אור ברסלב

חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

שם סימן ב

שם סימן א

ב. הנה דברי קדשו על נכון קבלתי והנה מכתבו הוי מסנאי דרב מכרעאי כי איני ראוי לכך ומה אדע ולא ידעו אבין ולא עמכם אך ענותכם תרבני וקיים בי מר אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים ומה אעשה אחרי שגזר עלי מוכרח אני לעשות פקודתו ומעשה שהי' כך הי' איש אחד שלח גט מק"ק יאס לאשתו לקהילתו וכ' בשם אבי האשה בת אברהם המכונה עבר ובאמת הי' צריך לכתוב עבר בלא יוד והי' כתוב ביוד והבעל הלך לדרכו והוא מקום עיגון:

תשובה מקור הדברים הוא בטוש"ע סימן קכ"ט סעיף יוד ביוסף בן שמעון שכתב יוסף בן שמואל פסול הרי דס"ל אף דאין הכרח לכתוב שם אביו ואם לא כתבו כשר כמ"ש בסעיף הקודם שם אפ"ה אם שינה פסול וא"כ הי' נראה דאף בכה"ג בשינה שם אבי האשה פסול מיהו הלבוש הביא דעת יש מכשירין בשינה שם אבי האיש והאשה ומדמהו לשינה שם מקום עמידת האיש דכשר והב"ש דוחה דשאני שם מקום עמידה דאין אדם נקרא ע"ש מקום עמידה לכך לא אתי למימר דאין זה המגרש אבל בשינה שם אבי האיש והאשה יאמרו דאין זה המגרש והנה לפי דבריו הי' נראה דבנ"ד כ"ע ס"ל דכשר דתינח בשינה השם לשם אחר דיש בני אדם דנקראים כמוהו ולכך יש לחוש שיאמרו שאין זה המגרש ואיש אחר הוא אבל כאן דשם עיבר ביוד לא מצינו כלל וא"כ לומר דאחר לא אפשר ולכך נהי דבשמו ושם אשתו פסול כה"ג ג"כ היינו משום דחסרון פוסל בו ולכן כל שינוי פוסל בו נהי דא"א למטעי באיש אחר אבל עכ"פ חסרון הוי אבל בשם אבי האיש והאשה כיון דחסרון אינו פוסל בו א"כ ה"נ כיון דא"א למטעי באחר דומה ממש לשינה מקום עמידה ודומה שינה בזה רק לחסרון ולא לשינה ובזה הדר דינא שדברי הלבוש נכונים בזה ומיהו מה שעומד לנגדינו היא מה שראיתי בב"י סימן קכ"ה וז"ל נשאל הרשב"א סימן תקצ"ח על גט שכתוב בו יצחק בן אברהם ומלת אברהם הוא על המחק ואינו מקוים נראה שהוא פסול דכיון שאמר בן אברהם בכלל שמו הוא זה והרי הוא כאלו נכתב שמו על המחק עכ"ל וא"כ על המחק לא שייך שיאמרו אחר הוא וא"כ לו יהא דהוי חסרון וחסר שם אביו דכשר ובע"כ דס"ל דאעפ"כ פסול המחק וס"ל דכיון דחתם א אברהם בכלל שמו הוא וא"כ מכ"ש דשינה פוסל אף אם ליכא חשש שאחר הוא. ועוד עומד לנגדי דברי נ"ב מה"ת סימן קי"ג במה שרוצה לחלק בין גט הניתן מיד הבעל ליד האשה אז לא בעינן שם אבי' אבל בניתן ע"י שליח בעינן שם אבי' ג"כ ואם חסר שם אבי' פסול ג"כ והנה אם כי הסכים שם במקום עיגון כשר א"כ שוב כאן נולדנו ב' חששות א' דלו יהא דשינה בהך הוי כחסרון אולי גם חסרון שם אבי' פוסל כיון דהוי ע"י שליח ואם נאמר דע"י שליח נמי אינו פוסל אולי אכתי שינה בהך גרע מחסרון וכדמשמע מדברי הרשב"א הנ"ל והנה מידי עיוני בדברי נ"ב שם בתשובה רוצה לחלוק על הב"י דמכשיר בחסר שם אבי האיש בגט ובאמת ברשב"א שהביא הב"י שם לא הזכיר רק בחסרון שם אבי האשה ומנ"ל דגם בחסרון שם אבי האיש דכשר גם הקשה שם שני תשובת הרא"ש אהדדי שבסימן קכ"ה בלא כתב שם אבי האשה רק הכנויים מכשיר מטעם דכתב חניכתו וחניכתה דכשר ולא כתב דאף בלא כתב שם אביו כלל דכשר ובכלל כ"ז הכשיר בלא כ' כלל שם אבי האשה ומזה מוכיח לחלק בין נתן לה בידה ובין ע"י שליח ולדעתי א"ש הכל אחר דאנהירינן לעיינין תשובת הרשב"א הנ"ל סימן תקצ"ח:

והנה בדברי הרשב"א הנ"ל מוכח דבחסרון שם אבי האיש דכשר ולכך לא פסל מה שהי' בן אברהם על המחק רק כיון שבא לכתוב בן אברהם מכלל שמו הוא אבל אם הי' ס"ל דחסרון שם אבי האיש פסול ל"ל לטעמו כיון דאמר בן אברהם בכלל שמו הוא ת"ל בלא"ה דפשיטא כיון שצריך לכותבו אם הוא על המחק ולא נתקיים פסול כדין כל התורף אלא ודאי דס"ל להרשב"א דה"ה בחסרון שם אבי האיש דכשר ולכך הוצרך לומר מטעם כיון שהתחיל לכתוב אברהם הוי כשמו. גם דברי תשובת הרא"ש הנ"ל לא סתרי אהדדי לפ"ז כיון דמשמע מדברי הרשב"א הנ"ל דכיון שאומר בן אברהם נעשה כשמו וא"כ ה"נ בשלמא בכלל כ"ז שלא כתבו כלל שם אבי האשה בזה מכשיר בדעבד אבל בכלל כ"ה כיון שכ' בת פ' א"כ כיון שהתחילו לכתוב בת פ' נעשה כשמה ממש והי' ראוי לפסול בו שינוי ודלוג כמו בשמה ולכך הוצרך לטעם דאף בשמה אם כתב חניכתה כשר וא"כ מוכח מדברי הרא"ש דס"ל כדעת הרשב"א בזה: והנה על חילוקו של הנו"ב שם בין גט הניתן בעצמו ובין הניתן ע"י שליח קשה לי בהשקפה ראשונה מן הש"ס פ"ד דגיטן דף ל"ד ע"ב דקאמר שם תניא כוותי' דרב אשי הי' לו שתי נשים כו' יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת והאמרת שם דגליל עמו אלא ש"מ הא דאתחזק הא דלא אתחזק וקשה מה ראי' הוא דלמא כוונת הברייתא כך דתחלה מיירי בשולח ע"י שליח אז כיון דהוא עומד במקום כתיבה וכתב הגט ושלח למקום הנתינה לכך בעינן שני השמות אבל אח"כ קאמר ביצא למקום אחר וגירש שם שלא ע"י שליח אז די בשם אחד לבד ומזה יהי' מוכח דאין סברא לחלק בין שולח ע"י שליח או לא מיהו קושיא זו אין תלוי בנו"ב דוקא דבלא"ה אף אם נימא שלא כחילוקו עכ"פ במגרש עצמו ודאי דיש סברא לחלק ביש לו שני שמות בין אם הוי הכתיבה והנתינה במקום אחד או לא וע"ש בתוס' בשם הירושלמי ויש לדבר בזה הרבה וכבר הארכתי בזה בתשובה מכבר ואינו שייך לכאן גם עומד לנגדינו לפי מה ששמע מדברי הרא"ש פרק הזורק ובתוס' דף פ' לפי פי' הנו"ב בתשובה מה"ק סימן פ"ט שמפרש דבריהם לענין פסול העדים מיירי דאי אכולה מלתא קמסהדי הוי העדים פסולים אבל אם אמנה שבשטר קמסהדי כשרים העדים וא"כ לפ"ז מוכח מדבריהם דאם הוי אמרינן דאכולה מלתא קמסהדי הוי העדים פסולים בשינה מקום הלידה וא"כ הרי הש"ך סימן מ"ט מפרש דמה דאמרינן אכולה מלתא קמסהדי היינו שאין יודעין אם הוי כהן או לא אבל עכ"פ מעידין הם שמוחזק הוא בכהן וא"כ לפ"ז ה"ה בשמו הוי כך דעכ"פ הם מעידין ששמו כך וכך הוא וא"כ אם נמצא בו שינוי הוי העדים פסולין דחתמו שקר ובזה לא מהני מה דא"א למטעי באחר שהרי במקום הלידה והדירה נמי א"א למטעי באחר דהרי לא נקרא על שם מקום הלידה והדירה ואעפ"כ משמע מדבריהם דאם הוי מסהדו אכולה מלתא היו פסולין וא"כ ה"נ בשינוי שם החניכה נהי דליכא למיחש דלמא שם אחר הוא עכ"פ העדים חתמו שקר וא"כ העדים פסולין כן יש להעיר בזה. מיהו לפי האמת כל הערעורים בזה אינו כלום דמ"ש מדברי הנו"ב בתשובה הנה עיקר הטעם מה שמחמיר ע"י שליח הוא כיון שלא נזכר שם אבי' ולא שם העמידה יש לחוש לאחרת וכאן שנזכר שם הקודש של אבי' הוי עכ"פ כמו מקום העמידה שלה ודי לסימן עכ"פ ובפרט כיון דנכתב גם שם הכינוי רק דנכתב ביוד וכיון דליכא אחר שנקרא כן א"כ אין לחוש לשמא יש אחרת כזו ומה שחששנו לדברי הרשב"א סימן תקצ"ח יש לחלק בין תיבת בן אברהם שהוי גוף השם של אביו משם הכנוי לבד ובזה כיון שנכתב בת אברהם כתיקונו רק המכונה עבר לא נכתב כהוגן בזה מודה הרשב"א שאינו מעיקר השם כיון דהוי משם אבי' וגם אינו בגוף השם רק בחניכה לבד וגם יש לצרף בזה די"ל דחניכה זו עדיפא כיון דדעת קצת דא"צ לכתוב כלל המכונה עבר דהוי קיצור השם מאברהם וא"כ בזה אף בשם האיש והאשה עצמן לא הי' צריך לכותבו ואם כותבו אין השינוי פוסל בו כיון דלא הי' צריך לכותבו ואף להסוברים דהיכי דהחסרון כשר אם שינה פוסל היינו רק בחניכה חדשה אבל בזה דשם עבר נצמח מאברהם והוי רק קיצור השם וא"כ עכ"פ הרי נכתב עיקר השם וא"כ בזה י"ל דאין השינוי פוסל בקיצורו וגם מצד העדים י"ל חדא דהרי כמה פוסקים מפרשים דלא כהש"ך וראוים לסמוך עליהם במקום עגון וגם בלא"ה אף אם העדים פסולין הרי עכ"פ נמסר בעידי מסירה ובמקום עגון די בעידי מסירה בלי ע"ח וכמ"ש הב"ש בסימן ק"ל ואין לומר דזה גרע כיון דיש בו עדים והוי מזויף מתוכו שמודה ר"א שפסול. ז"א דמזויף מתוכו לא נקרא רק היכי דלמסמך עלייהו וליפוק מנייהו חורבא אבל היכי דא"א דליפוק מנייהו חורבא לא חיישינן למזויף מתוכו וכדמוכח בדין גט החתום בעידי עכו"ם ושמות מובהקים ואפי' לדעת המחמירין שם היינו רק משום גזרה אטו אינן מובהקין אבל אם לא הי' גזרה זו הי' כשר ועיי' סימן ק"ל בב"ש סק"ל ע"ש ודו"ק. וא"כ כה"ג דלא שייך גזרה לא נחשב מזויף מתוכו ובפרט בזמנינו יש להקל יותר כיון דמשמעות הש"ס ופוסקים בכמה מקומות דיש לחלק בין אם העידי מסירה לפנינו או אינו לפנינו ודעת הס' תורת גיטין ליישב שני תשובת הרא"ש הנ"ל אהדדי לחלק נמי בכה"ג בין אם הוי עידי מסירה לפנינו או די בשמו ושמה לבד אבל אם אינו ע"מ לפנינו אז בעינן גם שם אביו ואבי' ע"ש וא"כ אף אם נימא דבכל ענין בעינן שם אביו ואבי' היינו משום דגזרינן אם יש ע"מ אטו בליכא ע"מ וחיישינן דלמא אתי למסמך עלייהו בלא ע"מ אבל בנ"ד דבזמנינו קורעין הגט והאשה מקבלת ראי' מב"ד שנתגרשה בע"מ א"כ הוי תמיד כע"מ לפנינו ולכך הנה אף שמר ני' וכבוד הגאון אמיתי אב"ד ק"ק לבוב א"צ לצרופא דידי ואני כיהודא ועוד לקרא. אך גודל ענוה שלהם היות מבקשים לחוות דעתי הנני מצטרף עמהם להיתרא ואשה זו מותרת להנשא ויפה כתב מר בזה שהפלפול בזה אך למותר ולכך לא ראיתי לפלפל בזה ובפרט שגזר עלי להשיבו על הב"ד הראשון והאגרת בא לידי קודם שבת והייתי טרוד בענינים אחרים וקבעתי הדבר לעיין אחר השבת ואז חליתי בכאב עינים ולא הי' בידי לעיין דרך עיון ולעכב הדבר לא רציתי ולכן הנני מקצר ועולה ולדינא ודאי הנכון כדבריהם ואחר הוראתם אין להרהר והרי הוא כהלכה למשה מסיני אך זה ראוי לשאול מי היו הדיינים מסדרי הגט אם הם מומחים בדיני הגט דבלא"ה יש לנו עוד ריעותא שמא המה ע"ה כיון שלא השגיחו על דבר כזה בגוף השמות ולזה אם ידוע למר שמות הדיינים ושהמה מומחין בגיטן רק, דשגיאה בא לידם דרך מקרה אז הגט כשר ונא למחול ולהודיעני אם נעשה מעשה וניתן הגט כדת ואי"ה אם אחזיר לבריאות ויהי' לי פנאי אפשר אערוך פלפול בהנ"ל בלי נדר אי"ה. ואני טרם אכלה לדבר אל לבי עלה בדעתי עוד איזה הערות בענין הנ"ל לא נמנעתי מלהודיע למר כדי לצאת בפלפלת כל שהוא והוא א' מ"ש לעיל דיש לחוש לדברי הרשב"א שבב"י שכתב כיון שאמר בן אברהם בכלל שמו הוא כעת ראיתי שמדברי התוס' דף כ' ד"ה דהא בעינן שינה שמו ושמה שם יש להוכיח דלא כוותי' במה שהרגישו שם במה דקמ"ל בשינוי שמו ושמה ולמה לא קמ"ל בלא כתבו כלל ואם כדברי הרשב"א דכותב שם אבי' בכלל שמו הוא ומשום שכותב בן אברהם בכלל שמו הוא א"כ מה קושי' דלמא כוונת המשנה שינה שמו ושמה אף בשינוי שם אביהם כיון דכתב בן פ' או בת פ' בכלל שמם הוא ולכך דוקא בזה שינוי פוסל אבל בלא כתבו כלל כשר ומה קושיא אלא ודאי מוכח אחת משתי אלה מדברי התוס' הנ"ל דלא ס"ל כהרשב"א או דס"ל דבן פלוני לא הוי בכלל שמו ושמה וא"א לומר דבכלל שינוי שמו ושמה הוי שינוי בשם אבי' או דס"ל דשינוי בשם אבי' כשר ג"כ ומוכח משיטתם כדעת המכשירין בכה"ג:

ב' אך בזה יש לעיין דמדבריהם מוכח דאף בדבר שאינו משתנה לומר דאחר הוא נמי גרע מלא כתבו כלל דאל"כ מה הקשו דלמה קמ"ל שינה לאשמענין לא כתבו כלל הרי י"ל דשינה שמו ושמה מיירי אף בשינוי דליכא שם אחר כהך וא"א לומר דאחר הוא וא"כ שינוי כזה הי' ס"ד דעדיף מלא כתבו כלל דלא כתבו כלל לא ידענו מי הוא ולא מוכח מתוכו כלל אבל בשינוי הניכר שט"ס הוא א"כ כל א' ירגיש עיקר השם ויתלה הדבר בט"ס ולכך י"ל דהוי מוכח מתוכו ולכן קמ"ל דאך זה פסול ומה הקשו ובע"כ דס"ל דאף שינוי שאינו משתנה לשם אחר ומוכח דט"ס נמי גרע מלא כתבו כלל וא"כ ממילא בשם אבי' אף דלא כתבו כלל כשר אין ראי' דשינוי כשר אף בשינוי שאינו משתנה הענין והשם לשם אחר:

ג' בהיותי בזה ראיתי דלכאורה הי' נראה לי כדעת הנו"ב לחלק בין עומדת לפנינו או לא ולאו מטעמי' דודאי י"ל כדמסיק כיון דהוא מוחזקת בו נחשב מוכח מתוכו. אך י"ל טעם אחר בזה כיון דבגט בעינן לשמו ולשמה וא"כ בשלמא כשהם עומדין לפני הסופר והעדים שניהם מכוונין לגוף זה לכתוב להם גט אף שאין יודעין שמותם ושמות אביהם נחשב לשמו כיון שמכוונין לגוף זה אבל אם אין עומדין לפניהם בשלמא אם מפרשים שמות אביהם ג"כ כיון דשני יוסף בן שמעון לא שכיח ומסתמא ליכא אחר הוי כמכוונין לשמו ולשמה אבל באם אינו מזכיר רק שמה לבד וכמה יש בעולם ששמה כך וכמ"ש הנו"ב בתשובה לפי דרכו וא"כ בזה לא נחשב לשמה כלל דמי יודיע לאיזה אשה הוא מכוין ולא הוי לשמה ובזה לא מהני אח"כ מה שתופסת בו דבשעת כתיבה לא הי' לשמה כן הי' נראה לומר:

אך בזה יתחדש לנו קושיא אחת במה דמפלפל הש"ס בטעם אומר אמרו דפסול ולמה לא נתן טעם כיון דשם אביו אין חיוב לכותבו א"כ יש לחוש שמא לא ידעו שם אביו ובשלמא אם עומד לפני הסופר והעדים והם מכוונין לגוף זה נחשב לשמו אבל אם יאמרו אמרו לסופר ועדים ולא יראו אותו הסופר והעדים וגם לא ידעו שם אביו לא יהי' נחשב לשמו ולכך אף במזכיר שם אביו לא מהני משום גזרה שמא לא יזכיר שם אבי' וכמו דגזרינן שם גזרות אחרות כה"ג ומדלא משני כן יהי' מוכח כדעת הנו"ב דבשם אביו יש קפידא ודוקא שם אבי' לא בעינן אבל שם אביו בעינן בלא"ה וכיון דתמיד בעינן שם אביו ובלא"ה פסול אין טעם לפסול באומר אמרו ולכך מוכרח ליתן טעמים אחרים כן עלה בדעתי דרך הערה בעלמא כי אור עיני אין אתי לעיין היטב ובין אם ייטיבו בעיני מר או לא נא להודיעני ואודה ולא אבוש ועכ"פ לדינא הנני מזכה במקומי כנ"ל:

עוד ראיתי בדברי הנו"ב מה שהעלה בפלפולו מסוגיא דגיטן דף ק"ד דלדידן דקיי"ל שני יב"ש מוציאין שט"ח על אחרים גם בגיטן נחשב מוכח מתוכו ע"י תפיסתה בידה ולכך די בשמה לבד דאף דשכיחי כמה נשים בשוקא בשם כזה מ"מ ע"י תפיסתה נחשב מוכח מתוכו ומזה העלה לחלק בין שם האיש והאשה עיי"ש ולפענ"ד לא נראה כדבריו דודאי בגט אם אין מוכיח מגוף הגט או מנתינה שלו רק מה שהיא תופסת בה לא נחשב גירושין דזה דומה למ"ש הרשב"א בחידושיו בפ"ק דגיטן גבי חציך מקודשת לי דאינה מקודשת ופריך שם מהאומר רגלה של זו עולה כולה עולה דפשטו קדושין בכולה ומשני התם בהמה הכא דעת אחרת מקנה והקשה שם הרשב"א דעכ"פ אם הסכימה להתקדש בכולה תהי' מקודשת. ותי' כיון דבזה אין הקדושין מחמתו רק מחמתה והוי היא לוקחת את עצמה ע"ש. וא"כ ה"נ כיון דבגט בעינן שהוא ישלחנה והוא הנותן וכל שמיעתו הוא בנתינה לא הוי נתינה והוא נמי מה"ט דאם סייעתו הוי הגרושין מחמתה ולא מחמתו וא"כ ה"נ אם מגוף הגט או מנתינה שלו לא מוכח למי הוא מגרש רק ממה שהיא תופסת בו הוי הגרושין מחמתה ולא מחמתו ואינו דומה לשיטת ר"א דס"ל ע"מ כרתי דלדידי' מוכח מתוכו בשעת המסירה למי הוא מוסר ואז הוי מוכח מתוכו ממסירה שלו לכך הוי כל הגרושין משלו משא"כ לר"מ דס"ל ע"ח כרתי ולא המסירה רק שנאמר כיון שיהי' יוצא מת"י יהי' מוכח דלדידה נתן וא"כ הוי הוכחה ממנה ולא ממנו והוי כהוא מסייעת בגירושין או הנתינה והוי הגירושון מחמתה ולא מחמתו ואינו דומה לשני יב"ש שמוציאין שט"ח על אחרים דבממון לא איכפת לן ע"י מי נצמח הזכות רק כל שיש לו זכות הוא זוכה ולכך שפיר ע"י תפיסתו הוא זוכה והש"ס דמדמה להו להדדי היינו להיפוך דאם בגט גדולה מצי מגרש והוי תפיסתה לראי' דשלה ניתן מכ"ש דשני יב"ש מוציאין שט"ח על אחרים ומוכיח להיפוך מדבגט מהני מכ"ש בשט"ח אבל לפי מה דמסיק שם הש"ס דמיירי בע"מ ור"א הוא ודאי להיפוך אין ראי' דאף דבממון מוציאין שני יב"ש שט"ח על אחרים בגט לא מהני דהוי הגרושין מחמתה ולא מחמתו וכמסייע בנתינה ולכך אם אעפ"כ כשר בלא נזכר שם אבי' ה"ה נמי דלא בעינן שם אבי' ושפיר ס"ל להב"י דאין סברא לחלק בין שם אבי' לשם אביו ולא כדעת הנו"ב מיהו בהיותי בסוגיא זו ראיתי דמגוף הסוגי' דף ק"ד יהי' מוכח דבעינן גם שם אבי' ואם לא בעינן שם אבי' עכ"פ שינוי פוסל בה בודאי והוא דק' טובא מהו פריך הש"ס דקטנה הוא דלא מצי מגרש הא גדולה מצי מגרש זאת אומרת שני יב"ש הדרים בעיר אחת מוציאין שט"ח על אחרים וקשה מהו ראי' דלמא לעולם שני יב"ש הדרים בעיר אחת אין מוציאין על אחרים ומתני' מיירי ששמותיהן היו שוין אבל לשמות אביהם לא היו שוים ומיירי שכתב שם אבי הגדולה ולכך קטנה הוא דלא מצי מגרש הא גדולה מצי מגרש כיון שכ' שם אבי' ואין שם אבי הקטנה שוה לשם אבי הגדולה ואין לומר דא"כ ל"ל הטעם דקטנה לא מצי מגרש דלא נכתב לשמה ת"ל דלא כתב בי' שם אבי' ז"א דאם לא הי' בעינן לשמה הוי מצי מגרש בה אף את הקטנה אף דלא הוי שם אבי' כשם הנכתב בגט הרי שינה בשם אבי' אינו פוסל ולכך קמ"ל דלא יגרש בו את הקטנה משום דלא נכתב לשמה א"ו מדלא משני כן מוכח דשינה בשם אבי' פוסל ולכך קשה שפיר אי מיירי שאין שם אביהן שוין ממ"נ איך מגרש בו את הגדולה ואת הקטנה לולי הטעם דלא נכתב לשמה תיפוק לי' דאין שמות אביהן שוה והנה לכאורה יש לדחות ראי' זו כפשוטו די"ל דהשתא ודאי דקיי"ל שני יב"ש מוציאין שט"ח על אחרים ולא חיישינן שמאחר נפל ה"ה נמי אם שינה שם אבי' נמי כשר ולא חיישינן דמאחרת נפל משום דכיון שהוא מוחזקת בה אנן סהדי דלה נמסר ולנפילה לא חיישינן אבל אם הוי אמרינן דשני יב"ש הדרים בעיר אחת אין מוציאין שט"ח על אחרים משום דחיישינן לנפילה א"כ הוי ק"ו דמה אם בשמות הן שוין חיישינן לנפילה ולא הוי ראי' ממה שהוא בידו מכ"ש כאן דשם אבי' הוי שם אחר ולא הנכתב בגט דלא מהני מה שזה מוחזק בו דחיישינן לנפילה מן השני ששם אבי' נכתב בגט וא"כ שפיר קאמר אביי דממ"נ אם מיירי המשנה שגם שמות אביהם שוין מוכח דשני יב"ש מוציאין שט"ח על אחרים ואם מיירי שאין שמות אביהן שוין מכ"ש דמוכח כן דאם אף בשאינו שוה מגרש את הגדולה ואת הקטנה נמי הוי מצי מגרש לולי הטעם דלא הוי לשמה מכ"ש דמוכח כן דמה באין שם אביו שוה כשם הנכתב מהני תפיסתה מכ"ש בשני יב"ש דגם שמות אביהן שוה דיכולין להוצא שט"ח על אחרים אך ז"א דאכתי יש להוכיח דשינוי שם אביו פוסל דאל"כ מנ"ל דשני יב"ש יכולין להוציא שט"ח על אחרים דדלמא מיירי מתני' באין שמות אביהן שוה ואעפ"כ לולי פסול דלשמה קטנה הוי מצי מגרש דאין קפידא בשינוי שם אבי' ואין לומר דניחוש לנפילה דז"א דכיון דקיי"ל דאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנות דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה אך היינו דוקא באין הגט מסייע לה אבל באם הגט מסייע לה מעיזה ומעיזה וא"כ י"ל להיפוך דודאי אם גם שמות אביהן שוין לא הוי גט דחיישינן לנפילה וא"ל דבגט נאמנות משום דאשה שאמרה לבעלה גרשתני ז"א דבגט כיון דהגט מסייע לה מעיזה ומעיזה אבל המשנה מיירי באין שמות אבי' שוין ובזה הוי ממ"נ דאלו זו שנכתב על שם אבי' ודאי הוי גט כיון דליכא אחרת דשמה כשמה ושם אבי' כשם אבי' והשני' דלא הוי שם אבי' כשם הנכתב בגט מגורשת משום האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנות דאינה מעיזה פני' בפני בעלה ולכן נאמנות לומר דלה נמסר הגט ואין לומר כיון דהגט מסייע לה מעיזה דבאין שם אבי' כשם הנכתב בגט אין הגט מסייע לה והוי העזה ממש ולכן נאמנות מדין האשה שאמרה לבעלה גרשתני ולכן בכה"ג הוי גיטא אם לא הוי בעינן לשמה וכעין שכ' הנו"ב לדידן דמכח תפיסתה הוי מוכח כן י"ל בזה דא"י דבורה דאינה מעיזה מוכח דלה נמסר הגט אבל באם גם שמות אביהן שוין י"ל שפיר דלא הוי גט משום דחיישינן לנפילה ומכח האשה שאמרה לבעלה גרשתני לא מהני דמשום דהגט מסייע לה מעיזה ומעיזה ולכך מכ"ש בשני יב"ש דאין מוצאין שט"ח על אחרים ומדלא משני כן יהי' מוכח כהסוברים דשינוי שם אבי' פוסל ומוכח שפיר דבע"כ מיירי מתני' דגם בשמות אביהן הן שוין או דלא נכתב שם אביהן בגט דבלא"ה בלא פסול לשמה לא מצי מגרש הקטנה וא"ש ודו"ק:

והנה בהיותי מעיין בסוגי' זו ראיתי סתירה גדולה בפירש"י תכ"ד שהנה בד"ה הא אמרינן כו' פי' שם דחיישינן שיב"ש אחר כתב לאשתו ונמלך ולא גרשה והשליכו לאיבוד מדעת ולקחתו זו שרוצת להתגרש בו משמע דהחשש הוא מכח נפילה ואח"כ בד"ה בע"מ פי' בענין אחר דחיישינן שמא נמלך זה שכתבו וחתמו ולא גירש בו את אשתו ומסרו לזו שהיא אשת חברו משמע דחיישינן שהוא בעצמו עשה ערמה זו בכוונה וצ"ע למה שינה את טעמו תכ"ד. ועוד הי' קשה לי בסוגיא דמה אמר אביי אלא מעתה רישא דקתני שמי כשמך פסול לגרש בו שני שני הוא דלא מצי מגרש בו אבל ראשון מצי לגרש בו והא אמרינן ולא אחר יכול להוציא שט"ח עליהן כו' ואלא מאי אית לך למימר בע"מ ור"א הוא וקשה מהו ראי' מרישא לסיפא הרי התוס' במס' ב"ב ובפ"ק דמציעא הקשה דלמה כותבין לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו ניחוש שמא כתב ליתן בניסן וכו' ותריץ דלא מקדים אינש פורענות' לנפשיה ע"ש וא"כ ה"נ מה ראי' בשלמא שמי כשמך דהוי החשש שמא הוא לא מסר לה וממנו נפל בזה אין לחוש דלא מקדים אינש פורענות' לנפשי' ומסתמא מוסר לה מיד אבל בשני יב"ש דלא שייך האי טעמא לכך אין להוציא שט"ח על אחרים אבל בסיפא דשמות נשותיהן שוות דיש לחוש שמא ממנה נפל בזה שפיר מוכיח דאם בשני יב"ש אין יכולין להוציא שט"ח על אחרים גם בגט ניחוש כה"ג ולכך מוכיח שפיר דשני יב"ש יכולין להוציא שט"ח על אחרים ומהו פריך וצ"ע: ונחזור לענינינו הנה ראיתי בספר ישועות יעקב סימן קכ"ח בדין שכתבו על אבי האשה כהן והוא לא הי' כהן והשיב שפסול ונסתייע שם מדברי הצמח צדק סימן ס"ג שפסל הגט ששינה אבי המגורשת ע"ש ולפענ"ד אין מזה ראי' לפי מ"ש לעיל בשם הרשב"א דכותב בן פלוני היינו שמו וא"כ בשלמא בשינוי גוף השם כגון שכותב בת ראובן והיא בת שמעון הוי כשינוי שמה ממש ולכן פסול אבל בשינוי הכהן או הלוי דלא הוי השינוי בשם ממש זה אינו מעין שמה וי"ל דמודה הצמח צדק דכשר מיהו המעיין בצ"צ במה שפסלו מחשש כיון דהוי ע"י שליח חיישינן שמא שלחו לאשה אחרת לפ"ז אין סברא לחלק בין שינוי בשם בין שינוי בתיבת כהן. מיהו לפי טעם זה יש להקל אם נכתב בהרשאה בלא הכהן דא"כ חזינן ששלחו לאשה זו וכן אף בשינו שם אבי' אם בהרשאה לא נכתב בטעות רק כדין יש לצרף בזה די"ל דגם הצמח צדק מודה בזה להכשיר וכדאי הוא עבודת הגרשוני להכשיר בכה"ג עכ"פ גם דברי הצמח צדק אין מוכרחין דלמאי ניחוש לה אם לומר שמשלח לאשת חברו הרי אמרינן בש"ס דאין אדם מגרש אשת חברו וליחוש דיש לו ב' נשים לדידן דאסור לישא ב' נשים וא"כ אם ידוע דזו היא אשתו אין לחוש שמא יש לו עוד אחרת ולאשת חברו אין לחוש דאין אדם מגרש אשת חברו ולכך אין דברי הצ"צ בחשש זה ולכך עכ"פ בכה"ג נראה לסמוך על דעת עה"ג ועוד הי' מקום להאריך בזה אלא שלא גרם הזמן ואולי יזכני ה' בזמן אחר לבאר יותר בזה ועיי' מ"ש בתשובה שאח"ז להרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם אב"ד דק"ק ברעסטיצקי:

תוכן העניינים

חידושי אנשי שם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה