אור ברסלב
חידושי אנשי שם שם סימן פא

חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

שם סימן פא

שם סימן פ

פ"א הנה ע"ד שאלתו וז"ל איש אחד בא לכאן בחוה"מ פסח דהאי שתא והעמיד א"ע לר"ד אצל מלמד אחד דפה וזה ג' שנים שעבר פה איש אחד מב"ד והכיר את הר"ד הנ"ל שעזב את אשתו בק"ק בארדיטשוב זה זמן רב ועשה עמו שישלח גט פטורין על ידו לאשתו ובבואו לפני האיש הנ"ל שאלתי אותו קודם סידור הגט מה שמו ואמר לי שהוא עולה לתורה בשם אברהם דוב והעולם קורין אותו אברהם בער וכן אמר השליח הנ"ל שבק"ק ב"ד קוראים אותו בשם אברהם בער וכתבנו בגט אברהם דוב דמתקרי אברהם בער ולאחר שקיבל השליח את הגט נתוודע לי ששינה את שמו בכאן היינו שבכאן קוראין לו שם אברהם לבד ושלחת אחר המגרש ושאלתי אותו ואמר שהאמת הוא שבכאן שינה את שמו בשם אברהם לבד אולם בק"ק בא"ד הכל קוראין אותו אברהם בער וגם כאן הוא עולה לתורה בשם אברהם דוב ואז אמרתי דאין כאן חשש כלל דהט"ג כתב דאם עולה לתורה בשני שמות ושם העריסה הוא כך והעולם קורין אותו בשם אחד אז אפילו לכתחלה כשר לכתוב ב' השמות כי מה שהעולם קורין לו בשם אחד הוא בקיצור השם משני השמות אולם אח"כ שלחתי אחרי המלמדים ושאלתי את המלמדים ואמרו לי שמיום שבא לכאן אינו הולך לבה"כ כלל ואינו עולה לתורה כלל רק שהמגרש אמר שפ"א הלך לבה"כ ועלה לתורה בשם אברהם דוב אבל קשה לי להאמין לו זה וכו' ע"כ תוכן שאלתו:

תשובה הנה מה דרצה רו"מ לסמוך על מ"ש בט"ג ובית אפרים דאפילו באשה אם יש לה ב' שמות ומקצת קורין אותה בב' שמות ומקצת בשם אחד דיש לכתוב לכתחלה את הב' שמות כי מה שנקראת בשם אחד הוי כקיצור השם הנה אין בזה כדי סמיכה אפילו במי שעולה לתורה ומכ"ש באשה דאין לו דמיון לקיצור השם כלל דבקיצור השם ניכר גוף השם מתוך קיצורו כיון דהמבטא דומה זה לזה וקרוב זה לזה ורוב הנקראים בהך קיצור הוי שרשו גוף השם אבל בשני שמות כגון בנדון דידן במה ניכר בשם אברהם שיש לו שם דוב ואין כל הנקראים אברהם נקראו גם דוב א"כ מה ראי' הוא זה שידעו העולם דזה הוא שנקרא בשמו בפיהם רק אברהם מנין ירגישו זה דהך אברהם דוב הוא הנקרא בפיהם אברהם לבד ולכך אין דבריו נראין לי בזה כלל ועוד אם הוי זה כקיצור השם א"כ בהי' לו ב' שמות וכתבו אחד לבדו יוכשר נמי מה"ט דהוי כקיצור השם דבקיצור השם אם כתבוהו ולא כתבו העיקר כשר וה"נ יהי' כן וזה מבואר הביטול א"כ ה"נ בזה כן והנה נחזי אנן מתחלה נדון בגוף הדין אם יש לו ב' שמות אחד במקום כתיבה ואחד במקום נתינה וכתבו רק שם מקום הנתינה מה דינו והנה מדברי התוס' בגיטן דף כ' מוכח לפענ"ד דס"ל דבלא כתב מקום הכתיבה פסול ממ"ש ד"ה שמו ושמה וז"ל אלא שינה שמו היינו דכתב שם דגליל ביהודא והשתא קאמר הכא שפיר דהא בעינן שמו ושמה וליכא ומכ"ש דבלא כתבו כלל הוא דפסול עכ"ל ובע"כ מיירי דהי' גליל שם מקום נתינה ויהודא הי' שם מקום כתיבה ולכך שפיר דהוי ק"ו דמה בכתב שם מקום נתינה ולא נחסר רק שם מקום כתיבה דפסול מכ"ש אם לא כתב כלל דפסול אבל אם הוי יהודא שם מקום נתינה א"כ הוי שינוי ממש מה דכתבו שם בשם דגליל ואכתי מה ראי' לחסר שמו ובע"כ כוונתם דיהודא הי' מקום כתיבה וגליל מקום נתינה ושפיר הוי ק"ו דמה בנחסר שם מקום כתיבה פסול מכ"ש בחסר שם מקום נתינה וכן מוכח מלשון הש"ס להדיא דף ל"ד דקאמר שם בברייתא הי' לו ב' נשים אחת ביהודא ואחת בגליל ולו ב' שמות אחד ביהודא ואחד בגליל וגירש את אשתו שביהודא בשמו שביהודא ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל אינה מגורשת עד שיגרש אשתו דביהודא בשמו שביהודא ושמו דגליל עמו ייע"ש א"כ מוכח דיהודא הוי מקום נתינה וגליל הוי מקום כתיבה וכן פירשו התוס' שם וקאמר אינה מגורשת משמע אפילו דעבד אינה מגורשת עד שיזכיר גם מקום כתיבה אך מלשון הרמ"א בסימן זה דכתב אבל אם עשה שם מקום הכתיבה עיקר וכו' ולא קמ"ל רבותא יותר דאפילו השמיט מקום הכתיבה פסול מוכח דס"ל דבזה כשר וכן משמע ממ"ש בסעיף א' אפילו כתב שם הטפל לבדו כשר והרי התוס' בדף ל"ד ע"ב כתבו דמקום הכתיבה הוי טפל ומקום נתינה הוי עיקר וא"כ אם ס"ל בשם הטפל לבד כשר לדידי' אף אם כתב שם מקום הכתיבה לבדו כשר ומכ"ש אם כתב מקום הנתינה לבדו דהוי שם העיקר דכשר ולכך אף להב"ש שם שהביא דעת החולקין בשם הטפל עכ"פ בשם העיקר לבדו ודאי דכשר והנה אחרי בינותי בספרים ראיתי בג"פ הביא דעות בזה אם השמיט מקום הכתיבה דיש פוסלין ויש מכשירין והביא כן דעת הב"י לדעת הטור ולהכשיר במקום נתינה לבד וכן הוי משמעות לשון הה"מ שם ייע"ש בס"ק כ"א. והנה באמת תמוה לי מאוד איך ס"ד להכשיר בזה הרי ברייתא מפורשת דאם גירש אשתו ביהודא בשמו שביהודא אינה מגורשת ומכ"ש דקשה טפי להמכשירין אפילו בשם הטפל לבד וכאן מוכח דאפילו בשם העיקר לבדו אינה מגורשת והנה דעת המכשירין בשם מקום נתינה לבד הי' נראה לי ליישב די"ל דעיקר טעמייהו הוי כיון דהוי הגט ע"י שליח וגיטן הבאין ע"י שליח קלא אית לי' לכך ירגישו דיש לו שם אחר במקום הנתינה ולא יטעו לומר דאין זה המגרש ולכך י"ל דהברייתא מיירי באם הוא עצמו מביא גיטו ומיירי בענין דליכא חשש מוקדם ולכך בכה"ג דליכא קלא לכך פסול אף אם כתב מקום נתינה דאנשי מקום כתיבה יאמרו דאין זה המגרש אבל הפוסקים מיירי ע"י שליח דאיכא קלא לכך די אם כתב שם מקום נתינה לבד יבזה יתיישבו ע"פ דברי הב"י שהביא הג"פ ס"ק כ"א ותמה עליהם שדבריו סותרין דתחלה כתב להטור אם כתב שם העיקר לבדו פסול ואח"כ כתב לדעת הטור אם כתב מקום הנתינה לבדו כשר ייע"ש והניח בקושיא ולפמ"ש א"ש די"ל דב' מקומות עדיפא כיון דזה אית לי קול לכך כשר בשם מקום נתינה לבד דמידע ידעי דנשלח למקום אחר ואסקי אדעתייהו דבמקום נתינה יש לו שם אחר אבל באם מגרש במקומו בשם אחד גרע דיאמרו אין זה המגרש וא"ש. מיהו בדרך זה יהי' נשאר תמוה עכ"פ על דעת המכשירין באם מגרש במקומו בשם הטפל ומכ"ש בשם העיקר דכשר ובברייתא מוכח דפסול אף דזכר מקום נתינה לבד אך גם זה א"ש די"ל דברייתא זו אתיא כר"מ דס"ל כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים ולכך אינה מגורשת אבל לדידן דקיי"ל כרבנן י"ל כיון דזכר עיקר השם כשר בדיעבד: ועוד הי' נראה ליישב זה עפמ"ש הרא"ש בפ"ד דגיטן וז"ל באות זיי"ן ואם הוא מגרש באחד מן השמות נקרא שינוי שאם יגרש באותו שם שהוא עומד נקרא שינוי לבני אותו המקום שהאשה עומדת כי יאמרו שאינה מגורשת כי אין יודעים שיש לבעלה שם זה במקום אחר ואם יגרש בשם זה שהאשה עומדת נקרא שינוי לבני אותו מקום שהוא עומד ואם תבא האשה לגבות מנכסיו או לינשא באותו מקום יאמרו שאינה מגורשת לפי שאין מכירין באותו השם הכתוב בגט עכ"ל הרי דדייק בלשונו דבאם כתב שם מקום הכתיבה שהוא עומד כתב בקיצור שיאמרו שאינה מגורשת דמשמע סתם דהוי קפידא לכל העולם וגם לא נקט חשש דממון כלל ואם כתב שם מקום שהיא עומדת נקט תרי טעמי אם תבא לגבות מנכסיו או שתבא להנשא לאותו מקום משמע הא לשאר מקומות אין לחוש ובע"כ כוונתו דבמקום נתינה אם לא יכירו אותו יאמרו מיד שאינה מגורשת ולא תוכל להנשא לשום, אדם והוי אגידא גבי' וזה הוי קפידא לכ"ע אבל אם במקום נתינה יכירו אותו א"כ עכ"פ תהי' מגורשת לכל העולם רק אנשי מקום הכתיבה יטעו ולהם לא תוכל להנשא והנה זה הוי כמו אם מגרש ומתנה עליו חוץ מפלוני או ע"מ שלא תנשא לפלוני והנה זה ודאי אינו דומה לאומר חוץ מפלוני דשם אינה מגורשת מתחלתה ולא חל עלי' הגירושין כלל אבל בזה באמת מגורשת מתחלה רק שלא תוכל להנשא בזה הוי כמו ע"מ שלא תנשאי לפלוני והנה המעיין בדף פ"ג בש"ס בסוגיא דאחר פטירתו של ר"א נכנסו וכו' מבואר שם דתנאי בעצמן פליגי דחד תנא ס"ל דפליגי בחוץ אבל בעל מנת אפילו לרבנן מגורשת ולחד תנא פליגי בעל מנת אבל בחוץ אפילו לר"א אינה מגורשת ולכך א"ש די"ל הך ברייתא דאינה מגורשת בשם מקום נתינה אתיא כמ"ד דפליגי בעל מנת ולרבנן אפילו בע"מ שלא תנשא לפלוני לא הוי גט א"כ ה"נ כיון דעכ"פ לבני מקום כתיבה לא תנשא הוי כמו על מנת שלא תנשא לפלוני ולכך אינה מגורשת אבל לדידן דקיי"ל בחוץ פליגי ובעל מנת אפילו לרבנן מגורשת ולכך אף דלא זכר מקום הכתיבה נמי מגורשת ולכך א"ש דברי הרא"ש דבלא זכר מקום נתינה וכתב סתם דיאמרו דאינה מגורשת כלל וזה ודאי לא הוי גט אבל באם לא זכר מקום הכתיבה נקט לכל חד כפי שיטתו למ"ד דבחוץ פליגי ובע"מ אפילו רבנן מודים בע"כ הוי צורך מקום הכתיבה רק מחשש שתבא לגבות מנכסיו ולמ"ד דבע"מ פליגי לרבנן אף בזה לא הוי גט הוי הטעם שלא תוכל להנשא לאנשי אותו המקום וא"כ לדידן דקיי"ל דבחוץ פליגי בע"כ הוי צורך מקום הכתיבה רק מכח גביות נכסיו דהוי דבר שבממון לכך עבור חשש זה אין קפידא רק לכתחלה אבל בדיעבד מגורשת וא"ש ודו"ק:

והנה הראיתי פנים להלכה די"ל כדעת המכשירין בלא כתב מקום הכתיבה והנה בהיותי מעיין בסוגיא דגיטן דף ל"ד עלה בלבי לפרש מה דקאמר שם רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמא דלא נפרשו דקי"ל להיפוך והוא עפ"י שיטת ר"ת דאין לכתוב וכל שום רק נפרש השמות וי"ל דיש חילוק בזה דהיכי דלא הוחזק בתרי שמא בעינן שיפרש השמות ואין די בוכל שום אבל אם הוחזק בתרי שמות אז די בלשון וכל שים יזה היי כוונת ר"א דמה דנקט במשנה והש"ס דכותבין וכל שום זה הוי והוא דאתחזק בתרי שמא אבל לא אתחזק אין די בוכל שום רק בעינן שיפרש השמות ומביא ראי' לזה מהברייתא דתחלה נקט עד שיגרש אשתו שביהודא בשמו שביהודא ושם דגליל עמי מוכח דבעינן שיפרש השמות ואח"כ נקט יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת היינו דכתב רק אחד ועל השני כתב רק וכל שום נמי מגורשת ש"מ הא דאתחזק הא דלא אתחזק ורישא בלא אתחזק בעינן לפרש שניהם ובאתחזק מיירי בסיפא לכך די באחד מהם והשני בוכל שום וא"ש גוף כוונת הסוגיא לפענ"ד. מיהו י"ל דלכך לא פירש"י כן דא"כ מהו ארי' יצא למקום אחר ולפירש"י א"ש ודוק:

והנה עכ"פ נחזיר לדינא כיון דיש דעות המכשירין גם בשם הטפל לבד ואף החולקים יש דעות דעכ"פ במקום נתינה לבדו די לכך כל כה"ג יש להקל בזה בדיעבד ואף דהג"פ מחמיר לדינא מ"מ סיים שם דבדיעבד לא תצא והנה זה ידוע דכל שעת הדחק ועגון כדיעבד דמיא והנה אף דלא נסמוך ע"ז לבד מ"מ יש לצרף ולומר דאף הפוסלין היי רק באם שם, מקום הכתיבה הוי שם אחר ואינו נזכר כלל בגט אבל אם שם מקום הכתיבה הוי נמי במקום נתינה רק דבמקום נתינה נקרא עוד בשם שני ובמקום הכתיבה רק באחד מהם בזה ודאי כשר ולמעט במחלוקת עדיף וי"ל דפסול חסרון מקום הכתיבה אינו מצד חסרון רק מצד שינוי דהוי כשינה השם וא"כ תינח אם כתב שם אחר לגמרי אבל אם כתב גם שם זה והתוספת אינו שינוי וראי' קצת ממה דאמרינן בש"ס ברכות דהקורא לאברהם אברם עובר בעשה וח"א בלאו ופריך א"ה ביעקב נמי ומשני ש"ה דאהדרי' קרא וכו' וקשה דאכתי נלמוד לאברהם מיעקב דאף דכתיב ולא יקרא עוד שמך יעקב וגו' מ"מ נקרא יעקב גם באברהם נלמוד כן במה מצינו ובע"כ דאין ראי' מזה לזה דבאברהם דהוי שינוי השם לשנות מזלו שיוליד בזה צריך שינוי ממש ויהי' לו שם אחר ואם יהי' לו גם שם אברם אף דנקרא גם אברהם אין זה שינוי ולכך הוצרך לשנות שמו לגמרי אבל ביעקב דלא הוי לבטל המזל רק לגודל מעלתו לכך אין קפידא דנקרא בשם הראשון ג"כ. ומהו דפריך הש"ס מתחלה א"ה ביעקב נמי היינו דהרי ביעקב נמי אפשר דהוי לשינוי המזל דהרי הקב"ה אמר לו פרה ירבה גוי וקהל גוים יהי' ממך ואולי מתחלה לא הי' ראוי להוליד עוד רק ע"י שינוי זה ולכך פריך דא"ה ביעקב נמי ולכך משני דאהדרי' קרא ומ"מ להיפוך אברהם מיעקב אין ללמוד די"ל להיפוך דיעקב לא הוצרך לשנות המזל אי אהדרי' קרא אבל באברהם דהוי לשנות המזל אי אפשר להיות נשאר לו גם שם הראשון וממילא מוכח דהיכי דהוי תוספת שם אינו שינוי רק תוספת א"כ ה"נ באם היי לי שם זה במקום כתיבה נמי רק במקום נתינה נקרא עוד שם אינו שינוי ואינו פוסל ואין להקשות א"כ למה לא משני הש"ס בדף ל"ד דסיפא דתנא יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת ומנ"ל לחלק בין אתחזק או לא דלמא מיירי בסיפא בהי' לו שם אחד בשניהם רק דנקרא עוד בשם אחר במקום אחד זה אינו דא"כ מה אריא יצא למקום אחר אפילו במקומם אפשר לחלק בזה ובשלמא אם מיירי בלא אתחזק א"ש דנקט יצא למקום אחר וכפירש"י וגם לא שייך לומר וגירש באחד מהם הרי לא נקרא באחד מהם רק בשם שניהם כיון דנקרא בשניהם כן ודו"ק. והנה עוד ראי' לזה ממ"ש הב"ש בס"ק כ"ד ואפשר אפילו אם יודעים דיש לו שם אחר במקום אחר מ"מ הואיל ואינו נקרא במקום אחר בשני שמות פסול מוכח אם נקרא במקום אחר בשני שמות כשר אף דבמקום אחד נקרא רק באחד מ"מ כשר אם כתב שניהם לבד ונקרא במקום אחד בשניהם מוכח כדברינו:

מיהו י"ל הב"ש קאי רק על ידוע דיש לו שם אחר במ"א בזה מהני אם הי' נקרא בשניהם אבל באין ידוע דיש לו שם במ"א פסול אף דנקרא בשניהם יחד מ"מ אף אם אין ראי' מהב"ש לדינא נראה כמ"ש כיון דבלא"ה הבאתי כמה פוסקים להכשיר בחסרון במקום כתיבה ויש מכשירין אפילו בשם הטפל לכך למעט בפלוגתא עדיף וי"ל דכ"ע מודים בזה להכשיר היכי דנזכר שם הכתיבה בגט ובפרט דהגאון בעל בית אפרים נמי מכשיר נהידט עמו לא נראה עכ"פ הלכתא כוותי' ולא מטעמי' לכך הנני מסכים להכשיר הגט בלי חשש ופקפוק ואין פנאי לעיין בזה יותר מחמת הטרדא בענינים שונים ומוכרח אני לקצר וה' יצילני משגיאות ויורני בתורתו נפלאות:

והנה אסיים בדברי תורה בפלפול קצת דעפ"י דברינו הנ"ל במאמר הקורא לאברהם אברם י"ל עוד מה דפליגי בספ"ק דברכות בר קפרא ור"א דבר קפרא אומר כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ר"א אומר בלאו וכו' ובמה פליגי ולמה זה ניחא לי' בלאו וזה בעשה אך הרי כתבתי דראוי ללמוד במה מצינו מיעקב דאהדרי' קרא אך מיעקב ליכא ראי' דדלמא התם לא הוי לשינוי המזל אבל באברהם הוי לשינוי המזל והנה עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואפשר דגם ביעקב הוי לשינוי מזלו להוליד יותר עוד כנ"ל ויש ללמוד לאברהם ממנו אך כיון דלא בריר לן דגם ביעקב הוי כן אין ללמוד ממנו מספיקא וספיקא לחומרא:

והנה ידוע דדעת הרמב"ם דספק תורה לקולא מן התורה וראייתו מן הש"ס דממזר ודאי בלא יבא אבל ספק ממזר יבא והקשו עליו מאשם תלוי ותרצו קצת דבספק כרת מודה הרמב"ם ויש מתרצים דהתם שאני דהוי איקבע איסורא דבעינן חתיכה מב' חתוכות ולהך תירוצא ממילא לר"א דלא בעי חתיכה מב"ק ומחייב על כוי אשם תלוי ס"ל דספקא דאורייתא לחומרא גם יש פלוגתת הרמב"ם והרא"ש בסוגיא דמאכילין אותו הקל הקל דיש ס"ל דעשה חמור מל"ת דהרי עשה דוחה ל"ת ויש ס"ל דל"ת חמור ומה דעשה דוחה ל"ת הוי גזרת הכתוב ולפ"ז בזה יהי' מחולקין בר קפרא מר"א דבר קפרא ס"ל כרבנן דבעינן באשם תלוי חתיכה מב' חתיכות הא בלא"ה הוי ספק תורה לקולא מן התורה אך זה רק בלאו כיון דילפינן לי' מממזר דהוי בלאו אבל בעשה ס"ל לבר קפרא דעשה חמור מל"ת וא"כ בספק עשה אין ללמוד מממזר דהתם הוי רק בלאו ועשה חמור והוי ספק עשה חמור מל"ת לכך אמר דהקורא לאברהם אברם עובר בעשה אבל לא בלאו די"ל דילפינן מיעקב במה מצינו אבל ר"א לשיטתו דס"ל ספק תורה לחומרא מן התורה וס"ל דל"ת חמור מעשה ולכך אדרבא ספק ל"ת לחומרא וספק עשה לקולא מן התורה לכך אמר דעובר בלאו אבל לא בעשה כיון דיש ללמוד מיעקב להיפוך כן י"ל ע"ד הפלפול ודו"ק. אעתיק פה מ"ש בתשובה להרב מהרומלוב מו"ה שמעריל בראנדס נ"י:

תוכן העניינים

חידושי אנשי שם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה