חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם סימן פב
פ"ב הנה ע"ד אשר שאל על הגט שנכתב בו שם האשה סימא המכונה אלטא אם כהוגן עשו הנה מה דדימה רו"מ דשם סימא הוי שם לעז ופלפל במה דכתב הרמ"א דבשניהם שם לעז כותבין דמתקרי ובאמת סימא הוא שם הקדש מלשון תרגום מלשון סימא מצא דהכוונה על מציאה כמבואר במדרש בכמה מקומות ואח"כ מצאתי בט"ג אות סמך כתב ג"כ דשם סימא הוא מלשון אוצר וא"כ הוי שם הקדש ושפיר כתבו על הלעז המכונה:
הנה מה שפלפל אם שם העריסה נחשב נשתקע או כיון דמפורש בתנאים ובכתובה אינו נשתקע הנה דעת הט"ג דאף דנכתב בכתובה מ"מ הוי נשתקע ואני בתשובה אחת דחיתי דבריו וכתבתי דמה דנכתב בשטר דהוי למען יעמדו ימים רבים לא נחשב נשתקע והנה אף אם נאמר דגם מה דנכתב בכתובה הוי נשתקע היינו אם נתנו לו שם ע"ד להיות נקרא בו מיד ובאמת נשכח שמו אז זה הו"ל דין נשתקע דמניעת הקריאה מפקיעו מידי שם אבל בנדון דידן הנה מתחלה ניתן שם זה וירד מתחלה ע"ד להשתקע ולהיות ספון וטמון אין זה נשתקע ואין חשש שיאמרו אין זה המגרש והמתגרשת דמידע ידעי דהיכי דהוי שם אלטר או אלטא יש בו שם אחר הגנוז ובזה כ"ע מודים אם נכתב בתנאים וכתובה אין זה נשתקע ומה דהביא רו"מ כמה ראיות מהג"פ דהיכי דאינו שם העצם רק דמרמז על איזה ענין המאורע כותבין המכונה הנה גם זה אין ראי' לנ"ד דהג"פ מיירי דנקרא נמי בשם עצם רק דנקרא בשם זה ע"ש המאורע והזמן בזה כיון דיש לו בפי כל ב' שמות אחד עצם ואחד ע"ד המקרה וההזדמנות לכן כותבין ע"ש המקרה המכונה אבל בשם אלטא ואלטר דאין קורין בשם העריסה כלל רק בשם זה ונקרא בפי כל י"ל קנה מקומו ואף דהוי לכוונה אחרת מ"מ נעשה שם העצם כיון דנקרא בו לבד בפי כל גם מהראי' שם אלטא ואלטר לשמות שמזכיר בג"פ התם נקרא ע"ד המקרה והזדמן בלי צורך שעה וחיי האדם אבל מה דנקרא בשם אלטר ואלטא הוי משום כדי חייו לדעתי זה הוא עיקר השם והוי כשם שנשתנה מחמת חליו והוי שם עיקר השם ולכן ראוי לכתוב בו דמתקרי:
ועוד מה נעשה לדעת הב"ש דהמכונה קאי על השם א"כ בשלמא בשאר שמות הוי אחד כינוי ופירוש לראשון ושייך בו מכונה דזה מכונה לזה אבל אלטא ואלטר אינו כינוי לשם אחר רק הוא שם בפ"ע וא"כ איך יכתוב המכונה אלטר או אלטא לכן הי' ראוי לכתוב טפי דמתקרי לצאת ידי חובת דעת הב"ש ודמתקרי על המכונה ודאי כשר לרוב הפוסקים ולכתוב להיפוך אלטא דמתקרי סימא הי' חשש לדעת הט"ז דבחתימה לא שייך דמתקרי וכן ה"נ בזה כיון דאינו נקרא כן רק דנכתב בתנאים וכתובה לא שייך לשון דמתקרי הן אמת דכתבתי במקום אחד דלא כוותי' עכ"פ ראוי לחוש לדעת הט"ז ג"כ ולכן הי' עיקר לכתוב דמתקרי אלטי מיהו בדיעבד אם כתבו המכונה לא מבעי' בנדון זה לפמ"ש הוי סימא שם הקדש דכשר במכונה אף גם אם היו שניהם לעז בדיעבד כשר כיון דהג"פ מכשיר תמיד באם כתב המכונה על דמתקרי נהי דמרוב הפוסקים ולדידן לא נראה כן היינו בשם הקדש אבל בשם לעז בדיעבד כשר בהמכונה כנלפע"ד נכון לדינא:
ומה ששאל אם בתרי בעל כאשה דלא אמרינן אם הוי בזה הנאה לאשה משום ריוח ביתא אם יכול להעיד או דומה לגזבר המבואר בסימן ל"ז הנה דימה ענינים נפרדים דבגזבר מיירי מדין נוגע בזה כל דיש הנאה לקרובים אינו מעיד אבל בבעל ואשתו דהוי מטעם קורבה ולא מטעם נוגע רק גזה"כ הוא דבעל כאשתו ומצד נגיעה אפי' חד בעל כאשתו לא אמרינן רק מטעם קרוב או פסול ובתרי בעל לא הוי קרוב ובשביל הנאה אינו חשוד להעיד בשביל הנאת האשה הקרובה לאשתו:
ומה דהקשה באיסור גיורא איך הועיל הודאתו לרב מרי הרי הוי חב לרבא ואין לומר דזה לא נחשב חוב דהרי פ"ג דקדושין מוכח דזה הוי חוב לאחריני כו' הנה לומר דזה הוי חב לאחריני לא הי' צריך מקדושין דמפורש הוא בפ"ק דב"מ ובגיטן דהמגבי' מציאה הוי כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים אך קושייתו לק"מ דשם מיירי דכבר הי' ראוי לכל אחד לזכות בו מיד זה שפיר הוי חב לאחריני ומעין זה מיירי בקדושין ובמגבי' מציאה אבל באיסור גיורא עדיין הי' חי והוי שלו ואז לא הי' רבא יכול לזכות בהן בעודו בחיים רק אם הי' מת איסור הי' רבא זוכה בהם וכיון דעדיין אינו חוב ממש לא הוי חב לאחריני ומהני הודאתו. ועוד נראה דהתם יהי' מיירי באמת שהי' זמנו לשלם לו ולהחזיר לו המעות והי' ביד איסור גיורא לתבוע לרבא להחזיר לו מעותיו רק דרבא הי' בטוח שלא יעוז איסור לדחוק לרבא ולנגשו ולתבעו לדין לשלם לו כי הוא לא הי' מעיז נגד רבא משא"כ ליתנו למי שירצה אין זה העזה אך הנה העזה לגבי ממון אמרינן ובפרט מה דהוי בידו עדיף משאר מגו וא"כ כיון דהוי לי' מגו דהי' תובע לרבא והי' מקבל מעותיו והי' נותנו לר' מרי לכן נאמן במגו ואף דהיכי דחייב לאחריני לא מהני מגו היינו היכי דיש לו חזקת ממון דהשתא דעתה הממון בידו וכיון דמוחזק. בו השתא' אלים החזקה ולא מהני בידו אבל כאן דאינו מוחזק בו עתה איסור רק הי' ביד רבא א"כ חזקה דהשתא הוי לר' מרי כמו לאיסור רק דהו"ל חזקה דמרא קמא לאיסור שהי' מתחלה בידו ונגד חזקת מרא קמא מהני בידו וכמ"ש לקהלתכם לר' מרדכי גינצבורג ראי' מראה אביהם שהטמין מעות גם י"ל כיון דאינו חוב ממש רק מניעת הריוח מהני בי' מגו אף דחב לאחריני ובקדושין דלא מהני מגו דבידם להתקדש דהתם אין הדבר תלוי ביד כל אחד דדלמא השני אינו רוצה בו והוא אינו רוצה בהשני לכן לא נחשב מגו לכן לא נחשב התם בידו את זה ראיתי להשיבו על רגע חדא מאפם הפנאי וגודל הטרדא כו'. אעתיק פה מ"ש בתשובה בקצרה לק"ק טשארטקוב להמ"ץ דשם: