן ובו ראוי שיופסל דאם אין לו שם אחר יאמרו דאין זה המגרש ובע"כ הכונה בבעל היינו שפורט השמות א"כ גם בה הכוונה כן אבל להלכה אם אירע שיכתבו כן י"ל דמודה ר"ת דאינו פסול בה ולמעט בפלוגתא עדיף ובפרט במילי דרבנן והנה מה שהקשה המהריב"ל על דעת ר"ת הובא בג"פ סימן קכ"ח ס"ק נ"ח דלמה כשפורטין השמות לא חייש לטעות ואם יכתבו וכל שום חייש לטעות ולעז והג"פ נדחק בישובו ומה שנלפענ"ד ליישב הוא כך ונקדים דהנה אף לר"ת דס"ל דאם אין לו שום שם וכתבו בו וכל שום פסול מ"מ מודה דיש חילוק בדבר דהיכי דכתבו שם אחר מפורש אז כ"ע ידעו דזה פסול דהוי שינוי ממש דהרי בזה ליכא מאן דמכשיר ולכך פיסולו ידוע אבל אם כתבו כל שום ואין לו שם אחר נהי דלפי האמת פסול לדעת ר"ת מ"מ משפט זה אינו גלוי לכל ויש דטועים שהוא כשר דהרי דעת כמה גאונים ובתשובת הרשב"א שהביא הב"י מפורש אומר אם כתבו וכל שום כשר אף שאין לו שם אחר א"כ מכ"ש די"ל דהעולם יטעו כן ועיין כיוצא בזה בחו"מ סימן מ"ב בש"ך שם שכתב כן דהיכי דיש פלוגתא י"ל דטעה הנותן ייע"ש כן י"ל בזה ג"כ:
ולפ"ז א"ש דעת ר"ת דאם פורטין השמות אז אפשר בתקנה אם ישלחו הגט למקום אחר ולא ידעו במקום כתיבה שם מקום הנתינה לא יכתבו כלל שם אחר ומ"מ בני מקום נתינה לא יאמרו דזה אחר הוא מדלא כתבו גם שמו שבמקום הזה דאסקי אדעתייהו דלא ידעו שם מקום הנתינה ולא הי' אפשר לכתוב דאיזה שם יכתבו ואם יכתבו שלא כהוגן מפסל ולכך שפיר יש תקנה בזה אבל אם יכתבו בלשון וכל שום אז אם לא ידעו במקום הכתיבה שם מקום נתינה אם יכתבו וכל שום אולי אין לה שם שם אחר כלל א"כ יופסל הגט ואם לא יכתבו וכל שום אולי יש לה שם אחר במקום נתינה ויאמרו בני מקום נתינה דאין זה המגרש מדלא כתבו וכל שום דא"ל דלא ידעו שם דיש לו שם אחר במקום נתינה דאכתי הו"ל למכתב וכל שום מספק דאין לומר דחששו שם אולי אין לו שם אחר ויופסל דהרי זה לא משמע להו פסול וטועים דזה כשר א"כ יאמרו מדלא כתבו וכל שום דזה אחר הוא דאין לומר דידעו להיפוך שם דאין לו שם אחר זה א"א למתלי כיון דבאמת יש לו שם אחר במקום נתינה א"כ לא שכיח שיהי' להם דבר שקר להיפוך לומר דודאי אין לו שם אחר רק דזה שכיח שלא ידעו אם יש לו שם אחר או לא א"כ יאמרו דמספק הו"ל למכתב וכל שום כיון דלא משמע להו שיופסל מכח זה אם אין לו שם אחר ולכך נפיק מני' חורבא דיאמרו אחר הוא מדלא כתבו וכל שום אבל אם פורטין השמות שפיר אסקי אדעתייהו דלא כתבו שם השני דלא ידעו מההוא וא"כ מה יכתבו וכי יפרטו כל השמות ואף אם יפרטו יפסול בשינוי לכך לא יאמרו דזה אחר הוא ולא נפיק מני' חורבא ולדעתי זה תירוץ נכון בעזה"י בכוונת ר"ת ודוק. והנה כבר כתבתי דגם מלשון הרשב"א שהביא הב"י בסימן קכ"ט מוכח נמי שאינו מסכים לר"ת לפסול אם כתב וכל שום ואין לו שם אחר וכן משמע מלשון רש"י והרא"ש והטור בסימן קכ"ט שכתבו אבל אם לא הוחזק בשני השמות וכו' א"צ לכתוב וכל שום וכו' ואפילו אם יוודע אח"כ דיש לו שם אחר וכו' והנה מדכתבו דא"צ לכתוב וכל שום משמע דרק אינו חיוב לכתוב אבל עכ"פ אם רוצה יכול לכתוב דאל"כ הו"ל לומר דאין רשאים לכתוב ובע"כ דאם בעי יכולין לכתבו והרי כיון דאין ידוע להם אולי אין לו שם אחר ויופסל הגט ובע"כ דאין בזה פסול מיהו זה יש לדחות אולי התם הכוונה דיכולין לכתוב דהרי יבורר במקום נתינה אם יש לו שם אחר ואם אין לו לא יתנוהו באמת אך מלשון המחבר בסימן קכ"ח סעיף ג' שכתב יכתוב וכל שום דאית לי' ולא תרי ומלבד זה אם יש לעיר ב' שמות וכו' משמע דכותב וכל שום ופורט נמי השמות והרי כשפורט השמות אין לה עוד שם אחר וא"כ איך כותב וכל שום והרי הוי שינוי ואף דאפשר המחבר ס"ל דשינה מקום עמידה כשר מ"מ לכתחלה איך יכתוב בשינוי ובע"כ דס"ל דאין זה שינוי ומכ"ש דקשה על הרמ"א דכתב ואנו לא נהגינן לכתוב וכו' אלא אם יש לעיר שמות וכו' משמע דכתב רק דאין נוהגין לכתוב כן אבל מודה דאם כתב כדעת המחבר כשר לכ"ע והרי הוא הביא דעת הפוסלין בשינה מקום עמידה וא"כ ה"נ לכתוב דלדידוהו אסור לכתוב וכל שום אם אין לה ב' שמות או אם פורט השמות אינו רשאי לכתוב וכל שום ואם שינה פסול בע"כ דס"ל להלכה דוכל שום לא נחשב שינוי אף דאין לו שם אחר ולכך נראה להכריע להתיר במקום עגון ובצרוף טעם הנ"ל די"ל דבשם האשה גם ר"ת מודה ובפרט דגם לר"ת אינו פסול רק מדרבנן וא"כ הוי ספק דרבנן וכדי המתירין לסמוך עליהם במקום עגון:
והנה מה שחשש רו"מ עוד כיון דלא נכתב כתקחז"ל והרי הג"פ הביא לחקור למה מהני גט מומר לבטל קדושי תורה ותירץ משום דהפקיעו חז"ל הקדושין וא"כ תינח אם הגט נכתב כהוגן אבל אם נכתב שלא כהוגן שלא כתיקון חז"ל הוי חשש דאורייתא עכת"ד. הנה גם זה אינו דנראה דלא ע"י הגט הפקיעו חז"ל הקדושין רק תיכף בשעת קדושין כיון דאומר כדת משה וישראל אז הוי כתנאי שידור עמה תמיד כל ימי הקדושין כדמוי"ר ואם ממיר אח"כ אז תיכף הפקיעו חז"ל הקדושין תיכף כשממיר רק הרי כתב הרמב"ן בפ"ק דכתובות דאף דהפקיעו חז"ל הקדושין מדרבנן בעי גט ולכך אסורה לכהן וא"כ ה"נ במומר נהי דפקעי קדושין דאורייתא מ"מ בעי גט מדרבנן וא"כ סוף סוף אין כאן רק חשש דרבנן:
ובהכי א"ש יותר מה דמהני זיכוי במומר ולא בנפלה לפני יבם וכדומה והיינו דלמילי דאורייתא קיי"ל דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ולא אמרינן מדהשתא ניחא לי' למפרע נמי ניחא לי' אבל בגט מומר דהוי גט רק מדרבנן בדרבנן שפיר אמרינן מדהשתא ניחא לי' למפרע נמי ניחא לי' והוי שלא מדעת כמו מדעת ויש להסביר יותר די"ל דהך סברא לומר מדהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי' תליא בדין ברירה אם אמרינן הוברר הדבר למפרע ואנן קיי"ל דאין ברירה לכך לא אמרינן מדהשתא ניחא לי' וכו' א"כ תינח בשל תורה אבל בדרבנן דקיי"ל י"ב לכך שפיר אמרינן מדהשתא ניחא לי' וכו' לכך מהני גט בזיכוי במומר ולא בד"א ומכח דבמומר הוי רק הגט מדרבנן כן י"ל דרך הערה בעלמא כי אין פנאי להאריך בזה כעת ולכך אדרבא ע"י דברי רו"מ נתחדש לנו עוד היתר די"ל כיון דחשש דר"ת הוי רק דרבנן ומכח חשש לעז א"כ י"ל דלא גזר רק בקדושי דאורייתא אבל בקדושי דרבנן לא חיישינן ללעז דהוי גזרה לגזרה וכמ"ש בסימן מ"ד גבי חשש שמא יאמרו גירש ראשון דבקדושין דרבנן לא חיישינן לזה ומודה בזה ר"ת גם אף אם אינו מודה עכ"פ הוי כאן תרי דרבנן דגוף הקדושין דרבנן והפסול דרבנן לכך ראוי להקל במקום עגון והנה אחר כל הערות הנ"ל נראה לפענ"ד דהאשה מותרת להנשא בלי חשש ופקפוק כלל וה' יצילני משגיאות ויורני בתורתו נפלאות:
והנה עוד נראה לי להביא ראי' דמה שמזכין באשת מומר אינו בתורת זכוי רק להטעותו מן הירושלמי פרק יוד דתרומת הביאו התוספת בפ"ק דקדושין דף יוד ד"ה ומקבל את גיטה שהקשה איך משכחת לה שתהי' מגורשת בלי ידיעתה ולמה לא משני בגט מומר וכדומה בע"כ מוכח דגם במומר לא מהני זכוי ואין זה רק להטעות ודו"ק. להרב מזבאריז: