אור ברסלב
חידושי אנשי שם שם סימן סד

חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

שם סימן סד

שם סימן סג

ס"ד הנה ע"ד שאלתו וז"ל סדרתי גט אחד אשר שם המגורשת הי' סימא רייזא כי כך היו קורין אותה וסדרתי לכתוב בגט סימא רייזל וכו' הנה בנדון הזה לא ירד דעתי עמכם כי לדעתי העיקר כדעת החולקים דצריכה גט אחר דהנה מ"ש רו"מ לסמוך על הכתובה דבכתובה נכתב סימא רייזל כמ"ש הב"ש בכללים דסומכין על הכתובה הנה תברא בצדו כי לא כתב שם רק בא"י איך נקראת יש ללמוד מן הכתובה אבל אם ידוע דנקראת בע"א אין סומכין על הכתובה כמ"ש הב"ש בשמות הנשים אות פ"א בשם פירמוזא והן אמת כי אני בתשובה מכבר (במהדורא ג') לק"ק יארמיליניץ ובתשובה לק"ק באר"ד הסכמתי לסמוך על הכתובה ואף על תנאים כיון דהוי לישנא דסהדי ובלישנא דסהדי לכ"ע אמרינן על כולה קמסהדי כמ"ש הפוסקים בחו"מ סימן מ"ט ושם הארכנו בזה בעזה"י וכעת ראיתי שבתשובת ש"א סימן קי"ח הרגיש ג"כ בזה ות"ל כוונתי לדעתו בזה והנה באמת מוכח מן הש"ס גופי' דמעלין משטרות לגט ממה דמבעי' שם אי מעלין משטרות ליוחסין וקשה למה לא מבעי' אי מוכיחין משטרות לגט לענין שמו ושמה שם עירו ושם עירה דאם אכולה מלתא קמסהדי אז מוכיחין משטרות לגט ואם על מנה שבשטר קא מסהדי אין מוכיחין משטרות לגט ובע"כ מוכח מזה דלגט פשיטא דמוכיחין משטרות והיינו מטעם דבשלמא על כהן בזה אין צריך לדעת אם הוא כהן או לא וכיון דעכ"פ כתבו שמו יוסף בן שמעון ויוסף בן שמעון אחר לא הוחזק שם ממילא ידוע דעל זה הם מעידין ואף דכתבו כהן ואינו כהן נדע ממילא דלא דקדקו בזה והיינו כיון דא"צ לכתוב כהן בשטרות ואלו בעי לא כתבו כלל לכך כל מה דאין מחויבין לכתוב והוי למותר על זה לא מסהדי ונדע דהוי בטעות ומ"מ נדע דזה הלוה כיון דעכ"פ שמו מפורש בהשטר ולכך מה"ט י"ל דלאו על זה מסהדי כיון דאין חיוב עליהם לדקדק בכך דאף אם לא ידקדקו לא יצא מכשול מתחת ידם אבל בגוף שמות האיש והאשה לוה ומלוה בזה ודאי על העדים לדקדק דאם יכתבו על יוסף בן שמעון יוסף בן שמואל ודאי דפסול השטר ואפיק מיני' חורבא דלא נדע ממי לגבות א"כ בזה עיקר העדות תלוי ולכך בזה ודאי דאכולה מלתא קמסהדי ולכך לא מצי למבעי' לענין אי מעלין משטרות לגט דממ"נ כהן לא בעינן לכתוב בגט ולענין גוף השם בזה ודאי על כולה מלתא קמסהדי כיון דבזה צריכין לפרש שם הלוה ודאי אכולה מלתא קמסהדי רק בכהן כיון דא"צ לכתוב כהן ולכך אף שכתבו לו י"ל דלאו אכולה מלתא קמסהדי וז"ב ובזה אזיל לי' כל האריכות האריך בזה בתשובת ש"א ייע"ש ובזה א"ש בפשיטות:

והנה בזה נדחה מ"ש שם בש"א בשם הרדב"ז שהוכיח מהך סוגיא דבימי אמוראים הי' דרכם לכתוב כהן בשטרות אף דבימי התנאים לא הי' דרכם בכך בימי האמוראים הי' דרכם בכך עיי"ש ולפמ"ש מוכח להיפוך דמהך סוגיא גופא מוכח דגם בימי האמוראים לא הי' דרכם לכתוב דאם הוי דרכם לכתוב א"כ שוב אין בין תואר כהן לגוף שמם א"כ הו"ל למבעי' אי מעלין משטרות לגט לענין גוף השם וגם לענין כהן גופו אם כותבין כהן בגט עפ"י השטרות ובע"כ מוכח דאין מנהגם לכתוב כהן בגט רק דאקרי וכתבו ויש להביא ראי' עוד לדברינו ממה שיש לדייק שם בש"ם דקאמר ה"ד אילימא דכתבו אנן סהדי דפלוני הכהן לוה מפלוני מנה ויש לדייק למה תלה הדבר בלוה הו"ל למנקט כן במלוה ה"ד דקאמרי פלוני לוה מפלוני הכהן מנה והו"ל למנקט תרוייהו כהן בלוה וכהן במלוה אלא ודאי דבמלוה כיון דא"צ לפרש שמו דס"ל להש"ס התם כהלכתא דאני פלוני לויתי ממך נמי מהני ולא חיישינן לנפילה וא"כ כיון דגם על השם המלוה א"צ לדקדק פשיטא לי' דעל מנה שבשטר הם מסהדי ולא אכולה מלתא רק בשם הלוה כיון דבזה צריכין לפרש שמו כיון דבלא"ה לא נדע ממי יתבע מעותיו ובשלמא במלוה כיון דתפוס בשטרו יכול לטעון שלו הוא ואף אם כתב שם אחר יכול לטעון שטר כתובה הי' לו ואבד לקצת פוסקים ואין הכרח לפרש שמו אבל בלוה ודאי דבעינן לפרש שמו ולכך י"ל כיון דעל שמו ודאי מעידין לכך אכולה מלתא קמסהדי גם על מ"ש כהן ולכך לא מבעי לי' רק בשם הלוה ולא במלוה ודו"ק:

מיהו י"ל מטעם אחר לא מבעי' לי' על אי מעלין משטרות לגט די"ל דבשמם כיון דהוי אשתמודענהו ודי בהכרה בעלמא אפילו בע"א ואפילו בקרוב לכך לא גרע הגדת עדים אלו מעדות קרוב וע"א דעכ"פ הם מעידין שנראה להם דהוי כהן או ששמעו שהוא כהן וגלוי מלתא בעלמא הוא בזה ודאי סומכין על שטרות רק לענין יוחסין דבעינן עדים ממש שידעו שהוא כהן ולא מפי השמועה בזה י"ל דאמנה שבשטר קא מסהדי ולא שידעו שהוא כהן עיין בש"ך ח"מ סימן מ"ט וב"ש סימן ג' וא"כ לענין שמות בגיטין פשיטא דמעלין בשטרות:

והנה עכ"פ בין כך ובין כך יהי' מוכח דמעלין משטרות לגיטין מיהו נראה דהיינו דוקא בטעות דלא עבידי למטעי דאז אם היו באין בעצמן לחזור ולהגיד לא היו יכולין לחזור בו לכך בזה י"ל דודאי אכולה מלתא קא מסהדי וראוי לסמוך על עדותן אבל בטעות דעבידי למטעי כיון דכתבו בח"מ סימן כ"ט ובש"ך סימן מ"ג דבטעות דעבידי למטעי אף הם יכולין לחזור ולהגיד ודאי דאין סומכין על השטרות בזה בפרט היכי דחזינן דנקראת להיפוך כמו דתלינן דטעו בעבורא דירחא וכדומה כן ה"נ מכ"ש דיש לתלות בשאר טעות דעבידי למטעי וכל דמחלף להו בין רייזא לריזל וגם מן המצבה שכתב רו"מ דעל מצבת זקנתה חרות ריזל גם זה אין ראי' דנהי דכתבו בשם המהרי"ל לסמוך על המצבה י"ל היינו באם אין ידוע שמה אבל באם ידוע דשמה להיפוך לא משגיחינן על המצבה ועוד י"ל דהיינו דוקא בטעות דלא עבידי למטעי אבל בעבידי למטעי ודאי אין ראי' מן המצבה ועוד כל זה הי' שייך בעלמא דודאי לא הוי ידוע דשם זקנתה נקרא ריזא ג"כ אז הוי סברא לומר כיון דחרות על המצבה רייזל מסתמא כך נקראת כן בפי העולם וכיון דזה ידוע דזו נקראת על שם זקנתה מסתמא גם היא נקראת רייזל כן על שמה והשם רייזא הוי שם געגועים אבל כיון דידוע דשם זקנתה נמי הי' העולם קורין לה רייזא א"כ לו יהא דיתכן להיות דשם העריסה של זקנתה הוי רייזל מ"מ כיון דעתה כל העולם היו קורין אותה רייזא א"כ י"ל דהוא נתן שם לזו כדרך שהי' העולם קורין לזקנתה כמו שהיו הכל קורין לה ונקראת בתחלה בשם רייזא וגם לומר דרייזא וריזל חד שמא אין נראה כלל כי לדידי ב' שמות הן ואין זה לשון געגועים ועיין כיוצא בזה בשם אייזק באות יו"ד והועתק שם שם איזא ועיין בטיב גיטין בשם אייזא ולא כתבו דשם אייזא הוי שם געגועים מאייזק וכן בשם אבא ואבלי באות א' כתבו שהוא ב' שמות וכן בשם יאצא כתב בטיב גיטין דהוי שם בפ"ע וכן נראה בשם איצא אטו נאמר דשם איצא ואיצק הוי חדא ודאי שם זה הוא מלתא דשכיחי טובא ומי שנקרא איצק אין נקרא איצא ומי שנקרא איצא אין נקרא איצק ובודאי ב' שמות הם מיהו בזה י"ל דהוי קיצור השם מאיצק אבל רייזא ורייזל ודאי אינו כן וגם אם הוי קיצור השם לא שייך רק באם נקרא בשניהם די באחד מהם אבל אם נקרא רק באחד אין לשנות והבן וכן נראה מלשון הב"ש בשמות נשים אות זיי"ן דמנה לתרוייהו זוסא זוסל ואף דבטיב גיטין אות ב' בשמות נשים אות ב' וס"ק ב' הביא בשם הד"מ דהם חדא מ"מ לא כתב דהוי שם געגועים גם כתב דאין לכתוב רק כפי מה דהוי שם העריסה וממילא באין ידוע שם העריסה יש לכתוב כמו שנקראת עתה וגם לומר דהוי שמה תחלה בשם אחר ועתה נשתנה אין לומר זה מסתמא דכל דבר מוקמינן לי' אחזקתו דמעיקרא ולא שנשתנה ובפרט דרוב שמות געגועים הוי בלמ"ד ולא באלף דו"ק ותשכח וגם רוב שמות געגועים הוי רק בשם אחד לבד אז דרכן לקצר השם במי שנקרא בשני שמות יחד לא שכיח שיהי' נקרא בשם געגועים והחוש יעיד על זה והרי קיי"ל בכל דבר דתולין במצוי וגם בשמות אנשים מבואר בכמה מקומות דלדבר שאינו מצוי לא חיישינן וא"כ ה"נ כיון דנקראת בפי כל בשני שמות ודאי אין זה שם געגועים רק עיקר השם ועיין באות רי"ש גבי רייצא רייצל נמי נמנה לב' שמות ולא נכתב בשום ספר לומר דרייצא הוי שם געגועים מרייצל לזה ישתקע הדבר ולא יאמר:

והנה מלבד זה כפי העתק רו"מ לפני כתב בגט רייזיל בב' יודי"ן אחר הרי"ש ויו"ד אחר הזיי"ן ואח"כ בהעתק מן המצבה וחתימתה העתיק בלא יו"ד אחר הזיי"ן והנה אם כוונתו הוי להיות נקראת הריש בפתח חריף והזיי"ן בחיר"ק ויפה כתבו בג' יודין א"כ לפי זה ודאי הוי לא כפי המצבה וחתימתה דלפי נוסח המצבה וחתימתה נראה שהיתה נקראת ריזל בצירי תחת הריש ומה שחתמה בב' יודי"ן הוי בטעות כמ"ש האחרונים כעין זה אבל ודאי הוי שמה ריזל בצירי כי שם זה שכיח אבל בפתח חריף וחיר"ק לא שכיח שם זה כידוע וא"כ ודאי לא כתבו רו"מ כדבעי דאם נקראת ע"ש זקנתה א"כ הוי שמה ריזל בצרי וסגול ולמה כתבו בפתח חריף ויו"ד אחר הזיי"ן ואם גם שם האשה המגורשת הוי ריזל בצירי וכן ריזא בצירי פשיטא דשלא כהוגן כתבו בב' יודי"ן ויוד אחר הזיי"ן והוי שינוי השם ממש סוף דבר לא יכולתי להבין דעת רו"מ בזה ולדינא בר מן דין הגט פסול לפענ"ד וינתן גט אחר בשם סימא ריזא אם נקראת בצירי וסגול ואם בפת"ח חריף וחיר"ק יכתוב סימא רייזיא כנלפענ"ד נכון וברור לדינא ויותר מזה אין להאריך בזה:

הנה חזר השואל והשיב לי וזה אשר השבתי לו בעזה"י הנה השגותיו על פלפולי בסוגיא דמעלין משטרות ליוחסין השייך לנדון דידן אשיבהו בקצרה תשובה אחת על הכל דקושייתי הוי דהו"ל למבעי' כגון ביוסף בן שמעון שלא נודע אם שם אביו הוי שמעון או שמואל וכדומה זה הוי טעות דלא עבידי למטעי והם עצמן אין נאמנין ע"ש אביהם כמ"ש בפוסקים ולא ידענו אם שם אבי המגרש והמתגרשת רק עפ"י השטר ומיירי דליכא עדות לפנינו ע"ש אביהם ולא מבעי' לדעת החולקים על הט"ז בסימן ק"כ וס"ל דזה לא דמי לשעת הסכנה עיין בטיב גיטין בסדר הגט מ"ש בזה בשם האחרונים רק גם להט"ז היינו רק באם א"א למיקם עלה דמלתא לגמרי אבל באפשר למיקם עלה דמלתא ודאי אין כותבין עד שיתברר ולכך היה יכול למבעי' אם צריך לטרוח ולברר או כדי לשון השטר לסמוך עליו וע"כ לא קאמר בש"ם פ"ק דפסחים דלמה נ"מ לשילי' רק היכי דאיתא קמן אבל בליתא קמן שפיר שייך למבעי' אם מחויב לטרוח או לא וכדמשני כן התם להדיא דליתא קמן לאטרוחי להאי מאי כן ה"נ הו"ל למבעי' כאן אי מעלין משטרות לגט וא"צ לטרוח אחר עדים או אין מעלין דלאו אכולה מלתא קמסהדי וצריך לטרוח על הבירור ומ"ש רו"מ כיון דמן השטר אין ראי' רק בצירוף סברתינו א"כ לא עדיף מחזקה ואין סומכין על החזקה במקום דיכולין לברר לא דק בזה דאם אכולה מלתא קמסהדי הוי כעדות ממש ואין דומה זה לשאר חזקה דהרי אמרינן חזקה אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול ונחשב עי"כ כעדות ממש דאף אם יש כאן עדים והעידו להיפוך אין נאמנין ונחשבין תרי ותרי כדפריך בפ"ב דכתובות גבי ב' החתומים על השטר ומתו ובאו ב' אחרים והעידו ג"כ וכן הם עצמן אף דיש להם מגו אין נאמנין וכן היכי דאמרינן חזקה על העדים שעשו כהוגן הכל נחשב כעדות ממש ואף אם יש עדים להיפוך לא מהני נחשבו תרי ותרי וא"כ איך שייך לומר בזה כל היכי דיכולין לברר כיון דאף אם יתברר להיפוך אין זה בירור ובפרט בזה כיון דאמרינן אכולה מלתא קמסהדי א"כ נחשב עדות ממש והרי לדעת הש"ך בסימן מ"ט ובש סיו ג' הוי זה עיקר בעיא דשם אם רק אומרים שהוא מוחזק לכהן ולא מהני ליוחסין הו דהוי כאלו מעידין שיודעים בבירור שהוא כהן ומהני אף ליוחסין א"כ מבואר דליוחסין לא מהני חזקה רק בעינן ב' עדים וכן מפורש עוד בב"ש סימן ג' ס"ק ג' דליוחסין בעינן ב' עדים] כשרים ייע"ש א"כ מוכח להדיא דאם אמרינן אכולה מלתא קמסהדי הוי כ"ב עדים ממש ולא טפי סברתינו א"כ ה"ה נמי לענין גט הוי כן ואחר ב' עדים לא בעינן בירור ורו"מ לא דק ולא עיין כל הצורך בזה והרבה להשיב אשר לא כדת ומ"ש רו"מ על ראייתי דלמה לא זכר הש"ס באיבעי' כהן גבי מלוה וכתב דלמ"ל לש"ס להזכיר זה ובשם הלוה סגי גם זה אינו דודאי איכא למבעי' כן באת"ל דהרי התוס' כתבו דבהוחזקו ב' יב"ש ודאי דאכולה מלתא קמסהדי רק דכאן מבעי' לי' היכי דלא הוחזקו ולפ"ז י"ל דבלוה אף דהיכי דלא הוחזקו מ"מ כיון דלמיחש מיהא בעי ואולי יש עוד איזה אחר ולכך דרכם לדקדק אבל בשם המלוה דאין נ"מ בזה כיון דהוא תפוס בשטרו י"ל דלאו אכולה מלתא קמסהדי או אף בזה אכולה מלתא קמסהדי או דעכ"פ הו"ל להזכירו באיבעי' דלא נטעה להיפוך דבשם המלוה ודאי לי' דלאו אכולה מלתא קמסהדי כיון דאין נ"מ בעדותם כלל בזה והו"ל להזכיר שנדע דגם זה בכלל האי בעי' בע"כ דבאמת בזה לא מבעי' לי' כלל וז"ב:

ומ"ש על גוף הדין דאין ללמוד זה מכתובה כיון דידוע שמה להיפוך הנה זה ודאי אמת כי כן מפורש בב"ש כמה פעמים ומ"ש רו"מ ותמצית דבריו דזה נקרא אין ידוע כיון דשם ריזא לא נזכר בב"ש הנה מזה אין ראי' כי אטו הב"ש מחויב לידע כל השמות ויעיין בטיב גיטין כמה שמות חדשים אשר לא נזכרו בב"ש וישנן בעולם וגם לי יש שמות שלא נזכרו גם בטיב גיטין השמע רו"מ שם נאחלא לזכר ודאי לא שמע ונמצא ומבואר אצלי בתשובתי וכן שם ליקא באשה לא נמצא בב"ש כי בו יש שם אחר ליקו והוא שם אחר אבל שם ליקא ששכיח במדינתנו לא נמצא בו וכן הרבה שמות נתחדשו אצלי ואינן בטיב גיטין ג"כ וכן הוי שם ריזא:

ומ"ש בתשובתי דמן המצבה אין ראי' רק כשא"י שמה ולא היכי דעבידי למטעי כוונתי דהמהרי"ל יהי' מיירי אם הוי ספק בשם אביהם דאין כותבין על פיהם ובעינן עדות אחרים בזה למדין מן המצבה ולא בטעות דעבידי למטעי והנה ביתר השגותיו לא אשיבנו כי המעיין יראה שא"צ תשובה כי אין הענינים דומין ואני מוטרד. רק מה שראיתי במכתבו שאני כתבתי דבשני שמות א"צ לכתוב שם הקיצור ושם געגועים ובשם אחד צריך לכתוב שם געגועים וע"ז השיג לא ידעתי אנה מצא כן במכתבי ואני כתבתי להיפוך דבשם אחד שכיח לקצר השם ולכך א"צ לכתוב הקיצור דהוא קיצור מעיקר השם אבל בשני שמות אם נקרא בשניהם יחד לא שייך קיצור השם דאין דרך בכה"ג לקצר השם ובזה הוי שם בפ"ע וצריך לכתוב כמו שנקרא והוא נכון: ומ"ש רו"מ בשם ריזא דפעמים נכתב בלי יו"ד אחר הזיי"ן ופעם ביו"ד אחר הזיי"ן הנה אין העתקה למראית עין לראות באיזה מקום נכתב כהוגן ובאיזה הוי טעות ושורש הענין הוא כך אם היתה נקראת בפתח חריף רייזא דאז כיון דדוחקין הפתח אז אין הסגול שתחת הזיי"ן נרגש היטב אז יש לכתוב בלי יו"ד אחר הזיי"ן כמו בשם רייצא אבל אם נקראת בלי פתח חריף רק בציר"י ונכתב בחד יו"ד אז יש לכתוב יו"ד אחר הזיי"ן והיינו ריזיא כמ"ש בטיב גיטין בשם חסיא והרבה מזה בחבורו ובתשובותיו בשם טאלציא ומ"ש רו"מ משם זוסיא הנה יעיין בטיב גיטין בשמות אנשים אות זיי"ן בשם זוסיא דגם בו נכתב ביו"ד אחר הסמ"ך ומ"ש רו"מ ראי' משם גליקל ריקל ציפא דהוי בלי יו"ד אין הכרת האותיות שוין דבשאר אותות אין הסגול נרגש ונדחק במבטא ואין נרגש היו"ד אבל באותיות זשסר"ץ באלו הסגול נרגש בסוף המבטא ואם הוי ביו"ד נדחק הסגול נרגש יותר ואם הוי בלי יו"ד אינו נרגש הסגול כ"כ ולפי הברתנו נדחק הסגול ונרגש היטב יש לכתבו ביו"ד כדעת הטיב גיטין כי הוא מרא דשמעתתא ודייק וגרים בענינים הללו ומרן דעובדא וראוי לילך בעקבותיו ולכך אם יכתוב ריזא בחד יו"ד אחר הריש יכתוב יו"ד אחר הזיי"ן ואם יכתוב בב' יודי"ן אחר הרי"ש אם היתה נקראת בפתח חריף אז יכתוב אחר הזיי"ן בלי יו"ד כן דעתי נוטה ועיקר בעזה"י ז"ז אין להאריך במקום שאין הנושא סובל דברי ידידו נצח וכו' אעתיק כאן מ"ש בתשובה לק"ק טרנפאל להרב החריף מו"ה בצלאל נ"י:

תוכן העניינים

חידושי אנשי שם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה