חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם סימן לד
ל"ד באותו סעיף בהג"ה אבל כותבין כהן או לוי כו' הנה בא מעשה לידי בגט אחד שנכתב שם האשה שרה בת יעקב הלוי ואחר שנה מנתינת הגט נתוודע שאביו ישראל הי' ולא לוי ונשאלתי מה דינו וזה אשר השבתי. הנה בדבר זה כבר נשאל הרב בעל נ"ב בח"א סימן פ"ט ובח"ב סימן ק"ט ומסיק שם שפסול אך לפי הטעם שכתב בח"ב מוכח דיש חשש שהי' לו עוד אשה אחרת כו' או דבכוונה עשה הבעל ייע"ש. דבנדון דידי' הי' המעשה שהבעל שלח לה הגט ממרחקים יוע"ש ולפ"ז הי' מקום להקל בנדון דידן שהבעל לא אמר כלום רק האשה מעצמה החזיקה אביה ללוי ואמרה כן לכתוב אותו הלוי א"כ ליכא חשש ערמה בזה מהבעל והי' מקום להכשיר בזה וכדעת השואל שם שרצה לדמות זה למ"ש הפ"י בחדושיו פ' הזורק ולקמן נדבר מזה. אך לפי טעמו בח"א מוכח דבכל ענין פסול ובאמת לא ידענו למה לא הביאו ראי' בפשיטות מלשון מהר"י מרגליות והרב רמ"א כאן שכתבו דאם אין ידוע אם הי' כהן או לוי צריך שני גיטן כו' ואם איתא דבדעבד אין קפידא אם כתב כהן על מי שאינו כהן א"כ יותר הי' טוב ליתן רק אחד ולכתוב כהן דממ"נ אם הוא כהן הרי טוב ואם לאו הרי הוא כשר בדעבד וכמ"ש בסדר הגט בכמה דוכתא שכל מה שיש לנו ספק איך לכתוב אז זה הצד שבדעבד אין קפידא כותבין כן וטפי עדיף מליתן שני גיטן דאין נותנין אלא מדוחק ויש בזה חשש ברירה כידוע אלא ודאי דס"ל שינוי מכהן לאינו כהן או להיפוך אפילו בדעבד פסול ולכך צריך שני גיטן:
והנה לכאורה עלה בלבי דיש סברא לחלק בין אם כתב כהן על אינו כהן ובין אם כתב לוי על מי שאינו לוי כיון דכתב הרמ"ה והובא בטור וב"י וכן קיי"ל כאן בש"ע סעיף זה דאם כתב פלוני החכם או הרב או הנשיא אף שאינו נקרא כן וגם אינו בר הכי כלל מ"מ כשר וכתבו הטעם משום דאמרינן פליג לי' יקרי' א"כ ה"נ כיון דאמרו חז"ל שת"ח נקראים כהנים כדכתיב ובני דוד כהנים היו וכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים כו' א"כ מוכח שכהנים ג"כ הוי לשון חשיבות א"כ נימא דפליג לי' יקרי' הסופר שחשוב הוא לו ככהן ואף שבאמת אינו ת"ח ואין ראוי לחשיבות זה מ"מ הרי אף אם אינו בר הכי ג"כ כשר הגט ובע"כ דאמרינן דהסופר אחשבי' דלדידי' חשוב כרב וכנשיא א"כ הכהן ג"כ כיון דנמצא בכתוב לשון כהן על מי שאינו כהן בשם חשיבות נימא נמי דפליג לי' יקרי' והחשיבו לכהן והוי דינו כמו כרב ונשיא משא"כ בלוי שלא הוי לשון חשיבות לקרוא לוי למי שאינו לוי לכך הוי שינוי האיש ולכך ראוי שיופסל (]שוב הגיע לידי ספר מאיר נתיבים וראיתי בו סברא זו בלשון השואל והוא דוחה זה ומסיק דפסול הגט ולדעתי נראה כמ"ש כי הרב הנ"ל לא ראה כלל דברי התוס' בגיטן דף פ' ייע"ש] ומה"ט הוי א"ש מה דהוצרך מהר"י מרגליות ליתן שני גיטן בכהן די"ל דודאי הוא מודה בנכתב כהן על אינו כהן שהוא כשר דאמרינן דהסופר פליג לי' יקרי' והי' חשוב אצל הסופר ככהן ות"ח אבל אם באמת כשהמעשה בא לפנינו לשאול האיך יש לכתוב ובאמת אין הסופר רוצה להחשיבו למעלה שאין בו שפיר אם יכתוב כהן על מי שאינו כהן הוי חשש פסול דהרי הוא אינו רוצה לכתוב על שם חשיבות רק על שם שהיא כהן ממש ולא לשם חשיבות וא"כ אם זה אינו כהן הוי שינוי השם אך באמת הא ליתא דהרי אף שינוי השם ומכ"ש במעלה כגון כהן ולוי בזה אין החשש לפי האמת מצד גוף הגט ועדים וסופר דהרי סוף סוף הם מתכוונין לזה המגרש ולזו המתגרשת ואטו אם הסופר סובר שהוא כהן ואינו כהן אטו יופסל עבור זה דאין הגט תלוי בכך רק דעיקר הפסול בזה מצד הרואים דיאמרו אין זה המגרש וא"כ סוף סוף אם כשיבא לפני הרואים לא יטעו לומר שאין זה המגרש רק יאמרו דפליג לי' יקרי' שוב אם הוא מסופק למה לא יכתוב חד גט ויכתוב כהן וממ"נ לפי האמת בין אם הוא כהן או לא לההוא גברא מכוין והרואים יאמרו דפליג לי' יקרי' אלא ודאי דאף בכהן פוסל אף בדעבד והטעם צריך לומר דבאמת מה דלא אמרינן דפליג לי' יקרי' היינו דבשלמא גבי רב או נשיא או חכם דבזמן הזה נוהגין לקרוא כן כדרך חלוקת כבוד וגם עיקר קריאת שם זה נעשה רק לכבוד לכך כיון דעיקרו לשם כבוד אף בההוא גברא שאינו בר הכי לא יטעו לומר דאיש אחר הוא רק יאמרו דהסופר פליג לי' יקרי' ואצלו הי' חשוב כרב ונשיא אבל כהן בזה"ז אין דרך לחלוק כבוד בתואר הזה ואף שנכתב בקרא כן אבל בלשון בני אדם אין קוראין כהן אלא למי שהוא כהן ואף אם היו קוראין כן לחשיבות עכ"פ עיקר הקריאה בזה לא הוי לשם חשיבות רק בשם העצם מי שהוא כהן לכך אם יראו שנכתב כהן יאמרו שאיש אחר הוא ולא יתלו הדבר דלשם חשיבות נכתב ותדע דהרי בשני יב"ש בעיר אחת דכתבו הכל דאם כתבו כהן לסימן מוציאין ממון אפילו מזה לזה ומאחרים ואמאי לא יוכל השני לטעון ששטר זה שלו הי' ונכתב כהן לחלוק לו כבוד ואין הולכין בממון אחר הרוב אלא ודאי כל כה"ג לא שייך כלל בזמנינו לתלות זה בשם יקרא וחלוקת כבוד:
מיהו נראה דאכתי אין ראיה מדברי מהר"י מרגליות והרמ"א די"ל דודאי במגרש עצמו שיש ספק אם הוא כהן או לא אם באמת אינו כהן יאמרו שאין זה המגרש כיון דבמגרש עצמו הרי הוא יודע בנפשו שאינו כהן ואיך יאמר על עצמו שהוא כהן אין זה רק שאחר הוא או שבכוונה עשה כן כדי לערער על הגט אבל בטעות לא יתלו העולם דבמגרש עצמו לא שכיח טעות ולתלות שהוא ציוה להם לכתוב וליתן והלך לדרכו זה הוי מלתא דלא שכיחא כלל ואף אם אירע כן הרי חזקה על העדים שיעשו כהוגן והיו שואלים אותו תחלה אם הוא כהן או לא לכך לא שכיחא בזה לבא לידי טעות לכך אם אירע שהם לא שאלוהו ונולד להם ספק צריך שני גיטן דבלא"ה יאמרו שאין זה המגרש אבל באבי האשה הרי אטו אבי' בכנפי תלוי לה להיות עמה בשעת גירושין ועפ"י הרוב הוא במקום אחר או שמת ובאשה אין לה היכר לרמיא אנפשה אם הי' אבי' כהן או לוי או לא ובזה שפיר שכיח הטעות באשה שתדמה בדעתה שאבי' הי' כך וכך ואינו כן לכך כל כה"ג כיון שידוע ששם אביו כותבין עפ"י האשה שפיר מידע ידעו שהשם נכתב עפ"י האשה ובאשה הוי הך מלתא דכהן או לוי מלתא דעבידי למטעי ויתלו טפי בטעות באשה שאין דרכה לדקדק בזה מלומר שאין זה המגרש ועוד דבשלמא בשינה בשם הבעל או במקום עמידתו וכדומה דבר שאין תלוי באשה שפיר חיישינן שיאמרו אין זה המגרש דנהי שבודאי אם יהי' הגט ביד אחר ליכא חשש זה דמניין ידעו איזה גט של איזה אשה הוא וכל עיקר החשש הוי אם יראו הגט ביד האשה המתגרשת שתבא להנשא בגט זה והרי קראו בו בשינוי השם יאמרו שנשאת בגט של אחר ולפ"ז כיון דאין חשש רק אם יראו אותו ביד האשה למה לא נימא דמסתמא המרגיש בשינוי שאול ישאל להאשה מניין נצמח טעות זה בגט ותודיע לו האמת וכמו כן אמרינן במגלה גבי קריאת התורה דלא חיישינן רק ליוצאין ולא לנכנסין דמאן דנכנס שיולי שייל א"כ ה"נ נימא שישאל אותה ותודיע לו מניין נצמח זה אך הטעם הזה דבשינוי בשם הבעל ועמידתם עפ"י הרוב אין האשה עצמה יודעת מניין נצמח טעות בהם וכמה פעמים הגט נכתב שלא במקום האשה כלל ואם נכתב במקומה אין יודעת האשה מאין נצמח הטעות לכך הרואה השינוי לא אסיק אדעתי' לשאלה כלל כיון דלאו בדידה הוי הטעות ואף אם שאל אותה יש לחוש דבאמת לא תדע טעם הדבר ואם תאמר טעם הדבר היינו טעם הטעות כיון דהוי מלתא דלא עבידי למטעי לא יכנוס הדברים בלב השומעים לתלות בטעות ולא יאמינו לה רק יאמרו דאיש אחר הוא אבל בטעות בשם אבי האשה דזה תלוי בדידה ובכמה פעמים שכיח הוא דמפיה אנו חיין דאנו שואלין אותה על שם אבי' ומה טיבו וגם במה הוי או כהן או לוי זה הוי מלתא דעבידי למטעי גבי האשה לכך כל כה"ג אם יראה איזה איש טעות כזה בשם אבי' כיון שהגט בידה ודאי שיולי שייל לה על מה הוי כך או כך והיא תאמר לו שממנה נמשך טעות זה שהיא טעתה והטעות העדים וכל כה"ג הוי מלתא דעבידי למטעי ובודאי יאמינו לה ולא יתלו לומר דאשה אחרת היתה. והנה אף שטעם זה לבד אינו כדי לסמוך באיסור אשת איש החמורה דליכא הוכחה בזה מהש"ס ופוסקים מ"מ כדי לצרף למה שבאמת מבואר בתוספת בגיטן דף פ' בשם ר"ת כן אך הנה הרב נו"ב מה"ק פירש דברי התוס' דאין כוונתם רק להוכיח דהעדים אין נפסלין בזה ונסתייע לדבריו מדברי הרא"ש שם ובאמת בהרא"ש מבואר כן אך המעיין בלשון התוספת יראה דמוכח דלא כפירושו והמעיין יראה מרחק רב בין לשון התוספת ללשון הרא"ש דהנה לשון הרא"ש שם ומשום העדים אין לפוסלו דחתמי שקרי דכיון דא"צ לכתבו לא קיימו סהדי עליו כדאמרינן בכתובות דאין מעלין משטרות ליוחסין כו' דעדים אמנה שבשטר קמסהדי ולא אפלוני כהן דא"צ לכתבו עכ"ל אבל התוספת כתבו ור"ת הביא ראי' שאין השטר נפסל כשנשתנה בו דבר שאינו צריך מדאמר בפ"ב דכתובות דאין מעלין משטרות ליוחסין דלאו אכולה מלתא קמסהדי אלא על מנה שבשטר ולא על מה שכתוב שהוא כהן אלמא אפילו אינו כהן השטר כשר וסברא הוא דעדים לא קיימו אלא על עיקר המעשה עכ"ל והנה ראה שינוים מדברי הרא"ש דהרא"ש נקט דהעדים לא נפסלו והתוס' כתבו דהשטר כשר ועוד דלמה סיימו התוס' אלמא אפילו אינו כהן השטר כשר למה להם הך סיום הלא מפורש הוא בש"ס דלאו אכולה מלתא קמסהדי וא"כ מפורש אומר הוא שלא נפסלו וכמ"ש הרא"ש בקיצור כדאמרינן בכתובות כ"ו דבאמת זה א"צ להוכחה כלל כיון דמפורש בגמרא דרק אמנה שבשטר קמסהדי פשיטא דאין נפסלין. עוד קשה יותר מה שסיימו וסברא הוא דעדים לא קיימו אלא על עיקר המעשה מי ביקש מידם ליתן הסכמה לסברת הש"ס כיון דבש"ס מפורש כן דרק אמנה שבשטר קמסהדי למה להם לסיים דסברא הוא אך נראה ביאור דבריהם כך כמו שהבין השואל בנו"ב וכמ"ש הנו"ב עצמו דפשט דבריהם משמע דקאי גם אגט והם הוכיחו כך דבע"כ אף השטר והגט כשר בשינוי שא"צ לכתבו כלל דאם עכ"פ השטר פסול איך אמרינן דרק אמנה שבשטר קמסהדי הלא ודאי בדבר שהשטר נפסל בו עליהם לדקדק להיות נכתב כהוגן ואיך לא שמו אל לבם לראות שלא יצא מתחת ידיהם שלא כהוגן אלא ודאי דגוף השטר כשר ולכך ממילא אמרינן להיפוך כיון שהשטר כשר ואין קפידא בשינוי זה ממילא הוי סברא דלא חתמו רק אעיקר מעשה. וזה הוי החילוק בין הרא"ש להתוספת דהרא"ש מביא ראי' דהעדים לא נפסלו עכ"פ דאמרינן אמנה שבשטר קמסהדי והתוס' זה הוי פשיטא להו דהעדים אין נפסלין דזה מפורש הוא בש"ס דאמנה שבשטר קמסהדי רק דהם הוכיחו דאפילו השטר כשר כיון דאמרינן אמנה שבשטר קמסהדי א"כ ממילא מוכח שגוף השטר כשר ולכך יש סברא שאין מעידין רק על עיקר המעשה. אבל אם הוי השטר פסול לא היה סברא לומר שאין מעידין רק על עיקר המעשה וזה תוכן כונתם כיון דהשטר כשר ממילא הוי סברא שאין מעידין רק על עיקר המעשה אבל אם לא הוי השטר כשר לא היה סברא לומר כן ולכך ממילא מוכח דהשטר כשר ולפ"ז מוכח מדברי התוס' דבאו לאשמעינן דהשטר כשר ונראה דכוונת הרא"ש והתוס' יהיה תליא במה דמבואר בטור וב"י בחו"מ סימן מ"ג בעדים האומרים שהוא מוקדם דדעת כמה פוסקים בשם הירושלמי דאף בכת"י יוצא ממקום אחר נאמנין לומר ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו ודעת התוס' והרא"ש שם דאין נאמנין רק אש כת"י יוצא ממקום אחר או שאומרים טעינו בשנת המלך ייע"ש. ולפ"ז הנה התוס' הוכיחו לפי שיטתם באמת דהיכי דהשטר פסול אין נאמנין לומר שלא חתמו רק על עיקר השטר ולא על השאר לכך מוכיחין מדאמרינן אמנה שבשטר קמסהדי מוכח דהשטר כשר אף אם אינו כהן דאם היה פסול ודאי אכולה מלתא מסהדי. אבל הרא"ש אינו רוצה להוכיח כן דנהי דלהלכתא ס"ל ג"כ כהר"י מ"מ לראי' חושש אולי הלכה כדעת הירושלמי דנאמנין לומר ע"ז לא חתמנו אף דהשטר פסול ומוכח מזה דאין ראי' שיעידו על הכל א"כ אין ראי' דהשטר כשר בזה. לכך לא הביא ראי' רק דעכ"פ העדים לא יפסלו דזה מפורש שאמרינן דאמנה שבשטר קמסהדי כו' ועכ"פ מפורש הוא לפמ"ש דבאו להוכיח מזה עצמו דהשטר כשר אבל העדים פשיטא להו בלא"ה דהם כשרים רק דעיקר הוכחתו הוי על השטר א"כ מה ענין דבריהם לכאן לגט בע"כ כוונתם דגט יש לו דין שאר שטר ואף בו כשר בשינה מכהן לאינו כהן ולכך נהי דמלשון הרא"ש שהשמיט ראי' זו יהיה מוכח דס"ל דבגט פסול בשינה וכתב כהן וכן הוכחנו לעיל מדברי הר"י מרגליות והרמ"א מ"מ שוב בשעת הדחק הי' כדאי לסמוך על התו' הנ"ל בצרוף הטעם שכתבנו לעיל די"ל דבאשה כולם מודים דכשר בשינה כהך וכמו שבמוקדם בטעינו בשנת המלך בטעות דעבידי למטעי נאמנין לכ"ע כן ה"נ בטעות דעבידי לטעות י"ל לכ"ע לא חיישינן שיאמרו אין זה המגרש רק יתלו הכל בטעות כזה דעבידי למטעי [אך היינו דוקא אם הגט נכתב מפיו שהיא אמרה כן שאביה כהן או לוי אבל אם הוי מפי הבעל פסול ודו"ק]:
והנה לכאורה היה מקום לפקפק בזה מטעם אחר וכן בנדון שכתב הפ"י דף פ' שהורה להקל בשינה מקום עמידת האשה ייע"ש. והוא דהרי משמע מהרא"ש ולדעת הרב הנו"ב אף מן התוספת דדוקא מכח דהעדים כשרים מכח דאמנה שבשטר קמסהדי אבל אם הי' אכילה מלתא קמסהדי הוי העדים פסולין ושוב הוי הגט פסול אף בדבר שאין הכרח לו לכתוב מכח דהעדים פסולין שהעידו שקר רק דכתבו דהם כשרים מכח דאמנה שבשטר קמסהדי ולפ"ז הרי הש"ך בחו"מ סימן מ"ט והב"ש סימן ג' פירשו מה דמבעי' בש"ס אם אכולה מלתא כו' או אמנה שבשטר היינו רק אם מעידין שיודעין שהוא כהן או שהוא מוחזק שהוא כהן אבל עכ"פ על מוחזק ודאי מעידין א"כ לפ"ז שוב אם נמצא שהוא שקר הוי העדים פסולין א"כ שוב ה"נ בלי טעם חשש שינה יש כאן פסול מכח העדים. ואין לומר דהכא שאני שהבעל אמר להם כן והכל הוא לשון הבעל מ"מ הרי כתב הש"ך שם דלדעת הרמב"ם אף בלשון הבעל אני פלוני כהן מעידין ג"כ שעכ"פ מוחזק לכהן ייע"ש בדין יוסף ב"ש שליטא ובב"ש סימן ג' א"כ מוכח דאף בלשון הלוה ואין על העדים לידע אם אבי' חי רק מפיו מ"מ אמרינן דהוי סימן ואכולה מלתא קמסהדי אף לאותן שאין מחלקין בין יש שני יב"ש או לא. רק מוכח משיטתם שם דבכל ענין אמרינן דאכולה מלתא קמסהדי שעכ"פ מוחזק הוא בכך א"כ לפ"ז אם נמצא שהוא שקר הוי העדים פסולין ואיכא חשש בלא"ה מכח העדים מיהו י"ל כיון דהרשב"א והרב רמ"א פליגי בזה וס"ל בלשון הלוה אין העדים מדקדקים כלל וכן יהי' מוכח מדעת הרא"ש הנ"ל בראייתו שמביא בזה כנ"ל, לכך כדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק ולהכשיר בשינה בשם אבי האשה לכתוב כהן או לוי בצירוף טעמים הנ"ל מיהו חלילה לסמוך ע"ז בלתי הסכמות שני גדולי הדור אשר ראוין לסמוך עליהם ועיין בנו"ב עצמו משמע מסוף לשונו ג"כ שאם הי' שעת הדחק הי' מתיישב בדבר ייע"ש כן נלפענ"ד נכון ודו"ק היטב: והנה מ"ש לעיל בדין הגט שבטעות דשכיח הוא לא יבאו לומר דאין זה המגרש. ונראה ראי' לזה ממה שקיי"ל דאם כתב פלוני הרב או הנשיא אף שאינו בר הכי כשר הגט משום דאמרינן פליג לי' יקרא ולמה לא ניחוש שיאמרו אין זה המגרש כיון דהם יודעים דאינו בר הכי אלא ודאי כל שאפשר לדונם לכף זכות ויעלו על דעתם שכתבו כן מכח דחולקין לו כבוד לא יתלו לומר שאין זה המגרש רק יתלו טפי שיקרא פליג לי' א"כ ה"נ כיון דאיכא למתלי בטעות דעבידי למטעי יטעו לומר שמפי האשה כתבו כן והוא לא רמי' אנפשי' לידע מה הי' אביו ולא יתלו רק בטעות לא לומר שאין זה המגרש. אך זה אם עכ"פ באמת נודע שכתבו כן מפי האשה אבל אם כתבו כן מפי הבעל זה שפיר פסול מטעם שכתב בנו"ב ח"ב דיש לחוש שבכוונה עשה כן כדי לפסול הגט וז"ב לדעתי:
ושוב הוגד לי שבמעשה זו לא נודע ממש שהי' ישראל רק שמצאו הכתובה שלה הכתובה לפני כמה שנים ולא נזכר בו שהי' לוי. ונראה דבכה"ג ודאי דאין לפסול הגט כיון דאין חיוב לכתוב בשטרות כהן או לוי א"כ ודאי דאין ראי' ממה שלא נכתב אז לוי שלא הוא לוי דאולי לא אסקי אדעתייהו לכתוב כן או ששכחו לכתוב כן ומידי ספקא לא נפקא אולי באמת הי' לוי ונהי דבספק כתבו ליתן ב' גיטן היינו לכתחלה אבל אם כבר ניתן גט אחד בתורת שהוא לוי ויצא בכשרות נראה דאין להצריך עוד גט אחר דיש בזה כמה ספקות אולי באמת לוי הוא ואת"ל שאינו לוי דלמא כשר אף בשינוי כזה ובשלמא לענין לכתחלה אין עושין ס"ס לכתחלה ועוד דהוי ס"ס באתחזק איסורא דא"א ולא מהני ס"ס כזו לכמה פוסקים אבל כאן שניתן הגט תחלה ויצא הדבר בהיתר כבר איתרע חזקת א"א שלה כיון דהוחזקה לפנוי' וכיוצא בזה כתבנו בתשובה מילדותי במעשה בשוחט אחד בש"ע יו"ד סי' י"ט במה שקיי"ל שם בנאבד הסכין ונמצא פגום דאמרינן הואיל ויצא הדבר בהיתר כו' ופירשנו שם הכוונה כן:
ושוב ראיתי בספר משנת חכמים על משניות שדרך שם במס' חולין בדרך הזה אכ' ה"נ כיון שיצא הדבר בהיתר מהני לה ס"ס ולכך מותרת בלי גט אחר ואין להוציא לעז לפסול הגט למפרע דכמה חששו חז"ל שלא להוציא לעז על גט דא"כ ניחוש שכל הגיטין אין כשרים לכך נראה דמותרת בלי גט אחר וז"ב לדעתי ועיין לקמן מ"ש בזה: