חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם סימן לב
ל"ב סעיף ד' מי שיש לו שני שמות כו' הנה לשון הרא"ש בגיטן אבל אם אין בני מקום הנתינה יודעין משם מקום הכתיבה וכן נמי אין בני מקום הכתיבה יודעין משם מקום הנתינה כו' ותמה הב"י דאדרבא אם בני מקום הנתינה יודעין ממקום הכתיבה דעדיף ותירץ דרבותא קמ"ל ואח"כ תמה על מה שבתשובה לא משמע כן והניח בצ"ע והנה לקמן בסימן זה הבאתי תשובה וישבתי לשון הרא"ש אך אח"כ הוכחתי מן הש"ס מלשונו כדעת הב"י דטפי עדיף ודוקא באם תרוייהו יודעין זה מזה כותבין שניהם ולפ"ז נשאר לשון תשובת הרא"ש בצ"ע לכך נראה דא"ש הכל דהנה בתשובה הנ"ל כתבתי שם בישוב שיטת ר"ת מ"ש רב אשי אבל בלא אתחזק אין כותבין הוי הכוונה דאף שיש עדים שיודעין משם מקום נתינה אין כותבין שם שניהם כיון דלא אתחזק אצל רבים יש לחוש שיאמרו אחר הוא רק כותבין שם מקום הנתינה למ"ד שם נתינה עיקר ושם מ"כ להסוברים דמ"כ עיקר יע"ש. ונראה להסביר הדבר יותר דאם לא אתחזק אצל שניהם אז מחזיקין את הרע במיעוטו שאם יכתוב שניהם אז יש חשש טעות בין במקום נתינה בין במקום כתיבה כיון דאין אחד יודע מחברו א"כ יבאו לומר בשניהם שאין זה המגרש אבל אם יכתוב שם אחד מהם אין כאן טעות רק להמקום השני אבל במקום שמכירין שם זה לא הוי טעות לכך מוטב לעשות כן ולפ"ז א"ש לשון הרא"ש שהוא סובר שמקום נתינה עיקר ולפ"ז אם אין בני מקום הכתיבה יודעין משם מקום הנתינה רק שיש עדים בדבר אז מוכרחין לכתוב שם מקום הנתינה לבד א"כ בשלמא אם גם בני מקום הנתינה אין מכירין מקום הכתיבה אתי שפיר דאם יכתוב שניהם יש חשש טעות גם למקום הכתיבה גם למקום הנתינה אבל אם יכתוב שם מקום נתינה לבד לא הוי טעות להם רק למקום הכתיבה לכך עושין כן כיון דא"א בענין אחר אבל אם בני מקום הנתינה יודעין משם מקום הכתיבה אדרבא כותבין דוקא שניהם דכל מה דאפשר לתקוני מתקנינן ולכך כותב שניהם דאז ממ"נ למקום הנתינה לא יהי' חשש טעות כלל ולמקום הכתיבה א"א לתקן דאף אם יכתוב מקום הנתינה לבד ג"כ יהי' להם חשש טעות וכיון דלדידהו בין כך או כך יהי' טעות כותבין כפי מה שהוא ראוי במקום הנתינה לפרש שניהם שלא יבאו לידי טעות כלל ומה שלא ביאר הרא"ש דכותבין מקום נתינה רק סתם דבריו ומשמע דכותבין רק שם אחד מהם היינו דהרא"ש מיירי בכל ענין בין אם יש עדים שיש לו שם במקום נתינה בין אם ליכא עדים רק שהוא אומר כן ולכך נקט מלתא דפסיקא בקצרה דאם גם בני מקום הנתינה אין יודעין ממקום הכתיבה אז בכל ענין כותבין רק אחד דהיינו מקום הנתינה אבל באם יודעין מקום הנתינה משם הכתיבה כותבין שניהם ביש עדים אבל באין עדים אין כותבין על פיו שם מקום הנתינה לבד באם אין יודעין מקום הנתינה משם מקום כתיבה כיון שלא יכתבו רק שם אחד שאין יודעין בו ודאי יש לחוש שמא יגרש אשת חברו לכך בזה כותבין רק מקום הכתיבה ולכך כתב בקיצור שם אחד מהם דהיינו כל גווני כדשייך לו ביש עדים כותבין מקום הנתינה ובאין עדים מקום הכתיבה. והיינו כשאינו אומר שמקום הנתינה יודעין משם מקום הכתיבה דאז לפי דבריו הוי הדין לכתוב רק מקום הנתינה בזה אין שומעין לו רק כותבין מקום הכתיבה אבל אם אומר שיודעין שם משמו שבכאן ומצוה לכתוב שניהם אז כותבין לו גם על פיו כיון שבזה מותר לכתוב שניהם ליכא חשש שיתן לאשת חבירו כמ"ש לעיל בתשובה. ולפ"ז צ"ל מה שנקט הש"ס יוסף וקורין לו יוחנן יוחנן וקורין לו יוסף והוכחנו בתשובה דתרוייהו בעינן כמ"ש לעיל ולפ"ז צריך לומר דאו או קתני דהיינו או שבמקום הכתיבה יודעין ממקום הנתינה אף שאין במקום הנתינה יודע ממקום הכתיבה או להיפוך שבמקום הנתינה יודע משם מקום הכתיבה אף שאין בני מקום הכתיבה יודעין ממקום הנתינה בכולן כותב שניהם כן נלפענ"ד נכון וזה עיקר לדעתי בכוונת הרא"ש ולדינא:
הג"ה מאחר שנהגו לכתבו כו' עיין ל מהרא"י שהביא ראי' מפ"ב כהן והוא תמה עליו שהרי מדברי התוס' שם משמע להיפוך שכשר שאם לא נכתב כהן ולפענ"ד לא קשה מידי דודאי מהרא"י מודה שכשר בשאר שטרות אם לא נכתב כהן רק שמביא ראי' שהמנהג לכתוב כהן בשטרות. ולפ"ז בגט אם יראה העולם שלא נכתב כמנהג יטעו שהגט של איש אחר ולא מבעלה של זאת ואיכא חשש לעז על הגט ע"כ פסול משא"כ בשאר שטרות שלא איכפת לן בלעז דידהו וכשיבא לגבות בב"ד הב"ד יודעים שאין כאן איש אחר רק זה ע"כ כשר שם בלא כהן רק שמביא ראי' שהמנהג לכתוב בשטרות כהן כן נראה לי ברור: