חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם סימן עה
ע"ה הנה ע"ד אשר שאל למה צויתי לכתוב רק גט אחד להאשה מרת טאבא לאה דמתקריא טאבא כיון דהוי שם עריסה טאבא ולא שני גיטן לכתוב באחד טאבא דמתקרי' טאבא לאה וכתבתי כיון דהוי ע"י שליח יש חשש ברירה לכך יש לכתוב רק אחד ולהקדים שם העריסה וע"ז שאל מדברי הב"ש גבי אשה ששמה מעריסה שמחה ונקראת וריידל דיש מחלוקת להב"י יש להקדים שם שנקראת בפי העולם ולהד"מ יש להקדים שם העריסה מכח דהוי שם הקדש הא בלא"ה גם הד"מ מודה ששם שנקראת בכי העולם עיקר ורק כוונתו מכח דכאן יש בזה שם הקדש לאה כדעת הד"מ הנה לדעתי א"צ לזה דהב"י והד"מ מיירי דנקראת כעת בשם אחר לגמרי שאינו בעריסה כלל ואינו נכלל בשם העריסה אבל כאן הרי שם של עתה נמי הוי שם העריסה ונקראת בו מעריסה ג"כ א"כ גם בשם העריסה יהי' נזכר זה רק עם שם אחר ואח"כ יהי' נזכר לבדו בזה לכ"ע שם העריסה עיקר גם כיון דבכותב שניהם אף אם עשה העיקר טפל ודאי דכשר בדיעבד ובחשש שני גיטן ע"י שליח יש חשש פסול אפילו בדיעבד לכך יותר ראוי ליתן רק גט אחד כיון דבזה באיזה אופן שנעשה כשר בדיעבד אבל בב' גיטן יש חשש פסול אפי' דיעבד. וכיון דא"א לתת רק גט אחד יש להקדים שם העריסה כיון דלו יש משפט הבכורה בזמן ומעריסה וז"ב ופשוט לפענ"ד ואף דבטיב גיטן בלקוטי שמות לא משמע כנ"ל אין דבריו נראין והנכון כמו שכתבתי הנני מעתיק מ"ש לק"ק מאניסטרשטש להחריף הדיין מו"ה משה חיים שור נ"י ע"ו הנה מכתבו קבלתי יום אמש ונפשו בשאלתו באחד שגירש את אשתו וקיבל בחרם שלא לעשות ערמה בשמות ואמר שם אביו הי' מנחם המכונה מנדיל וכן כתבו בגט ואח"כ ערער ששם אביו הי' דוד מנדיל והנה כבר ראה רו"מ דברים המסתעפים לזה ושקשה להמציא לה מזור זולת שלא נאמין לו ופלפל רמ"ע בדין אאמע"ר והנה כן הוא האמת אבל אין צרך בזה כי בלא"ה איך ס"ד שיהי' נאמן לאוסרה ואין דבר שבערוה פחות מב' וכבר יצא הדבר בהיתר שנתגרשה והיא בחזקת היתר ואף אם הי' ע"א כדבריו לא הי' נאמן רק עפ"י ב' ובפרט דמן התורה הוי גט אף לפי דבריו כיון דשם אביו אינו מעכב ומן התירה הוי שינוי כחסר רק מדרבנן מחשש שיאמרו אין זה המגרש פסלוהו הפוסקים וא"כ אינו רק דרבנן וא"כ כיון שמן התורה יצאה מחזקת א"א גם מדרבנן ליכא חזקה ובפרט כיון דיצא הדבר בהיתר נחשב חזקת היתר כמו דקיי"ל כעין זה בסימן י"ח בנאבד הסכין ולכך אין הוא עם ע"א נאמן בזה רק עפ"י ב' עדים ואין נ"מ בפלפולו דאאמע"ר רק אם אומר שיברר בעדים אז לולי הטעם דאאמע"ר הי' נראה לחוש לדבריו ולהמתין או לברר בעדים אבל אם אמרינן אאמע"ר נראה דא"צ להמתין כלל דאנן סהדי דמשקר והנה בזה כיון דאין נחוץ לדינא דודאי מצד מהיות טוב וכו' ראוי להמתין אולי יבורר הדבר לכך לא אאריך בזה ואם לא יבורר בעדים אין לחוש כלל והנה אם יצא קול דיש עדים על שינוי שם אביו בזה יש להסתפק אם לחוש לזה או נימא דעדים בצד אסתן ותאסר דהנה בשבוי' אמרינן כן ובאיסור דאורייתא לא אמרינן כן רק דחיישינן לקלא כמ"ש בב"ב דף קנ"ד ויש לעיין בזה דהוי רק איסור דרבנן נמי מכח שמא יאמרו אין זה המגרש אם לחוש בזה לקלא או נאמר כמו בשבוי' דעדים בצד אסתן ותאסר וצ"ע כעת בזה במה שאין בו צורך כי לדינא בראות עיני הדיין תלוי אם יראה דיש ממש בדבריו דיכול הבעל לברר ודאי דראוי להמתין עד שיברר ואם יראה שאין ממש בדבריו לברר אין לחוש לערעורו אפילו עם ע"א ז"ז אין להאריך דברי ידידו וכו' אעתיק פה מ"ש לק"ק זבאדיז להרב מו"ה דוד הכהן מ"ץ דשם: