אור ברסלב

חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

שם סימן א

שם - הקדמה

בעזה"י ויתעלה הנני מעתיק ומסדר מחבורים שלי על אה"ע מ"ש על סי' קכ"ט מה' גיטין בדיני שמות הגיטין כי הוא הנצרך ביותר למסדרי הגיטין. ויהיו אמרינו לרצון לפניו ית' כאישם וכניחוחים וכמנחת עניים. ויהיו דברינו כהלכה נאסרים אמו:

תשובה לק"ק טאמשוב:

א ע"ד אשר שאל רו"מ בענין הגט שכתב בו שם המגרש זאב המכונה וואלף ואח"כ נודע ע"י אחיו וקרובו ששם הערוסה שלו הי' בנימין זאב כי נקרא מפי אביו ע"י אחד מהקרובים אשר שמו הי' ידוע בנימין זאב והובא לפני כמה מכתבים וק"ס שנכתב שמו בתוכם בנימין זאב הן כתבים מכבר והן איזה כתבים שנכתבו מזמן קרוב כתוב בהם ג"כ שני השמות ורק למטה שחתם על הכתבים לא חתם רק בשם אחד פעם בהכינוי לבד ופעם זאב וואלף לבד וכן עלה לתורה רק בשם זאב לבד ויש לספק כעת אם כשר הגט עפ"י ד"ת או צריכה גט אחר כי המגרש עומד לפנינו וציית דינינו ואין מקום עגון כלל עכ"ל רו"מ בשאלתו. וע"ז האריך הרחיב לפלפל בזה ואם כי אני טרוד בענינים שונים מהבלי הזמן אשר לא נתנונו די מרגוע והשקט להיות דעתי צלולה עלי אעפ"כ מרוב אהבתו פניתי תיכף להשיבו מיד ואשר ישים אלהים בפי אותו אדבר:

והנה במ"ש כת"ר לחקור כיון דהוא לא חתם עצמו בשם זה. הוי כשם שנשתקע וא"צ לכותבו או אפשר כיון דנכתב כן בתוך השטר לא נחשב כשם שנשתקע לא הזכיר מע"ל פרט אחד מה שיש לדבר בזה דהנה לכאורה זה הוי אבעיות הש"ס פ"ב דכתובות דף כ"ד אם מעלין משטרות ליוחסין או לא, ומסיק הש"ס דמבעיא אם אכולה מלתא מסהדי או אמנה שבשטר מסהדי ועיי"ש בתוס' שהקשה דא"כ איך אמרינן בשני יוסף ב"ש בעיר אחת דיכתבו כהן דמה מהני אם יכתבו כהן אם אמנה שבשטר קמסהדי ולפ"ז אם נימא דאמנה שבשטר קמסהדי א"כ אף שכתבו בשטר בנימין זאב אין ראי' כלל אם באמת שמו כך או לא כיון דאין מעידין רק אמנה שבשטר ועיין מ"ש בסוף התשובה ביאור ענין זה יותר ואז ודאי דהוי כשם שנשתקע כיון דהוא לא נקרא כן לס"ת ולא חתם עצמו בכך אבל אי נימא דאכולה מלתא קמסהדי אז שפיר יש להסתפק כיון שהעידו ששמו הוי בנימין זאב וא"כ מוכח דלא נשתקע שם זה עדיין כיון דיש כתבים חדשים מקרוב באו שכ"כ העדים בשטרות. ואף גם אם אמנה שבשטר קמסהדי להסוברים דבלשון עדים ודאי אכולה מלתא קמסהדי אז ודאי מוכח מזה דהוחזק שמו לבנימין זאב וגם לפמ"ש הש"ך בחו"מ סימן מ"ט והב"ש בסימן ג' דעיקר אבעיות הש"ס אם מעידין אכולהו מלתא שיודעין שהוא כהן או רק אמנה שבשטר והיינו שהוא מוחזק שהוא כהן אך על מוחזק מעידין בודאי עיי"ש א"כ לא הי' נ"מ הכא כיון שעכ"פ מעידין שהוא מוחזק בשם זה. וא"כ הרי חזינן שלא נשתקע והנה לכאורה הי' מוכח כפי' הזה של הש"ך דאל"כ קשה למה מבעי' לי' ליוחסין ולמה לא מבעי' לי' לענין גיטין אם לפסול גיטין משטרות כגון אם בשטר כתוב בו ב' שמות ובגט נכתב רק שם אחד ואז אי אכולה מלתא קמסהדי הוא פסול הגט כיון שלא נכתבו בו ב' שמות אבל אם אמנה שבשטר קמסהדי אז ממילא אין פוסלין הגט כי אין ראי' מהשטר שנכתבו בו ב' שמות כיון דלאו אכולה מלתא קמסהדי אלא ודאי כדברי הש"ך דעכ"פ מעידין שהוא מוחזק בכך ולכן אין נ"מ לענין גט רק ליוחסין. אך לכאורה י"ל בזה הסברא להיפוך כיון דזה כלל מוסכם דשם שנשתקע אין כותבין בגט וא"כ הרי בחדושי מכבר בענינים הללו הוכחתי דאף אם מיעוט קורין אותו כך נמי צריך לכותבו היינו רק אם המיעוט הוי מיעוט חשוב עכ"פ אבל אם אין קורין אותו רק שנים ושלשה אנשים בשם זה ודאי מיעוט כזה הוי כמאן דליתא ואין כותבין כלל ולפ"ז הוי נ"מ להיפוך דאם אכולה מלתא קמסהדי דהיינו כפי' הש"ך שיודעין ששמו כך בזה אין ראי' די"ל דהם כתבו לפי ידיעתם דשם הערוסה שלו הוי כן ומ"מ הוא עצמו לא חתם בשם זה כיון דנשתקע והוי הגט כשר או נימא דאמנה שבשטר קמסהדי ושאר הדברים הוי כוונתם רק בתורת חזקה שמוחזק בכך וכך וא"כ אם כותבין בשני שמות הוי כאלו מעידין שמוחזק בשם זה וכיון שאומרים שמוחזק בכך א"כ יש שני עדים שמוחזק כן בעיני העולם וא"כ הרי מעידין שלא נשתקע רק שמוחזק בשם זה לכך הוי הגט פסול ובהיות כן עדיין קשה למה לא מבעי' לענין גיטין אם פוסלין הגט משטרות להיפוך אם אכולה מלתא קמסהדי הגט כשר ואם אמנה שבשטר קמסהדי הגט פסול מיהו באמת אין זה קושיא דבלא"ה מצינו בזה כמה נ"מ בין אם אכולה מלתא קמסהדי או לא ובע"כ דחדא מנייהו נקט והנה לפי האמת לדידן ודאי כיון דהוי לשון העדים ובפרט דאין צריכין לחוש לחומר כל הספקות א"כ הוי כאלו הם מעידין שמוחזק בשם זה ואם בשלמא אם היו השטרות נכתבות מזמן רב הי' אפשר לומר דנהי דאז הי' מוחזק בשם זה ח"מ עתה הרי כבר נשתקע כיון שלא נקרא בפי שום אדם ולא חתם עצמו בו ואינו עולה לס"ת בשם זה אך כיון שכת"ר כתב שיש שטרות שנכתבו מקרוב וג"כ נכתב כן וא"כ זה מורה שלא נשתקע ולכך נהי דמטעם שכתב רו"מ להחמיר אין בו בית מיחוש שרו"מ כתב מחשש שיאמרו שאין זה המגרש כשתבא לגבות כתובתה מהנכסים ודומה למ"ש הרא"ש דאם נכתב רק מקום הנתינה פסול מטעם שמא תבא לגבות כתובתה למקום הכתיבה ויאמרו אין זה המגרש כו' ובאמת אין זה דמיון זה לזה כיון דהתם הבעל הוי עפ"י רוב במקום הכתיבה כי במקום שהבעל שם שם כתבו וגם הגט צריך לה כשתבא לגבות כתובה עפ"י הרוב להראות שנתגרשה ולפעמים גט גובה עיקר ולכך כה"ג שכיח הוא שתצטרך לגט בשעת גביות כתובתה ויש לחוש שפיר ואף אם לפעמים לא נצרך לה לכך לא פלוג בתקנתן אבל בנ"ד לא שכיח הוא כשתצטרך לגבות כתובתה שיצטרך הבעל להוצא כתבים שלו שהנכסים שלו דממ"נ אם יעמדו מערערים עליו שאין הנכסים שלו יעמדו בלא"ה ולא בעת גביית כתובתה ואם לא יעמדו מערערים עד הנה גם עתה לא יעמדו ומה"ת ניחוש שיעמדו מערערים עליו עתה בעת גביית כתובתה יותר מעד הנה ואף שמצאנו לפעמים טענת השני נוח לי והראשון קשה הימנו היינו רק דבדינא יכול המקפיד לומר כן אבל בדרך הטבע לא שכיח שישתוק לזה ויערער ע"ז ועוד דמסתמא הבעל יש לו חזקה בנכסים ואף בלא שטר הם שלו ואף אם יעמדו מערערים הוי עיקר הדין עם הבעל שהוא ישתעי דין עמהם ולא האשה ואין הגט והשטרות יחד בחד דינא שיהיו נראין כסותרין גם בלא"ה לא יהיו נראין כסותרין כיון דבהשטרות גופן נזכר כחחימתו רק שם הנכתב לבד וא"כ ידעו הכל כיון שהגט נכתב מפיו וכמו שהוא חותם עצמו רק בשם זה לבד כן צוה לכתוב הגט כן וא"כ מן השטרות לגט ליכא סתירה רק לפי דברינו יש חשש שפיר כיון שהעדים מעידין ששמו בנימין זאב א"כ מעידין שמוחזק בשם זה וא"כ יש לחוש שהיודע בלא"ה ששמו הוא בנימין זאב ולא ידע שחתימתו ועלייתו לתורה לא כן הוא ויראה את הגט שאין כתוב בו כן יאמר שאין זה המגרש כמו דחיישינן בכל מקום לאם המיעוט קורין אותו בשם אחר אך עדיין יש לפקפק בזה דבשלמא אם היו המגרש דר במקום אחר והי' נכתב במקום הבעל אז אם הי' נכתב מן הגדת העדים בשטר ששמו כך א"כ מוכח שמעידין שמוחזק בשם זה והוי שינוי השם אבל כאן לפי משמעות מכתב רו"מ משמע שהמגרש דר במקומו שם ושם נכתב הגט וניתן וא"כ הרי כתבו הפוסקים וכן התוס' דבדבר הגלוי לכל לא אמרינן תרי כמאה וא"כ ה"נ ממ"נ בשביל הכתבים הישנים אין ראי' דלו יהא שהיו שמו לכל העולם אז כן אם אח"כ נשתקע אין לכתוב אותו ובשביל כתבים החדשים מה בכך שמעידים העדים שיש לו שם זה הרי גלוי לכל שאינו נקרא בשם זה ולא חותם ולא עולה לתורה וא"כ חזינן דנשתקע השם ואף דהעדים מעידין ששמו כך אף אם מעידין בפי' שלא נשתקע נאמנים כיון דכל העיר סהדי דנשתקע השם ואין לתרץ דברי העדים דבמקום אחר נקרא כך דעכ"פ א"כ אין בו נ"מ דלגט דלשם שאינו לא במקום כתיבה ולא נתינה אין לחוש כלל:

והנה ראיתי במכתב רו"מ שדעתו דשם הנכתב בשטר לא שייך לומר נשתקע משום דעל העדים לפרסם ולהודיע הענין דלכך גובין בשטרות מלקוחות משום דהעדים מוציאין הקול ועליהם לברר מי הוא המוכר או הלוקח עכ"ד זה אינו סברא כלל דאטו כוונת שם שנשתקע היינו שלא נודע שהי' שמו מעולם כן ז"א דהרי אף אם הי' ידוע שהי' שמו מתחלה כך והכל יודעים שהיו שמו כך מעריסה ואעפ"כ השתא לא נקרא בפי כלבשם זה נחשב נשתקע וכן מורה להדיא דברי הפוסקים בשם שנשתנה מחמת חולי דקצת ס"ל דשם הראשון הוי שם שנשתקע משום דמדקדקין שלא לקרותו בשם הראשון כו' והרי בזה הכל יודעין שסמוך ביום או יומים הי' לו שם אחר ואעפ"כ שייך נשתקע והיינו משום דכוונת נשתקע אינו שלא יהי' נודע שהי' לו שם אחר מעולם רק הכונה שנשתקע שעכשיו אין קורין לו בשם זה ולכך מה בכך שנכתב כן בשטרות ידעו העולם שבשעה שכ"כ בשטרות הי' לו אז שם זה ועכשיו נשתקע ואטו בשעת כתיבת השטר ידעו העדים שסופו להשתקע הם כתבו רק כפי שהי' נקרא אז והם מפרסמין שבזמן ההוא הי' נקרא כך וכל העולם יודעים שאז הי' נקרא כך וכך ומ"מ כיון שעכשיו אינו נקרא בשם זה נחשב נשתקע ואין כותבין אותו בגט וכן ראיתי בטיב גיטן בלקוטי שמות דאף בשם הנכתב בכתיבה שייך נשתקע. והנה עד וראי' לדברינו דאף בידוע שהי' לו שם אחר תחלה ואף בכתוב כן בפי' שמו הראשון ועדיין הוא קיים מ"מ נחשב נשתקע ממה דאמרינן בפ"ב דשבת בסופו גבי בבל בורסיף בורסיף בבל נ"מ לגיטי נשים והן אמת דמגוף הש"ס אין ראי' די"ל כפי' הא' של רש"י ותוס' ואף לפי' ב' של רש"י הי' מקום לומר דהכוונה להיפוך דצריך לכתוב בשם הראשון ובבבל בורסיף יכתוב בבל ובבורסיף בבל יכתוב בורסיף או דהכונה דהוי ס"ד לכתוב רק כפי מה שנקרא עכשיו ולא יותר כי זה עיקר השם מעולם לכך קמ"ל דאשתני שמייהו בבל בורסיף ובורסיף בבל וצריך לכתוב בבורסיף גם בבל בלשון דאתקרי וכן להיפוך בורסיף בבל צריך לכתוב גם בורסיף. אך מפירש"י שכ' שם וז"ל צריך לכתוב שם של עכשיו ולא כ' וצריך לכתוב גם שם של עכשיו או דהו"ל לכתוב גם להיפוך דקמ"ל דצריך לכתוב גם השם הראשון ולא של עכשיו לבד מזה מוכח דס"ל דאין לכתוב שם של נשתקע רק של עכשיו ובהיות כן הרי שם של בבל נזכר בתורה ובנביאים ובכתובים ובש"ס וא"כ אי אמרינן דנשתני שמייהו בבל בורסיף הרי ידענו דבורסיף הי' שמו בבל תחלה ואעפ"כ משמע מפירש"י דאין לכתוב בבל ונחשב שם שנשתקע ובע"כ מוכח דאף אם ידוע שהי' שמו כן תחלה ומפורש בכתוב הקיים לעולמי עד ואעפ"כ נחשב נשתקע ולא נכתב רק שם עכשיו ובגוף הדבר אם מותר לכתוב שם נשתקע או לא הי' נראה להביא ראי' מן הש"ס להתיר מ"ש בגיטן דף פ"ח ת"ר חניכת אבות עד עשרה דורות רשב"א אומר עד ג' דורות כשר מכאן ואילך פסול וק' ממ"נ במאי מיירי אי בלא נשתקע שם המשפחה עד הנה מדוע לא יכתוב ועכ"פ בדעבד למה יפסל כיון דישנו עדיין לשם זה ואם לא נקראים עתה משפחתו בשם זה מה אריא עד יו"ד דורות או עד ג' אפילו באותו דור עצמו כיון שנשתקע יפסל ובע"כ דשם שנשתקע כשר בדיעבד ולכך קמ"ל דאינו כשר רק עד י' או ג' דורות אך אח"כ פסול בנשתקע ולפ"ז הי' נראה להוכיח עוד דאף לכתחלה כותבין שם שנשתקע דהרי יש לדייק על שינוי הלשון דבדברי ת"ק אמר חניכת אבות עד עשרה דורות רשב"א אומר עד ג' דורות כשר מכאן ואילך פסול ולמה הוסיף רשב"א על דברי ת"ק והל"ל בקיצור רשב"א אומר עד ג' דורות או להיפוך הול"ל גם בת"ק עד יו"ד דורות כשר מכאן ואילך פסול ובע"כ דבתרתי פליגי דת"ק מיקל בתרוייהו דס"ל דחניכת אבות עד י' דורת ואף לכתחלה כותבין כן ורשב"א מחמיר בתרוייהו דלכתחלה אינו רשאי לכתוב כלל החניכת אבות כיון שנשתקע ואף בדיעבד אינו כשר רק עד ג' דורות ובתרתי פליגי וכיון דקיי"ל כת"ק מותר לכתוב שם שנשתקע אף לכתחלה ובע"כ בנשתקע מיירי דאי בלא נשתקע למה לא יכתוב אפי' עד כמה דורות ועוד הי' נראה להוכיח לכאורה דבע"כ הת"ק בנשתקע מיירי דאי בלא נשתקע מאי קאמר אח"כ כמאן אזלא הך דאמר ר"ח כו' בגיטן חניכת אבות עד ג' דורות כמאן כרשב"א ומנ"ל כן דלמא אף כת"ק ומה דמכשיר הת"ק היינו בלא נשתקע בזה מכשיר עד יו"ד דורות ור"ח מיירי בנשתקע לכך מודה הת"ק דאינו כשר רק עד ג' דורות אלא ודאי דגם הת"ק מיירי בנשתקע דבלא נשתקע מותר לכתוב לעולם מיהו זה יש לדחות די"ל דלעולם הת"ק בלא נשתקע איירי ומה דלא מוקי להא דר"ח בנשתקע דא"כ אפי' עד ג' דורות לא הוכשר כיון דנשתקע ובע"כ דגם הוא מיירי בלא נשתקע ולכך מזה ליכא הוכחה מיהו הוכחה ראשונה קיימת דאי בלא נשתקע למה רק עד יו"ד ולזה עד ג' מיהו כד דייקינן יש לדחות ראי' הנ"ל די"ל דמיירי לעולם בלא נשתקע רק הכוונה יהי' כך דמיירי שמשפחת האבות הקרובים לו עדיין קיימים ונקראים בשם חניכה דזו רק שיש כבר גם דור עשירי להם ולא יותר ובהא פליגי לת"ק גם דור עשירי נכלל בהא משפחה וא"כ כיון ששם משפחה זו כך וכך גם שמו הוי כן ורשב"א אומר דרק עד ג' דורות הוי בכלל משפחה ויותר אף דהמשפחה קיים וחניכתו אך הוא אינו בכלל משפחה זו ולעולם איירי בלא נשתקע ובהיות כן יש להוכיח להיפוך דבנשתקע ודאי פסול דאל"כ מנ"ל דר"ח הוי כרשב"א דלמא אף כת"ק והת"ק מיירי בלא נשתקע ור"ח מיירי בנשתקע ולכן הוי רק עד ג' דורות אלא ודאי דבנשתקע א"א להכשיר אף בדיעבד ואף פחות מ"ג דורות ומוכח דבשם שנשתקע פסול,:

והנה על מה שעמד רו"מ על לשון הב"י בשם הקונדרס באשה רבקה ונשתנה שמה מחמת חולי חנה והכל קורין אותה בשם רבקה דאין לכתוב שם חנה בהגט ופשיטא הוא דשם רבקה לא גרע מחניכה הניכרת וידוע כו' ע"ז עמד רו"מ דמתחלת לשונו משמע דאסור לכותבו ואח"כ כתב דלא גרע מחניכה שהכל קורין בה משמע רק בזה לבד ולא בעינן גם שם הראשון אך אין קפידא אם כתבו ובזה האריך רו"מ לפרש כוונת הב"י. ולפענ"ד הי' נראה כוונת הב"י כפשוטו והוא דהך ופשיטא שכתב הב"י כוונתו דרך הוכחה דהיינו שבא להוכיח דכוונת הקונדרס הוי דאינו רשאי לכתוב שם חנה כלל דאין לומר דמודה אם רוצה רשאי לכתוב שם חנה רק דקמ"ל דדי בשם רבקה לבד ולכך כתב הב"י דז"א דלומר דא"צ לשם חנה זה הוי מלתא דפשיטא דלא גרע מחניכה שהכל קורין בה ולא הוצרך הקונדרס להשמיענו ובע"כ כוונת הקונדרס דאסור לכתוב שם חנה. ועוד י"ל כוונתו כיון דעיקר פסול זה בכל שם שנשתקע היינו משום שיאמרו שאין זה המגרש והיינו אף דאפשר שיהי' מסקי אדעתייהו שהי' לזה שם זה תחלה רק מה שאינו נקרא עמו היינו משום שנשתקע ובפרט לפמ"ש דנשתקע השם היינו אף שיודעים שהי' לו שם זה מכבר רק שעכשיו אין נקרא כן נמי נקרא נשתקע וא"כ כל כה"ג הי' ראוי לומר אם כ' שם זה אינו נפסל דלא יבאו לומר שאין זה המגרש שידעו שכתבו שם זה שנשתקע אך בע"כ החשש הוא שיאמרו כיון שעכ"פ א"צ לכתוב השם שנשתקע וא"כ ודאי דמילי דכדי לא הוה עבדי ולא היו כותבין אותו כלל ומדכתבו כן מוכח דאין זה שם שנשתקע ולכך יאמרו דאין זה המגרש וא"כ תינח דבר זה גלוי לכל שעכ"פ א"צ לכתוב שם שנשתקע ולכן שוב יש חשש שיאמרו שאין זה המגרש ולכן פסול אם כתבו אבל אם לא הי' זה מלתא דפשיטא שא"צ לכתוב שם שנשתקע א"כ אף לפי האמת לא צריך לכותבו מ"מ עכ"פ אם כתבו אינו נפסל בכך שאין לחוש שיאמרו שאין זה המגרש שאסקי אדעתייהו שהוא שם שנשתקע ואעפ"כ כתבוהו דאולי יסברו דבעינן לכתוב שם שנשתקע ג"כ ולכן הוי זה סידור דברי הב"י שכתב שאין לכתוב בגט שם חנה והיינו דאסור לכתוב שם חנה ונתן טעם לדבר כיון דזה הוי מלתא דפשיטא שא"צ לכותבו ואף אם הוי מסופקין אם הוא שם שנשתקע לא צריכין לכותבו משום ספק כיון דבשם רבקה נמי כשר וא"כ כיון דדבר זה לכל גלוי שלא הי' הכרח לכתבו ולכך שוב אם כותבו לכך ודאי יאמרו שאין זה שם שנשתקע רק איש אחר היא ולכך פסול ואפי' בדיעבד זה נראה כוונת הב"י בזה: והנה מ"ש רו"מ דאף אם כ' החניכה שהכל:

קורין בו בלא שום שם הקודש ג"כ אם חזינן שנחית לכתוב גם שם הטפל ולכך יאמרו מדלא כ' גם שם השני אין זה המגרש הנה בדינא גופא היטב אשר דיבר וגם אני כתבתי כן בתשובה מכבר אך אין לו ענין לכאן דבשלמא אם הי' חותם או עולה לתורה גם בשם בנימין אז שפיר שיך סברת רו"מ מדכ' שם זה ולא זה מוכח דאחר הוא אבל בנ"ד שכל חתימתו ועלייתו לתורה הוא רק בשם זאב ולא בשם בנימין א"כ לא גרע שם זאב נמי מחניכה שהכל קורין בו ומידע ידעו כיון שהגט נכתב מפי הבעל שכל הוא דברי הבעל ולכך כיון שהוא קורא לנפשו רק שם זאב לבד ועולה בו לתורה וחותם עצמו בו לכך כתבוהו אבל שם זה שאינו חותם בו ולא קורא בו לתורה זה לא כתבו ולכך הוי שם זאב כנגד שם בנימין כחניכה שהכל קורין בו והנה על גוף סברא הנ"ל דהיכי דחזינן דנחית לפרש פרטי השמות לא נחשב חניכה שהכל קוריו בו. יש להביא ראי' מגוף לשון המשנה דקאמר שם חניכתו וחניכתה כשר ויש לדייק דמה לי חניכתו ומה לי חניכתה ובחדא סגי. ועוד דהו"ל לומר סתם כ' החניכה כשר ולכך נראה דקמ"ל דדוקא אם כתב חניכת שניהם אז כשר דאמרינן דהוא לא חש לפרוט רק השם שהכל קורין בו ולא יותר אך אם כתב בה גם שם המיעוט וכתב בו רק החניכה שהכל קורין בו או להיפוך שכ' בו גם המיעוט ובה כתב רק החניכה אז פסול כיון דחזינן שהאי גברא נחית לפרש הכל א"כ מדלא כ"כ גם בשני מוכח דאיש אחר הוא ולכך אמר כ' חניכתו וחניכתה בשניהם אם כתב רק החניכה כשר אבל אם באחד הכל ובא' החניכה פסול וזה דבר נכון בביאור לשון המשנה ויתיישב בזה שיטת הרמב"ם מה שתמהו שפסק באם כתב חניכתו וחניכתה כשר ואח"כ כ' שאם כ' שם שא"י בו ביותר וכ' וכל שום פסול ותמהו עליו ולפ"מש א"ש דבכל חניכתו וחניכתה מיירי שכתב בשניהם רק שם הטפל לכך כשר אבל אח"כ מיירי שכתב בה עיקר השם ובו כ' רק שם הטפל לכך פסול ובחדושי מכבר הארכתי בזה בע"א. ומ"ש רו"מ דאף שאין כותבין שם שנשתקע בזה גרע כיון דהי' לו שני השמות הללו מהוולדו ולכך הוי שם אחד רק כחצי השם. הנה ידידי זה אינו סברא כלל כיון דעכ"פ שם זאב הוי שם בפ"ע א"כ הרי בנשתקע שם הראשון וחזר לו שם החדש כגון שניתן לו שם חדש ונשתקע הראשון נהי יש לו דין נשתקע א"כ מה בכך דהוי חצי השם סוף סוף כיון דעתה הוי שם בפ"ע דלו יהא שנתן לו שם חדש נמי הוי שם הראשון כנשתקע ודינו לכתוב רק השני ובזה נדחה ראייתו מיצחק חכין דשם לא נשתקע שם הראשון אבל בנשתקע שם הראשון אז כללו כך הוא דאם שם זה אינו שם בפ"ע רק באמת הוי רק חצי השם אז י"ל אף דנקרא כעת בחצי השם כיון דאינו שם בפ"ע הוי כאלו נקרא בכולו ולא נחשב הראשון נשתקע אבל אם של עתה נמי שם הוא רק שמשום שהוא נקרא בשניהם יחד ולכן הוי אצלו כחצי השם אך כיון שנקרא אח"כ בזה בפ"ע לו יהא דהוי כשם חדש לו סוף סוף הוי הראשון כנשתקע ונתן לו שם חדש דכותבין רק הראשון וכן מבואר ב"ס טיב גיטין בלקוטי שמות מעשים כאלו שנקרא בתחלה בשני השמות ואח"כ נשתקע ונשאר רק אחד דהוי כנשתקע והן אמת לפי סברת רו"מ שכתב בסוף דבריו לחלק באם ניתן לו אח"כ שם ונשתקע אז די בגט אחד ואם הוי נשתקע שם העריסה אז צריך ב' גיטין הי' מקום להחזיק דבריו הנ"ל ולומר דממ"נ אם נדון שם זאב נמי בשם העריסה א"כ הוי רק חצי השם כיון שנקרא שניהם יחד ובכותב רק חצי השם לא מתכשר בשום אופן ואם נאמר דשם זאב הוי כאלו ניתן לו עכשיו מחדש א"כ בזה כיון דזה שם חדש לו ושם הראשון הוי שם העריסה א"כ לא מהני בזה נשתקע כיון דכ"א יש לו מעלה זה נקרא עכשיו אבל אינו שם העריסה וזה נשתקע והוי של העריסה לכך ראוי לכתוב שניהם. אך אם נימא בנ"ד דזאב הוי נמי שם העריסה א"כ כיון דזה יש לו שני מעלות שם העריסה ונקרא ג"כ והשני נשתקע אז לא הי' צריך לכתוב שם שנשתקע כלל אך לפי סברת רו"מ ולפום מה שבארתי הדבר א"כ הוי ממ"נ אם נדון שם זאב כשם העריסה הוי רק חצי השם וא' נדון כנתחדש לו עכשיו שוב ראוי ליתן ב' גיטין כ"ז אם נאמר כסברת רו"מ אך עיקר דבריו תמוהין שמה שהוציא חילוק זה הוא משום שהי' קשה לו דברי הקונדרסין אהדדי מ"ש ב"י בשמו תחלה בשם רבקה ונשתנה שמה לחנה ואח"כ הביא בשם הקונ' במי שנשתנה שמו והוקבע לו שם שני ונשתקע ממנו הראשון דנראה מדברי הקונ' דאפ"ה צריך ב' גיטין וסתרי דבריו אהדדי ומתוך זה העלה רו"מ הך חילוקא בין שם העריסה או לא והוא תמוה איך לא עיין רו"מ בדברי הב"י בעצמו שנראה מדבריו להיפוך חדא ממ"ש על דברי הקונד' בשם רבקה כו' כ' שכ"כ בתשובה אשכנזית בגט שנכתב מרים ואח"כ הוציא אמה לעז שהי' נקראת לאה עד ב"ש כו' ואם כדברי רו"מ איך השוה הב"י דבריהם הלא אדרבא בנדון התשובה אשכחית לדברי הקונדרסים בעינן ב' גיטין ועוד מ"ש אח"כ ומ"מ משמע דמעשה שבא לפני הרי"ף פליג כו' ואח"כ נדחק בדרך אחר דלא פליג והרי בלא"ה לא סתרי דהרי"ף מיירי בשם העריסה שנשתקע והקונדרס מיירי ששם החולה נשתקע ועוד הרי אח"כ כתב ומשמע לי שטענה זו כו' וא"ל שיכתוב ב' השמות יחד כמ"ש בקונדרס גבי רבקה שנשתנה שמה לחנה הלכך משמע לי שדעתו שיכתוב שני גיטין כו'. והנה פשט דבריו הוי שהך כמ"ש בקונדרס נמשך למטה דא"ל דכוונתו שיכתוב יחד ב' שמות כמ"ש בקונדרס שא"א לומר כן ובע"כ כוונתו בשני גיטין א"כ משמע מזה שהב"י מפרש דבריו דלעיל גבי רבקה שנשתנה שמה לחנה מיירי לענין שאסור לכתבן יחד וכאן מיירי לענין לכתוב בשני גיטין מיהו דברי הב"י צ"ע שתחלה כתב דפשיטא ליד שם רבקה לא גרע מחניכה שהכל קורין בו כו' ואיך כתב דבר שהוא מלתא דפשיטא אדבר שהוא עצמו מביא אח"כ חולקין בדבר והקונדרס עצמו ס"ל דבעינן ב' גיטין עכ"פ גם דבריו סתרי למ"ש בד"ה ומ"מ משמע דמעשה שבא לפני הרי"ף פליג כו' ולא הוצרך גט שני ומזה משמע דמשמע דהקונדרס באשה ששמה רבקה אף גט שני לא הוצרך ומדבריו הנ"ל שהבאתי ומ"ש ומשמע לי שטענה זו כו' משמע דס"ל דהקונדרס לא קאמר רק באותו גט אין לכתוב שם חנה אבל בגט שני בעי דאם ר"ל דגם גט שני לא בעי ובע"כ הך קונדרס דשמך יעקב או דפליג על קונדרס הראשון דרבקה כו' או דשאני הך דהוא שם העריסה וא"כ בין כך ובין כך שוב אין ראי' דכוונת הקונדרס שבאותו גט יהי' נכתב השני ואין ראי' מהקונדרס ברבקה כו' כיון דבע"כ או דפליג בלא"ה או דשאני ושאני וצ"ע בזה להבין דברי הב"י על מכונו ואפשר דבזה יש להחזיק חילוק של רו"מ בין שם העריסה או דניתן לו אח"כ והיינו די"ל דבשלמא בשם שניתן לו אח"כ זה לא קנה מקומו בעצם רק בעבור מה שנקרא כן וכיון דאין בו רק מעלת הקריאה ולכן שוב אם נשתקע ולא נקרא כך נעקר לגמרי אבל בשם העריסה הלא הוא קנה מקומו בעצם ממש ולכך מה בכך שנשתקע מ"מ בזה אין הדבר תלוי אלא בקריאה רק בעצם השם שקנה מקומו עמו ולכך מה בכך שנשתקע מ"מ כיון שניתן לו שם הוא שמו אך זה אפשר לחלק בשני גיטין דאז הוי הדבר ס' אם עיקר השם תלוי בקריאה ואז ראוי לכתוב השם שנקרא בו או עיקר השם תלוי במה שנולד עמו ואז ראוי לכתוב שם העריסה ולכך יש לתקן זה בשני גיטין גט אחד בשם זה וגט אחד בשם זה אבל בגט אחד לכתוב שניהם לא שייך האי סברא דא"כ הספק הוא אם הדבר תלוי בקריאה או בשם העצם דא"כ לא יתוקן הדבר דא"כ איזה שם נכתב ראשון אם נכתב שם העריסה עיקר ותחלה א"כ אולי הדבר תלוי בקריאה ולא בשם העצם וא"כ הוי שם העריסה הכל למותר ומכ"ש דאין לעשותו עיקר ואם נכתב שם הנקרא תחלה אולי שם העצם עדיף מן הקריאה והרי עבור חשש זה אין כותבין שם העריסה וא"כ בכה"ג הי' ראוי להקדימו ולכך בגט אחד לא יתוקן זה אך לכאורה הי' מקום לומר דאין ספקו כנ"ל רק הספק אם נעקר מעלת הקריאה בנשתקע או לא נתבטל כלל ע"י מה שנשתקע רק נחשב כאלו עדיין נקרא כן ואם ספקו כך הוא דאם נשתקע הקריאה שפיר הי' מקום לתקן בגט אחד ולכתוב תחלה שם הרגיל בו ואח"כ שם שנשתקע דלו יהא דנשתקע אינו עוקר לגמרי הקריאה מ"מ ודאי דעדיף טפי הנקרא עתה מאשר אינו נקרא והי' אפשר לתקן זה בגט אחד ולכתוב תחלה הנקרא בפי כל ואח"כ שם הנשתקע וע"ז הוא ספקו של הב"י אם כוונת הקונד' במה שהביא ראי' מיעקב היינו דאף שנשתקע הוי כלא נשתקע וכאלו נקרא עדיין בשם זה או דהוא מודה דנשתקע מבטל הקריאה ומ"מ בשם העצם לא בעינן קריאה רק הוי מעלה מצד עצמותו והנ"מ אם הכוונה דנשתקע אינו מבטל הקריאה יש תיקון אף בגט אחד ולכתוב שם הנקרא בפי כל ואח"כ הנשתקע אבל אם הספק הוא דאולי בשם העצם לא בעי קריאה אין תקנה בגט אחד דאיזה מהם נקדים ולכך מוכח שפיר דאין לומר דספקו שלו הוי אם נשתקע מבטל הקריאה ודי בגט אחד דלפי הך סברא אין לחלק בין שם העצם או כיון דעיקר ספקו, הוא אם נשתקע אינו מבטל הקריאה אין לחלק בזה בין שם העריסה או נקרא אח"כ ולכך הקשה שפיר מדברי הקונד' ברבקה כו' ולכך מוכיח שפיר דכוונתו לשני גיטין והיינו דספקו הוא אם אזלינן בתר הקריאה או בתר שם העצם כי העיקר בעצם תלוי ולא בקריאה ולכך בזה אין לו תיקון בגט אחד רק בשני גיטין ובזה אין סתירה לדברי הקונד' ברבקה כו' דשם הוי שם שנשתנה אח"כ ונשתקע דלפי הך ספקו שפיר יש חילוק כיון דנשתקע מבטל הקריאה רק בשם העצם יש בו מעלה דהוי עצם ונולד עמו וזה לא שייך בשם שנתחדש לו ונשתקע כן נראה נכון ביאור דברי הב"י ורו"מ דלה לי מרגניתא ואשכחנא מרגניתא תותי' ודו"ק היטב כי הוא עצה נכונה וסברא ברורה בישוב דברי הב"י שלא יסתרו זא"ז. ועוד הי' מקום להאריך אלא שאין הזמן גורם והנה בהנ"ל גם בזה דברי הב"י מ"ש ופשיטא דרבקה לא גרע מחניכה דאיך כתב ופשיטא על דבר שהקונד' אח"כ פליג ולפמ"ש א"ש דענין חניכה שהכל קורין בו לא מהני רק נגד שם שנתחדש לו אח"כ כגון ששם העריסה נשתקע או בנדון דהך דקונ' ברבקה שנשתנה שמה לאסתר ונעשה אסתר עיקר השם ושם העריסה חניכה בזה כיון דאין מעלת שם העיקר רק מכח לבד שנקרא כן ולכך בזה אם הוי חניכה שהכל קורין בו מהני כיון דגם השני ליכא רק מעלת הקריאה והרי זה הוי שהכל קורין בו אבל להיפוך ששם העריסה נשתקע בזה י"ל דלא מהני מעלת חניכה שהכל קורין בו דמה מעלה הוא זה נגד שם העצם ולכך מספק אם הכוונה של הקונד' בגט אחד או בשני גיטין וא"ש:

והעולה לדינא דאם לא הי' לפניו שטרות החדשים הנכתבין בשם בנימין זאב אז ודאי הי' נחשב שם בנימין כשם שנשתקע והי' די בגט אחד כי אף שגם בשם שנשתקע יש לפקפק בפרט בזה בשם העריסה מ"מ כיון דבגט אחד א"א לכותבו ושני גיטין כיון דאין נותנין אלא מדוחק לכך יותר טוב ליתן גט אחד ולא לכתוב שם שנשתקע אבל כיון שיש לפניו גם שטרות שנכתבו מזמן קרוב הנכתבין בשם זה א"כ לא נחשב כשם שנשתקע דהוי כמעידין שמוחזק בשם זה ואף דלעיל הראיתי פנים די"ל דלא שייך בזה לומר תרי כמאה וכל העיר כמעידין שלא הוחזק בשם זה מ"מ לא בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה וכיון דבלא"ה יש מקום להחמיר אף בשם שנשתקע ולכך בצירוף ריעותא זו די"ל דלא הוי נשתקע נראה דיפה הורה רו"מ שלא להספיק בגט זה לבד רק צריך גט אחר רק תחלה יתנו גט זה שנכתב רק זאב המכונה וואלף ולא יודיע כלל שצריך גט אחר ואח"כ אחר הנתינה יאמרו לו ליתן גט שני ויכתבו בו זאב דמתקרי בנימין זאב המכונה וואלף ויכתבו בלשון דמתקרי ולא דאתקרי דלשם שנשתקע לבד אינו חושש רק בחשש צירוף השטרות הקרובים שנראה שעדיין מוחזק בשם זה ולכך יכתבו זאב דמתקרי בנימין זאב ואז יצאנו ידי חשש שמא עדיין שמו כך ושוב נשאר רק חשש שמא נשתקע והי' לכתוב דאתקרי ובשביל זה לבד אין חשש ואין להחמיר עבור זה ליתן שלשה גיטין כנלענ"ד נכון וברור לדינא וה' יצילנו משגיאות ויראינו בתורתו נפלאות אך בדעבד אם כבר הי' ניתן הגט הי' כשר בזאב לבד בלא בנימין וזה פשוט ונכון אבל אם לא ניתן הגט יש תקנה אחרת חוץ הנ"ל לכתוב בשם וואלף לבד דהוי חניכה שהכל קורין בו מיהו אינו תקנה רק אם יש לאביו או לאשתו שמות הקדושים בלי כנויים אבל אם יש להם כנויים אז להשמיט כולם אין נראה לי ולכתוב שאר הכנויים ובו לכתוב רק שם החניכה ג"כ אין נראה מה"ט שכתבתי לעיל לכך כל כה"ג יש לכתוב ב' גיטין באופן הנ"ל:

והנה אין להקשות על דברי במ"ש שבדעבד שכבר ניתן הגט כשר כך הרי כשאני כותב ליתן לכתחלה ב' גיטן א"כ אף אם ניתן הגט עדיין יש בידו ויתן גט אחר וכיון שבלא"ה הם נתונים זא"ז וא"כ הוי כלכתחלה אבל באמת ז"א דזה מוכח בכמה דוכתי דהיכי דכבר ניתן הגט זה נחשב דיעבד אף היכי דאפשר בגט אחר וה"נ בזה והיינו דבשלמא אם לכתחלה מכוונין מסדרי הגט לכתוב ב' גיטן א"כ אין כאן חשש לעז על גט הראשון דנהי דאין מודיעין זה להבעל מ"מ מסדרי הגט יודעין זה תיכף וכיון דהם יודעין גם הבעל והאשה תכף באותו מעמד כשעסוקים באותו ענין מצווין ליתן גט אחר ולכך אין זה כמוצא לעז על גט הראשון וגם אין בזה חשש דלמא פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר או כיון דאפשר להזדמן בשום פעם יש לגזור אטו בעלמא ולכך אין לעשות כן לעורר ריעותא על הגט הראשון כיון דתיכף באותו מעמד ניתן הגט האחר אבל אם כבר ניתן גט אחד כפשוטו וחל עלי' שם גרושה ובידה להתקדש ביני וביני אם נצוה ליתן גט מחדש הוי כמוצא לעז על הגט הראשון ואולי כבר נתקדשה לאחר או דיש לגזור אטו בעלמא דתתקדש בנתיים ויהי' חשש לעז על הקדושין ולכך כל כה"ג הוי כבר דעבד ודי בגט אחד לבד הניתן כבר ובזה א"ש לשון הב"י כפשוטו ואין אנו צריכין למ"ש רו"מ בכוונת הב"י דמכשיר בדיעבד דהיינו אחר שנשאת (לשון הב"י היינו ד"ה וכתב עוד שם כמדומה לי שנהגו באושטרייך וכו' וסיים שאם כבר ניתן הגט בשם הראשון כשר וקשה כיון דכ' דלכתחלה בעינן ב' גיטין יתנו עוד גט ב' ובפרט לדעת הסוברם דלכתחלה נותנין הגט יותר עיקר וא"כ תמיד הוי כן וא"ל דמיירי בנשאת דהול"ל לשון לא תצא מהו לשון כשר אלא ודאי דלא מיירי בנשאת) אלא הכוונה כפשוטו דיש חילוק בין אם נותנין גט שני באותו מעמד בין אח"כ שכבר חל עלי' שם גרושה עפ"י גט הראשון וכבר חל גט הראשון שוב הוי דיעבד ואין להצריך גט אחר וה"ה בנדון הנ"ל כנלפענ"ד ברור ונכון לדינא דכל כה"ג איכא למיחש לחורבא דנפיק מני' אם נצריך גט אחר שיאמרו אין קדושין תופסין בתחלה ע"י גט הראשון וכדחיישינן בעלמא ודו"ק וכן מצאתי בד"מ ס"ק כ"א בשם מהרי"ו כן ונהניתי רק דכתב דבפסקי מהרא"י משמע להיפוך ואין ספרו כעת בידי ומ"מ הלכה כרוב דעות:

והנה בהיותי בזה אמרתי לפרש לפניו פרפרת אחת מה שעלה ברעיוני לפרש עפי' מה שהבאתי לעיל הסוגיא דגיטין דחניכת אבות עד י' דורות ומנ"ל לרבנן כן וי"ל דהם למדו ממ"ש בפ' כי תצא לא יבא ממזר בקהל ה' וגו' ואח"ז בפ' זו גבי לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' אמר לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם וקשה למה בממזר לא אמר עד עולם ובעמוני ומואבי אמר עד עולם אך נראה החילוק בזה הוא כך דהנה ממזר אין איסורו מטעם קנס שהוא לא חטא בכלום רק כיון שנוצר בעבירה אינו ראוי לבא בקהל. וא"כ בזה אין סברא לחלק בין י' דורות או יותר כיון דאנו אוסרין עד י' דורות בע"כ משום דבניו כמוהו כיון דנוצר בעבירה שהרי אם לא הי' אביהם גם הם לא היו בעולם וא"כ מה לי י' דורות מה לי יותר כיון דנאסרו עד עשרה דורות נאסרו עד עולם אבל עמוני ומואבי אין איסורם משום שנוצרו בעבירה דככל הגוים הם רק הטעם משום אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים א"כ זה הוי רק דרך קנס שעל מעשה קנסה התורה אותם שלא יבאו בקהל ה' ולפ"ז הי' מקום לומר דלא קנסה רק אלו שהיו אז במעשה זו ולא דורות הבאים אך מצינו דקנסו לפעמים אחריו גם בניו וכמ"ש חז"ל קנסו בנו אחריו ובבלגה חלונה סתימה לדורות סוכה דף נ"ו. ולכך קנסו כל עמוני ומואבי בשביל מעשה זו אך בשביל שהוא מטעם קנס שקנסו עמונים ומואבים לבא בקהל ה' תינח עד י' דורות דהגר נקרא ע"ש אביו דחניכת אביו עד י' דורות ולכך כיון דשמו עמוני ראוי לקונסו אבל אחר י' דורות דאין שמו עמוני אין טעם לקונסו עוד ולכן אם הי' כתוב רק עד דור עשירי הי' ס"ד דדוקא כן אבל יותר מזה מותר לכך הוצרך לפרש עד עולם אבל בממזר כיון דעשתה התורה בניו כמוהו מה לי י' מה לי יותר ולכן לא הוצרך לפרש בזה עד עולם ומזה יהי' מוכח דחניכת אבות עד עשרה דורות לכך בזה פי' עד עולם ובזה לא פי' והן אמת שבספרי פ' כי תצא והובא בילקוט שם וז"ל אם נאמר דור עשירי למה נאמר עד עולם אלא מופנה להקיש ולדון גז"ש נאמר כאן דור עשירי ונאמר להלן דור עשירי מה דור עשירי האמור כאן עד עולם אף דור עשירי האמור להלן עד עולם עכ"ל א"כ משמע דממזר נמי בעי גז"ש. אך דא"ש דלכך לא הביא הש"ס דיבמות הך לימוד דלגבי ממזר איסורן איסור עולם והיינו משום דר"א בר"ש ס"ל דחניכת אבות רק עד ג' דורות וכיון דסתם ספרי ר"ש כידוע ור"א בר"ש מסתמא כאבוהו ס"ל וכמ"ש בסוכה ומנחות וא"כ מסתמא ה"נ גם ר"ש ס"ל רק עד ג' דורות ולכך הוא ס"ל שפיר דממ"נ אם לשון גם דור עשירי משמע לעולם ל"ל בעמוני ומואבי עד עולם ואם מדור עשירי לא משמע לעולם די"ל דגזה"כ כך הוא א"כ גם בממזר למה לא יהי' לעולם ולכך הוצרך ללמוד זה מגז"ש ולומר דהוי מופנה ולכך ראב"ש ס"ל כאבוהו דיליף הך גז"ש ולכך ס"ל דחניכת אבות הוי רק עד ג' דורות ומ"ש בזה עד עולם היינו ללמוד מזה גז"ש אבל רבנן לא ס"ל הך גז"ש כמ"ש בש"ס בכמה דוכתי דאין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קבלו מרבו ולכן לא ס"ל לרבנן הך גז"ש ולכך קשה להו דלמה בממזר לא כתיב עד עולם ובזה כתיב עד עולם וא"ל דממזר באמת מותר אחר עשרה דורות דא"כ הוי לי' לכתוב בעמוני ומואבי רק עד עולם ול"ל דור עשירי ולכך בע"כ דכוונת הכתוב ללמוד לנו דחניכת אבות עד עשרה דורות ולכך בממזר לא הוצרך לכתוב עד עולם ובעמוני ומואבי הוצרך לכתוב עד עולם ואם לא הי' כתוב רק עד עולם לא הוי ידענו דחניכת אבות עד עשרה דורות ולכך כתבה התורה דור עשירי וגם עד עולם ומזה מוכח דמדור עשירי אין ראי' דחניכת אבות עד עשרה דורות ולכך קמ"ל דור עשירי וגם עד עולם מוכח דחניכת אבות עד עשרה דורות וא"ש דרבנן לטעמייהו וראב"ש לטעמי':

אבל בהיות כן נתחדש לי קושיא אחת ביבמות שם דף ע"ח ע"ב קאמר שם אמר ר"ל ממזרת מותרת אחר עשרה דורות כו' עד לא קשיא הא כמ"ד דון מינה ומינה כו' וק"ל דלמה לא דחה הש"ס דכ"ע ס"ל דון מינה ומינה כמו דנדחק בפ"ד דשבועות ד' ל"א אף דמוכח ממקום אחר דפליגי בזה מ"מ דוחה מהא ליכא למשמע מינה וכו' וא"כ ה"נ מנ"ל דפליגי בדון מינה ומינה נימא דכ"ע ס"ל דון מינה ומינה רק ר"ל ס"ל כראב"ש דחניכת אבות עד ג' דורות ולכך ס"ל בספרי כיון דבעמוני ומואבי כתיב עד עולם משמע דלולי עד מקרא דעד עשרה דורות לא משמע לעולם רק י"ל דהוי גזה"כ עד עשרה דורות ולא יותר ולכך הוצרך לפרש עד עולם וא"כ שוב גם בממזר מנ"ל דאסורין יותר מעשרה. ולכך הוצרך ללמוד גז"ש כהספרי וכיון שכן לכך ס"ל דדון מינה ומינה וממזרת מותרת אחר עשרה דורות אבל מתניתן אתיא כרבנן דס"ל דחניכת אבות עד יוד דורות ולכך בעמוני דהדבר תלוי בשם עמוני ומואבי ולכן אם הי' כתיב רק דור עשירי הי' ס"ד דהמותר מותר ולכך הוצרך לומר עד עולם אבל בממזר דלאו בשמא תליא רק ביצירתו לכן אין לחלק בין יוד דורות או יותר ולכך אי הוי כתוב דור עשירי ממילא מוכח דעד עולם כן דאין טעם לחלק בנייהו ולכך כיון דלא הוצרך לגז"ש ולכך אין לחלק בזה בין ממזר לממזרת ולכך ס"ל דאסורין תמיד וצ"ע בזה דלמה לא מתרץ הש"ס כן:

והנה בדברי הספרי עצמו שיש שם הגרסא אם נאמר דור עשירי למה נאמר עד עולם ועמד בזה פי' הספרי דהרי מדור עשירי לא הי' משמע יותר ואני מוסיף דתחלת קושייתו משמע דעד עולם מיותר וסיים מופנה נאמר כאן דור עשירי משמע דדור העשירי מיותר ועיין שם בפי' זרע אברהם שמגי' שם להיפוך ולפענ"ד א"ש כפשוטו אם נאמר דגם הספרי ס"ל דחניכת אבות עד יוד דורות א"ש די"ל דודאי מסברא לא הוי ידעינן דחניכת אבות עד יו"ד דורות ואם לא הי' ידעינן סברא זו אז ממילא כיון דכתיב דור עשירי ה"ה יותר ולכך תחלה פריך אם נאמר דור עשירי למה נאמר עד עולם דממילא כיון דמשמע דור עשירי ה"ה יותר. אך זה הי' מקום לתרץ דקמ"ל בהא דדוקא כאן כתב עד עולם הוי עולמית אבל בעלמא הוי חניכת אבות רק עד יוד דורות ולכך שוב הי' קשה לו להיפוך א"כ לימא עד עולם ול"ל דור עשירי ולכך מתרץ דדור עשירי מופנה ללמוד גז"ש ובלא זה לא הי' קשה לו דלכתוב עד עולם ולא לכתוב דור עשירי דאפשר לתרץ דאם הי' כתוב בעמוני ומואבי עד עולם אז היינו טועין כיון דבעמוני ומואבי כתיב עד עולם ובממזר כתב דור עשירי מוכח דבממזר אינו אסור רק עד דור עשירי מדשני דבורא בזה מבזה ולכך פריך ממ"נ אם זה אינו סברא לומר דחניכת עד יוד דורות רק עד ג' דורות א"כ קשה לכתוב גם בעמוני ומואבי דור עשירי ולא יותר וממילא משמע עד עולם ואם נאמר דחניכת אבות עד יוד דורות ולכך הוצרך לכתוב עד עולם א"כ קשה להיפוך לכתוב עד עולם ולא דור עשירי וא"ל דא"כ נטעה בממזר מדשני קרא בדבורא וכתב דור עשירי מותר אח"כ הרי בזה לא נטעה דבשלמא בעמוני ומואבי דשייך לחלק בין יוד דורות ובין אח"כ ולכך לא הי' אפשר לכתוב דור עשירי ולכך כתוב עד עולם אבל בממזר דלא שייך לחלק בין קודם יוד לכך די לכתוב דור עשירי וא"כ לכתוב עד עולם ולא דור עשירי ואם חניכת אבות לא הוי עד יו"ד ולכך אי הוי כתוב עד עולם לבד בעמוני ומואבי היינו טועין מדלא כתוב דור עשירי כמו בממזר מוכח דדור עשירי לא הוי לעולם והיינו טועין דבממזר מותר אחר יו"ד ולכך כתוב בתרוייהו דור עשירי א"כ קשה לכתוב דור עשירי ולא עד עולם כיון דחניכת אבות לא הוי עד יו"ד כו' וא"כ קשה ממ"נ ולכך דדור עשירי מופנה ואתי לגז"ש וא"ש ודו"ק והיינו דבלא"ה הי' ס"ד דמשום גזה"כ הוי כן דדוקא דור עשירי ולא אח"כ והנה הארכתי קצת בדרך פלפול שלא להוציא הדבר בלי פלפול קצת כדרכי מאז. והנה במ"ש לעיל בפתח דברינו די"ל דדין זה תליא באם אכולה מלתא קמסהדי או אמנה שבשטר קמסהדי כו' הנה אין לדחות זה ממה דקיי"ל בחו"מ סימן מ"ט שצריך שהעדים יכירו שם הלוה והמלוה וא"כ על גוף השם ודאי אכולה מלתא קמסהדי באמת ז"א דלא מבעיא אם שם בנימין זאב הנזכר בשטרות הוי בתורת לוקח או מלוה בזה ודאי דלא דייקי כיון דקיי"ל שם דבשם הלוקח והמלוה דכיון דאם יש בשטר קנין א"צ להזכיר כלל שמם ובלוקח אף באין בו קנין א"צ להזכיר שמו וא"כ שוב י"ל דאמנה שבשטר קמסהדי אך גם אם בו קנין והוא שטר הלואה או שהשם בנימין זאב הוא שם הלוה וכדומה מ"מ אין ראי' מן העדים לגיטין דאין דרך העדים לדקדק רק על עיקר השם ולא על השם הטפל שהרי בחו"מ סימן מ"ו קיי"ל דאם כתב שם הטפל לבד כשר ובגיטן פסול אם כתב שם הטפל אם לא הוי חניכה שהכל קורין בו. וא"כ ה"ה לשם שנשתקע אף דבגט פסול אם כתבו בשטרות כשר וכמו לענין לפרוט כל השמות דיש חיוב לכתחלה בגט או לכתוב וכל שום לשיטת כמה פוסקים ובשטרות לא בעינן כ"ז וכמ"ש בש"ע שם וא"כ שם שנשתקע אף דבגט פסול מ"מ בשטרות כשר ולכך אין ראי' משטרות לגיטין אם לאו אכולה מלתא קמסהדי ובפרט דכאן חזינן על העדים דלא דייקי דאם דייקי האין כותבין בנימין זאב הרי עכ"פ אצל הרוב ודאי לא נקרא בשני השמות שהרי אינו חותם עצמו ואינו עולה לתורה בשם זה וא"כ הוי שם בנימין זאב רק שם הטפל ואם הי' נכתב בגט בנימין זאב בלא דמתקרי זאב ומכ"ש בלא המכונה וואלף ודאי הוא פסול וא"כ איך כתבו הם רק שם הזה לבד לעיקר ובע"כ דהם לא דייקו רק כיון דכתבו שם אחד שהוא עיקר שחותם בו ועולה בו לתורה לא דייקי על השני וא"כ י"ל דלעולם זה השם נשתקע לגמרי ואעפ"כ כתבוהו אף דבגט אינו כן הרי בלא"ה לא דקדקו בשטר זה להיות דומיא דגט וא"כ י"ל דכתבו שם שנשתקע ג"כ ובשטרות כשר כמו שם הטפל ובגט פסול ולכך תלי' בזה אם אמנה שבשטר קמסהדי אין ראי' שיש לו עתה שם זה ולא נשתקע אבל אי אכולה קמסהדי הוי כאלו מעידין שיש לו עתה שם זה ולא נשתקע וא"ש דברינו לעיל ומ"ש דשם הטפל כשר בשטרות ופסול בגט היינו לשיטת הב"ש סימן קכ"ט ובח"מ ליכא פלוגתא בשם הטפל דכשר ובע"כ דשאני שטרות בזה מבגט ומ"ש הב"י בחו"מ כיון שהוחזק בשם זה היינו שהוחזק שהמיעוט קורין אותו עכ"פ כך וכן משמע ממה שלא הביא הב"י שם דעות בשם הטפל כמו בגט ובע"כ דשם כשר אף במה דבגט פסול וז"ב ונכון:

ומ"ש לכתוב בנימין זאב תחלה בגט השני היינו כיון דדיעבד כשר בהקדים זאח"ז ולכך יש לכתוב שם זאב בסוף סמוך לחניכה שמכונה וואלף כיון דחניכה זו שייכא לשם זאב מיהו אם ירצה לכתוב תחלה זאב דמתקרי בנימין זאב המכונה וואלף נמי אין קפידא כיון דגם שם בנימין יש לו כנוי וואלף לפעמים כידוע ובכל זה הי' מקום להאריך אלא שלא גרם הזמן להרב הגאון אב"ד ק"ק סטאניסלאב ונעשה ברשות הרב הגאון אב"ד דק"ק לבוב בשנת תקצ"ב כי נהג עמה בעצמו וצוה לכתוב גם לי ובלי לעשות בלי צירוף הסכמתי בעזה"י:

תוכן העניינים

חידושי אנשי שם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה