חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם סימן צד
צ"ד הנה ע"ד שאלתו מק"ק זלאטא נאשא בכהן אחד רך בשנים שאחר נשואין נפל למשכב ושינו שמו לשם שמאי ומקודם קראוהו נפתלי ונתן גט ביום השינוי על תנאי להיותו כהן ונכתב בגט שמאי דמתקרי נפתלי ונשאר לו אח קטן כבן ה' או וי"ו שנים ואחר הגט חי החולה כעשרת ימים רק שלא הי' שפוי בדעתו לגרש שנית ונסתפקו להיות לדעת הב"י דא"א לכתוב שם השינוי עם שם האחד בגט אחד אפילו לטפל רק די"ל זה לפירוש הראשון שבב"י ולמסקנתו בפירוש הב' דמגרש בחליו מיירי דלא הי' יכול הר"פ להכריע איזה שם עיקר י"ל דעכ"פ טפל הוי וסיים הרב השואל לו הואיל והכריע הג"פ להכשיר בשעת הדחק אפילו כתב שם שנשתקע דהפסול אינו רק מכח לעז וכ"ש בנדון דידן דפטירתו אין זה עקירת השינוי כמ"ש בחמ"ח עכ"ד דברי השואל לו:
תשובה הנה בזה יפה דחה כת"ר דברי השואל דאין לו סמיכת משם שנשתקע דהתם הוי שמו מעיקרא כן רק דנשתקע אח"כ וכאן לא התחיל להיות שמו כלל מתחלה ושאני מגני ממיקם והנה הביא רו"מ דברי תשובת שב יעקב חאה"ע סימן ל"ג ותשובת הר הכרמל שהוכיחו דלא בעינן החזקת שמי למ"ד יום והנה לדידי נמי הי' נראה לכאורה כן להוכיח מלשון התוס' בגיטן דף כ' ד"ה הא בעינן שינה שמו ושמה שכתבו וז"ל אלא אומר ר"י דלא מיירי שינה שמו ושמה ממש וכו' אלא שינה שמו ושמה היינו דכתב שם דגליל ביהודא וכו' ולמה לא פירשו דמיירי דנקרא שמו כן רק דלא הוחזק למ"ד יום ובע"כ מוכח דס"ל דלא בעינן למ"ד יום רק כל דנקרא כן כשר רק בשינה שמו שאין נקרא כאן כלל כן בזה פסול מיהו מלשון הש"ס בדף ל"ד ע"ב יהי' מוכח להיפוך דהרי אמר שם תחלה שלחו בני מד"ה לר"ג בני אדם הבאין משם לכאן שמו יוסף וקורין לו יוחנן וכו' וע"ז קאמר ר"א והוא דאתחזק בתרי שמא והרי תחלה אמר וקורין לו יוחנן א"כ כבר אתחזק ולמה הוסיף לומר והוא דאתחזק הרי מזה מיירי תחלה דהרי אמר דקורין לו יוחנן וגם עכ"פ הוי די לומר והוא דקורין לו כן ומדקאמר והוא דאתחזק משמע דבקורין לו אין די רק בעינן אתחזק נמי א"כ מוכח דאין די בקורין רק בעינן אתחזק ג"כ ובע"כ היינו בלמ"ד יום. מיהו י"ל דאין ראי' דמה דקאמר ר"א והוא דאתחזק בתרי שמא אין הכונה על השם שנקרא שם במקום הגט כגון דהי' שמו בא"י יוסף ובמד"ה קורין לו יוחנן ושם מגרש אין הכונה על שם יוחנן דהרי קורין לו כן וזה אתחזק שלו רק הכונה על שם יוסף דנקרא בא"י דגם זה יתחזק במד"ה דיש לו בא"י שם אחר אז בעינן וכל שום אבל בלא"ה אף וכל שום לא בעינן אך אחרי הודיע לנו אלהים את כל זאת שוב אין ראיות השב יעקב ודעימי' ראי' כלל לא מרש"י שם ולא מן הש"ס ולא מרשב"ם דהם מיירי דכבר יש לו שם זה במקום אחר מכבר רק דכאן אינו נקרא כן לכך להיות אתחזק גם כאן כן בזה לא בעינן למ"ד יום רק כל דנקרא כן ונתפרסם די אבל בשם חדש שלא הי' שמו עדיין כן בשום מקום בזה י"ל דבעינן למ"ד יום וז"ב בסברא. ושוב ראיתי במכתב כת"ר שגם הוא הרגיש בזה רק דאין לו לחלק ולפענ"ד הוא ברור ומוכרע ואזיל לי' סמיכת של כת"ר לגמרי בזה רק מן התוס' הנ"ל מדלא פירשו דמיירי בשם חדש ולא הוחזק למ"ד יום יהי' מוכח שפיר דאף בשם חדש נמי לא בעינן למ"ד יום מיהו מה כחי להכריע נגד משמעות הראשונים להיפוך מיהו באמת לדידי הי' נראה כדעת המכשירים שהביא המבי"ט והובא בג"פ ג"כ דודאי מסתבר כן דשם מחמת חולה שאני דאינו דומה לשם שקורא לו מאיזה טעם או מחמת מרדין בזה י"ל דלא הוי כוונת הקורא להיות חל שם זה ממש רק לאחר שיתחזק הרבה בזה אבל בשם שבא לשנות גז"ד שלו איך ס"ד לומר שלא יחול שם זה מיד עליו דא"כ איך יועיל לשנות גזר דינו אם לא חל עליו שמו עדיין והרי כן אומרים ביה"ר אם על פלוני נגזר וכו' על פלוני לא נגזר א"כ מוכח דתיכף בקריאת השם נעשה איש אחר והרי חולה זה מסוכן ביומו וכי נעשה לו רפואה שיועיל לו לאחר למ"ד יום ובע"כ מוכח היכי דנצרך לו לחול השם הזה מיד יש כח ביד הקוראים לו ליתן לו שם זה מיד וי"ל דמשום פקוח נפש תקנו חז"ל כן להיות ביד הקוראים לו ליתן לו שם זה לחול מיד וכמו שתקנו חז"ל כמה דברים ותקנתן קיימת ה"ה נמי בזה הם אמרו והם אמרו דהם אמרו דבעלמא באינן החזקת שם למד יום והם אמרו דלגבי פקוח נפש יחול השם מיד ומנהגן של ישראל תורה היא והוי כתקנת חז"ל ובפרט במילי דרבנן דזה הוי רק חשש לעז דרבנן כמ"ש התוס' דף כ' וכמה אחרונים והג"פ שהביא רו"מ דהוי רק חשש לעז וא"כ בזה ודאי תקנתא דרבנן ומנהגן של ישראל ובזה ודאי הוי הכונה לחול שם חדש מיד: והנה ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא ולדעתי מפורש זה בכתוב בפ' לך דבאברהם אמר לא יקרא עוד שמך אברם והי' שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך ובשרה לא נאמר לשון כזה רק אמר אשתך שרי לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אותה וגו' ולמה באברהם אמר והי' שמך אברהם ובשרה לא אמר והי' שמה שרה אך הנה יש בילקוט ר"פ כי תבא דאין והי' אלא מיד ייע"ש. הרי דלשון והי' משמע מיד והנה באברהם רצה הקב"ה לשנות שמו להיות ראוי להיות אב המון גוים כי לא הי' ראוי לכך בלתי שינוי שמו מצד המזל ולכך כיון דנצרך הדבר מיד לחול עליו השינוי לכך אמר לו והי' שמך אברהם כי מיד יהי' שמך כן כי אב המון גוים נתתיך ע"י שינוי השם המשנה הגזרה ולכך זה נצרך מיד והי' מיד שמך אברהם אבל בשרה דלא נצרך עתה רק שתהי' ראוי' לבנים וכמ"ש וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן וזה לא יהי' מיד לכך א"צ לחול מיד ודי להיות נקרא חלות השם מיד לכך לא אמר והי' רק כי שרה שמה דהסוף יהי' נמשך שיהי' נעשה שמה שרה ויש לנו רמז בתורה כן דהדבר תלוי בכוונת הקורא אם לחול מיד או לא: והנה מה שרצה לדמות זה לדין אגלאי מלתא למפרע הנאמר בפ' החולץ הנה בזה יפה דחה ואף להחולקים שם וס"ל דאמרינן אגלאי מלתא למפרע כאן שאני דהתם הוי עיקר הספק מחסרון ידיעתנו ואם הוי ידענו דהיא מעוברת ושלא תפיל מעתה היא פטורה מן החליצה דכבר יש לו בן אבל בזה אי נימא דקריאת שם לא חל רק לאחר למ"ד א"כ לא חל רק לאחר למ"ד יום להבא אבל לעת עתה אפילו אם ידענו שיחי' למ"ד יום ויחול שמו מ"מ כל דלא אתחזק בשם זה לא קנה השם ועדיין אינו שמו ואיך שייך בזה לומר אגלאי מלתא למפרע וכן ראיתי שכתב כת"ר ג"כ ומ"ש בשם הב"י שיעלה אח"כ לס"ת כוונתו דלעז לא יהי' דכשישמעו אח"כ שעולה לס"ת יאמרו דמן הסתם הוי שמו כן מכבר ולא יהי' לעז אבל אין זה שייך לדין ברירה ואגלאי מלתא למפרע, גם מה בכך דהביא רו"מ דעת כמה דאין הגט חל עד סמוך למיתה מ"מ הרי עיקר הפסול בזה הוי מכח חשש לעז דיאמרו אין זה המגרש מ"מ הרי זמן הגט הוי מקודם איזה ימים וא"כ סוף סוף הקורא הגט יראה זמנו הכתוב בו וידע דאז לא נקבע לו שם מחמת חולי ויאמר דאין זה המגרש. והנה מה דפשיטא לי' לכת"ר דזה דומה לנדון מחלוקת התוי"ט עם החמ"ח לדעתי אין מזה הכרע דהרי עיקר טעם החמ"ח המתיר הוי מכח דרוב חולים לחיים ודעתן היו שיהי' נשאר לו שם זה וא"כ תינח אם הם מיירי דהגט נכתב כפשוטו שלא על תנאי א"כ הוי מקום לחול הגט דסברו שיתרפא ויהי' נקבע לו שם זה ויהי' הגט נכתב כהוגן אבל בגט כהן שכ"מ הנכתב על תנאי א"כ ממ"נ אין לגט זה מקום לחול דאם יחי' הרי אינו גט ועל איזה אופן נכתב הגט על תנאי אם ימות והרי אם ימות לא חל עליו שם זה לכך בזה י"ל דמודה החמ"ח דפסול ולמעט בפלוגתא עדיף אך כד דייקינן י"ל להיפוך כיון דכבר כתבנו לעיל דזה אינו רק חשש לעז דמן התורה לא מבעיא להסוברים דלא בעינן שמו כלל מן התורה וישבתי דבריהם בתשובתי מכבר אף גם לרוב הפוסקים דבעינן שמו מן התורה מ"מ היינו רק אם לא כתבו שמו כלל אך אם כתבו שמו רק דהוסיפו או גרעו זה ודאי הוי רק מדרבנן מחשש לעז ולפ"ז כיון דאיסור א"א הוי מיתת ב"ד ואיסור יבמה לשוק הוי רק לאו ועיין ברש"י יבמות דף קי"ט ד"ה כל שבדאורייתא מה לי איסור לאו ייע"ש מפורש להדיא היכי דהוי הרחקה דרבנן יש לחלק דבאיסור כרת גזרו ולא באיסור לאו כן מפורש שם להדיא וכן הוא בפסחים דף ע"ט גבי אמר רבא טומאת גברא ייע"ש דמחלק בין טומאת גברי לטומאת בשר דהוי רק בלאו ועיין פ"ב דביצה דף י"ז דשאני שבות שבת משבות יו"ט מוכח נמי כן ועיין במשלמ"ל פ"ג מתרומת ופ"א מה' יו"ט ובחבורי מי נדה סימן קצ"ה ייע"ש וא"כ י"ל ה"נ דוקא בהיתר א"א חששו רבנן ללעז אבל באיסור יבמה לשוק לא חששו ללעז ולכך התוי"ט וחמ"ח והמבי"ט כולם מיירי דגרשה סתם בלי תנאי כיון דיכולה להנשא בגט זה מיד וא"כ הוי איסור א"א ונפסל מכח חשש לעז כיון דנפסל אינו חוזר להכשירו אפילו לענין יבמה לשוק דגזרינן שיאמרו אשת אח יוצא בלי חליצה אבל היכי דאינו גט רק על תנאי אם מתי א"כ כל זמן שהוא חי בלא"ה אינה ראוי' להנשא ואינו גט רק להתירה לשוק בזה הגט מתחלה כשר דלאיסור לאו חששו ובזה יש לצרף שפיר סברת רו"מ מה שצירף דעת הסוברים דאין הגט חל רק סמוך למיתתו או כמ"ש הג"פ דחל ברגע קודם שיצא מדעתו והי' ג' ימים שפוי ואחר ג' ימים כתב הג"פ דהוי הוחזק שמו כן והיינו דאף אם ניחוש דפסול כזה הוי מן התורה מ"מ הרי מן התורה חל אחר ג' ימים ואז הוחזק שמו והי' עדיין שפוי מה אמרת הרי יש חשש לעז דודאי זמן הגט הוי מקודם ולא הי' אז שמו כן ויאמרו אין זה המגרש הרי לחשש לעז אין לחוש כיון דהוי רק לאיסור לאו כיון דסוף אינה רשאי להנשא רק אחר מיתה כיון דהוי על תנאי ולחוש שמא תפשוט ידה ותקבל קדושין מאחר ביני ביני ואח"כ תקבל קדושין משני ויש נ"מ איזה קדושין יחולו למפרע י"ל דזה הוי מלתא דל"ש ולמלתא דל"ש לא גזרו רבנן כידוע ולכך י"ל בכה"ג מודים הכל דכשר הגט ולכך נראה דבריהם המכשירים בתשובת מבי"ט וכאשר הסברתי לעיל דבריהם לסמוך עליהם בכה"ג ולמעט בפלוגתא עדיף בפרט במלתא דרבנן ומקום עגון ולכך נראה דהאשה מותרת להנשא אם יסכים כת"ר לזה אם מטעמא דידי או מטעם אחר:
ועוד הי' נראה לי לצרף היתר חדש בזה כיון דכבר כתבנו דכל כה"ג אינו רק חשש לעז דיאמרו אין זה המגרש והנה י"ל דזה לא שייך רק בימים הראשונים דהיו שומרין הגט לראי' דנתגרשה וגם היו גובין בו הכתובה והי' נעשה למען לעמוד ימים רבים לכך יש חשש פן יראה אח"כ הרואה ויאמרו דאין זה המגרש ואשת איש ניסת לשוק בלי גט אבל בזה"ז דהדרך לקרוע הגט מיד ואין גובין בו כתובה וגם אין לוקחין ממנו ראי' על היתר שלה להנשא וא"כ אין כאן חשש שיאמרו אין זה המגרש ואלו העומדין בשעת הגט יודעים למה כתבו שם הזה וא"כ ליכא חשש לעז כלל רק מה דפסול בזה"ז בשינוי השם היינו רק מכח דקיי"ל דאין ב"ד יכולין לבטל דברי ב"ד חברו וכו' וכיון דבימים הקדמונים הי' פסול גם עתה הוא פסול וא"כ הרי התוספת בפ"ק דמגלה כתבו גבי רבי רצה לעקור ט"ב שהקשו דהרי אין ב"ד יכולין לבטל דברי ב"ד חברו ותירצו שרצה לעקור חומרא שלו יותר משאר תעניות או שרצה לקבעו בעשירי וא"כ מוכח דהיכי דאינו עוקר לגמרי יש להם כח לעקור וא"כ ה"נ אף אם יופסל באמת בשינוי כזה רק לענין יבמה לשוק נקל בזה אף אם תקנתן הי' גם על חשש יבמה לשוק מ"מ לדידן כיון דלא שייך חשש לעז בלא"ה גם אין אנו עוקרין לגמרי תקנתא דרבנן רק לענין איסור קל ביבמה לשוק גם אינו רק בשם שהוי שמו ממש ונשתנה מחמת חולה דאינו דומה לשאר שינוי השם ועדיף משאר שינוי השם לכך עכ"פ אין זו עקירה לגמרי וחשש לעז לא שייך בזה לכך יש להקל בזה. והנה כתבתי זה לסניף בעלמא להקל על לב המתיר שלא יהא לבו נוקפו ופורש לזה הנני מצטרף עם המתירין כי היכי דלמטי שיבא מכשורא. מה שכתבתי עוד להנ"ל בענין הנ"ל:
הנה מכתב קדשו קבלתי והנה מה דנתחדש שאלה חדשה בנדון זה במה שקרעו הגט הנני מעתיק לו מ"ש בזה ב' תשובות זה כמה שנים (א' במהדורא תנינא בהשמטות סי' ר"ד בחבורי ובמהדורא ג' סימן ס"ג) ונעשה מעשה כן ומעשה רב ות"ח שאמר דבר הלכה קודם מעשה שומעין לו והרי זה כתבתי כבר ואף כי המה באריכות לא מנעתי ממנו הכל כי אולי יברר מזה איזה דרכים הטובים בעיניו להושיע העני' האומללה ועוד נשאר מעט דיו בקולמוס מה שלא העתקתי ואני מוסיף על דברינו שם כעת כיון דמלתא דשכיחא הו"ל לאתנויי ובשלמא הפוסקים מיירי באם לא הי' דרך לקרעו ולכך הוי הקריעה אונס דלא שכיח ולא הו"ל לאתנויי ולכך אמרינן דכוונתו רק רק לאחר הגט כל מה שיכול אך לדידן דקורעין כל הגיטן ולוקחין מידה הו"ל לאתנויי ומדלא התנה הי' דעתו שיחול מיד וכדי סברא זו לצרף לדעת המקילין בזה ובפרט במקום עגון וכל שעת הדחק כדיעבד דמי. ומה שחשש רו"מ כיון דהב"ד לא היו בקיאין הנה כבר כתבתי במקום אחר דדין זה לא נאמר רק באין מכירין את הב"ד לכך יש לחוש שמא אין בקיאין כלל בדיני הגט וגם זה אם טעו במה דלא עבידי למטעי וגלוי לכל כגון שהבעל יעשה ש"ק אבל אם מכירין הב"ד שבקיאין בטיב גיטן ומצוין בדיני גיטן אף דאירע להם פ"א טעות אין לחוש לטעות אחר וכמדומה לי שכתבו כן גם בתשובת בית אפרים גם אם טעו במה דעבידי למטעי כגון בזה בקריעת הגט כיון דרוב גיטן עושין כן לכך הוי טעות דעבידי למטעי ובפרט דיש פוסקים דס"ל דהגט חל מיד וכיון דיש פוסקים דס"ל כן י"ל דטעו בזה ועיין בש"ך חו"מ סימן מ"ב כיוצא בזה וא"כ מכח טעות זה אין לחוש שיטעו בטעות אחר דלא עבידי למטעי ובפרט בזה"ז דסדר הגט בכל הענינים מצוי הוא לכך אין לחוש בזה לטעות אחר:
וגם מה שחשש כת"ר למה דהקפיד השכ"מ כשקראו לו שם חדש לפענ"ד גם זה אינו קפידא כיון דקיי"ל זכין לאדם שלא בפניו ואם בהשבת ממונו הוי כן מכ"ש בהשבת גופו וכיון דשינוי השם הוי לטובתו משום כדי חייו ודאי הוי ביד אחרים לעשות כן שלא מדעתו ובזה הוי שלא מדעתו כמו מדעתו היכי דהוי זכות לו ומה שמיחה היינו דמן הסתם לא ידע ששינו שמו מפני הסכנה דמן הסתם לא הגידו לו זה כדרך שעושין לשכ"מ שאין מגלין לו שמחזיקין אותו למסוכן שלא תטרף דעתו וא"כ אף שמיחה הוי מחאה בטעות דאם הוי ידע דהוי לטובתו וששינוי שמו לרפואתו הוי ניחא לי' והוי שלא מדעת בזה כמו מדעת:
ועוד נראה דאף אם ידע דעשו לטובתו להחיותו והוא מוחה נמי אין קפידא לפמ"ש הרשב"א בקדושין דף כ"ג דהיכי דהוי זכות גמור אף דמוחה לא מהני ואף דכתב הרשב"א לולי דמסתפינא לדידן דברי הרשב"א כדי לסמוך עליהם יותר מעמוד ברזל וגם אף אם לא נאמר כדבריו היינו בממון אבל בהשבת נפשו דודאי עדיף מממון ודאי אמדינן סוף דעתו ואף דהשתא מוחה מ"מ לפי האמת הוי זכות לו ומה דמיחה י"ל תונבא הוא דנקט לי' וכמ"ש ביומא פ"ח גבי חולה אומר אין צריך דאין שומעין לו דתונבא הוא דנקט לי' לכך אין בזה בית מיחוש ולדעתי אם יסכים כת"ר עמי ויעיין במילוי אם יוטבו בעיניו יוכל להתירה מכבלי העגון דברי ידידו נצח. ועיין בחבורי זה לקמן מ"ש עוד בזה:
ובנדון שאלה השני' אם ניחוש לדעת התו"ג דס"ל היכי דאבי המגרש נותן שכר הסופר לא נחשב הבעל מכתיבו וציין לי כת"ר לעיין בריטב"א גיטן דף כ' ובב"ק דף ק"ב גבי מחכו עלה במערבא ובש"ך סימן קפ"ג ובבית אפרים סימן קי"ז קי"ח וכו' הנה ידידי מקצת הספרים אינן בידי ואף אלו שבידי אין לי פנאי לעיין מחמת ענינים שונים יראה כת"ר בדבריו יש ארבעה שאלות שונים ואני משיבו על שעה חדא ולא עבור רמות רוחא רק כי דוחקים עלי גם אחרים ולזה אין בידי לשום עין על הכל רק מה שחנני ה' בזכרוני ושכלי המעט והנה לדעתי אין לחוש לדברי התו"ג בזה ובצרוף הדעות ודעת הב"ח דבדעבד אם לא הקנה הקלף נמי כשר וטעמא דידי הוי דהנה הט"ז ה"פ סימן תל"ד גבי שלוחו יכול לבטל נתן טעם לזה דמן הסתם הקנה לו במתנה והביא ראי' מדברי הרא"ש בשואל ממנו חפץ לקדשה בו דאמרינן מן הסתם הקנה לו במתנה כן ה"נ מן הסתם נתן החמץ לשליח להפקיע איסור חמץ וא"כ ה"נ י"ל כיון דהם עושין לטובת הבעל לשלם בעדו שכר הסופר ודעתם קרובה אליו מן הסתם הקנו לו הגט ואף דלא הקנו בפירוש אנן סהדי שכן הוא והן אמת דגם שם תמה המק"ח דבמה קנאו השליח אך אני בחבורי שם ישבתי זה די"ל דהוי כמכירי כהונה דעשו שאינו זוכה כזוכה א"כ מוכח היכי דיש אומדנא דמקנה לו בלבו לא בעי קנין וא"כ ה"ה בזה ואח"כ בחדושינו כמה פעמים בחבורי (ומהם בה' עירובין) הסברתי הדבר יותר דעיקר הקנין אינו המעשה רק הקנאת הלב אם גומר ומקנה וראי' דהרי אמרינן בש"ס בדברים הנקנין באמירה דבההוא הנאה דמתחתני אהדדי גמר ומקנה הרי היכי דיש אומדנא דגומר ומקנה לא בעינן הקנאה במעשה ולכך העיקר הוי הקנאת הלב רק מה דבעינן מעשה הקנין היינו רק לברר הקנאת הלב דאל"כ מניין ידעינן דגמר ומקני דלמא משטה הוא בו והוי פטומי מילי ואף אם גומר בלבו כיון דאנן לא ידעינן כוונתו הוי דברים שבלב ואינן דברים לכך בעינן הקנאה במעשה ומילי דכדי לא עביד אינש ומוכח דגמר והקנה ולכך היכי דמוכח דגמר והקנה בלב שוב לא הוי דברים שבלב ודי בדברים בלבד והבאתי סמיכת לזה מדברי הרשב"ם בפ"ט דב"ב גבי פלוגתא דר"א ור"י במתנת שכ"מ אם בחול הוי או אף בשבת מפרש שם הרשב"ם הטעם מכח הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ובחול הוי ראוי לבילה והקשיתי עליו מדברי עצמו בדף פ"א שם מפורש בו דלא אמרינן כל הראוי לבילה רק במכשירי מצוה ולא בגוף המצוה ייע"ש וא"כ הכא דהקנין הוי עיקר הדבר איך אמרינן בו כל הראוי לבילה מזה מוכח דגם קנין אינו עיקר הדבר רק מכשיר לברר הדברים שבלב וזה כלל נכון בעזה"י במקומות רבים וא"כ ה"נ דאב נותן בעדו שכר סופר וניחא לי' בתקנתו אנן סהדי שמקנה לו הגט והוי כמו בשואל דבר לקדש בו אשה דלא בעינן לשון מתנה כן ה"נ בזה וכמו דהביא הט"ז ראי' זו והקנאה ממש לא בעינן כדעת הט"ז הנ"ל ואינו דומה לאם היא נותנת השכר דצריך לטעם דחכמים הקנוהו לבעל היינו דבאשה כיון דטב למיתב טן דו ומן הסתם לא ניחא לה בגט ואף דהיא נותנת השכר הוי רק מכח אין ברירה שדעתו לגרשה ומצערה הא אם הי' מיתדר לי' עמה לא הוי ניחא לה בגרושין לכך אינה מקנית לו בלבה ואף אם מקנית הוי דברים שבלב לכך בעינן תקחז"ל אבל אם אביו וריעו נותנין עבורו השכר שחפצים בטובתו אנן סהדי שמקנין לו הקלף ודי בהקנאה בלבו ולכך נראה להקל בזה בצרוף דעת הב"ח דבדיעבד כשר בלי הקנאה ומטעמים שכתב כת"ר ג"כ והנני מסכים לו גם בזה:
ולענין מה דנשאל מקמי' מארץ מרחק בנדון מומר שנתרצה ליתן גט לאשתו בע"פ אחר חצות ונחפזו לכתבו וכתבו בשם האשה חיניא בת צבי העומד היום וכו' ואבי' לא הי' שם וגם נפטר כבר והכירו זה קודם החתימה רק מחמת גודל העיגון הוכרחו לחתום העדים ולגרשה שא"א לתקן וכתב מכ"ת דאף שמצד העדים שחתמו שקר אין לחוש שידעו תחלה שהוא ט"ס רק ללעז שיסברו שמגרש לאחרת במקום שאביה שם חי ודר שם וצידד כת"ר להקל מצד שיבינו הדבר מתוכו שהוא טעות סופר שהרי אין מנהג לכתוב במקום אבי האשה וכמבואר בהרא"ש גבי ולא תרי דאהבתי דיתלו בטעות וגם השינוי במקום אבי' עדיף משינה מקום עמידתה דהכשיר הרמ"א בשעת הדחק ולכך אפילו להחולקים על התוס' וס"ל דפסול בשינה דבר שא"צ נכתבו והובא בה' עדות בסימן קכ"ח בהג"ה הכא כשר דיבינו שהוא ט"ס והביא דברי הריב"ש בהדרה בתולמסאן ובמהריב"ל הובא בט"ג בשם שלום עכת"ד מכ"ת. והנה מ"ש כת"ר דלא הי' אפשר לתקן הוא תמוה ולפענ"ד לא היו המסדרים בני תורה וזה חשש יותר מהכל דאם היו בני תורה כיון דהרגישו הטעות קודם חתימת העדים היו יכולין לתקן לתלות התי"ו למעלה ועיין בסימן קכ"ה סעיף י"ט והכל בידם לקיים התלוי או אף בלי קיום הי' כשר כמ"ש כל זה שם והי' כשר בנקל והנה מ"ש מכ"ת להקל בשינה מקום עמידת אבי' זה ודאי נכון כמו דלמד רו"מ ק"ו משינה מקום עמידתה ובפרט בשם אבי האשה נמי דעת עה"ג להקל וכתבתי מזה בתשובתי מכבר לסמוך ע"ז במ"ע ולכך לדעה זו אם בשמו כשר מכ"ש במקום עמידתו וי"ל דבמקום עמידת אבי האשה לכ"ע כשר אף בשינוי אף הפוסלין בשינה מקום עמידתה או ין בשינה שם אבי' מ"מ בהצטרף יחד שינה מקום עמידה ובאבי האשה כ"ע מודים דכשר ומה שחשש רו"ח דיאמרו אחרת היא י"ל דזה לא חיישינן מה דהוי מצד האשה כיון דתפיסתה מוכחת עלה דהיא היא וכעין שכתב הנו"ב לחלק במה"ת בין שינוי שם אבי האשה לבין שינוי אבי הבעל והארכנו מזה במקום אחר אך מ"ש כת"ר למעלה דיבינו דהוי ט"ס לדידי אדרבא זה הוי חסרון דאם יבינו זה א"כ יפרשו כפי האמת דקאי על האשה וכתב לשון זכר על נקבה והוי שינוי והן אמת שמפורש ברמ"א סימן קכ"ו סעיף דאם כתב לשון זכר בלשון נקבה או להיפוך כשר אך מזה אין ראי' דהתם אין הכוונה בפירוש המלה רק בדקדוק לשון הקדש אבל הפירוש הוא אחד אבל בין העומד לעומדת הוי שינוי בגוף פירוש המלות ועיין בח"מ מה שנסתפק אם כתב אחד על אחת או להיפוך אם פסול ועיין בב"ש בשם הלבוש שנסתפק אם כתב עשרה ואחת אם כשר ומכ"ש בזה דהוי שינוי פירוש המלה דפסול ועיין ב"ש סוף סימן קכ"ו גבי דעלמה בה"א ועיין בד"מ סימן קכ"ט ס"ק כ"א אם כתב על נקבה המכונית דפסול הרי כל דהוי שינוי בדבור הניכר פסול ומכ"ש בזה ולא ידעתי למה נסתפק הח"מ על היפוך מאחד לאחת דיש ללמדו מדבבי הד"מ מכ"ש דפסול בזה מיהו י"ל הם מיירי הכל שלא במקום עגון גם הם מיירי בשם האשה או הזמן דהוי מתורף הגט אבל כאן במקום עמידתה דהוי טופס י"ל כיון דחסר כשר ה"ה משינוי מנקבה לזכר אינו פוסל בפרט במקום עגון לכך נראה לי להקל בזה אם יסכים דעת כת"ר לזה הנני מצטרף לו גם בזה ז"ז אין להאריך מאפס הפנאי וחולשת כחי וה' יצילני משגיאות ויורני בתורתו נפלאות. אעתיק פה מ"ש בתשובה לק"ק טרנפאל להרב החריף מו"ח בצלאל גינצבורג ני':