חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם סימן כא
כא ע"ד שאלתו כי זה תשעה שנים נתגרשה שם אשה אחת ונכתב בשם הבעל ארי' המכונה ליב ואח"כ הוגבה עדים בב"ד שהי' עולה לס"ת בשם יהודה והתרו בה שלא תנשא לאיש ע"י ערעור הבעל וגב"ע הנ"ל וברוב הימים עמדה האשה ונשאת לבעל וכסבורה שהיא מעוברת וכעת יש עלי' מערערים ע"י ערעור הנ"ל והפרשו אותם וכעת נפשה בשאלתם אם מותרת לישב תחת בעלה או לא והוא מקום עיגון ביותר מצד עקשות הבעל הראשון ומצד נימוסי המדינה שא"א לגרשה כעת ואחד מן העדים שהעיד כבר מת רק אחד מהם עדיין הוא חי' ע"כ תורף השאלה בקצרה תשובה הנה לפום ריהטא דאין כאן מקום להתיר ובודאי אסורה לזה ולזה וצריכה גט מזה ומזה והי' בדעתי למשוך את ידי מכל וכל אך אחרי שובי נחמתי כי נכמרו רחמי על האשה להיותה נשארת עגונה ועגומה ולזה לקחתי מטה האלהים בידי להיות בעוזרי להאיר עיני בדבר הלכה ולפתוח לה פתחא דהיתרא,:
וראשון לציון נדבר בגוף הדין בלא נזכר שם האיש והאשה בגט או בשינה אם הוא בטל מה"ת או אינו רק פסול דרבנן והנה כבר ראה רו"מ ב' הדעות שהובאו ביתה יוסף ובשאר אחרונים דכמה פוסקים ס"ל דהגט בטל מה"ת ודעת המרדכי בשם רבינו יואל דאינו רק דרבנן והנה הכל תמהו על רבינו יואל הנ"ל מן הש"ס דגיטין דף כ' דקאמר שם בההוא דאעל לבה"כ ונטל ס"ת ונתן לדביתהו כו' וקאמר ר' יוסף למאי ניחוש כו' הא בעינן שינה שמו ושמה משמע דאין בזה חשש כלל מה"ת וגם כבוד תורתו כ' לפלפל בזה ואין דרכי להשיב על הפלפול וכשאני לעצמי הנה בתשובתי מכבר בילדותי זה שנים רבות כתבנו ישוב נכון ואזכרנו כאן בקיצור די"ל דעיקר טעם רבינו יואל דלא בעינן שמה מה"ת היינו משום דתפיסתה מוכחת עלי' ומקורו מדברי הר"ן בכתובות דכ' הטעם דלכך אינו נאמן בשטרות לקוח בלי כתובה משום דעיקר הטעם דנאמן במטלטלין לקוח הוא משום דתפיסתן מוכחת עליו וא"כ תינח במטלטלין דעיקר כוונתו לזכות בגופן אבל בשטרות דאין כוונתו לזכות בגופן רק בהראי' שבהם ולכן אין תפיסתן מוכחת לזכות בהראי' שבהם ע"ש. וא"כ בגט דהוי תפיסתו רק לזכות בגופו דעיקרו הוי להיות מותרת בו ולא נעשה לראי' ולכן שוב הוי תפיסתו מוכחת עליו ולכן לא בעינן מה"ת שמו ושמה זה טעם של רבינו יואל ולכך א"ש דתינח בכותב לה גט בלבד דהוי תפיסתו מוכחת עליו דלגרושין הוא ולכן לא בעינן שמו ושמה מה"ת אבל התם שנתן לה ס"ת שלימה לו יהא דהוא נתן זוזי לספרא תחלה לשם גירושין עכ"פ מהתפיסה שלה ליכא הוכחה דלגרושין הוא ולכן שפיר אם ליכא שמו ושמה לא הוי גט מן התורה דבעינן שיהי' מוכח מתוכו ובזה לא מוכח מתוכו אך בסתם גט הוי תפיסתו מוכחת עליו והוי כמוכח מתוכו אבל בס"ת בכללה אין תפיסתה מוכחת עלי' לכן פסול מן התורה והארכנו שם בישוב דברי הרמב"ם בזה:
ובעת נראה עוד ליישב דברי רבינו יואל להמעיין בש"ס שם דקאמר שם מה אמרת ליחוש דלמא אקדים זוזי לספרא מעיקרא כו' ולפ"ז נראה דודאי אם ידעינן שנתן לה גט אף אם לא הי' בו שמו ושמה הי' נמי גט מה"ת אבל התם דלא ידעינן כלל אם הי' עליו תורת גט רק דהי' ס"ד דניחוש מספק דדלמא אקדים זוזי לספרא וא"כ כיון דספקא הוא לא מבעי' לשיטת הרמב"ם דס"ל דכל ספקא מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא פשיטא דא"ש אך אף לדעת הסוברים דמדרבנן לחומרא מ"מ הם מודים דהיכי דהוי חזקה הוי מה"ת לקולא כיון דקיי"ל דתרי ותרי ספקא דרבנן ומדאורייתא אוקמיה אחזקה וא"כ ה"נ כיון דיש לה חזקה איך מה"ת ניחוש לדלמא אמר לספרא מעיקרא ובע"כ כוונת הש"ס דעכ"פ מדרבנן הי' ראוי לחוש לספקא ולכן שפיר משני הא בעינן שינה שמו ושמה ועכ"פ מדרבנן לא הוי גט בלי שמו ושמה וא"כ ממ"נ מה"ת בלא"ה אין לחוש לספקא ומדרבנן הרי שוב בלא שמו ושמה בלא"ה אינו גט ולכן אנן בלא"ה אין לחוש לזה לספקא אבל היכי דודאי הי' בתורת גט י"ל שפיר דמה"ת הוי גט אף בלי שמו ושמה והי' מקום להאריך בזה אלא דלאו לפלפולא קאתינא כי אין כחי עמדי בצירוף טרדתי בענינים אחרים ונדבר רק מעיקרא דדינא:
הנה זה ודאי אם לא ערעור מפי העדים רק מפי הבעל ודאי לא מהני ואינו נאמן לאוסרה ובפרט בז"הז כיון דמטילין חרם על כל מי שיודע פסול בגט ואינו מגיד וכיון שלא הגיד בשעת מעשה אין אדם מע"ר וא"י לערער בזה רק עיקר החשש בזה מכח ערעור העדים ונחקור מתחלה אם ערעור דע"א מהני בזה והנה הב"י הביא בשם התה"ד סימן קל"ח וכן הביאו הב"ש בסימן קכ"ט והג"פ שם דאפי ע"א מערער על שינוי השם אביו פסול אך נראה דהיינו דוקא בשם אביו דהת"ה יהי' הולך בשיטת הסוברים שהביא הב"י בסימן קכ"ט והב"ש סימן קכ"ט דכותבין שם אביו עפ"י עצמו והנה בזה לא שייך לומר דכל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים דבע"ד בעצמו אינו בתורת עד כלל וכמ"ש הראב"ד לענין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דבע"ד בעצמו אינו בגדר עד כלל ובע"כ טעם הדבר מה דעל עצמו אינו נאמן וע"ש אביו נאמן היינו דשם עצמו בעינן מה"ת ואם לא כתבו כלל בטל א"כ בעינן מה"ת לפרש שמו ובעינן עדות על גוף הדבר דשמו כך וכך והיכי דבעינן עדות לא מהני דברי הבע"ד בעצמו אף דע לג אבל בשם אביו דלא בעינן מה"ת לפרש שם אביו ואם לא כתבו כשר ואין חשש בו רק בשינה וא"כ בזה לא בעינן עדות על גוף הדבר דשמו כך רק לענין חשש שמא שינה שמו ועל שינוי לא חיישינן לקלקלה במתכוין וכמ"ש הפוסקים גבי המביא גט ממדה"י דלא חיישינן למזויף דאינו עשוי לקלקלה במתכוין ולכך בזה שפיר סמכינן עפ"י עצמו ומה"ט גופ' לענין ערעור הוא להיפוך דעל שם האב דסומכין עפ"י עצמו ובע"כ דלא בעינן בזה עדות כלל ולכן לא מבעי' אם נכתב עפ"י עצמו דיכול ע"א לערער רק אף אם נכתב עפ"י אחר כיון דלא בעינן בזה עדות לא שייך לומר כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים לכן מהני שוב אח"כ ערעור דחד אבל בשם הבעל והאשה עצמן כיון דעכ"פ בעינן שיהי' מפי אחר לו יהא דהוא מפי אשה או קרוב כיון דעכ"פ בעינן בזה עדות רק כיון דהוי ע"לג די בזה ועכ"פ כיון דבעינן שם עדות רק דאשה וקרוב נאמנין בזה שוב אמרינן כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים ואין ערעור חד מהני אח"כ כמו דמפורש בש"ם ופוסקים סימן י"ז לענין עדות אשה שמת בעלה ה"ה נמי בזה ממש ועוד אומר אני בלא טעם דכל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים י"ל דבזה אין ע"א נאמן לאוסרה כיון דקיי"ל אין ע"א נאמן לאסור בדבר דיש לו חזקות וא"כ ה"נ בזה כיון דכבר נתגרשה ויצא הדבר בהיתר כבר הוא בחזקת היתר ממש וכדמשמע ביו"ד סימן ח"י בנאבד הסכין ואח"כ נמצא פגום דלית לן בה משום דיצא בהיתר ובארנו כן הכוונה בחדושינו בילדותי ומצאתיו אח"כ בס' משנת חכמים על משניות דהכוונה דחזקת איסור לא שייך בזה עוד כיון דיצא הדבר בהיתר ע"ש וא"כ ה"נ כיון דנתגרשה ויצא הדבר בהיתר נחשבה בחזקת היתר ואין ע"א נאמן לאוסרה ואינו דומה לע"א המעיד במיתת הבעל שם אין עדותו רק דרבנן לרוב הפוסקים ולא מן התורה וגם אף להסוברים דהוי מן התורה התם שאני דהוי עדותו נגד החזקה ממש ובעדותו סותר לחזקה ממש גם עיקר היתרו הוא ע"י זה לכך לא אלים כח דהיתרא ע"י כך ולא נחשב חזקת היתר ממש לכך הי' ראוי שע"א נאמן לאוסרה ולכן צריך לטעמא דכל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים אבל בזה לענין שם המגרש דלכ"ע נאמן מן התורה משום ע"לג ומשום דבזה אינו סותר החזקה ממש דהרי אינו מעיד רק על שמו ולא על היתרה וא"כ אינו סותר בעדותו החזקה ושוב אלים לי' עדותו טפי ונחשב כשנים דהרי עדות כזה נחשב כ"כ אף לד"נ כמ"ש שם הרמב"ם בפט"ז דסנהדרין ואח"כ כשכותבין הגט עפ"י עדות זה הוי היתר ברור וע"י עדי הגט הוא שהותרה ואלים לה חזקת היתר דידה וכיון שיצא הדבר בהיתר דינו כדין דבר שיש לו חזקת היתר ואין ע"א נאמן לאוסרה ואף דהרמ"א כתב בסימן קכ"ז ביו"ד דהיכי דאיכא לברורי נאמן ע"א והש"ך כתב שם שהוא תלמוד ערוך נראה דהיינו דוקא בשאר איסורין ולא בדבר שבערוה אבל בדבר שבערוה אף בע"לג אינו פחות משנים ותדע דהרי ילפינן דבר דבר מממון ובממון ודאי אין מוציאין ממון בע"א אף בעל"ג וה"ה בערוה ומה דבעד מיתה נאמן משום ע"לג לחד סברא שבש"ס היינו רק להתיר ולא לאסור וכמ"ש התוס' בקדושין ובש"ע סימן קכ"ז דיותר ע"א נאמן להתיר מלאסור וא"כ ה"נ בשלמא להתיר נאמן בעל"ג אף דהוי דבר שבערוה אבל לאסור אינו נאמן בדבר שבערוה אף דעל"ג וגם התם במת יש בו צירוף דאשה דייקא וכמ"ש התוס' ביבמות שם דאף להך סברא דעל"ג שייך דייקא קצת וכאן בהכרת שם האיש כיון דאינו מעיד נגד החזקה ממש הוי כדבר שאין לו חזקת איסור ולא חזקת היתר דנאמן ע"א אבל לפסול הגט כיון שכבר יצא הדבר בהיתר הוי נגד החזקה ממש וכאן ליכא מעלה רק דעל"ג ודאי לא מהני בזה כיון דאין דבר שבערוה. פחות משנים ואף דבדברי ת"ה שהביא הב"י הנ"ל כתב שע"א נאמן בשינה שם אביו הנה המעיינן שם אין משם ראי' רק להיכא דאפשר לברורי ויש אומדנא דכמה יודעים בדבר אז אף דעתה לא שמענו רק מפי ע"א ראוי לחוש לדבריו אבל היכי דא"א לברורי עכשיו גם הוא מודה דא"צ לחוש לדבריו דהנה ז"ל בסימן קל"ח ואשר כתבת שאין עדות ברורה ששמו דן תמיהני וכי אין עדות די כמ"ש מהרר"ט דודך שידוע לו שהי' שמו דן נתנאל וחניכתו מוכיח עליו והוא דעדים בצד אסתן עיין פרק שני דכתובות במרדכי איך מפרשים עדים בצד אסתן וכו' משמע דלאו לדברי העד לבד חשש רק שהי' ניכר שהי' שם עוד עדים רק שהשואל רצה לדמות למה דאמרינן עדים בצד אסתן ותאסר ואין לחוש להם לזה דחה התה"ד דמהתם אין ראי' דכאן כבר יש לפנינו ע"א ולכן ראוי לחוש גם למותר העדים אבל בלא"ה גם הוא לא הי' חושש לע"א וגם ממ"ש וחניכתו מוכחת משמע דרק בצירוף הרגליים לדבר דחניכתו מוכחת לדברי מוהרר"ט אבל בלא"ה לא הי' סומך עליו רק כיון דיש רגליים לדבר נאמן וגם נראה דהתה"ד יסבור כדעת הש"ך בסימן קכ"ז דלדידן ספיקא הוי ולחומרא חיישינן דע"א נאמן נגד חזקת היתר ולכך כיון דבשאר איסורין נאמן לחומרא נגד חזקת היתר אף בליכא לברורי ולכן נהי דערוה שאני דאין דבר שבערוה פחות מב' היינו חד דרגא היכי דליכא לברורי אבל באיכא לברורי לא שמענו ולא מדמינן בזה לד"מ וכיון דמספקא הוי לכך חיישינן לחומרא גם בזה כמו דחיישינן בשאר איסורין היכי דהוי נגד חזקת היתר אבל לדעת הטוש"ע ורוב הפוסקים דס"ל להלכתא דאין ע"א נאמן נגד החזקה חזקת היתר וא"כ כיון דבשאר איסורן אין ע"א נאמן נגד חזקת היתר רק באיכא לברורי ורגליים לדבר ממילא בדבר שבערוה דאיתקש לממון בע"כ דגרע משאר איסורין בזה נחתינן חד דרגא ואף באיכא לברורי אין ע"א נאמן בדבר שבערוה כיון דיש חזקת היתר ולכן אף אם הי' בנ"ד כעת איכא לברורי נמי הי' לנו עמוד גדול שיטת הפוסקים והש"ע בסימן קכ"ז לענין היוצא לנו משם דלדידהו אין ע"א נאמן אף בשינוי שם אביו ומכ"ש בשם עצמו מכ"ש בנ"ד דנראה דהשתא ליכא לברורי עוד איך הי' שמו קודם אז אם נלך בתר השתא דאין לפנינו רק ע"א אין לנו לחוש לעדותו ובזה אף התה"ד מודה מכח כמה טעמי שאמרנו חדא דהוי שם עצמו גם ליכא לברורי ולא רגליים לדבר אך עיקר החשש בזה הוי ממה שהעידו בתחלה ב' עדים בזה אך נראה דגם בזה אין בית מיחוש דהנה כפי המובן מתוך השאלה נראה שהעידו כן שלא בפני האשה וכיון דאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד ולדעת הש"ע בסי' כ"ח וכמה פוסקים דאפי' קבלוהו בדעבד לא הוי קבלה ואפי' לדעת המאירי שהביא הנ"ב בסימן ע"ב דלענין איסורא מקבלין שלא בפני בע"ד כתב שם דהיכי דיש צד ממון ודאי בעינן בפני בע"ד וכאן נ"מ לענין האשה דאם אין גט צריכה להחזיר את הכתובה וגם מגיע לה ממנו מזונות וא"כ כיון דנ"מ לענין ממון וגם הוי מציאתה ומע"י שלו וכיון דיש כמה נ"מ לענין ממון ולירושתה ודאי בעינן בפני בע"ד וא"ל דהיכי דיש אונס והכרח כגון שהיו העדים חולים מקבלין שלא בפני בע"ד מכ"ש הכא שכבר מת אחד מהם ז"א דודאי אם קודם קבלת העדים הוי האונס וא"כ היו מותרין לקבל שלא בפני בע"ד בזה מותרין לעשות כן לכתחלה אבל היכי דבשעת גביית עדות לא היו חולים והי' אפשר לקבל בפני בע"ד והב"ד בעצמן נתרשלו וקבלו שלא בפניו אין קבלה זו כלום ואף דאח"כ אירע אונם לא מהני ושוב ראיתי בנו"ב שהרגיש בזה הסברא הנ"ל וכתב דבד"מ כתב דאף בזה מפני הקבלה ובזה אין ראי' דהד"מ לשיטתו דס"ל דבדעבד הוי דין ולכן היכי דא"א ודאי מהני אבל לדעת מהרש"ל שהביא הש"ך דס"ל דאפי' בדעבד לא הוי' קבלה א"כ ודאי ס"ל שקבלוהו שלא כדין תחלה אף שאח"כ אירע אונס לא מהני וכדאי הוא המהרש"ל לסמוך עליו במקום עגון ולכן כיון שקבלה ראשונה לאו כלום וא"כ לא מבעי' לדעת הסוברים דא"י להחזיר ולהעיד בפניו דאין כאן שום עדות לאוסרה אך גם להסוברים דמהני שיכולין לחזור ולהגיד מ"מ כיון דעתה אין כאן רק ע"א וכבר הותרה ע"י הגט אין ע"א נאמן לאוסרה בכה"ג כיון דעתה ליכא לברורי דלא הוי שמו ארי' וגם הוי בשם עצמו אין ע"א נאמן לאוסרה ואמרינן דמעיקרא הי' שמו ארי' ועתה הוא ששינה מחדש לשם יהודה כדי לקלקלה וזה היתר אחד הנראה לפענ"ד בזה:
ב. נראה לומר בזה היתר והוא מה שהרגיש רו"מ ג"כ בזה אך הוא רוצה להוכיח משום דחזקה על ב"ד שעשו כהוגן ובאמת המסדר רק אחד ובאחד י"ל דלא שייך חזקה זו אבל באמת אין אנו צריכין לכך דהרי זה מוסכם בכמה דוכתי דחזקה על העדים שעשו כהוגן כדמוכח בכמה דוכתא עצמו מספר וא"כ ה"נ בודאי עשו כדין וחקרו אחר הדבר ויודעים ששמו הי' ארי' ובפרט כיון דמבעי' בפ"ב דכתובות אם אמנה שבשטר קמסהדי או אכולה מלתא קמסהדי ופי' הש"ך והב"ש וכן כתב הר"ן וגם הג"פ כ"כ דהאיבעי' הוא אם כוונתם הוא רק שמעידין שהוא מוחזק בכהן או שיודעים בבירור שהוא כהן ולענין יוחסין אין מעלין רק ביודעים כן בבירור ולא משום חזקה ופירושו מוכרח מדלא קאמר בש"ס נ"מ לפסול השטר גופא כגון שכתב בו כהן ונמצא שאינו כהן דאם אמנה שבשטר קמסהדי לא נעשו העדים שקרים וכשר השטר ואם אכולה מלתא קמסהדי נעשו העדים שקרים ובהדי סהדי שקרא ל"ל וגם הוי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ובע"כ דעל מוחזק ודאי מעידין ולכן אם נמצא שאינו כן בודאי בין כך ובין כך בטל השטר ובע"כ כדעת הש"ך והנה הרשב"א כתב דודאי דבלשון העדים ודאי אכולה מלתא מסהדי ומעלין ממנו ליוחסין וא"כ חזינן דאין זה נוגע לשטר ואף אם הוא רק מוחזקין בו שהוא כהן נמי רשאין לכתוב עליו כהן ואף עפ"י אשה או קרוב הי' רשאי לקראו כהן כיון דהוי על"ג גם הם נאמנין ליוחסין ודאי לא מעלין מהם ואעפ"כ אמרינן דאכולה מלתא קמסהדי ומסתמא כוונתם שהוא כהן ויודעים המה שהוא כן וא"כ ה"נ בגט שהוא לשון העדים ודאי דאכולה מלתא קמסהדי ובפרט בשם האיש עצמו ושם האשה דזה הוא עיקר העדות והגט הוי בזה כמו מנה שבשטר דהתם ולכך כמו במנה שבשטר ודאי מעידין עליו בבירור כן ה"נ בשם האיש והאשה ודאי סתמא הוי כמעידין עליו בבירור והוי כאלו הי' מעידין בפירוש שיודעים ששמו ארי' ואף דאפשר שהעידו מפי אשה או קרוב מ"מ אמרינן אכולה מלתא מסהדי ומעידים שיודעים כן בבירור ועוד כיון דהש"ס בפ"ב דכתובות דף י"ט ע"ב דפריך הא תרי ותרי נינהו משמע שם דהעדים החתומים על השטר נחשבו כאלו הם מעידין שהשטר כשר ונחשבו כשנים לגבי שנים וא"כ ה"נ עדים החתומין על הגט שפ' גירש פ' הוי כאלו מעידין בפי' שהגט כשר וא"כ הוי כאלו מעידין לפנינו ששמו ארי' ולכן אף אם עדים מכחישין שלא הי' שמו ארי' רק שמי יהודה נמי הוי להם דין תרי ותרי ולכן שוב כיון דאין העדים מעידין שלא הי' שמו ארי' רק שמעידין דבמנין שלהם הי' נקרא לתורה בשם יהודה ודאי ראוי ליישב דברי העדים שלא יהי' מוכחשין כדקיי"ל בכל שתי כתי עדים המכחישות זא"ז דראוי ליישב דבריהם במה דאפשר כן ה"נ הי' אפשר ליישב דבריהם שבמנין א' הי' נקרא יהודה ובמנין אחר הי' נקרא ארי' ובפרט די"ל דכך הי' המעשה דתחלה נקרא יהודה אבל אח"כ שלשים יום קודם הגט הי' מחזיק עצמו בשם ארי' ולכן עידי הגט שראו שהוחזק למ"ד יום בשם ארי' כתבו ארי' ובפרט כיון שחזינן שההוא גברא רצה לעשות רמאות באשתו ולפסול הגט וא"כ ידע שאם לא יחזיק עצמו כלל בשם ארי' לא יכתבו עליו שינוי השם כיון דהוא בן עיר ובלא"ה אסור לכתוב בלי חקירה וא"כ לא יעשו ידיו תושי' ולכן בודאי שינה איזה זמן מה מקודם והקרא מנפשו ארי' ולכן העדים שהוחזק למ"ד יום בשם זה כן כתבו בגט ובפרט כיון דחזקה על העדים שעשו כהוגן אמרינן דודאי חקרו וידעו ששם ארי' הוא עיקר ושם יהודה טפל ולכן כתבו שם זה עיקר ואף דמן הדין יש לכתחלה לכתוב גם שם הטפל מ"מ בזה שייך לומר חזקה על העדים שעשו כהוגן דאין החיוב עליהם רק לדקדק אחר עיקר השם בעינן שלא יהי' עדותם שקר ובטל לגמרי אבל אם יודעים עיקר השם ואינו שקר ובטל לדקדק אף ע"ש הטפל דאינו מעכב בדעבד זה אין עליהם חיוב כלל לדקדק וגם בזה דומה למה דאמרינן אמנה שבשטר קמסהדי ולאו אכולה מלתא וא"כ ה"נ בשלמא על עיקר השם שלא יהי' מעידין בשקר על דבר שאינו בזה כיון דהוי לשון העדים הוי עיקר הדבר תלוי בו ולכך אכולה מלתא קמסהדי וכן התם בפ' כהן דאם הי' שקר א"כ אומרים שקר בעדותן בפי' בזה אף דאין עיקר העדות תלוי בו כדי שלא יעידו בפי' שקר ודאי כיון דהוי בלשונם מדקדקין להעיד דבר ברור ואכולה מלתא קמסהדי אבל כאן אם שם העיקר הוי ארי' א"כ עדותן כשר ואם יש לו שם טפל יהודה או לא זה לא מעידין בפי' שאין לו שם אחר כלל וא"כ כיון דאין מוזכר בלשונם להיפוך ממש ואין העיקר העדות תלוי בו ודאי לאו אכולה מלתא קמסהדי וגם בלא"ה כיון דאינן מחוייבין ליישב דבריהם במה דאפשר לכך ראוי לומר נהי דלא דקדקו ע"ש הטפל מ"מ על עיקר השם דקדקו ומן הסתם ידעו דשם ארי' הוא עיקר השם ולכך אם כתבו עיקר השם לא הי' להם לדקדק ע"ש הטפל ג"כ וכשר הגט בדעבד וכיון דקיי"ל דיש לנו חיוב ליישב דבריהם אפי' מדוחק ולכך ודאי עלינו ליישב כה"ג וז"ב ונכון לפענ"ד:
ג. ועוד בה שלישי' די"ל בזה עוד היתר ג' דאף אם לא ניישב דברי העדים עכ"פ מדין תרי ותרי לא יצאנו כדמוכח מש"ס הנ"ל דעדים החתומין על השטר הוי כאלו מעידין כשר וכאלו נחקרה עדותן בב"ד דמיא וחזקה דעשו כהוגן ובכה"ג ודאי אכולה מלתא קמסהדי ולכן ודאי לא יצא הדבר מדין תרי ותרי ומה שהפוסקים ראשונים ואחרונים פסלו כמה פעמים לגט בערעור כזה היינו בדבר הגלוי לכל וכדאמרינן בפ"ב דכתובות דבדבר הגלוי לכל לא אמרינן תרי כמאה אבל באינו גלוי לכל רק בעינין עדים לא גרע דינו מדין תרי ותרי ולכך הנה הן אמת דקיי"ל בעלמא בדין תרי ותרי אפי' התירוה ב"ד ואח"כ באו עדים ונשאת תצא. אך נראה דשאני נ"ד ואען ואומר בזה די"ל כיון דר"ת הטיל חרם שלא לעשות שום פסול בגט וגם הב"ד בכל פעם מטילין חרם כן בגט א"כ אם המגרש לא חשש לכך עבר על תיקון חז"ל וא"כ אינו דומה לדין המשנה דקאמר בשינה שמו ושמה הגט בטל מה"ת דלדינא דש"ס אטו תיקנו חז"ל שלא לשנות השם בגט הם לא תיקנו רק דהגרושין לא חלון רק אם כתב שמו ושמה אבל בלי שמם אין הגירושין חלין ומכ"ש אם בעינן שמם מה"ת הנה היא ודאי לא גזרה רק דזולת זה לא יחולו הגרושין אבל לא מצינו איסור אם רוצה להשטות באשתו ולהזהירה אח"כ תיכף שלא תבא לידי מכשול בזה לא שמענו איסור ולכן לא שייך בזה לומר כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש אבל לדידן שתיקן ר"ת וכל סייעתו שלא לעשות פסול בגט ולא להוציא לעז על הגט והטיל כן בחרם ובכל גט עושין כן הב"ד ג"כ א"כ העובר על זה ועושה איזה ערמה עבר על תיקון חז"ל וא"כ ראוי לומר בזה כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מני' וכדאמרינן באין אונס בגיטן ובבטלו אינו מבוטל. והן אמת שבתשובתי מכבר הבאתי דעת קצת מן הראשונים דאין לומר אפקעינהו רבנן לקדושין כו' רק היכי דמפורש בש"ס ולא היכי דאינו מפורש כן בש"ס אך הנה הלום ראיתי בג"פ סימן קכ"ט בדין גט מומר שהאריך לומר לדעת הסוברים דמומר אין לו קדושין מה"ת דדינו כעכו"ם ממש וא"כ איך יכול לגרש מה שקידש קודם שנעשה מומר דכיון דאינו בתורת קדושין אינו בתורת גרושין והעלה דלדידהו הוי הטעם משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מני' וא"כ חזינן אף היכי דאינו מפורש בש"ס נמי אמרינן אפקעינהו אך נראה דהענין כך הוא דהנה כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מני' הוי רק דלא הוי קדושין מה"ת ומה"ת לא בעי גט אבל עכ"פ קדושי דרבנן עדיין הוא והיא צריכה גט מדרבנן וכמ"ש בתשובה אחרת שכן מפורש בשיטה מקובצת פ"ק דכתובות בשם הרמב"ן ושאר ראשונים וא"כ נהי דאפקעינהו רבנן מ"מ בעי גט מדרבנן ולמה גבי בטלו אינו מבוטל לרשב"ג ובאין אונס בגיטן א"צ גט כלל ובע"כ דתרי קולית הקילו בזה אדא דאפקיענהו לקדושין להיות רק קדושי דרבנן והשנית כיון דהוי רק דרבנן הכשירו גט שאינו גט מן הדין ולכן תרתי קולי לא מקילינן רק היכי דמפורש בש"ס אבל גבי מומר דבאמת מגרש ברצון נהי דאינו בר גירושין מה"ת מ"מ הוי בר גירושין מדרבנן דבודאי אם קידש הם ג"כ מודים דבעי גט מדרבנן כיון דלשאר מלי אעפ"י שחטא ישראל הוא וא"כ הוי נמי בר גירושין מדרבנן וכיון שמרגשה עתה ברצון הוי רק קולא שהפקיעו קדושי תורה בזה שפיר אף אנן אמרינן אפקיעונהו רבנן אבל באין אונס כיון דהוא הותנה תנאי בגט ולא נתקיים וכן בבטלו מבוטל א"כ מן הדין אין כאן גט אפי' מדרבנן ולכן להתירה בלי גט כלל בזה לא אמרינן רק היכי דאתמר בש"ס וא"כ לפי"ז י"ל ה"נ בנ"ד כיון דעבר על תקנת ר"ת והחרם אפקעינהו רבנן לקדושין מני' ולא בעי גט מה"ת רק מדרבנן והנה ודאי לאו בכל עוברי עבירה אפקיענהו רק היכי דנעשה מומר לכל התורה בענין שלא יהי' בידו לגרש או היכי בענין שקלקל בגירושין עצמו בזה דומה לאונס בגיטן ולבטלו אינו מבוטל לרשב"ג ה"נ בזה דהוי הקלקול בענין הגירושין עצמו ראוי לומר אפקיענהו ולפ"ז הנה זה ידוע דקיי"ל תרי ותרי הוי ספקא דרבנן דמה"ת אוקמא אחזקה ואף אם בעלמא הוי תרי ותרי ספקא דאורייתא הי' לנו להתיר בזה כיון דלפי מ"ש אין כאן קדושי תורה רק דרבנן ומלתא הדר הו"ל ספקא דרבנן ולקולא ומיהו אף אם נאמר דתרי ותרי הוי ספקא דרבנן ומה"ת אוקמא אחזקה יש להקל כאן ואדרבא תתחזק ההיתר יותר דהנה כיון שכבר יצאה בחזקת מגורשת תיכף איתרע חזקת א"א ונעשית בחזקת היתר וכמ"ש לעיל ראי' מסי' י"ח דכיון שיצאה הדבר בחזקת היתר ומהש"ס גבי לא נשאת נשאת ממש אלא כיון שהתירוהו להנשא לא תצא מהיתרא נמי מוכח כן ולפ"ז נהי דנימא דזה אינו מועיל רק לגרע חזקת א"א דידה אבל אינו מועיל לשויא חזקת היתר ממש לעשות מזה בתרי ותרי ספקא דרבנן ולומר דמה"ת הוא בחזקת היתר וכדמוכח בש"ס בכמה דוכתא דאין לומר כן מ"מ נראה לפענ"ד כיון דעכ"פ דחזקת א"א ליכא שוב יש לנו חזקת אחרת כיון דלרוב הפוסקים במי ששחט וניקר חלב אפי' אם הימר באותו יום אמרינן דעד הנה כשר הי' ועכשיו הוא דאתרע דמוקמינן לי' אחזקת כשרות וא"כ ה"נ בזה דהרי אם הי' שמו רק יהודה וגרשה בשם אחר ושמע שהב"ד מטילין חרם ודאי רשע הוא וא"כ ודאי ראוי לאוקמא בחזקת כשרות ולומר דלא הי' רשע ונהי דא"כ לפ"ז הוי עתה רשע במה שמערער על הגט שלא כדין מ"מ בזה אמרינן דהשתא הוא דאיתרע ועד עתה כשר הי' ואף לדעת התב"ש החולק שם היינו רק בנידון דידי' בעשה עברה גדולה או שהמיר או האכיל טרפות בזה כיון דהיצה"ר בוער מעט מעט וכמ"ש התב"ש בטעמו שם ולכן חיישינן לי' למפרע דנהי דלא עשה עד הנה עברה גדולה עשה קטנה אבל בזה דאינו עברה חמורה כ"כ כיון דעכ"פ ודאי בשום פעם כשר הי' ואח"כ יש שעה שהתחיל בחטא ולכן אמרינן עתה הוא דאתרע וגם בלא"ה השבתי בחדושינו שם על התב"ש וכדאי רוב הפוסקים לצרפם בכה"ג וא"כ ראוי לומר דתרי ותרי הוי ספקא דרבנן דמה"ת אוקמא אחזקת כשרות שלו והשתא הוא דאתרע וחזקת א"א להיפוך ליכא כיון דיצא הדבר בהיתר וא"כ אין כאן רק ספק דרבנן וכיון דבלא"ה אין כאן רק קדושי דרבנן ולכך שוב הוי ספקא דרבנן ולהקל ואמרינן דגט זה כשר הוא ובודאי הי' עיקר שמו ארי' ויהודה שם הטפל והנה אם הי' ידעינן שהחזיק עצמו למ"ד יום בשם ארי' ודאי הי' כשר הגט כדמוכח בב"י סימן קכ"ט ד"ה וכתב עוד על א' שהי' שמו יוסף בן שמעון כו' בשם מהרי"א דאפילו החזיק עצמו למד יום בבן שמואל פסול דאין בידו לשנות שם אביו משמע הא אם הי' בידו לשנות הי' כשר אף דס"ס שם אביו שמעון אעפ"כ כשר וא"כ בשמו דיכול לשנות שמו אם הי' מחזיק עצמו כן בלמ"ד יום הי' כשר הגט ולכן אף אם לא ידענו כן תלינן כן מטעמים הנ"ל והנה העולה ממש שיש להקל בזה מכל הני טעמי בצירוף לסמוך על דעת רבינו יואל בזה דלדידן אם שינה שמו אם ניסת לא תצא דהן אמת די"ל דכוונתו רק באם ניסת בשגיאה ולא באם ניסת בעבריינות וכמ"ש באה"ע סימן י"ז לענין משאל"ס דאם ניסת בעבריינות תצא מ"מ כתב הח"מ וב"ש שם דמשמע שם בתשובה דדוקא שם הוי כן ולא במ"א ע"ש וכיון דאמרינן בש"ס בנדה כדאי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק ועיין בח"מ סי' י"ז שפלפל שם רק בעגונה אם נסמוך על היחיד כיון דעיקר פלוגתתם הוי בשעת הדחק אבל בעלמא מודה דיש לסמוך על היחיד במקום דחק ועגון ולכן כדי הוא רבינו יואל בצירוף הני טעמי דאמרן לסמוך עליו אך בתנאי דוקא אם הוא מקום עגון או שהאשה מעוברת בעינן שאם תצא מזה ומזה יש חשש ממזר על הולד וזה א"א בתקנה לכך אני מצרף להתירה בזה אבל אם אינו מקום עגון ואינה מעוברת לא מצטרפינא להתיר בשום ענין רק תצא מזה ומזה ואף אם הוי חד מהני מקום עגון או מעוברת נמי חלילה לסמוך עלי לבד רק ישאל עוד לרב אחד מפורסם ובקי בהוראה אם יכשיר גם הוא אז נהי' ב"ד של שלשה ואלקים נצב בעדת אל ואקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי להצילני מן המכשול והטעות ובפרט בחומר א"א ואם לא יהי' עוד אחר להתיר חלילה לסמוך עלי בשום ענין רק דברי בטלין ומבוטלין והי' כלא הי' וה' יאיר עיני בתורתו כנפש ידידו. שנית על ענין הנ"ל: