חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם סימן נד
נ"ד מכתבו היקר אלי קבלתי היום הזה ופניתי להשיב תיכף מפני הכבוד והנה מה שתמה כת"ר על הבית מאיר מה שפוסל הגט שכתוב בו יעקב ישראל דמתקרי ישראל ותמה כת"ר דהיינו הך מעשה דש"ס מרים ופורתא שרה וכו' הנה מאוד אני תמה אל כת"ר בתמי' זו דשאני ושאני והדבר מובן מתוך דברי ספר ב"מ בעצמו רק שקיצר כדרכו ואני אפרש בעזה"י דס"ל דלא שייך דמתקרי רק אם החידוש הוי בגוף השם כגון התם בש"ס מרים ופורתא שרה שייך למכתב מרים דמתקרי' שרה דהרי גוף השם שרה מתחדש ע"י דמתקרי שם זה דהרי בתחלה לא נאמר שם זה אבל באם הוי נקרא מרים שרה ופורתא שרה איך יכתבו מרים שרה דמתקריא שרה הרי שרה כבר נזכר תחלה ואין השינוי רק בההעדר שלא נקראת מרים רק שרה וזה אינו במשמע הלשון דלפ"ז הו"ל למכתב דמתקרי' רק שרה או דמתקרי' שרה בלבד וזה אין כותבין בגט וסמיכת לזה יש בש"ס פ"ב דפסחים גבי מצה של טבל דלמד שם מקרא דלא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום לא תאכל חמץ בלבד יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טבל ופריך הש"ס מידי בלבד כתיב הרי מוכח דמה שנאמר לא תאכל עליו חמץ אין הכוונה חמץ בלבד רק חמץ ג"כ דגם זה הוי בלאו ה"נ מ"ש דמתקרי' שרה או דמתקרי ישראל אין הכוונה ובמשמע זה זה בלבד רק משמע דמתקרי נמי זה ומה חידוש הוי בזה הרי זה זכר נמי תחלה ולזה כיון הב"מ כמ"ש דמשמע שיש שינוי בשם ישראל עצמו דלא נזכר כן תחלה ומחדשו עכשיו בלשון דמתקרי ובאמת ז"א דשם ישראל נקרא. גם בשם הראשון ואינו מחדש רק ההעדר וזה אינו מורה בלשון דמתקרי וז"ב כוונת הב"מ ולפי מה שהסברתי סברתו הי' נראה מאוד דבריו אבל מה אעשה שלא נהגו כן ויותר נראה דבכה"ג הוי ראוי להקדים שם ישראל תחלה אם כי ראוי להקדים שם העיקר תחלה בכה"ג דלא אפשר לכתוב להיפוך ולהשמיט שם ישראל לגמרי נמי אינו נראה לכך הוי זה כדעבד וכיון דהקדים שם הטפל כשר בדעבד ראוי לעשות להיפוך לכתוב ישראל דמתקרי יעקב ישראל כנלפענ"ד נכון: והנה חזר השואל והשיב לי ע"ז וזה אשר השבתי לו בעזה"י. הנה מ"ש שכבר ראה מ"ש הב"מ טעמו דבגוף שם ישראל אין שינוי והנה אם ראו כן תחלה מה תמהו עליו מן הש"ס במרים ופורתא שרה הוי להו לתמוה עליו מצד אחר לא מן הש"ס כיון דהתירוץ מפורש בצדו ומ"ש בשם הג"פ ס"ק י"ט בחותם ועולה לתורה בשני שמות ונקרא בשם אחד מהם כותבין דמתקרי וכו' הנה מלבד דאין זה תימה במה בכך אם הב"מ חולק על הג"פ אם אין סתירה לו מן הש"ס והראשונים וגם ראה מה שיש לומר בזה כמ"ש במכתבי הראשון דהכוונה בזה דיקדים שם האחד תחלה ואח"כ דמתקרי ע"ש שניהם ומה שכתב רו"מ דהרי דעת הב"ש ס"ק ד' לפסול לכתחלה בהקדים שם הטפל הנה מהא לא תברא דעיקר טעמו הוי כיון דהקדים שם הטפל נראה מזה כי זה הוי עקר השם ובאמת הוי להיפוך והוי כשינוי השם א"כ תינח היכי דהוי אפשר להקדים שם העקר תחלה א"כ יאמרו על מה עשה ככה להקדים הטפל ולא כתב כפי האמת בע"כ דאחר הוא ויאמרו דאין זה המגרש אבל אם הוי שם אחד כלול בשני השמות כגון בנדון של הב"מ א"כ בזה מידע ידעי דלא הוי אפשר להקדים שם העיקר דאז לא יוכל לכתוב דמתקרי על שם האחד כדברי הב"מ לכך הי' מוכרח להקדים שם הטפל וא"כ הוי טעם השינוי בקדימה ואיחור מוכח מתוכו מגוף השמות לכך לא יאמרו דאחר הוא ובזה לכ"ע כשר הגט וזה נכון בסברא מיהו גם תירוץ זה לא צריכנא להשוות דברי הג"פ עם הב"מ די"ל דמזה יהי' ראי' לדעת הט"ז דעל חתימה לבד אם אינו נקרא כן לא שייך דמתקרי ולכך א"ש הג"פ מיירי דחותם בב"ש ועולה לתורה בהם אבל בפי כל נקרא רק אחד בזה שפיר שייך לכתוב יעקב ישראל דמתקרי ישראל דהוי כשינוי בשם ישראל עצמו דהרי לא נקרא בשם ישראל רק חותם עצמו או עולה לתורה וזה הוי רק מיעוטא אבל שם קריאה הוי ישראל לבד והוי שינוי בגוף שם ישראל אבל בנדון של הב"מ דנקרא בפי רוב נמי בשניהם ורק מיעוטא קורין לו ישראל לבד א"כ בזה אין השינוי בגוף הקריאה רק בהעדר לא שייך בזה לשון דמתקרי ישראל וא"ש:
ומ"ש על ראייתי מפ"ב דפסחים אטו לא ידענו זה רק כוונתי הוי רק להסביר הענין לו לדמיון מן הש"ס ובאמת עיקר כוונתי דבלשון ב"א נמי אינו סובל הפירוש כן אם לא נכתב בלשון לבד אינו מורה לפרש הכוונה דנקרא זה בלבד רק מורה על שינוי שם חדש בגוף השם וזה נכון למדקדק בלשון ומ"ש רו"מ ממה דפריך הש"ס דהקורא יעקב נמי יעבור בעשה ומשני דאהדרי' קרא ולמה לא משני בלא"ה דלא נכתב בלשון כי אם ישראל לבד יהי' שמך הנה לא ראה רו"מ התחלת דברי הש"ס דפריך אמה דקאמר שם תחלה דהקורא לאברהם אברם עובר בעשה וע"ז פריך הש"ס א"ה ליעקב נמי והרי באברהם נמי לא נאמר כ"א אברהם לבד ואעפ"כ עובר בעשה ולכך פריך א"כ ביעקב נמי ואין לומר דמזה גופי' קשיא למה בקורא אברם עובר בעשה הרי לא נאמר כי אם אברהם לבד אך באמת גוף הקושיא הוא טעות דהרי מתחלה נאמר לא יקרא עוד שמך אברם וכן ביעקב לא יעקב יאמר עוד שמך ומזה משמע דלא יהי' נקרא אברם ויעקב כלל דאל"כ הו"ל לומר לא אברם בלבד יהי' שמך וכן לא יעקב בלבד יהי' שמך וא"כ אדרבא מזה ראי' לסברתו ונראה דבזה יהי' פלוגתת הש"ס בפ"ק דברכות דבר קפרא ס"ל דהקורא לאברהם אברם עובר בעשה ור' אליעזר אומר עובר בלאו דכתיב לא יקרא עוד שמך אברם ובמה פליגי ולמה ס"ל זה לעשה וזה ללאו ועיין בהרי"ף על עין יעקב שנדחק שם ולפמ"ש א"ש דנראה דהם פליגי בסברא הנ"ל דמ"ד בעשה ס"ל כסברת רו"מ דהיכי דכתוב דמתקרי ישראל משמע ישראל לבד וממילא מה דכתיב והי' שמך אברהם משמע אברהם לבד ולאו הבא מכלל עשה עשה ולהיפוך לאו ליכא דלפי פירוש זה מה דקאמר לא יקרא עוד שמך אברם י"ל הכוונה דלא אברם בלבד יהי' שמך רק גם אברהם וא"כ מלאו אין ראי' להיות נאסר לקראו גם אברם רק מן העשה יש ראי' לכך ס"ל דעובר בעשה ולא בלאו אבל ר"א ס"ל כסברתי דהיכי דלא נאמר לשון בלבד משמע רק דיקרא גם זה אבל לא זה בלבד א"כ להיפוך עשה ליכא דמלשון והי' שמך אברהם אין ראי' די"ל הכוונה דיהי' נקרא אברהם ג"כ אך לפ"ז איכא לאו דזה משמע מדלא אמר לא אברם בלבד יקרא שמך רק אמר סתם לא אברם יהי' שמך משמע דאפילו עם שם אחר לא יהי. שמו אברם לכך עובר בלאו והירושלמי נראה דספוקי מספקא לי' אם כסברתי או כסברת רו"מ לכך כיון דספקא דאורייתא לחומרא לכך אמר דעובר בלאו ועשה וא"כ כיון דיש פלוגתא בזה בש"ס ובירושלמי נמי מוכח כן מדקאמר דעובר בלאו משמע דחושש לחומרא ודאי דראוי לחוש בזה בגט היכי דליכא מקום עגון:
ומ"ש רו"מ לתמוה על הב"מ כיון דאיכא לפרש הכי ואיכא לפרש הכי א"כ הוי כלא נכתב שם הטפל כלל וכשר כבר נתישב זה בדברינו דלדידי אין הצדדים שוין רק כל שלא כתוב בלבד נוטה הלשון יותר לפרש דמתקרי גם בזה והוי כשינוי לא כחסר:
ומה שהקשה רו"מ על דעת הסוברים הובא בד"מ סימן קכ"ט דא"צ לכתוב שם כינוי אבות אפילו לכתחלה ממ"ש בש"ס דף ל"ה בגיטן מאחא בר הדיא דמתקרי אי' מרא דבע"כ קאי דמתקרי על שם האב ולא על שם הבעל מדלא כתבו תחלה ואין לומר דאחא בר הדיא הוי שם אחד דנקרא כך דא"כ למה בגיטן דף וי"ו אמר רק בר הדיא אתיא גיטא וכו' הנה מלבד דאין זה קושיא דדלמא תרי בר הדיא הוי אחד נקרא רק בר הדיא ואחד נקרא אחא בר הדיא ואף אם אחד הוא אין ראי' דלפעמים מקצר הש"ס בלשון רק בגט מוכרח לפרש היטב. גם לפי הבנתו לא קשה דדוקא בשם לעז דהוי רק כינוי לבד בזה ס"ל דא"צ לכתוב כינוי האבות אבל שם האבות ממש שהם בלה"ק או תרגום בזה ודאי מודים דיש לכתוב כל שמות האב ג"כ ולכך אי' מרא הוי שם הקדש ולכך כתבו בלשון דמתקרי זה ודאי יש לכתבו עכ"פ לכתחלה ומלשון רש"י שכתב זה הוי חניכתו ולא כתב זה הוי חניכת אביו משמע דס"ל דהוי רק שם אחד וגם מלשון בר הדיא משמע כן דהרי מבואר ברמ"א סימן קכ"ט דאין לכתוב בר פלוני רק בן פלוני משמע נמי דהוי כך שמו ולא שם אביו הוא את זה ראיתי להשיבו מיד כאות נפשו למלאות בקשתו ומפני הטרדא לא הארכתי דברי ידידו:
שוב ראיתי בתשובת ב"א אה"ע סימן פ"ד שחולק על הב"מ בלי ראי' מכרחת ומ"ש ראי' מדברי הט"ז בשר שלום דמתקרי שלום י"ל דשר שלום הוי חד שם לכך הוי כשינוי בשם שלום בפ"ע משא"כ בשני שמות מחולקים דשר אינו שם בפ"ע רק בצרוף שלום והבן זה ועיין מ"ש בזה לק"ק סאדגארא ובארתי זה יותר. אעתיק כאן מ"ש בתשובה לק"ק יארמילינץ להרב מ"ו משה חיים אייטינגר אבדק"ק הנ"ל: