אור ברסלב
חידושי אנשי שם שם סימן נה

חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

שם סימן נה

שם סימן נד

נ"ה ע"ד אשר שאל באשה שמה מלידה טאבא רחל וכן הי' כתוב בכתובתה ועתה נקראת לבני משפחתה רק בשם טאבא אך לשכנים מוחזקת בשני השמות בזה צויתי לכתוב טאבא דמתקרי' טאבא רחל ועתה עמדו עליו מערערים לומר שהגט פסול כיון שנכתב בו שם שנשתקע והגאון מוהרא"ז זלה"ה בספרו טיב גיטין פוסל אם נכתב בו שם שנשתקע והאריך רו"מ בטעמו למה כתב כן: תשובה הנה גוף הדין בכותב שם שנשתקע אינו ברור לפסול ויש ראי' ברורה להכשיר מן הש"ס בגיטין דף פ' גבי הי' במזרח וכתב במערב דפריך הש"ס מאן כתב אלימא בעל היינו שינה שמו ושמה וכו' וקשה מהו פריך לימא דהי' במזרח מיירי בשינה ממש שלא הי' שם מעולם ושינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה הוי בהיותו באותו עיר רק דבעיר גופא הוי לה מתחלה שם אחר ונשתקע השם והוא כתב שם שנשתקע וקמ"ל דאף בזה פסול או נימא להיפוך דשינה שמו ושמה שם עירה ושם עירו הוי שינוי ממש והי' במזרח וכתב במערב הוי הכוונה אם הי' תחלה במזרח ואח"כ כתבו במערב וזכר שם מזרח שהי' בו תחלה והוי כשם שנשתקע נמי פסול ולא הוי זו אצל זו כיון דמוכיח הש"ס אח"כ דבשינה שמו ושמה וכו' אף רבנן מודים מדלא ערבינהו ולתנינהו א"כ י"ל דסיפא מיירי בשינה ממש ופסול אף לרבנן ורישא מיירי בלא שינה ממש רק שכתב שם שנשתקע לכך פסול לר"מ לבד ומהו פריך היינו שינה שמו ושמה וכו' ובע"כ מוכח מזה דבכותב שם שנשתקע אפילו לר"מ אין סברא לפסול מכ"ש לרבנן ולכך הדבר צ"ע על פירש"י בפ"ב דשבת דס"ל אם כתב שם העיר שנשתקע פסול הגט קשה עליו טובא מן הש"ס הנ"ל דלשיטתו מהו פריך ולכך לפענ"ד יש ראי' ברורה להכשיר אפילו אם כתב שם שנשתקע לבד מיהו מה כחי להכריע נגד דעת רש"י מיהו גם מדעתו לא משמע רק אם כתב שם שנשתקע לבד אבל אם זכר גם שם העיקר אף שזכר גם שם שנשתקע אין ראי' לפסלו רק מלשון האחרונים משמע דס"ל לפסול אפילו בכה"ג מיהו נראה דהיינו דוקא אם נשתקע לגמרי אבל אם לא נשתקע לגמרי והשכנים עדיין קורין לה בשם זה כנדון שכתב רו"מ בזה ודאי לא נעשה נשתקע וראוי להזכירו ומכ"ש דאם זכרו לא מפסל בזה ואף אם גם אצל השכנים אין קורין לה בשם זה כלל מ"מ נראה דאם כתוב כן בכתובה לא נחשב נשתקע והיינו כיון דהכתובה קיימת אז כל שעה ושעה נחשב כאלו עתה נכתב מחדש וראי' לדברי דכל מה דקיים בכתובה נחשב כל שעה כאלו עתה נכתב ממ"ש ביו"ד סימן ר"מ בהגה"ה דבכתב אין לכתוב הכ"מ משום דכתיבתו מתקיימת לאחר יב"ח ומה בכך דמתקיים לאחר יב"ח הרי סוף סוף הוא כתבו תוך יב"ח ובע"כ דבכתיבה כל זמן שמתקיים הוי כאלו כתבו עתה מחדש ואף אי נימא דבשאר כתיבה לא הוי ככתבו כל שעה מחדש מ"מ בכתובה כיון דאסור לשהות עם אשתו בלי כתובה ואם היתה נאבדת כתובה זו הי' אסור לשהות עמה עד שיכתוב לה כתובה מחדש בזה ודאי כל זמן שכתיבה ראשונה קיימת נחשב כל שעה כאלו עתה כתב לה כן וקצת ראי' ממ"ש התוס' במנחות דדעת ר"א להיות החיוב לעשות הקשר בכל יום דכתיב וקשרתם לאות על ידך וקשה לדבריו מה יענה בסיפא דקרא דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשערך יהי' מחויב לכתוב מזוזה בכל יום וגם במ"ע של כתיבת ס"ת דהוו החיוב לכתוב כ"א ס"ח דכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת יהו' מחויב לכתוב בכל יום לו ס"ת ובע"כ דכתיבה שאני דכל זמן שהכתיבה קיימת והוא מחויב לכתוב הוי כאלו עתה כתבה וכל שעה ושעה נחשב כאלו כתבה עתה וא"כ ה"נ לענין כתיבה נחשב כל שעה כאלו כתבה עתה ולא נחשב שם שנשתקע ובזה נדחה מ"ש בספר טיב גיטין בלקוטי שמות ס"ק ל"ט ראי' דלא מהני שם דכתיבה ממה דקיי"ל בשם שניתן לו מ"ח אם נשתקע דאין כותבין אותו ולפמ"ש לא דמי כלל כעוכלא לדנא דהתם נהי דניתן לו שם זה תחלה מ"מ אח"כ נשתקע ואין זכר לו עוד אבל זה כל מה שנכתב בכתובה והיא קיימת הוי כל שעה כאלו עתה נכתב וכאלו עתה הוי שמה כן ובכה"ג ודאי ראוי להזכיר גם שם זה בלשון דמתקרי ואף מלשון הטיב גיטין לא נראה רק שאין צורך לכתבו אבל מ"מ אם כתבו אפשר דמודה בכה"ג דאינו מזיק ואף בנשתקע בלי כתיבה קיימת אין הכרח מדבריו שפוסל ואף אם פוסל היינו רק אם כתבו בתורת עיקר ולא בלשון דמתקרי ואף שמפורש בדבריו בלקוטי שמות שלו שפוסל אף בלשון דמתקרי שם מטעם אחר פסלו כיון שכתבו רק דמתקרי דניאל ולא דוד דניאל א"כ בזה הוי ממ"נ אם בתר השתא אזלו אין לו שם דניאל ואם בתר מעיקרא הי' לו ב' שמות יחד ואיך כתבו חצי השם כן מוכח שם להדיא בס"ק ל"ג שמה"ט פסלו אבל אם הוי כתבו דמתקרי דוד דניאל הי' מודה דכשר בלשון דמתקרי עכ"פ ובפרט אם כתב כן בכתובה והכלל כך הוא דהנה גבי גט יש שני ענינים פסולין יש דהוא פסול דהוי שקר באמת ויש שאינו פסול רק מחמת דמחזי כשקרא והרואים יאמרו דאין זה המגרש ולכך אם כתבו בעיקר השם שם שנשתקע אז הוי שקר באמת כי אין זה שמו אבל אם זכור הוא בכתובה אז עדיין לא נעקר שם זה ממנו ואינו שקר ממש אך עכ"פ מחזי כשקרא דהעולם אין יודעים דנכתב כן בכתובה ויאמרו דאין זה המגרש אך לפ"ז אם כתבו בלשון דמתקרי הנה בלשון דמתקרי אף אם לא הוי לו שם זה מעולם לא מחזי בשקרא כיון דכה"ג כותבין אפילו על מיעוטא דמיעוטא הקורין לו כן כותבין דמתקרי א"כ יאמרו דאולי יש מיעוטא שקורין לו כן ולכך בשביל לשון דמתקרי לא מחזי כשקרא לומר דאין זה המגרש רק כה"ג אם אין לו שם זה פסול מכח דהוא באמת שקר א"כ תינח אם לא נכתב בכתובה כן אבל אם נכתב כן בכתובה כשר ממ"נ דשקר ממש לא הוי כיון דהכתובה כרוכה ומונחת לפנינו לא נעקר ממנו שם זה ולשמא יאמרו דאין זה המגרש ומחזי כשקרא אין לחוש דהרואה יאמר אולי יש מיעוטא שקורין לו כן ובלשון דמתקרי לא מחזי כשקרא ולכך אף אם פוסל הגאון הנ"ל בדעבד אם זכר שם הנכתב בכתובה היינו רק אם כתבו בתורת עיקר דאז כיון דבכזה אין כותבין רק היכי דהרוב קורין כן הוי עכ"פ מחזי כשקרא שיאמרו אין זה המגרש אבל בלשון דמתקרי כשר דאף אם פוסל אף בלשון דמתקרי בשם שנשתקע היינו אם אינו כתוב בכתובה דאז נהי בלשון דמתקרי ליכא חשש מחזי כשקרא ולא יאמרו אין זה המגרש כיון דאפשר שיש מיעוטא שקורין לו כן מ"מ הרי הוי באמת שקר גמור כיון דנשתקע הוי כאין לו שם זה כלל אבל באם כתוב כן בכתובה והוא כתבו בלשון דמתקרי כשר ממ"נ דלפי האמת לא נעקר שם זה כיון דנכתב בכתובה ולמחזי כשקרא לומר אין זה המגרש בזה ליכא חשש זה כיון דכתבו בלשון דמתקרי לכך כה"ג נראה דלא די דאין לפסול הגט מכח זה רק גם דאף לכתחלה שפיר עביד לכתוב כן. ועוד הוי נראה לחלק בין שם הבעל לשם האשה ובשלמא בשם הבעל אין הכתובה מחזקת שמו לומר דהוי שמו גם עתה כן ולא נשתקע כיון דאין הכתובה בידו ואין מתוכו מוכח דזה הוא אולי על איש אחר נכתב ולכך נהי דכבר נכתב בכתובה הוי רק כאלו נתנו לו שם מ"ח ואז הוי שמו כן אבל לא מהני זה להחזיק לו תמיד שם זה אבל בשם האשה כיון דהיא מוחזקת בכתובה כן ותפיסתה מוכחת עלי' דשלה היא בזה כיון דנכתב כן בכתובה הוי כאלו כל שעה הוי שמה כן ומועיל זה שלא יהי' נעשה נשתקע כלל ובזה הסברא ישבתי מכבר דעת רבינו יואל הובא במרדכי דס"ל אם לא כתבי שמו ושמה אינו פסול רק מדרבנן ותמהו עליו מן הש"ס גבי ההוא דעל לבי כנשתא ונטל ס"ת וכו' דאמרינן שם למאי ניחוש לה אי משום דלמא אקדים מעיקרא פשיטי לספרי הא בעינן שינה שמו ושמה וליכא א"כ משמע דאין בו חשש גט כלל מן התורה וישבתי בזה דעיקר הטעם דס"ל לר"י דלא בעינן שמו ושמה מן התורה היינו מכח דתפיסתה מוכחת עלי' דשלה היא ולכך תינח אם אין כתוב בו רק הגט שייך לומר תפיסתה מוכחת עלי' אבל התם דנטל כל הס"ת ונתן לה א"כ בזה מתפיסת ס"ת ליכא הוכחה דניתן לה לגירושין והיכי דלא שייך תפיסתה מוכחת עליו בעינן מן התורה שמו ושמה ויעו"ש והארכתי בזה בתשובה מכבר ולכך כיוצא בזה אני אומר כאן דאף אם נודה דשם הבעל לא מהני אם כתוב בכתובה להוציאו מידי נשתקע היינו מכח דהוא אינו תפוס בו ואין תפיסתו מוכחת עליו להיות כל שעה כאלו עתה נקרא בשם זה אבל בשם האשה דתפיסתה מוכחת עלי' דשלה היא בזה שם הכתוב בכתובה עושה להוציאו מידי נשתקע וז"ב ונכון בסברא. ויש להשוות בזה דעת האחרונים ואין פנאי להאריך בזה וגם א"צ בזה לאריכות בדבר שאין לו שורש בש"ס ופוסקים ואדרבא מן הש"ס נראה להכשיר ולכך נהי דלכתחלה נראה דאין לכתוב כדי שלא ליתן פה למערערין ונוקפין אשר רואים בספר בלי שום לב להבין שורש הדבר וכיון דכשר בלי זה למה ליתן פ"פ לבע"ד לחלוק עכ"פ אם עשה כן ודאי דכשר ואין לערער ולהוציא לעז על הגט וא"צ ליתן גט אחר כלל וזה דין אמת לפענ"ד והוא ברור ועיין מ"ש לקמן בעזה"י בתשובה לק"ק ליטניוויץ ובתשובה לק"ק חאראסקאב ייע"ש. אעתיק פה מ"ש לראדיזיץ להרב מו"ה ישעי' מ"מ דשם:

תוכן העניינים

חידושי אנשי שם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה