אור ברסלב
חידושי אנשי שם שם סימן נב

חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

שם סימן נב

שם סימן נא

נ"ב הנה מכתבו קבלתי היום אחר חצות והנה ידוע המאמר בפי כל הכל תלוי במזל אפי' ס"ת וכו' ה"נ בפר"מ שיש לו מזל אצלי שבכל עת בא דבריו יש לי פנאי להשיב מיד ויש שאין לו מזל כמו בפרו"מ שבכל עת בא דבריו אין לי פנאי להשיב מיד אך אחר כל זאת עיינתי במכתבו וראיתי להשיבו מיד בקצרה כי אין זה צריך אריכות ופלפול והדין פשוט אצלי באיש אשר בפי כל הי' נקרא בשם חנא וכן כתבו בגט של בנו בשם אביו תנא ואח"כ מערער המגרש שאביו הי' שמו חנא וואלף הנה לא מבעי' לפי האמת שאין עדים בדבר רק שהבעל מערער כן ודאי דאף אם הי' בזה חשש פסול אינו נאמן לפסלו לאחר מעשה ואין זה ענין לדין אין אדם משים עצמו רשע דאף אי נימא באין בו מלקות משים עצמו רשע מ"מ מה כחו להיות מערער בגט כשר לפסלו אחר שיצא הדבר בהיתר ולא גרע מפועל שלא אמר לו בשעה שמצאו רק אח"כ דאינו נאמן ואף שאר עד נראה דאינו נאמן אחר שכבר יצא הדבר בהיתר ופקעה איסור א"א אינו נאמן אח"כ לערער רק בעינן ב' עדים ומכ"ש בנדון כזה דאף אם הי' עדים בדבר מ"מ כיון דהוי חניכה שהכל קורין בו ודאי דכשר ומה גם שם אביו שאין החסרון פוסל בו רק שינוי וגם זה אינו ברור פשיטא שאם כתבו שם שהכל קורין בו לא נקרא שינוי רק חסרון: וגם מה דחשש הוא אולי הוא לוי גם זה אינו דמלבד דבלא"ה יש בזה דעות אם פסול משום זה או לא מ"מ בכה"ג בנ"ד שהי' מוחזק לישראל במקום כתיבה ונתינה דכשר אם לא נכתב לוי וגם מה שחשש פר"מ כיון דביקש לעשות ערמה א"כ לא כיון לגרש כלל והאריך בזה ולדעתי אין כאן מקום לחוש ולדעתי נהפוך הוא כי לא מבעי' לדידן דקיי"ל גלוי דעתא בגיטא לאו מלתא דאין בזה בית מיחוש רק אף גם להסוברים דהוי מלתא היינו גלוי דעתא קודם הכתיבה כן אז חזינן דלא הי' דעתו לגרש בלב שלם אבל דבתחלה לא גילה דעתי' כלל רק אחר מעשה נימא הוכיח סופו על תחלתו דלא הי' דעתו לגרש בלב שלם בזה ודאי לגבב תרי חומרי לומר הוכיח סופו על תחלתו וגם לומר גלוי דעתא בגיטא זה ודאי לאו מלתא הוא ואף דשינה השם י"ל אולי משגה הוא ובשגגה עשה כן ועתה הוא דהדר ומערער דומה למ"ש רש"י בפ"ק דפסחים גבי המשכיר בית בחזקת בדוק והוא מקח טעות ע"ש דהשתא הוא דהדר בי' כן, ה"נ בזה ואף אם בכוונה עשה כן י"ל לצעורי בעלמא הוא דקמכוין ובפרט הרי הפ"י כתב כמו דאמרינן במקדש כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש כן ה"נ במגרש אמרינן על דעתא דרבנן הוא מגרש ע"ש וא"כ בשלמא אם מגלי' דעתי' תחלה דאינו רוצה לגרש אז חזינן דלא גירש אדעתא דרבנן אבל אם גירש תחלה סתם נהי דעשה שינוי מ"מ י"ל גירש אדעתא דרבנן אם יאמרו חכמים שאין זה גט אז יבטל אבל אם יאמרו שהוא גט גם הוא גמר ומגרש ולא גרע מאם נתן גט ליד שליש בפקדון והשליש אומר לגירושין דאמרינן כיון דהימנא גמר שיהי' לגירושין אם יאמר לגירושין כן ה"נ אמרינן דגמר בלבו אם יאמרו חכמים דהוי גט יהי' גט ובפרט כיון דבאמת יש בזה איסור דמכריזין ומטילין חרם מי שיודע פסול בגט ועוד אולי ביני וביני תנשא לאחר יעשה הבעל מעשה רשע ואף אי נימא דלא שייך בזה הך כללא דאין אדם מע"ר כיון דאין בו מלקות עכ"פ הוא עשה עברה וא"כ יש לאוקמא בחזקת כשרות ולומר השתא הוא דאתרע ומתחלה סבר דהגט כשר אף בזה:

והנה לכאורה הי' נראה ראי' לדבריו מש"ע מפורש בסימן קכ"ו ומקורו הוא מבעל העיטור והרא"ש והר"ן דס"ל דכל הני פסולין הוא דוקא אם אתא בעל ומערער דבכוונה כתב כדי לקלקלה והסופר כתבו מפיו הא בלא"ה כשר ולכאורה אין לו הבנה אם מצד עצם הכתיבה אין שינוי בזה מה בכך שאומר שכ"כ כדי לקלקלה מ"מ הרי הגט נכתב כהוגן ובע"כ דטעמם יהי' דא"כ חזינן דלא גמר ומגרש א"כ מוכח דהיכי דהי' דעתו לפסול הגט לא גמר ומגרש ותימא שלא הרגיש רו"מ בזה אכן באמת ז"א דגם שם גופא הוי רק חומרא דרבנן דהרי כתב שם הרא"ש דאף דמערער אם נשאת לא תצא ואם איתא דזה הוי באמת חשש דלא גמר ומגרש א"כ אף אם נשאת תצא ובע"כ דלפי האמת לא מהני אף אם כיון בלבו לכך ומן התורה הוי גט ואינו רק חשש דרבנן ולזות שפתים דנראה כאלו לא גמר ומגרש והוי משם ראיי להיפוך דבאמת אין בזה חשש כלל רק לזות שפתים דלכתחלה לא תנשא והיינו דוקא התם דהגלוי דעת ניכר מתוך הגט גופא ומוכח מתוכו דהרי יש שינוי בגוף הגט ולדעת כמה אף בלי ערעור פסול לכן גלוי דעת בגיטא הניכר מתוך הגט גופא בזה נראה כאלו הוא מלתא אבל מה דאין מוכח מגוף הגט דאינו מגרש ודאי אף מדרבנן לא נראה כגלוי דעת בגיטא וכיון דמלתא דרבנן הוא כדמוכח מהתם גופא ולכן שומעין להקל וכדי סברתינו להקל בזה וכאשר כתב רו"מ שלא ראה בשום ספר שיחוש לזה והיטב עשו שאין בזה בית מיחוש כלל: והנה אשר העיר רו"מ במכתבו במה דמבעי' פ"ב דכתובות בכתב איש פלוני כהן כו' הרי הוי מפי כתבם הנה גוף פירושו הוי ממש כעין דרך הש"ך ובפרט בישוב קושיות התוספת הוי ממש כדברי הש"ך אין בזה חידוש דברים ובאמת אין התחלה לקושייתו דמנ"ל דליוחסין בעינן מפיהם ולא מפי כתבם הרי זה נאמר רק בממון או בגיטן וקדושין ודבר ערוה דילפינן דבר דבר מממון אבל לענין יוחסין נהי דבעינן ב' עדים מ"מ לא החמירו להצריך מפיהם ודי מפי כתבם גם י"ל כיון דהוי עכ"פ עדותו כאלו נחקרה בב"ד מכח גוף העדות דהוי בצוואתם של בע"ד א"כ שוב הוי כאלו העידו כן בפה דהוא כהן ועד כאן לא פסלינן מפי כתבם רק היכי דלא נכתב בצוואת בע"ד כלל אז לא הוי כנחקרה עדותן בב"ד כלל אז הוי מפי כתבם אך כיון דנעשה בצוואת בע"ד א"כ לענין גוף עדותן הוי כאלו נחקרה עדותן בב"ד ואמרו כן בפיהם וא"כ מה"ת נאמר בזה פלגינן דבורא והוי כאלו העידו בב"ד כל מה שכתוב בשטר לכן לא שייך בזה מפי כתבם וז"ב ונכון. והנה מאפס הפנאי מוכרח אני לקצר ולדינא הגט כשר באין מקום לפקפק עליו והבעל המערער ראוי למתחו על העמוד ומהיום והלאה אם יערער עוד נדון כמוצא לעז על גט כשר ולא תהא בישראל לערער על הגט ואין בידי להאריך גם א"צ בזה אריכות ואף זה המעט הוא למותר כי הוא כשר וישר בלי ספק: ומה שהעיר הרב מ"ו יואל דייטש בזה לומר דאינו נאמן דאין אדם מע"ר כבר ראה בעצמו בנו"ב מה"ת סי' קנ"ו די"ל דהיכי דאין בו מלקות לא שייך זה ומה שהרגיש ר"י מדברי הרש"א בכתובות דף י"ח שכתב בעדים שאמר להם חתמו שקר דאף בדבר שאין בו מדת חסידות נמי אין אדם מע"ר הנה גוף הדבר מבואר בס' ישועת יעקב אן באמת לק"מ חדא דהרי רבנן פליגי בזה על ר"מ וי"ל דמה"ט פליגי ועוד יותר והוא העיקר דהנו"ב לא קאמר רק אם גוף העברה אין בו מלקות לא נחשב משוי נפשי' רשיעא בכך אבל אם גוף העברה יש בו מלקות רק שהוא פטור משום דהוי פ"נ בזה י"ל כיון דעכ"פ העברה חמורה בעיני העולם דיש בו מלקות והו"ל להחמיר למסור נפשו ואם עבר נחשד משוי' נפשי רשיעא בכך וא"ש והעיקר כמ"ש לעיל ודע שמה שראיתי שכתב חנה בה"א הן אמת שנמשך אחר ספר טיב גיטן אך אין דעתי נוחה בזה כיון דכל העולם כותבין חנא באלף רק שם אשה כותבין בה"א וא"כ ודאי דאתי למטעי בשם אשה ואף אם יונח כדעת הטיב גיטן נראה דהיינו דוקא בשם המגרש עצמו דאז לא יטעו לקרות בשם אשה כיון דמפורש בי' שהבעל אומר כן לאשתו ירגישו כי הוא שם איש ואשה שוה אבל בשם אביו אין הדבר ניכר מתוכו כי יאמרו שכתב שם אמו והוא בן אשה חנה כמו מרי בר רחל וכדומה לכן בשם אביו ודאי יש לכתוב חנא באל"ף כן דעתי נוטה ולדעתי הוא ברור ונכון:

תוכן העניינים

חידושי אנשי שם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה