חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם סימן לה
ל"ה עוד נשאלתי בראובן שגירש אשתו ועשה בכוונה פסול בגט מחמת שקיבל ממנה מעות הרבה והטיל פסול בגט כדי להטעותה לחזור ולעליל עלי' שתתן לי מעות שנית וכן הי' שאחר נתינת הגט קרא תגר על הגט ופסלו והוצרכה האשה לעגן הרבה ולהשתדל מאוד ברצי כסף עד שנתן לה גט אחר ופזרה לו ממון הרבה ונתן לה גט שני ובגט השני חזר והעליל שהי' לוי ולא כתב בגט שהוא לוי והאשה לא ידעה מזה והלכה ונשאת לבעל אחר ונתגרשה מבעלה השני וכעת מתחיל בעל הראשון לעורר תגר על הגט שלה ממנו שלא נכתב בו שהוא לוי מה דינה של האשה הזאת ושוב הוגד לי המעשה שנית דהאשה היתה בת לוי ולא נכתב על אבי' לוי אבל המגרש הי' כהן ונכתב עליו כהן באמת:
תשובה הנה הב"י כתב וז"ל אם הי' המגרש כהן ולא כתב כהן כתוב בכתבי מהר"ר ישראל בסימן ז' כ"ו שיש לפסלו אפילו בימי אמוראים כדאיתא בפ"ב דכתובות אין מעלין משטרות ליוחסין כו' משמע שכתבו בשטרות כהן ול"נ דאין משם ראי' כו' ועוד דהא בחניכתו לחוד כשר בדיעבד כו' ויע"ש. והנה הרמ"א הביא שם שני דעות בש"ע והנה בראשית השקפה הי' תמוה לי מאוד ראיות הפוסלין דהרי אדרבא אמרינן בפ"ט דב"ב דף קע"ב בשני יוסף ב"ש דאם היו משולשין וכתבו כהן משמע דבאין משולשין לא היו כותבין כהן ועוד הי' ראי' מגוף הסוגיא דמעלין משטרות ליוחסין דקשה למה מבעי' כה"ג היכי דכתב אני פלוני כהן לויתי מפלוני מנה כו' ולמה לא מבעי' להיפוך אם מסלקינן בשטרות מיוחסין וכהונה כגון שהי' אחד מוחזק בכהן ואוכל תרומה וכעת כתבו אני פלוני לויתי מפלוני מנה וחתימי סהדי ולא כתב כהן א"כ אי נימא אכולהו מלתא קמסהדי והוי כמעידין שאינו כהן ומסלקינן לי" כמו אם באו שנים ואמרו שאינו כהן ואם לא אכולהו מלתא קמסהדי א"כ יתכן דהוי כהן ולא מסלקינן לי' מחזקתו:
והנה לדעת הסוברים דדוקא בלישני' דידי' קמבעי' לי' אבל בלישנא דסהדי ודאי מהימני א"ש די"ל דלהיפוך לא משכחת לה ממ"נ דאם הוא עצמו כתב על עצמו אני פלוני לויתי מנה מפלוני א"כ הוא עצמו לא כתב על עצמו כהן והוי כהודה שאינו כהן פשיטא דמסלקינן לי' מחזקתו ואם בלשון העדים א"כ פשיטא דאכולה מלתא קמסהדי אבל להפוסקים דאף בלשון דסהדי מבעי' לי' א"כ הו"ל למבעי' בכשנא דסהדי אם כתבו פלוני לוה מפלוני ולא כתבו כהן אם מסלקינן לי' מחזקתו או לא אלא ודאי דאם לא כתבו כהן על מי שהוא כהן ודאי דכשר לכך בזה ודאי לאו אכולה מלתא קמסהדי והן אמת דלדעת המפרשים דכוונת הש"ס אם אכולהו מלתא קמסהדי הוי רק אם מעידין שיודעין בבירור שהוא כהן או שרק מוחזקין בו שהוא כהן אבל עכ"פ מוחזקין ודאי מעידין א"כ לא הוי ראי' מזה דלהיפוך אם לא כתבו כהן על מי שהוא כהן הרי עכ"פ מעידין שהוא מוחזק להו שאינו כהן ובודאי מסלקינן לי' מכהונה:
והנה מידי דברי בזה הי' נראה כדמות ראי' להני פוסקים ממ"ש במ"ס ב"ב דף ק"ו י"ל דתנא אם הי' שניהם כהנים יכתבו דורת והרגישו שם התוס' למה לא נקט להיפוך שהיו שניהם ישראלים ייע"ש:
אך י"ל דבא לאשמעינן מלתא חדתא לפמ"ש התוס' בפ"ב דכתובות דבשני יוסף ב"ש ודאי אכולה מלתא קמסהדי וכו' ולפ"ז אם יש כאן שני יב"ש אחד ידוע לכל שהוא כהן בבירור ואחד רק מוחזק לנו שהוא כהן אבל לא נודע לנו בבירור אם הוא כהן אז יכולין העדים לכתוב סימן שהוא כהן כיון דבזה אכולה מלתא קמסהדי והוי כמעידין שיודעין בבירור שהוא כהן ולא מוחזק א"כ מן הסתם הוי זה דאנו יודעין בו שהוא כהן ולא האחר דאינו ידוע רק שמוחזק לכהן ולכך אמר רק אם היו שניהם כהנים אם רק ידעינן ששניהם כהנים שבאמת הם כהנים אז יכתבו דורת אבל אם לא היו ממש כהנים שניהם רק אחד מוחזק לכהן ואחד ידוע שהוא כהן יכולין לכתוב כהן לכך בשניהם ישראלים אין צריך לאשמעינן דזה פשיטא דאם אין להם תקנה יעשו מה דאפשר וזה אין צריך לאשמעינן רק בכהן אשמעינן לדייקא דאם הי' אחד מוחזק ואחד ידוע יכתבו כהן ול"ח שמא נודע להם על האחר רק מסתמא על הידוע לנו הם מעידין ואז כוונת המשנה אם הי' אחד כהן שידוע לנו שהוא כהן יכתבו כהן ורק אם הי' ידוע שניהם כהנים יכתבו דורת אבל אם הוי אומר אם הי' שניהם ישראלים כו' ה"א דאף באחד מוחזק לכהן ואחד כהן ידוע לא הוי כהן סימן לומר דמסתמא על הידוע הם מתכוונים רק אפשר דעל המוחזק מתכוונים לכך קמ"ל דוקא אם היו שניהם כהנים באמת אז יכתבו דורת אבל בלא"ה באחד מוחזק ואחד כהן ממש שפיר הוי כהן סימן דמסתמא על הידוע הם מתכוונין דאכולה מלתא קמסהדי וא"ש ודו"ק או י"ל להיפוך דקמ"ל דאם היו שני כהנים מוחזקין בכהונה אף דאחד ידענו בו שהוא כהן ואחד רק מוחזק לכהן מ"מ יכתבו דורת ולא הוי כהן סימן דיש לחוש נהי דאנן לא ידעינן בשני שהוא כהן אולי העדים עצמן יודעים בזה שגם הוא כהן ואין מסימן כהן ראי':
והנה אח"כ בינותי קצת בספרים וראיתי בספר ישועת יעקב סימן קכ"ט שהרגיש בראי' ראשונה וכתב שגם התה"ד הרגיש בזה וכתב הרב ישועת יעקב ליישב דהתם במלוה מיירי לכך לא הי' כותבין בסתמא כהן ייע"ש. ודבריו תמוהין ונעלם ממנו לשון הרשב"ם שכתב שם להדיא במשנה דהלוה הוי כהן ועליו הוי הסימן ייע"ש ברשב"ם שכפל ושילש בלשונו שמיירי בהלוה ולקמן בארתי דמגוף הש"ס מוכח כן והנה לכאורא הי' אפשר ליישב קושיא זו דס"ל למהר"י ווינא כדעת הרשב"א דדוקא בלישנא דלוה מבעי' לי' אבל בלישני' דסהדי ודאי אכולה מלתא קמסהדי א"כ י"ל דלעולם תמיד כותבין כהן רק תמיד כותב הלוה בעצמו הסימן בלישני' דידי' אבל כאן אם יכתוב בלישנא דידי' הרי לאו אכולה מלתא קמסהדי ולא הוי סימן כמו שהקשו התוספת בפ"ב דכתובות ולכך נתן התנא עצה דהם יכתבו כהן דהעדים יכתבו כהן בלישני' דסהדי ואז ודאי אכולהו מלתא קמסהדי לכך הוי סימן לכ"ע ואין להקשות דא"כ נפשוט מכאן דבלישני' דידי' לאו אכולה מלתא קמסהדי רק אמנה שבשטר דאם תמיד אכולהו מלתא קמסהדי א"כ קשה למה אמרה המשנה דאם היו משולשין יכתבו כהן הלא בכל השטרות כותבין כהן ואין לומר דהם יכתבו ולא הלוה דמה בכך אם כותב הלוה הלא אכולהו מלתא קמסהדי וא"כ בע"כ דאמנה שבשטר קמסהדי בלישני דידי' ולפשוט זה מכאן אך א"ש שהרי בספר גט פשוט פירש ראיות הר"י מווינא מפ"ב דכתובות דבלא כתב כהן פסול דהיינו דזה הוי בעיות הש"ס אם אכולהו מלתא קמסהדי מכח דאין צריך לכתוב כהן ולכך מדכתבו מוכח דאכולהו קמסהדי או דלמא צריך לכתוב כהן ולכך כתבו כהן מכח דהי' צריך לכתוב ולעולם אמנה שבשטר קמסהדי א"כ לפ"ז להוכיח לא הוי יכול מהך משנה דהיו משולשין וכתבו כהן דהרי אם אכולהו מלתא קמסהדי שוב א"צ לכתוב כהן בכל השטרות ולכך דוקא בשני יב"ש יכתבו כהן אך להך לישנא דאין מעלין מכח דצריך לכתוב כהן בזה י"ל שפיר דהכוונה דבמשולשין אז יכתבו העדים בלשונם כהן דאז אכולהו מלתא קמסהדי והוי סימן מעלייא אך באמת זה אינו דלהרכיב שני עניים יחד אי אפשר חדא דאם כפי' הג"פ א"כ עכ"פ על מוחזק מעידין שהוא כהן א"כ אף בלישנ' דידי' מדקדקין לכתוב כהן לסימן א"כ הוי עכ"פ סימן מעלייא ועוד דלהך פירושא דעכ"פ מעידין שהוא מוחזק בכהן אין סברא לחלק בין לישנא דידי' לשוי' דסהדי דעיקר טעם החילוק בזה דבלישנא דידי' אין העדים מדקדקין על לשונו רק על גוף הענין אבל אם הם אומרים כן בלשונם ממש אז ודאי שיקרא לא אמרו ומלתא דכדי לא הוי אמרו אבל אם נימא דגם על מנה שבשטר הוי הכוונה דעכ"פ מעידין שהוא מוחזק שהוא כהן רק שאין יודעין א"כ אף בלישנא דסהדי י"ל כן דאומרים זה שהוא מוחזק בכהן לוה כו' ולכך אין להרכיב שני דברים אלו יחד וא"כ הדרא קושייתנו לדוכתא למה לא פשיט מכאן דעל מנה שבשטר קמסהדי דאל"כ הרי כותבין כהן תמיד אלא ודאי דאין צריך לכתוב כהן לכך שפיר הקשה הת"ה על דעה זו וצריך לומר כתירוצו של תה"ד דבזמן האמוראים היו כותבין כהן אבל הוא דוחק גם הקשו ע"ז בספר ג"פ מן התוס' פ"ב דכתובות ולכאורה הי' נראה לומר דהרי גוף ראיות הר"י אינו מובן ועיין בספר ג"פ ולדעתי הי' נראה דכוונתו דהוי קשה לו למה מבעי' בש"ם אם מעלין משטרות ליוחסין ולא מבעי' לי' אם מעלין מגיטן ליוחסין דכתב בי' פלוני הכהן ואין לומר דלרבותא מבעי' לי' דס"ל אף משטרות מעלין דאכתי לפי מה דמסיק הש"ס דאין מעלין משטרות ליוחסין אכתי הו"ל למבעי' אם מעלין מגיטן ליוחסין או לא אלא ודאי דמגיטן פשיטא דמעלין דבזה אכולהו מלתא קמסהדי מכח דבזה ודאי כותבין כהן ומ"ש בלשונו אלמא היו רגילין לכתוב בשטרות כהן היינו דאפילו בשטרות היו רגילין לכתוב כהן דלא ליתי לאחלופי בגט מיהו בזה אינו נפסל ואין הכרח לכתוב דאם הי' הכרח לכתוב אז ודאי דהוי אכולהו מלתא קמסהדי רק דבזה אין הכרח לכתוב רק דהיו רגילין לכתוב דאם לא היו רגילין פשיטא דלאו אכולה מלתא קמסהדי וזה הוי בעיות הש"ס דבגט דבעינן לכתוב דוקא ודאי אכולה מלתא קמסהדי אבל בשטרות דאין הכרח לכתוב רק דדרך לכתבו בזה מבעי' לי' אם נדמהו לגט כיון דדרך לכתבו ואכולהו קמסהדי או נימא כיון דאין הכרח לכתבו דוקא אינו דומה לגט ולאו אכולה מלתא קמסהדי ועכ"פ מדלא מבעי' בגט מוכח דבגט צריך לכתוב דוקא כהן ומעלין כו':
אך גם ראי' זו אינו נראה ראי' דדלמא דוקא בזה אכולהו מלתא קמסהדי דלכתוב על אינו כהן כהן זה י"ל דפסול דהוי שינוי השם ממש בזה י"ל דפסול ולכך אם לא שיודעין שהוא כהן אם ראו העדים שכתב כהן לא היו חותמין אבל אם לא נכתב כהן מי שהוא כהן אפשר דאף בגט אין קפידא ואפשר דהר"י ס"ל דלא כדעת ר"ת בגיטן דף פ' רק אף בשאר שטרות אם כתב כהן על מי שאינו כהן פסול דזה הוי פסול ממש והוי כמו שינוי שם הלוה והמלוה דאף בשאר שטרות פסול ולפ"ז כיון דעכ"פ מבעי' לי' אם אכולהו מלתא קמסהדי בע"כ אין הדבר תלוי במה דכעת יופסל השטר בזה רק בגוף הענין דדבר שצריכין לכתבו והוי מתורף השטר בזה הם מעידין אבל על דבר שאין צריך לכתבו ע"ז לא קאי עדותן ולכך דבשאר שטרות אין הכרח לפרש כהן אל מי שהוא כהן ולכך כיון דלא הוי הכרח לפרשו לכך י"ל דלא קאי עדותן על זה א"כ שוב מדלא מבעי' לי' בגט בע"כ דבגט הם מוכרחין לכתוב כהן ומוכח דבגט צריך לכתוב כהן דוקא:
ועוד הי' אפשר לפרש ראיות מהר"י ממה דאמר שם הש"ס תחלה ה"ד אלימא דכתב אני פלוני כהן חתמתי עד מאן קמסהיד עלוי' והנה מן הש"ס הזה הוי לכאורה סתירה לדעת הר"י מה דמשמע מפשט דבריו דלכך ס"ד דאכולהו מלתא קמסהדי מכח דפסול אם לא נכתב כהן אבל אם לא הוי פסול בלא כהן לא הוי אמרינן אכולהו מלתא קמסהדי דא"כ מה קאמר אילימא דכתב אני כהן חתמתי עד מאן קמסהיד עלוי' וקשה הרי בלא זה בעדים בודאי אין צריך לפרש כהן דוקא א"כ הו"ל להקשות נמי דבזה ודאי לאו אכולהו מלתא קמסהדי כיון שאין הכרח לכתוב כהן א"כ פשיטא דלאו אכולהו מלתא קמסהדי והו"ל להקשות גם זה דבזה פשיטא דלאו אכולהו מלתא קמסהדי דאין צורך בזה לפרש כהן:
אך נראה דאדרבא מכאן יהי' ראי' להר"י דקשה מהו פריך מאן קמסהיד עלוי' כו' והרי בחתימת עדים בעינן קיום ואשרתא דדייני וקיי"ל דעדים המעידין על חתימת עדים על מנה שבשטר הם מעידין א"כ י"ל דמיירי דכתב אני פלוני הכהן חתמתי עד וכתב עלה אשרתא דדיינא א"כ מבעי' לי' אם אכולה מלתא קמסהדי שמכירין בו שהוא כהן או רק אמנה שבשטר או אח"י הם מעידין אבל אין מכירין בו שהוא כהן או לא אך אין זה רק היכי דאין מוכרח לכתוב כהן בודאי לאו אכולהו מלתא קמסהדי ולכך בעדים דאין צריך לפרש אם הוא כהן לכך בודאי לאו אכולהו מלתא קמסהדי וזה הוי עצם קושיות הש"ס דהקשה מאן קמסהדי עלוי' כלומר אף דיש המקיימין חתימת ידם מ"מ מאן קמסהיד עלוי' דוקא דעליו אין מעידין אם הם כהנים דבכה"ג אין הכהן חייב לכתוב רק אם כתב אני פלוני כהן לויתי מפלוני מנה דבזה צריך לכתוב כהן אז מבעי' לי' אם אכולהו מלתא קמסהדי או לא א"כ מוכח מזה כדעת הר"י דפוסל אם לא נכתב כהן ולכך מבעי' לי' דוקא בזה ולא בעדים ואשרייתא דדיינא ודו"ק היטב:
והנה בגוף הקושיא שהקשינו לעיל ומבואר הוא בתשובת ת"ה ממשנה דאם הם משולשין וכתבו כהן דמשמע דאם לא הוי יב"ש אין כותבין כהן י"ל כך דס"ל להר"י להיפוך דבלישנא דידי' גרע דבלישנא דידי' כיון דכל אחד דרכו לפרש יחוס שלו ומה שהוא כבוד לו לכך דרכו אם הוא כהן לפרש שהוא כהן ואם לא כתב מוכח שהוא אינו כהן ולכך פוסל אם לא פירש בו שהוא כהן אבל בלישנא דסהדי אין דרכם לפרש רק גוף הענין מי לוה אבל לא לפרש יחוס שלו ולכך הוי ראייתו כך דהוי קשה לי' מה שהקשו הפוסקים למה מבעי' לי' בלישנא דידי' ולא מבעי' ליה בלישנא דסהדי ולא ניחא לי' כתרוצם דלכך לא מבעי' לי' בלישנא דסהדי דבזה ודאי אכולהו מלתא קמסדי דהוא ס"ל כפירוש הש"ך וסעייתו דעל מוחזק ודאי מעידין א"כ אף בלישנא דסהדי י"ל דלא העידו רק מכח דהוחזק בכהונה ולכך הוי קשה לו למה לא מבעי' בלישנא דסהדי לכך ס"ל להיפוך דבלישנא דסהדי אין חיוב לכתוב כהן לכך לא מבעי' לי' דפשיטא דלאו אכולה מלתא קמסהדי בדבר שלא היו מחויבין לכתב לא אמרינן דאכולהו מלתא קמסהדי כיון שלא היו מחויבין לכתבו אין מעידין אכולהו מלתא אבל בלישנא דידי' צריך לפרש אם הוא כהן ולכך כיון דהוא צריך לכתבו לכך מדקדקין העדים על זה לכך י"ל בזה אכולהו קמסהדי ולכך התם במשנה מיירי בלישנא דסהדי ולכך אם לא שהיו שני יב"ש לא הוי צריכי לכתוב כהן רק אם יש שני יב"ש יכתוב כהן וא"ש ודו"ק היטב:
והנה הארכנו עד הנה ליישב ראייתו אך רוב הפוסקים חולקים עליו והנה מ"ש לעיל לדחות ספר ישועת יעקב מכח דברי הרשב"ם אין לדחות ולומר דבאמת לא יסבור הר"י כדעת הרשב"ם רק מפרש דבמלוה מיירי אך קשה מן גוף הש"ס דאיך ס"ד דאיירי במלוה אבל בלוה היו כותבין כהן בזמן המשנה קשה מ"ש דנקט אם הי' אחד מהם כהן יכתוב כהן למה לי' לכתוב כהן על המלוה הלא די אם נראה שלא נכתב כהן על הלוה מכח שהוא אינו כהן ונדע שהלוה הוא זה שאינו כהן דאל"כ היו כותבין כהן כיון דעל שם הלוה כותבין כהן ועל המלוה אין כותבין כהן א"כ באחד מהם כהן והוא המלוה אדרבא אין צריך סימן כלל כי אם לא יכתוב כהן בשום אחד מהם נדע שהלוה הוא זה שאינו כהן ולמה אמרה המשנה דיכתבו כהן ובע"כ מיירי שהלוה הוא הכהן או דאין כותבין כהן אף בלשון הלוה בזמן המשנה ולכך קשה על הר"י שפיר ונדחה דברי ישועת יעקב הנ"ל,:
והנה להסביר הדבר יותר מ"ש לעיל דבלישנא דסהדי קיל יותר הוא כך דהנה כל ענין שהשטר נפסל בחסרונו אם היו נחסר אותו הדבר על זה חתמו העדים ותליא בהם ובזה הם מדקדקין על הענין להעיד על בוריו ובזה אכולה מלתא קמסהדי אבל בדבר שאינו נפסל בחסרונו אם הוי חזר ע"ז לא קאי עדותן ממש וכיון דאין עדותן קאי ולכך אין מדקדקין בו ולכך לאו אכולהו מלתא קמסהדי ולכך באם הוי לשון עדים הם אין דרכן לכתוב מעלת האדם אם הוא כהן או לא ולכך אף שהוא כהן לא היו צריכין לכתוב כהן ושוב אף אם כתבו הוי רק פטומי מילי לשופרי דשטרא ובזה לאו אכולהו מלתא קמסהדי רק כיון ששמעו שהוא מוחזק לכהן כתבו כהן אבל בלשון הלוה דדרכו לכתוב כהן ולכך אם לא כתבוהו יפסל השטר וכיון שהשטר נפסל בחסרונו הוי כמו תורף השטר ולכך שייך עדותו גם על זה ולכך בזה הוי כמו מנה שבשטר וי"ל אכולהו מלתא קמסהדי ולכך מבעי' לי' בלישנא דידי' ולא בלישנא דסהדי זה הוי דרך ראייתו כנ"ל:
והנה מעתה נשוב לעיין בגופא דדינא הנה דעת רוב הפוסקים להכשיר ולא מבעי' לדעת התוספת בגיטין דף פ' דאף בכתב כהן על אינו כהן כשר מכ"ש אם לא כתב כהן על מי שהוא כהן דכשר ועיין בתשובתי מכבר בנדון כזה מ"ש בזה. ולפי דבריהם כ"ש כאן דכשר ושוב ראיתי בג"פ שהרגיש בזה ואף אי נימא דלא כוותיהו רק כמ"ש הג"פ דרק בשאר שטרות מכשיר ר"ת ולא בגט ולכאורה יהי' מוכח כן מן הראי' שכתבנו בפתח דברינו דלמה לא מבעי' הש"ס רק בשאר שטרות ולא בגיטן מוכח דבגט אכולהו מלתא קמסהדי והגט פסול אם כתב כהן על מי שאינו כהן מ"מ אף אם נחמיר כן היינו רק בשינה לכתוב כהן על אינו כהן אבל אם הוא כהן ולא כתב כהן ודאי דכשר הוא כידוע דיותר חיישינן לספק שינוי מלספק חסרון ולא גרע מחניכתו שהכל קורין בו שהוא כשר וכמ"ש הב"י ולכך הב"י והרמ"א והרב בעל ג"פ ובתשובת מאיר נתיבים בסימן ל"ו ובספר ישועת יעקב כולם הסכימו להכשיר בדעבד או בשעת הדחק וגם הוכחנו בפתח דברינו מן הש"ס פ"ג דכתובות דלא כהת"ה ולכך הי' נראה דאין בזה בית מיחוש כלל:
אך כד דייקינן היה נראה די"ל דבנדון דידן גרע דהם מדברים מענין שהסופר השמיט מעצמו תיבת כהן בזה כל דהוי ט"ס כשר אבל כאן די"ל דהבעל בכונה העלים שהוא לוי כדי לקלקלה א"כ יש לחוש דמזה ניכר דלא נתכוין לגט גמור רק לקלקלה ודמי למ"ש הטור בשם בע"ה בסימן קכ"ו ובשם רב האי גאון דאף דאם לא האריך כו' אין חשש מ"מ אם הבעל כתבו או הסופר כתבו מפיו חיישינן דלא נתכוין רק לקלקלה כו' א"כ ה"נ יש לחוש שבכונה לא הודיע הבעל שהוא לוי כדי לקלקלה וכן חשש לזה בתשובת נו"ב מה"ת סימן ק"ט חלק אה"ע יוע"ש כיוצא בזה אך נראה דאף לזה אין לחוש מכמה טעמים חדא דהרי יש להבין גוף הטעם של הגאון ובע"ה דיש חילוק בין אם הבעל או הסופר כותב מפיו או לא דאם גוף הגט כשר הוא מה יש לחוש שהוא מתכוין לקלקלה דאף אם הי' מתכוין לכך מ"מ הוי דברים שבלב ואינו דברים והרי הוא אומר שמתכוין לגרשה בגט גמור ומבטל כל מודעות כו' ולכך הי' נראה דעד כאן לא חיישי הראשונים לשמא נתכוין לקלקלה רק בהני הפסולים הנאמרים שם דלא האריך הווין או לא כתב היודין כו' דבזה הוי שינוי הניכר מגוף הגט לכך כל שיש שום שנוי בגוף הגט בזה הוי כניכר הערמה מתוכו לכך לא הוי דברים שבלב אבל אם אין הפסול ניכר מגופו רק מבחוץ ויש בו ריעותא כגון שלא נכתב בו כהן וכדומה בגוף הגט אינו ניכר שינוי כלל רק דאנו יודעין שהוא כהן ולוי בזה אין אנו חוששין לשמא נתכוין לפסלו דאף אם נתכוון הוי דברים שבלב ואינו דברים וכל כה"ג לא חיישינן וע"כ לא חשש בתשובת נו"ב מה"ת סימן ק"ט רק באם אמר לכתוב לאשתו בת כהן והוא לא הי' כהן בזה הוי כאלו אומר מפורש שכותב הגט לשם אשה אחרת שאמר לכתוב לבת כהן והיא אינה בת כהן והוי כלא נכתב לשמה אבל באם לא אמר על עצמו שהוא כהן כיון דאין הכרח לפרש שהוא כהן שפיר נחשב לשמה ולשמו לכך אף אם בלבו כיון לקלקלה הוי דברים שבלב ואינו ניכר מגוף הגט לכך לא הוי דברים ולא חיישינן לזה ועוד כיון דעתה אין ידוע אם הוי שינוי זה מפי הבעל או לא א"כ י"ל דוקא באם ידוע שכתבו מפי הבעל וממנו נמשך שינוי זה אז חיישינן דנתכוין לקלקלה אבל אם אין ידוע אם נולד זה מפי הבעל או דלמא הוא אמר להם שהוא לוי רק שהעדים והסופר טעו ולא כתבו שהוא לוי ואף דכעת אומר שהוא עשה כן לא מהימן לומר דנתכוין לקלקלה דאין אדם משים עצמו רשע וכן ראיתי בספר ג"פ שנסתפק בזה וכן בס' ישועת יעקב ייע"ש. ובזה היה נראה לפרש דברי בע"ה בסימן קכ"ו שלא יסתרו דבריו אהדדי דתחלה משמע דוקא אם נכתב מפי הבעל והבעל מערער פסול אבל בחד מהני לא מפסל ואח"כ סיים דוקא תרתי לטיבותא אם לא הוי מפי הבעל ולא מערער כשר משמע דבחד מפסל והג"פ נדחק בזה ולפי הנ"ל א"ש כך די"ל דברישא מיירי שאין ידוע לנו שהוא כתבו או הסופר מפיו רק שהוא טוען כעת שכתבו מפיו ולכך בעינן תרתי שהוא יערער ויאמר שנכתב מפיו אז אמרינן אגלאי מלתא למפרע דגם תחלה כיון לקלקלה ואמת אתו שממנו נמשך קלקול זה אבל בסיפא מיירי שידוע שהוא כתבו מפי אז אף באינו מערער פסול או להיפוך במערער אף שאינו ידוע שכתבו מפיו רק שהוא אומר כן פסול וא"כ בנדון דידן שאין הבעל מערער וגם לא נודע אם כתבו מפי הבעל י"ל דכשר ולא חיישינן לקלקול ועוד י"ל דאף אם נימא דאף בלא ידוע שכתבו מפיו יכול הבעל לערער י"ל היינו דוקא בנדון דבע"ה דהוי רק פסול דרבנן ומן התורה היא מגורשת א"כ בזה רק שפיר דהוא חשוד לקלקלה דבאמת אם תנשא אין כאן איסור תורה א"כ אינה מכשילה באיסור תורה בזה חיישינן אולי כיון לקלקלה אבל כאן אם נימא דהוא אמר בכוונה כן כדי להיות הגט נכתב לאיש אחר שאינו לוי וכחשש של הנ"ב בתשובה א"כ הוי כאן פסול מן התורה דלא נעשה הסופר שליח לכתוב לו גט וא"כ תהי' אשת איש גמורה ולהכשילה באיסור תורה לא חיישינן דיבוא להכשילה כמ"ש הפוסקים דלא חיישינן שיבא לשלוח לה גט מזויף דאינו חשוד לקלקלה במתכוין א"כ ה"נ בזה: ועוד הי' מקום לומר דא"כ לא ס"ל לבע"ה דבכתבו מפיו חיישינן לקלקול אף דעושה עצמו רשע בזה י"ל כיוי דקשים הגירושין ואף זה הוי דבר איסור לכך אולי נתכוין שלא תוכל להנשא לאלתר ואולי ימליך בו ויחזירנה ויהי' לו שהות להיות נמלך ולכך עשה כן אבל באם הי' כהן שכיון שנתן לה גט אי אפשר להחזירה בודאי לא חיישינן שיבא לקלקלה במתכוין ולכך אף בנדון של בע"ה הי' מקום להקל אם המגרש כהן מיהו אין זה דומה לנדון דידן דהוא לוי ועוד וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה מיהו מצד טעמים הנ"ל הי' נראה להתיר דבספק לא חיישינן לשמא נתכוין לקלקלה ועוד כיון דבשעת גט השני כבר הי' לו אשה לבעל הראשון א"כ איך אפשר לומר שכיון לקלקלה כדי שיהי' אפשר להחזירה דא"כ יצטרך לגרשה שנית וסוף סוף יצטרך לגרש אחת בפרט דהשני' כבר נשא לא חיישינן דנתכוין לקלקלה ואף אי לא נימא כן ואף אם לא הי' לו עוד אשה נראה דלא חיישינן לקלקלה רק אם מערער קודם שנשאת בכה"ג אמרינן דלא נתכוין להכשילה באיסור רק להונתה בדברים ואח"כ אחר נתינת הגט תיכף יודיע לה ולא יתן אותה להנשא לידי איסור אבל אם באה להנשא בפרט אם כבר נשאת והבעל שתק ולא ערער קודם הנשואין בזה בודאי לא חיישינן דנתכוין להכשילה בדבר איסור ולכך אף אם כעת מערער אינו נאמן ולכך התם בשליח לא חיישינן שיתכוין לקלקלה במתכוין היינו דשם מיירי בבאה להנשא ואין הבעל מערער אז לא חיישינן לקלקול להכשילה באיסור אשת איש והבעל מיירי שערער קודם שבאה להנשא לכך בזה אין קלקול באיסור ובזה חיישינן לי' אבל באם כבר נשאת והבעל שתק תחלה אין יכול אח"כ לערער ואף דבנדון זה כבר קלקלה פ"א בגט ראשון מ"מ י"ל דאטו בשביל שעשה כן פ"א חשוד לעשות כן לעולם ועוד דגם בפ"א לא נודע אם נמשך קלקול זה מן הבעל ממש או טעות מהב"ד או קרובי הבעל אבל אפשר גם אז לא נמשך מהבעל ועוד לפמ"ש דבשעת נשואין תליא א"כ התם באמת ערער הבעל קודם נשואין שלה ולכך לא נתכוין לקלקלה באיסור א"א אבל כאן ששתק עד אחר נשואין א"כ אם נתכוין הוא לקלקלה קלקלה באיסור א"א ולכך אם נחשד על דבר קל לצערה אינו חשוד לקלקלה באיסור חמור אשת איש לכך לא חיישינן לקלקול במתכוין ועוד כיון דכבר נשאת ודאי להצריכה גט להוציא לעז על הנשואין שלה לומר שעברה על א"א ודאי אין להצריכה גט שנית והרי כתב הטור בשם רב האי בסימן קכ"ו דגם שם אף באם כתב הסופר מפי הבעל וערער הבעל אם נשאת לא תצא א"כ גם מהכא נראה דמכל הלין טעמא וכבר נשאת אין להוציא לעז על הנשואין שלה ולהצריכה גט שנית ולכך היוצא מכל זה שנכון וברור הוא שאין להצריכה גט שנית הן אם הי' כהן ולא נכתב כהן או לוי הן להיפוך שלא הי' כהן וכתב כהן או לוי שאין להצריכה בנדון כזה שכבר נשאת גט שנית וכמ"ש בתשובה מכבר בנדון אם לא הי' כהן וכתב כהן וא"ש ומכ"ש בזה כן נלפענ"ד נכון וברור ודו"ק. ולפי מה שנתודע לי אח"כ שהבעל הי' כהן ונכתב עליו כהן רק על אבי האשה לא נכתב בזה מוכח דהוי רק טעות סופר ולא ערמה מן הבעל לכך פשיטא מכ"ש דכשר הגט וז"ב ונכון: והנה ראיתי בכתבי הרב הגאון החסיד המנוח מו"ה טעביל זלה"ה אבדק"ק ליסא שאירע בידו מעשה בשני יוסף ב"ש] שהיו משולשין הרבה והוצרך אחד לגרש אשתו ולא הי' אפשר לפרש דורת כי היו שיין הרבה רק אחד הי' נכה רגלים השני רגליו ורצו לכתוב הסימן שזה הפסח הוא מגרש ונסתפקו אם יכתבו לשון פסח אולי ידמו ששמו הוי פסח דכן יש בני אדם שנקראים כן ורצו לכתוב חגר וערער אחד שהתוי"ט כתב בסוף פאה גבי מי שאינו לא חגר ולא סימא ולא פסח דפסח הוי בשני רגלים וחגר ברגלו אחת וזה הוי בשני רגלים ואין לכתוב פסח והרב הנ"ל הביא ראי' מילקוט פ' אמור גבי מומי כהן הוי בשני רגלים ייע"ש. ולדעתי יש נמי להביא ראי' מפירוש רש"י בפ"ט דברכות דחגר כולל הכל והוא ממ"ש בד"ה קטע שנקטעו שני ידיו הכא הוא דקטע משמע דידים הוא משום דהתנא תנא תרתי קטע וחגר אבל היכי דקתני קטע לחוד משמע דרגלים כו' ייע"ש בדף נ"ח. ולכאורה קשה למה לא פירש דקטע הוי בשני רגלים כין דפירש שנקטעו שני ידיו מוכח דקטע משמע שניהם הו"ל לפרש קטע הוי שנקטעו שני רגליו וחגר הוי ברגלו אחת ולמ"ל להוציא קטע ממשמעותו ואין לומר דהוי קשה לו דאם על חגר ברגלו אחת מברכין א"כ מכ"ש בשנים והוי קטע למותר אך י"ל דלא זו אף זו נקט לא מבעי' אם נקטע בשניהם מברך אף אם הוא ברגלו אחת חגר נמי מברך ואף די"ל דבשני דבורים יחד לא שייך לא זו אף זו כמ"ש התוס' ברפ"ב דקדושין ייע"ש מ"מ קשה קושיא שני' למה נקט שם תרתי ובפרט דגם התם במס' פיאה למה נקט תרתי הו"ל למנקט נמי חדא ובע"כ דדרך התנא למנקט שניהם א"כ ה"נ כן ובע"כ דס"ל לרש"י דלשון חגר כולל שניהם הן ברגלו אחת הן בשני רגלים ולכך הוי קטע למותר דהכל הוי בכלל קטע ובכלל חיגר ואין בזה כולל יותר מבזה לכך הוכרח לפרש דקטע הוי בידים א"כ משמע להדיא דחיגר כולל נמי בשני רגליו ומה דנקט במס' פיאה פסח וחגר י"ל דחגר הוי מי שנקטעו רגליו או נהפכו ופסח הוי מי שיש לו רגלים ככל אדם רק שנתכווצו הגידין שלו ואין יכול לפושטן ומוכרח לפסוח ולדלגו לכך נקט התם הן שהוא פסח ועושה עצמו כאלו נתכוונו רגליו מחמת חולי והן שעושה עצמו כחגר כאלו נהפכו רגליו או נקטעו ולכך בברכות דנקט הקטע זה הוי בכלל לשון חיגר לכך פירש"י בידיו וא"ש וז"ב לפענ"ד ולכאורה היה אפשר לומר דפסח הוי בידי אדם וחגר בידי שמים אך בש"ס דברכות ורש"י שם מוכח להיפוך יע"ש ודו"ק היטב ועיין ראי' לזה עוד ממס' חגיגה דף ג' דקאמר אר"ת חגר ברגלו אחת פטור מן הראי' ולמ"ל לפרש ברגלו אחת הרי סתם חגר הוי ברגלו אחת בע"כ מוכח דלשון חגר כולל אף בשני רגלים ודו"ק: