אור ברסלב
חידושי אנשי שם שם סימן צג

חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

שם סימן צג

שם סימן צב

צ"ג הנה מכתבו קדש קבלתי יום וי"ו חיי שרה וסימנא מלתא כי חיי בשרים לב מרפא כי נהניתי שמסכים לדעתי לדינא ואם כי לענין הפלפול השיג קצת עלי הנה נאמנים פצעי אוהב ובאמת כפי אשר אחזה אני בעניות דעתי לא מצאתי מקום תמהון ובמה דסיים אפתח. הנה מה שתמה הדר"ג על מ"ש דבשעה שאומר שיש לו שם זה נאמן מכח דהוי בידו מתחלה אף דעתה אינו בידו והבאתי דברי הפוסקים בזה וכבוד גאונו השיג על זה ואני בעניי לא ידעתי מה השיג דהרי הש"ך ביו"ד ס"ק א' סיים דלפי דעת הסוברים דהוי מטעם מגו אם אומר על יין מבושל שנתנסך קודם הבישול אינו נאמן ומוכח הא לדעת הרא"ש ומרדכי לשטתם הי' נאמן והרי עתה ל"ל מגו ומגו מה דהוי בידו מעיקרא לנסכו זה לא הוי מגו דאולי עתה איתרע ורוצה להפסיד לחברו ומעיקרא לא הוי רוצה להפסידו וא"כ ליכא מגו והרי מעיקרא לא אמר כלום ובע"כ לדידוהו אינו מטעם מגו רק כיון דהוי בידו הוי כבעליו ונאמן מתורת בעלים אף נגד חזקת ממון דאלים טובא ונגד חזקת היתר וכן מורה לשון הש"ך שם דלדידוהו לא הוי מטעם מגו רק מטעם דבידו לשמרו הוי כבעליו עליו א"כ מכ"ש בזה כיון דהוי עכ"פ בידו ליתן לו שם זה ולהחזיק עצמו למ"ד יום כן הוי כבעלים ונאמן מדין בעלים ואף די"ל דעתה רוצה לקלקלה ומעיקרא לא שייך זה הרי גם שם י"ל עתה איתרע ורוצה להזיק ולשקר ומעיקרא לא הוי דעתו כן מ"מ כיון דהוי בידו הוי לו דין בעלים א"כ ה"נ בזה ולכך לדעתי הדבר ברור שלהרא"ש ומרדכי נאמן בזה מן התורה וכדי הם לסמוך עליהם בזה במקום עגון ובדרבנן כיון דנכתב עיקר השם וכמ"ש. ובחדושינו בקונטרס ע"א נאמן באיסורין הארכתי בזה ואעתיק לו פרק אחד סנסון קטן מ"ש בזה כדי שלא להוציא הדבר בלי פלפול כל שהוא והאריכות לא אעתיק ומ"ש כבוד הדר"ג על מ"ש דהוי השינוי בשם הטפל ועל זה כתב כת"ר דהרי כתבו תחלה שם יהודא ועשו אותו עיקר לפענ"ד זה אינו דלההולכים בשיטת הריב"ש וכוותי' פסק מרן בש"ע דבענין הקדימה אין קפידא אם הקדים שם הטפל א"כ לדידי' עיקר טפל ועיקר בגברא תליא מלתא מה הוי בו טפל ועיקר ואם הוי בו שם זה טפל אין בו חשש שינוי מן התורה ובפרט דעיקר הפסול בזה הוי שיאמרו אין זה המגרש וא"כ אם נכתב שם העיקר בו שנקרא בו עפ"י רוב לא יטעו לומר שאין זה המגרש ולמיעוטא לא חיישינן ולמה דהקדימו שם יהודא לא יטעו דזה עיקר כיון דלהעומדים בשיטת הריב"ש אין קפידא אם הקדים שם הטפל ובפרט דנראה לי דאף הפוסלין בהקדם שם הטפל יחשובוהו לשינוי היינו רק היכי דאין זה פירוש על זה ואינו שייכות זה לזה בזה יוקשה להקורא מה ראוי להקדים הטפל ליתן לו קדימה ובודאי הוי הוא עיקר ולכך יבאו לומר אין זה המגרש דבמגרש זה הוי טפל אבל היכי דשייך זה בזה וזה הוי פירוש ע"ז או זה יוצא מזה אז לכ"ע כשר בכתבו הטפל תחלה דמידע ידעו דלכך הקדימוהו כיון דהשני יוצא מן הראשון והוי פירוש לו או כינוי לו לכך נתנו לו הקדימה ולעולם הוא טפל וא"כ ה"נ כיון דליב שייך לארי' או ליהודא ויוצא משם הפסוק גור ארי' יהודא וכו' לכך בזה לכ"ע בהקדם שם הטפל כשר וזה צריך בדיקה באחרונים היעמדו דברינו כי אין לי פנאי לעיין בזה ועכ"פ להכריע נראה כן והוא מלתא דסברא וא"כ עכ"פ בנ"ד נראה דלא נחשב הקדמת יהודא לעשותו בזה עיקר רק בתר המגרש אזלינן וכיון דבו הוי טפל אין שינוי פוסל בו ואקרקפתא דגברא תלוי: ומה שהקשה הדר"ג על הראי' שהבאתי מדברי התוס' דף כ' הנה בזה עמדתי מרעיד מה ראה על ככה לומר אגב חריפתי' לא עיינתי ולדעתי הדברים ברורים כאשר כתבתי ואדרבא על פירוש הפ"י כוונתי דהרי קשה מנ"ל להתוס' להס"ד דבלא כתבו כלל כשר לרבנן ומנ"ל כן ובע"כ כיון דלא קמ"ל כן במתניתן לר"מ בע"כ דר"מ מודה דלא הוי בזה ממזר ובע"כ מכח דאין זה משנה ממטבע שטבעו חכמים וממילא אף לרבנן כשר דבהא לא פליגי וא"כ מזה הוכחה עצמה מוכח גם דין דידי מדלא תרצו דמיירי בשינה שם הטפל דבלא כתבו כלל כשר ובשינוי פסול ובע"כ מוכח דלר"מ לא הוי ממזר בשינוי שם הטפל וממילא א"כ מוכח דלא הוי זה משנה ממטבע שטבעו חכמים א"כ ממילא נשמע דגם לרבנן כשר ואני תמה מאוד על כת"ר שתמה עלי בזה הרי מצד הוכחה זו שכתבו התוס' להס"ד דבלא כתבו כלל כשר לרבנן אותה הוכחה עצמה נמי הוי לדידי משינוי שם הטפל דכשר לרבנן ולדעתי ראי' זו נכונה היא בעזה"י:

ומה שציין לנו הדר"ג ורמז לן רמיזא לעיין בתשובת רמ"א סימן צ"א לחשש לעז הנה באמת כל טעמים של רמ"א שכתב שם להיתר שייך גם בנ"ד ואני מוסיף על דבריו כיהודא ועוד לקרא דהרי באמת מה דחיישינן לקלא היינו היכי דליכא אויבים אבל אי איכא אויבים לא חיישינן לקלא דאויבים הוא דאפקוהו לקלא וא"כ ה"נ בשלמא במעשה דר"ת שהי' כתוב בו אות בגט אשר לא כדת הנה בזה אף לולי הבעל כל רואיו ויודעיו של הגט יאמרו כי הוא זה וירגישו בהפסול בזה הוי כקול שיצא שלא מפי הבעל רק משאר בני אדם והגט עצמו הוי כמכריז על פסולו לכך יש לחוש ללעז אבל היכי דאין הפסול רק מכח ערעור הבעל וגם הוי קול ושוברו עמו שהבעל מערער דשינה שמו והרי אחרים אין יודעים שמו רק הוא המערער וידוע דמחמת איבה הוי כן ואויבים הוא דאפקוהו לקלא ודאי אין לחוש לקול וגם בפסול דר"ת נראה אם הי' קול המתחיל יוצא מפי הבעל או אף אם הי' יוצא מפי אחרים בתחלה רק שלא בדרך גזרה ופיסול רק שהיו אומרים שיש ערעור ושאלה על הגט ודאי לא הי' מצריך ר"ת גט אחר רק התם מיירי שתחלת הערעור לא יצא מפי הבעל רק מפי אחרים שהתחילו לערער בזה וגם הי' הקול כדרך פסק דין דכבר נפסל הגט אז כיון דהוחלט הדבר שהגט פסול אז חשש לקלא אבל כל דהקול יוצא רק דרך חשש לומר שיש ערעור ושאלה על הגט אבל לא שכבר נפסק הדין שהוא פסול זה לא נחשב קלא דידוע שיש הרבה שאלות וערעורים ולבסוף יוצאים בהכשר מודה ר"ת דלא חיישינן לקלא:

ועוד נראה דיש לחלק בין היכי דההכשר נודע במקומו ולא דרך שו"ת ממרחקים בזה כיון דהפסול יש לו קול וההכשר אין לו קול בזה יש לחוש ללעז אבל היכי דהיתר נעשה עפ"י שו"ת והנה זה יש לו קול דהרי אנו מתירין גט ע"י שליח אף דהוי מוקדם מכח דגט ממדה"י קלא אית לי' ולדעת כמה אפילו שלא ע"י שליח קלא אית לי' ובע"כ כל דבר הבא ממקום למקום קלא אית לי' דהרי גט גופו אין לו פרסום דהרי אמרינן אטו כל דמגרש בב"ד מגרש וכן אמרינן, בפ"ב דכתובות דעבידי אינשי דמגרשי בצנעא ואעפ"כ אמרינן דגיטן הבאין ממדה"י קלא אית לי' וה"ה לדידן מעיר ועיר א"כ מוכח דכל הדבר הבא ממקום למקום קלא אית לי' א"כ כמו דהפיסול הוי לו קול כן ה"נ להיפוך ההיתר יש לו נמי קול ולא חיישינן בזה ללעז ואיצטמיד מנהגינו שמבוארין בכמה תשובות היתרון על ערעורי גיטן והבעלי תשובת מכשירין וליכא מאן דחש ללעז אף דהוי פסולין באותיות ואזיל לי' ההיתר העיקר של הרמ"א כמ"ש שם ובע"כ מטעם הנ"ל לא חיישינן ללעז גם י"ל ר"ת לא חשש ללעז רק שלא במקום עגון הי' מעשה אבל במקום עגון מודה דלא חיישינן בזה ללעז ואיצמיד מנהגינו בכמה תשובות אחרונים וכל זה לעלמא אבל בנ"ד לא שייך זה דכאן שייכין כל היתרים של הרמ"א ויותר בזה מטעמים הנ"ל ז"ז אין להאריך מחמת הטרדא דברי ידידו: והנה מה שבשולי מכתב כת"ר הביא דברי שכתבתי דמידי מלבד כתיב והודה שהוא הערה נכונה והביא כת"ר דברי הר"ש במס' טהרות פ"א משנה ג' שכתב דמאן דאית לי' אחע"א דריש מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה לבד ותמה כת"ר זה כמה דהרי מידי מלבד כתיב והנה לכאורה תמוה אך כד דייקינן א"ש לפמ"ש לנו הדר"ג בזה דכוונת הר"ש הוי לדברי התוס' במעילה דף י"ז ובמכות דף ט"ז ע"ב דללוי ס"ל דאיסור חל על איסור אף דאינו חמור ולא כולל וא"כ י"ל גם זה די"ל טעם הסוברים דאין איסור חל על איסור ומנ"ל כל זה אך דמזה גופא יליף מדכתיב לא יאכל כל נבלה לטמאה בה ולמה הוקש טומאה לאכילה ובע"כ ללמד דבמי שאין בו לאו דנבלה אינו מטמא ובע"כ מוכח דבטמאה לא שייך איסור נבלה ומוכח דאין איסור חע"א אך הרי י"ל דהכוונה להיקש מי שאין בו רק לאו דנבלה משא"כ טמאה דיש בו שניהם בע"כ הם ס"ל דמידי בלבד כתיב ומזה למדו דאין איסור חע"א ובזה גופו פליגי דמ"ד אין אחע"א ס"ל הך סברא דמידי מלבד כתיב אך מ"ד דס"ל אחע"א הוא ס"ל דלא דייקינן מידי מלבד כתיב ולא ס"ל זה לדיוקא וא"כ א"ש דהר"ש כתב למ"ד אחע"א בכל ענין הוא ס"ל דלא אמרינן זה לדיוקא מידי מלבד כתיב וכמ"ד בפסחים דס"ל כן ומשני אפילו תימא רבנן והש"ס בפסחים שפיר פריך דשם אמרינן אפילו תימא רבנן והרי רבנן ס"ל דאין אחע"א רק בכולל ומוסיף ומנ"ל דאין איסור חע"א בע"כ מהך קרא דהיקש לא יאכל כי נבלה לטמאה בה ומנ"ל כן דלמא הכוונה משום לא תאכל נבלה בלבד ובע"כ דהם ס"ל מידי מלבד כתיב א"כ ה"נ בחמץ מידי מלבד כתיב ולרבנן לשניהם שפיר פריך ממ"נ וא"ש ודו"ק כנלפענ"ד נכון בזה:

והנה לענין הקול ולעז היה נראה עוד כיון דמפורש בש"ע ברמ"א דאם שלח סבלונות ואח"כ יצא קול שקדשה אין חוששין לקלא דדרך לקרוא לסבלונת קדושין וא"כ ה"נ הדרך לקרוא לערעור על הגט לשון פסול ולכך אין לחוש ללעז וגם רוב פסולי הגט אף אם יהי' פסול הוי רק מדרבנן וא"כ אף לענין הקול אינו רק חשש דרבנן ובחשש דרבנן לא חיישינן לקלא כמו בקול חליצה וגם בלא"ה לרוב הפוסקים קיי"ל דמבטלין קלא כן נראה להמליץ בעד מנהגינו דלית מאן דחש לה בזה באיזה ערעורים שיוצא על גיטן ובנ"ד בלא"ה אין חשש דהיינו דין דתשובת הרמ"א הנ"ל:

והנה עוד נראה לי דבר חדש דאין לחוש לזה ללעז די"ל דכל היכי דהוי נגד חזקה לא חיישינן לקלא וכמ"ש חז"ל עדים בצד אסתן ותאסר ומה דחיישינן לקול קידושין היינו כיון דחזקת פנוי' לא אלים דהוי חזקה העשוי' להשתנות דכל פנוי' עומדת להנשא וכמ"ש הרמב"ן רפ"ב דכתובות במלחמות גם בידה להתקדש לכך חיישינן לקלא וכן לקול גרושה דחוששין הוי כיון דבידם להתגרש דביד הבעל לגרשה ולפסלה לכהונה לכך חיישינן גם לקלא ומה"ט אין חוששין לקול חליצה כמ"ש הרמב"ם והביאו הרמ"א סימן וי"ו בהג"ה היינו מכח דזה אין בידם להזקיקה לחליצה וכיון דהיתה עד הנה בחזקת היתר לכהן לכך לא חיישינן לקלא ומיושב קושיות הב"ש שם ייע"ש וא"כ אף דחוששין לקול גרושה היינו אם הוי הקול על גוף הגרושין וזה הוי בידם אך בקול כזה דיצא קול פיסול על הגט כיון דנתגרשה א"כ יצא הדבר בהיתר. והוי בחזקת היתר וכמ"ש הר"ן בתשובה סימן מ"ג דזה נחשב חזקת היתר וגם יש לדמותו לדין נאבד הסכין ביו"ד סימן ח"י דנחשב חזקת היתר א"כ כיון דניתן הגט בסתם ולא הוי עליו ערעור מיד ויצא הדבר בהיתר לכך הוי לה חזקת היתר ושוב מה שיצא הקול דהגט פסול הקול סותר החזקה וזה אינו בידו לפסול הגט לכך לא חיישינן לקול נגד חזקת היתר דידה וי"ל דר"ת מיירי היכי דהערעור נתחדש באותו מעמד ועדיין לא נסתלקו אז כל דעסוקין באותו ענין לא נחשב יצא הדבר בהיתר או דמיירי דעדיין לא ניתן הגט לכך חשש ללעז אבל בנדון כזה אין לחוש ללעז דזה הוי כקול חליצה וא"ש בעזה"י וכן הסכים הגאון מו"ה מאיר אבדק"ק אונגוואהר על היתר שלנו באשה זו והודה שדברינו כנים בעזה"י. אעתיק פה מ"ש בתשובה להרב הגדול מו"ה משה זאב וואלף היילפרין אבדק"ק זלטאפאליי':

תוכן העניינים

חידושי אנשי שם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה