חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם - הקדמה
לרבי שלמה קלוגר ז"ל:
אשר טפחתי וריביתי בחמלת ה' עלי מכל החבורים של אשר חנני ה' על אבן העזר, ולקטתי במין האמרים השייך ללבבן העזר סימן קכ"ט ולדיני שמות אנשים ונשים:
ויהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל לפני אל עלי גומר:
והכל בידו כיוצר חומר:
ואשיר בשירים כאשר שלמה שר:
ברכת הודאה. וקרבן תודה לשוכן רומה:
אהללה אלהי אשירה עוזו אביעה רננות בעד מפעליו אשר חנן דעה לאיש נבער מדעת ומיראת שמים כמוני ושם חלקי מיושבי בהמ"ד. וזכני לחבר חבורים גדולים בפלפול ודינים ובאגדות יקרים ועוד הוסיף ידו הגדולה וזכני להוציא לאור עולם משהו משהו מחבורינו ואם כי המה כטיפה מן הים מחבורי על כל זה אני שמח בחלקי אשר חנני ה' להוציאם לאור ובמה אקדם ה' אכף לאלהי מרום. אין כחי אלא בפה להודות לו ית'. על כל תגמולוהי עלי והנני נותן הודאה לשעבר ואתפלל על העתיד. אתה אלהי כאשר היה נפלאותך ומחשבותיך אלינו כן תזכני להיות דברים המעטים יערבו לפניך כאישים וניחוחים וכמנחת עניים ותקיים בנו מאמר הכתוב כי לא בזה ולא שקץ ענות עני. ומאמר הכתוב אני את דכא ושפל רוח. ויקובל לפניך דברי השפל והמעתיר. שלמה קלוגר:
אלהא דשמיא וארעא מברכותך כן יבורך גבר ירא ה' הרבני המופלג השנון הירא ושלם מו"ה אייזק פריימאן. אשר העיר ה' את רוחו ונדב לבו להדפיס ספר הזה על הוצאותיו וטרחותיו בגופו ובממונו ומעט מזער אשר הייתי בעזרו לסייע לו במעט דמעט. ישלם ה' שכרו ותהי משכורתו אתו. ופעולתו לפניו ליתן לו כל משאלות לבו לטובה בעוה"ז ובעוה"ב כנפש המעתיר. שלמה קלוגר:
אמר הכותב הנבער מדעת ובינה חסר, אם באמת הגדת לו ית' החונן לאיש בינה חנני בהרבה ספרים וכמה אלפי אלפים תשובת וביחוד על אה"ע למאות ולאלפים ועונותי גרמו שאיני זוכה להוציאם לאור אף לא לשלישי ולרביעי רק משהו משהו מהם אך כיון שזכני ה' להוציא חבורי זה לאור אעתיק סנסין א' מתשובתי מה דהוי תקנה לעולם. היות כמה נשים שאינן שומרות ההיתר שלהם במכתב ב"ד וכשבאות להנשא קשה להם להמציא עדים שראו הגרושין אך שכיח שיש קול וע"א מה נעשה ברינה לזה אעתיק כאן מ"ש בזה במהדורא ב' ה' גיטין סי' קנ"ב בהסכמת גאוני הדור וזה החלי בעזר מחוללי:
בסימן קנ"ב סעיף זיין בהג"ה באו עדים ואמרו שמענו שהיא מגורשת אין זה עדות וכו' מעשה בא' שנלקח לבעל מלחמה וגירש את אשתו בק"ק זלאטשוב זה ד' שנים וכעת באה אשתו להנשא ולא הניחוה כי אין לה עדים שנתגרשה לפניהם אך יש כמה אנשים שאמרו ששמעו שנתגרשה אך לא ראו הגירושין אך ע"א יש שראה הגירושין ועוד יש ע"א שראה אגרת מן הבעל שכתב לאמו שמבקש מאשתו שאף שגירשה והתנה עמה אח"כ להמתין עליו שתי שנים וכבר עברו מבקש ממנה להמתין לו עוד חצי שנה וא"כ יש ע"א שראה מכתב מן הבעל בעצמו שגרשה והנה הבעל כעת הלך למרחקים וא"א להשיג ממנו גט שני ויש בזה עגון גדול וגם יש כמה אנשים ששמעו ממנה בעת שבאה מק"ק זלאטשוב ואמרה לפניהם שנתגרשה ואמרו לה מז"ט וזה מעידין כמה שכנים שזוכרין זה ע"כ לשון השאלה:
תשובה הנה לכאורה דינה פשוט וגלוי שאשה זו אסורה דבמה נתיר אותה אם בע"א שאמר שראה הגרושין אין דבר שבערוה פחות משנים ואם על מה שיש קול שיודעים כמה ששמעו שנתגרשה כבר כתב הריב"ש בתשובה והביאו הרמ"א דזה לא הוי עדות אך יען כי נכמרו רחמי על האשה הזאת כי ילדה היא וכמה חשו חז"ל לתק"ע פניתי לבי לעיין בזה והאל הטוב יאיר עיני בתורתו להורות כדת וכהלכה ולפתוח לה פתחא דהיתרא:
והנה גרסינן בש"ס ב"ב דף קל"ד אמר ר' יוסף השתא דאמרינן הואיל בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה ופירשב"ם שם דנאמן לפוטרה מיבום כו' (ודבריו צ"ע דלמה לא פי' טפי להתירה לעלמא והוא כ"כ לקמן בד"ה כאן להבא כו' ולמה דייק כאן לפוטרה מן היבום כו') כי אתא ר' יצחק ב"ר יוסף אמר ר' יוחנן בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן פירשב"ם דאם איתא דגרשה קלא אית למלתא הלכך לא אמרינן מה לי לשקר כו' איני והאמר ר"י ב"ר אבין אמר ר' יוחנן בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן ל"ק כאן למפרע כאן להבא כו' עד סוף הסוגיא ואשנויי ניקום ונסמוך א"ל רבא לר' נתן בר אמי זיל חיש. לה והנה כן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכל הפוסקים דבעל שאמר גרשתי את אשתי הוי ספק וחולצת ולא מתייבמת וכולם נקטו הטעם דלכך אינו נאמן משום דאם איתא דמגרשה קלא הו"ל למלתא והנה הי' נראה לומר דאם נזדמן דבאמת הי' קול שגרשה ובא הבעל ואמר גרשתי בזה נאמן אף לדידן משום הך מגו דבידו לגרשה אבל לפ"ז קשה לי טובא דמה פריך דר' יוחנן אדר' יוחנן נימא דהך מימרא דר"י דאמר אינו נאמן מיירי בליכא קול גרושין ולכן אינו נאמן ומה דאמר ר' יוחנן נאמן מיירי ביש קול שנתגרשה ולכך ס"ל דנאמן ולכאורה הי' אפשר להוכיח מזה דביש קול שנתגרשה מותרת להנשא אף בלי אמירתו ומ"ש הריב"ש באם אומרים שמענו שנתגרשה לא מהני היינו רק בליכא קול רק ששנים מעידין שנתגרשה וליכא קול מעלייא זה לא מהני אבל היכי דיש קול מעלייא מותרת מחמת הקול אף בלי אמירתו. אך באמת הא ליתא דהרי ש"ס מפורש בגיטין דף פ"ח אמתניתין שם יצא עליו קול מקודשת ה"ז מקודשת מגורשת ה"ז מגורשת ופריך הש"ס ואסרינן לה אגברא והאמר ר"א כל קלא דבתר נשואין ל"ח לי' ע"ש א"כ מוכח מזה דאף לחומרא למיסרה אגברא לא חיישינן לקול מגורשת ומכ"ש דלא מהני לקולא להתירה לעלמא מכח קול לבד. וא"כ הדרא קושיתנו לדוכתא ל"ל לשנות כאן להבא כאן למפרע הו"ל לתרץ כאן בליכא קול כאן באיכא קול ועיין ברמב"ם פי"ב מה' גירושין הלכה כ' כתב להדי' מי שהוחזקה א"א כו' ויצא שמה בעיר מגורשת אפי' רוב העיר או כולה מעבירין את הקול שנתגרשה אין חוששין לה והרי בחזקתה כו' מפורש יוצא דאין חוששין לקלא בהך ואינו מתיר רק כשהקדושין נמי ע"י קול והראב"ד ודעמי' חולקין דאף בזה לא מהני קול רק ביצאו יחד וא"כ מדברי כולם משמע דקול גירושין לאו כלום הוא להתירה וא"כ קשה כנ"ל לתרץ כאן בליכא קלא כאן באיכא קלא:
והנה לשון הרמב"ם פי"ב מה' גירושין הלכה ה' אמר הבעל גרשתי את אשתי אינו נאמן וחוששין לדבריו ותהי' ספק מגורשת ואפי' הודית לו שנתגרשה אינו נאמן שמא יתכוין לקלקלה או בגט בטל גרשה והיא אינה יודעת או שמא תעיז פני' בו מפני שהוא מאמינה והיא אינה יודעת כובד האיסור שלה לפיכך אומרים לו אם אמת הדבר הרי אתם קיימים גרש אותה עתה בפנינו עכ"ל והנה לכאורה הך סיום לפיכך אומרים לו הרי אתם קיימים לפנינו הוא למותר דזה מלתא דפשיטא דאם בלא"ה אסורה פשיטא דצריכה גט שני ומי נתנו ליועץ. ולכך הי' נראה דס"ל להרמב"ם שיטה חדשה דלא ס"ל כטעם הפוסקים דלכך אינו נאמן משום דאם איתא דגרשה קלא הוי לה משום דהי' קשה לו קושיתנו דלמה לא מתרץ כאן בליכא קול כאן באיכא קול ולזה מפרש טעם אחר דהנה עיקר הטעם שהוכרחו הפוסקים ליתן טעם דאם איתא קלא הו"ל משום דהי' ק"ל מ"ט לענין זה בני נאמן לומר משום הך מגו דבידו לגרשה ולענין לומר גרשתי אינו נאמן משום האי מגו ולזה מחלקים דבגרשתי הטעם דאינו נאמן משום דאם איתא קלא הו"ל וכמ"ש התוס' כן להדי' עיי"ש אבל הרמב"ם מפרש בענין אחר דס"ל דזה דומה למה דאמרינן בע"ז דף ל"ז ע"ב גבי ספק טומאה בר"ה כי אתו לקמי' דר"י אמר להו הא מיא בנהרא זילו טבילו' כו' עיי"ש. וא"כ חזינן אף דמן הדין ספק טומאה בר"ה טהור מ"מ כיון דאפשר להו בתקנה לטבול שנית אמר להו זילו טבילו וא"כ ה"נ כיון דאפשר לו לגרשה בגט אחר לא סמכינן על הואיל ובידו לגרשה ובשלמא לענין האומר זה בני דבזה א"א בתקנה אחרת דלומר לו גרשה הרי הוא רוצה שתהי' יושבת תחתיו וגם לא נתן עיניו בגירושין וגם אם יגרשנה או יחלוץ לה אח"כ תהי' נפסלת מן הכהונה ולכך נחשב ליתא בתקנה ולכך נאמן שפיר מכח הואיל דעכ"פ ס"ס בידו לגרשה אבל באומר גרשתי כיון דהיום נמי נפסלת מן הכהונה ותצא ממנו א"כ נאמר לו הרי בידו לגרשה מחדש ולכן לא סמכינן אמגו וס"ל דהואיל ובידו לגרשה לא עדיף מרוב וכמ"ש גם באו"ת לא עדיף מרוב ולכך לא מהני מגו להוציא עיי"ש כן ה"נ בזה הך הואיל ובידו לגרשה לא עדיף מרוב וברוב גופא היכי דיש לו תקנה שלא יצטרך לילך בתר הרוב ואיכא לברורי לא סמכינן ארוב כן ה"נ לא סמכינן אהואיל ובידו לגרשה כיון דאפשר לו לגרשה שנית ולפיכך כתב הרמב"ם הך לפיכך אומרים לו לתת טעם למלתא דלכך אינו נאמן משום דאומרים לו הרי אתם קיימים גרש אותה עתה בפנינו והי' נראה להוסיף תבלין בדבר די"ל דהרמב"ם הוציא כן מגוף הסוגיא דמשני כאן למפרע כאן להבא ומפרש הרמב"ם דלא כפי' המפרשים דהכוונה דלמפרע אינו נאמן ולהבא נאמן והרמב"ם יהי' מפרש להיפוך דהנה באמת הך סברא שפי' הרשב"ם שלמפרע אינו נאמן משום דלמפרע ל"ל מגו אין זה מוסכם ולכאורה יהי' זה תליא בשני הפירושים שכתב הש"ך ביו"ד סימן קכ"ז סק"א בפי' הדבר דאמרינן שם כל שבידו נאמן דחד מפרש כל שהי' בידו בשום פעם נחשב כבעלים וח"א כל שבידו לנסכו וכתב הש"ך דלפ"ז באומר על יין מבושל שנתנסך קודם הבישול אינו נאמן משמע מדבריו דלפי' קמא אף באומר על יין מבושל שנתנסך קודם הבישול משום דהי' בידו בשום פעם וא"כ ה"נ הני מפרשים דס"ל דלמפרע אינו נאמן משום דס"ל דבעינן שיהי' בידו עתה ולכך לענין למפרע אין בידו עתה לעשותה גרושה למפרע ולכך ס"ל דלמפרע אינו נאמן ולהבא נאמן אבל הרמב"ם יסבור כדעת הסוברים דכל שהי' בידו בשום פעם נאמן דנחשב כבעלים עליו ולכך ס"ל דלמפרע נמי נאמן דעכ"פ הי' בידו בשום פעם לעשותה גרושה הרי על זמן זה שאומר שנתגרשה אז הי' בידו לגרשה נחשב כבעלים ונאמן והן אמת דאלו המפרשים דמפרשים דלמפרע אינו נאמן מפרשים התם ביי"נ דהי' בידו לשמרו כפי' קמא שכתב הש"ך ובע"כ דמחלקים בין שאר איסורים לדבר שבערוה מ"מ י"ל דהרמב"ם לא ס"ל כן רק ס"ל דגם דבר שבערוה כיון דהי' בידו לעשותו בשום זמן הוי כבעלים ובעלים נאמנים ולכך מפרש הרמב"ם להיפוך כאן למפרע בזה לא שייך לומר הרי אתם קיימים לפנינו גרש אותה מחדש דבזה לא יתקן למפרע ולכן כיון דא"א עתה בתקנה ומ"מ בידו הי' אז לגרשה לכך נאמן כאן להבא בזה אינו נאמן דבזה בידו לתקן מחדש ואפשר בתקנה לכך אינו נאמן ומה דבעי בש"ס באמר שגרשה למפרע מהו שיהיה נאמן להבא מי פלגינן דבורא או לא מפרש הרמב"ם נמי להיפוך מפי' רשב"ם ומפרש כך דמה דמשני תחלה כאן להבא היינו באומר עתה גרשה דאין נ"מ רק להבא אינו נאמן דהרי אפשר בתקנה אחרת ליתן לה גט מחדש אבל באומר שגרשה כבר למפרע אז נאמן לשוי' גרושה למפרע לענין אם זינתה שלא תהי' נהרגת דבזה לא הי' אפשר בתקנה לכך נאמן ואח"כ מבעי' לי' אם אומר שגרשה למפרע אם נאמן גם אלהבא משום דלא פ"ד וכיון דנאמן למפרע נאמן אף להבא אף דאפשר בתקנה לגרשה פעם ב' אי אמרינן פ"ד ואינו נאמן רק למפרע בענין דא"א בתקנה אחרת אבל להבא דאפשר בתקנה אחרת לגרשה אינו נאמן להתירה דפ"ד. והוכיח הרמב"ם עוד פי' זה ממה דגרסינן בש"ס ההוא דהוי קא שכיב אמרה לי' אתתי' למאן אמר להו חזי' לכהנא רבא כו' עד אמר רבא חוש לה והנה לפי' הרשב"ם דמפרש דלמפרע אינו נאמן ולהבא נאמן צריך לפרש דהתם הי' מעשה אלהבא והי' בידו לגרשה והנה באמת לפ"ז קשה קושית התוס' דאיך אמר חזי' לכהנא רבא הרי אסורה לכהן והנה בחדושי הרמב"ן הביא דיש רוצים לתרץ דמיירי דאמר דהוי קדושי תנאי ולא נתקיים התנאי אך הרמב"ן הקשה עליהם דהרי בזה הוי אמירתו עיקרו למפרע ואלמפרע אינו נאמן עיי"ש והנה הרמב"ם הי' ק"ל קושי' זו דאיך אמר חזיא לכהנא רבא וניחא לי' כפי' הי"מ שהביא הרמב"ן והי' קשה לו קושיתו דא"כ הרי עיקרו הוי למפרע דהרי כבר שכב ובחליצה א"א דתאסור לכהן לכך הי' ראוי להיות נאמן להך חילוקא דלמפרע נאמן ולא להבא רק כיון דהש"ס קאמר ואנן אשנויי ניקום ונסמוך וא"ל רבא חוש לה וא"כ מסיק דאף למפרע יש ספק אם נאמן או לא ולכך פסק הרמב"ם כך דלענין למפרע כיון דעתה אינו בידו רק מחמת שהי' בידו בשום זמן בזה הוי ספק אם נאמן או לא והוי ספק אם זה נחשב בידו או לא נחשב בידו אבל לענין להבא בידו ודאי הוי רק בזה אינו נאמן מטעם אחר דלענין להבא אומרים לו הרי אתם קיימים לפנינו זיל וגרשה לפנינו לכך כתב הרמב"ם תחלה דאם אמר הבעל גרשתי את אשתי ספק מגורשת היינו לענין למפרע ספק מגרשת דהוי ספק אם זה נחשב בידו או לא ואח"כ כתב לענין להבא אף דודאי הוי בידו מ"מ בזה שוב אינו נאמן משום דאיכא לברורי דאומרים לו הרי אתם לפנינו כו' ונ"מ מזה היכי דא"א לגרשה רק ע"י טורח דהרי הרמב"ם כתב שאומרים לו הרי אתם לפנינו גרש אותה עתה לפנינו משמע הא אם אינו לפנינו עתה לא שייך זה וכמו דקיי"ל בכמה דוכתא דאם אינו לפנינו וא"א לברר הדבר רק ע"י טורח לא נחשב איכא לברורי ולכך ה"נ בנ"ד מגו שפיר אמרינן דמגו הוי אף באפשר ע"י טורח ובפרט בדבר שבידו דעדיף ממגו דעלמא זה אמרינן אף באם הוי ע"י טורח ולענין איכא לברורי לא נחשב איכא לברורי כיון דהוי ע"י טורח שוב נאמן אף לדידן להבא משום מגו דבידו לגרשה ונהי היכי דליכא קול אין לסמוך ע"ז כיון דמדעת כל הפוסקים משמע להיפוך מ"מ ביש קול שנתגרשה כבר דלפי משמעות הפוסקים ראוי להיות נאמן בכה"ג לענין להבא ובפרט לפי משמעות דעת הרמב"ם לפי מה שהוכחתי דזה דחקו ליתן טעם חדש דהי' קשה לו קושי' הנ"ל דלמה לא משני כאן ביש קול כאן באין קול ומוכח מדעתו דהיכי דאיכא קול הוי מגו מעלי' ומטעם אחר אינו נאמן משום דאומרים לו הרי אתם לפנינו וממילא היכי דא"א לגרשה מחדש כגון בנ"ד דהי' הבעל מרחוק מכאן ובין בעלי מלחמות ולכך לא נחשב איכא לברורי ומגו שפיר הוי ונאמן הבעל לומר גרשתי לשוי' מגורשת מזמן אמירתו ואילך עכ"פ והי' ראוי לסמוך ע"ז במקום עגון ולכך לפי דברי העד שראה כתב הבעל שכתב שגרשה ואף שהוא כתב שכבר גרשה י"ל דסמכינן אמ"ד דפ"ד ובפרט דהוי ס"ס דלמא הלכה כמ"ד דפלגינן דבורא דלמא כפירושנו לעיל בדברי הרמב"ם דהכוונה להיפוך דאם לא פ"ד אז נאמן בכולה ולכך אם היו שני עדים רואים כתב הבעל הי' נראה לסמוך ע"ז להתירה ולכך נהי דכאן הוי רק חד סהדי שראה כן מ"מ כיון דיש ע"א שראה הגירושין ממש א"כ מצטרף הך עד עם זה שראה כתב הבעל שגרשה והוי שני עדים שהיא מגורשת. הן אמת דלדעתי יש להוכיח מן הש"ס כפי' הרשב"ם והתוס' וסייעתם בכוונת הסוגי' ולא כדעת הרמב"ם כפירושנו לעיל דהנה התוס' לעיל ד"ה למפרע אינו נאמן הקשה דמה קמ"ל פשיטא דאינו נאמן דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שתקנו זמן בגיטין אכתי יחפה על ב"א והניחו בתימא וליישב קושייתם הי' נראה דהנה הוי קשיא לי דלמה אמרינן בש"ס דלמפרע אינו נאמן משום דלמפרע לא הוי בידו הרי גם למפרע הוי בידו למ"ד בגיטין דף ל"ג דבטלו אינו מבוטל ומפורש בש"ס הטעם משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקינהו רבנן מני' וא"כ בידו לשלוח לה גט ע"י שליח ולבטלו שלא בפניו ואז יתבטלו הקדושין למפרע ותהי' פנוי' למפרע ואף למאי דקיי"ל התם כרבי דבטלו מבוטל מ"מ קשה לשיטת הרמב"ם דס"ל עדות שבשטר רק דרבנן וס"ל דאם גרשה בע"ח בלי ע"מ כשר הגט א"כ בידו לגרשה בע"ח לבד ובע"כ יצטרך לומר כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקינהו רבנן לקדושין מני' וכמ"ש כ"ז הב"ש בסימן קמ"א וקמ"ב וא"כ בכה"ג תהי' פנוי' למפרע וא"כ למה לא יהי' נאמן על למפרע הרי בידו לעשות כן אבל באמת לק"מ דזה לא נחשב בידו דא"כ ישוה כל בעילותיו בעילת זנות ובשלמא השתא הוא אינו עושה איסור רק שנימא שמעיד שקר ומכשיל לאחרים ואינו עובר רק אלפני עור משא"כ אם יעשה שליח שיתבטלו הקדושין למפרע וא"כ יהי' כל בעילותיו בעילת זנות ומאן דחשיד אלפני עור אינו חשוד לעשות איסור כמ"ש כל זה ביו"ד סימן קי"ט ולכן לא נחשב בזה בידו. והנה בזה יש ליישב קושית הרמב"ן שהבאתי לעיל במה שמביא בשם י"מ שתרצו לקושית התוס' דלכך אמר חזיא לכהנא רבא דמיירי דאמר שהי' קדושין על תנאי ולא נתקיים התנאי והקשה הרמב"ן דא"כ היינו למפרע ממש ועיקרו הוי למפרע ולמה יהי' נאמן ולפמ"ש א"ש דבשלמא היכי דאמר גרשתי דהשתא אינו עושה בב"ז בזה אינו נאמן דלא הוי בידו אבל באומר דהי' קדושי תנאי ולא נתקיים התנאי דלפי דבריו השתא נמי משוה בעילותיו ב"ז כגון שקדשה ע"ת וכנסה ע"ת בענין דידענו דלא מחל וא"כ אף עתה בב"ז ולכך שוב שפיר הוי בידו השתא לגרשה שפיר בע"ח לבד ויפקעו הקדושין ג"כ למפרע ולכך אף למפרע הוי בידו רק אם נימא דגם להבא אינו נאמן לומר גרשתי אף דודאי הי' בידו לא אמרינן הואיל ה"ה נמי בזה דלא אמרינן הואיל אף דהוי בידו אבל אם להבא נאמן משום הואיל ובידו לגרשה נאמן אף למפרע ושפיר מדמי הש"ס להדדי ויהי' בזה ראי' לדעת הרמב"ם דס"ל דעדות בשטר הוא רק דרבנן ובע"ח נמי הגט כשר ולכך הוי בזה בידו אף למפרע דאל"כ לא הוי בידו ונשאר קושית הרמב"ן. ומזה הי' נראה להוכיח ג"כ כשיטת הרמב"ם שכתבנו לעיל דלכך אינו נאמן משום דאמרינן הרי בידך לגרשה שנית דאם כהפוסקים דהטעם משום דאם איתא דגרשה קלא הו"ל ק' דא"כ מה מדמה הש"ס זה לזה דבשלמא בטוען גרשתי לא מהני הואיל משום דאם איתא קלא הו"ל והו"ל מגו במקום עדים וכמ"ש הרשב"ם אבל בנ"ד שטוען שתנאי הי' בנשואין שפיר י"ל הואיל ובידו לעשות כנ"ל וקלא ודאי לא שייך בזה דקדושין ודאי מקדשי בצינעא כמ"ש בש"ס וגם התנאי ודאי ל"ל קלא ומה פריך והאמר ר"י בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן ומוכח כפירוש הרמב"ם בטעמו כנ"ל ומיהו שבתי וראיתי דמזה אין ראי' להרמב"ם בזה וגם א"צ לומר כדעת הרמב"ן דאמר דהו"ל תנאי הי' בנשואין או בקדושין רק י"ל דבאמת אומר כן שגרשה רק בע"ח וכיון דמה"ת הוי מפי כתבם ובע"כ דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקינהו רבנן לקדושין מני' וא"כ ממילא נעשית פנוי' וא"כ אמירה זו אינו עוקרה למפרע דהרי הוא אומר דהשתא הוא דגרשה רק דממילא נעקר למפרע ג"כ וא"כ נהי דלמפרע אינו נאמן אלהבא נאמן דבשלמא אם אומר תנאי הי' בקדושין בזה הוי עוקרו רק למפרע בזה הקשה הרמב"ן שפיר אבל בזה הוי עוקרו השתא רק דממילא נעקר אף למפרע לכך שפיר נאמן אלהבא והוא לפי דעתו שפיר אמר חזי' לכהנא רבא כיון דלפי דעתו נפקע הקדושין למפרע וא"כ לא הוי כאן גט ולכך מותרת לכהן ואף דריח הגט נמי פוסל ובפרט בזה דאינו בטל רק משום דאפקינהו רבנן לקדושין מני' בזה כתבו הרמב"ן ושאר ראשונים הובא בש"מ פ"ק דכתובות דעכ"פ הוי גט מדרבנן ואסורה לכהן מדרבנן אך א"ש דהתם הוי עיקר טעמי משום חשש דאיכא דשמע בגט ולא שמע בקדושין שהוא ריח הגט וכדומה ויטעה שהוא גט מעלייא ויאמר דגרושה מותרת לכהן אבל כאן דלא ראינו שום גט לפנינו רק מה שהוא אומר חזי' לכהנא רבא מזה מוכח שגרשה וא"כ הוי קול ושוברו מיד דהרי הוא אמר חזי' לכהנא רבא וא"כ ליכא חשש טעות ולכך אם הי' נאמן אף למפרע הוי אפקינהו רבנן לקדושין מני' ומותרת לכהן לגמרי רק דהדין הוא דלמפרע אינו נאמן רק להבא ולכך נשארה אסורה לכהן עכ"פ כן נראה ליישב קושית הרמב"ן:
ויהי' איך שיהי' עכ"פ קושית התוס' לק"מ די"ל דמה דס"ד לומר דלמפרע נמי נאמן והרי כיון דלמפרע לא הוי בידו א"כ פשיטא דאינו נאמן ומה"ת הי' ס"ד לומר שיהי' נאמן כיון דלמפרע ליכא מגו אך נראה כיון דהוי ס"ד כיון דלהבא נאמן מה"ת משום הואיל ואם קדשה אחר ודאי תפסו בה קדושין ודאי וא"כ יש חשש דאם באומר גרשתי אינו נאמן למפרע יטעו לומר דגם להבא אינו נאמן ואם יקדשה אחר לא תבעי גט ולכך הוי ס"ד שיהי' נאמן אף באומר למפרע שלא יטעו בין למפרע ובין להבא ולכך קמ"ל דאעפ"כ אינו נאמן למפרע ולא גזרו בזה אטו להבא ולפ"ז כיון דעיקר הס"ד שיהי' נאמן למפרע גרשתי הוא רק דרבנן וא"כ הוי קשה פשיטא כיון דמה"ת אסורה איך ישכח להפקיע איסור א"א בקום ועשה וע"כ כדמשני הש"ס בפ"ק דכתובות ובפ"ד דגיטן דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקינהו רבנן לקדושין מני' ולפ"ז אם הס"ד הי' שיהי' נאמן מדרבנן ומכח אפקינהו שוב ממילא לא קשה קושית התוס' שיחפה על ב"א שהרי כדין יחפה וכמ"ש התוס' בגיטן דף ל"ג בזה גבי בטלו מבוטל דכה"ג לא חששו שיחפה על ב"א דכדין יחפה ע"ש וא"כ ה"נ בזה ומיושב קושית התוס' ולכך הנה מזה מוכח כפירוש רשב"ם וסייעתו דלמפרע אינו נאמן ולהבא נאמן ולכך י"ל שפיר דאצטריך לאשמעינן כנ"ל דהי' ס"ד שיהי' נאמן מדרבנן ומשום אפקינהו ובזה יחפה כדין אבל אם נפרש כפירושנו לעיל דלהבא אינו נאמן ולמפרע נאמן וא"כ קשה אם מה"ת אינו נאמן למה יהי' נאמן מדרבנן ובע"כ דמה"ת יהי' נאמן וא"כ קשה שפיר מה הועילו חז"ל בתקנתן אכתי יחפה ונשאר קושית התוס' במקומו ומוכח כפירוש רשב"ם הנ"ל:
מיהו שבתי וראיתי שמשום זה אין הוכחה לסתור דברינו ופירושנו הנ"ל דהנה קושית התוס' בלא"ה תמוה דהרי בפ"ב דגיטן אמר ר' יוחנן להדי' אליבא דר"ש מודה דל"ח לב"א רק משום פירות וגם מסיק שם דכדאי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק וא"כ מוכח דבשעת הדחק לא חיישינן לשמא יחפה וא"כ נ"מ בזה לשעת הדחק דאם הי' בעל שאמר גרשתי נאמן רק משום חשש שמא יחפה אינו נאמן ואז בשעת הדחק היה מותרת להנשא דכדי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק אבל אם מדינא אינו נאמן לכך אף בשעת הדחק אסורה וא"כ לפ"ז גם פירושנו לעיל בשיטת הרמב"ם די"ל דקמ"ל לדינא בעל שאמר גרשתי נאמן רק משום חשש שמא יחפה אינו נאמן ולכך בשעת הדחק נאמן דכדי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק והדרינן למלתא קמייתא כיון שהעליתי דדעת הרמב"ם הוי בשיטה חדשה יש לסמוך עליו בצירוף הטעם שיש כאן קול שגרשה:
ועוד נראה לצדד בזה היתר כיון שהיא אמרה בפני אחרים תחלה שנתגרשה וקיי"ל דאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ונהי דהיינו דוקא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה מ"מ הרי כתב הר"ן בשם הרמב"ן הובא בב"י סימן י"ז וסי' קנ"ב בב"ש כיון דאיכא חד דעה משם דאף שלא בפניו אינה מעיזה חיישינן לחומרא ונהי שהתוס' שם והרא"ש כתבו דאף למ"ד דנאמנת אף שלא בפניו היינו רק לחומרא ולא לקולא עיין בתוס' גיטן דף פ"ט מ"מ דבריהם תמוהין להמעיין בש"ס דקאמר ואידך כי אתמר דרב המנונא בפניו שלא בפניו מעיזה ומעיזה משמע מזה דלל"ק אתמר דרב המנונא אף שלא בפניו והרי רב המנונא מיירי אף לקולא וכמ"ש כל הפוסקים ואם ס"ל דאתמר שלא בפניו ממילא מוכח דאף לקולא נאמנת ואף שלא בפניו ולכך נראה דלמ"ד דס"ל דאתמר דרב המנונא אף שלא בפניו אף לקולא ס"ל דנאמנת ומה שהקשו ממתניתין דא"א הייתי דאם יש עדים אינה נאמנת דבריהם תמוהין דהרי י"ל דהתם מיירי באיכא ע"א המסייע או שגם הוא מסייע לה ואמר גרשתי או דמיירי בקטטה בינו לבינה או תובעת כתובתה ומה זו ראי' ולכך נראה דלמ"ד דאתמר דר"ה אף שלא בפניו אף לקולא נאמנת ועיין מ"ש לקמן שכן מוכח דעת התוס' ביבמות דף קי"ז עיי"ש כדעתי ולכך בזה נחזיק כדעת הר"ן והרמב"ן דלא הוכרע מלתא הלכתא כמאן ואם טוענת שלא בפניו גרשתני הוי ספקא וא"כ כיון דאף לדידן בטוען גרשתי את אשתי מספקא לא נפקא וכמשמעות הש"ס חוש לה וכל הפוסקים וא"כ בזה דהיא התחילה לומר שנתגרשה ואחר הימים כתב הוא אגרת שגרשה וא"כ התחילה היא תחלה וספקא הוא וא"כ הוי ס"ס דלמא הלכה כהך מ"ד דנאמנת לומר גרשתני אף שלא בפניו ואת"ל כהסוברים דאינה נאמנת דלמא הלכה כהך תירוצא כאן למפרע כאן להבא וא"כ לדברי העד הזה שראה כתב הבעל שגרשה יש כאן ס"ס להתיר ולדבריו מותרת להנשא וא"כ שוב מצטרף הך ע"א שראה הגירושין לע"א שראה כתב הבעל והוי ב' עדים להתירה. ואעתיק כאן בעזה"י והוא בה' קדושין סי' ל"ז בחבורי סימן מ"ב ובתשובה גדולה עם בעזה"י כתבתי בתוך התשובה וזה"ל:
והנה גוף דבר זה מה שהזכרתי לעיל אם בממון וערוה מהני ע"א היכי דלא אתחזק איסורא או חזקת ממון נראה דזה גופו יהי' תלי' במה דמבעי' בש"ס יבמות אם ע"א נאמן בשאר איסורים באתחזק איסורא ונשאר בספק דהנה זה ודאי דבעריות ליכא גז"ש דדבר דבר מממון דבעינן בזה ב' עדים מה דלא בעינן בכל התורה כולה ולכך אם נימא דבשאר איסורין אף באתחזק איסורא נאמן ע"א א"כ י"ל דתפשת מועט תפשת ולא ילפינן מהך גז"ש דדבר דבר רק היכי דאתחזק איסורא דא"א אך בלא אתחזק נאמן ע"א בממון ודבר שבערוה אבל אם נימא באתחזק איסורא אין ע"א נאמן בשום מקום א"כ א"א לומר דהך גז"ש דדבר דבר הוי באתחזק איסורא דא"כ קשה למה לי דבר דבר בכל איסורין אין ע"א נאמן נגד החזקה וגם מה מעלה הוי בממון דאין ע"א נאמן הרי גם נגד שאר החזקות אין ע"א נאמן ובע"כ דהך גז"ש דדבר דבר הוא דבממון וערוה אינו נאמן אף בלא אתחזק איסורא או חזקת ממון ולכך א"ש דהש"ס גיטן נקט דאתחזק איסורא ודבר שבערוה היינו משום שכתב התוס' שם כיון דהוי בעי' בש"ס אם ע"א נאמן באתחזק איסורא ולדרכנו יומתק יותר דהש"ס קאמר ממ"נ דהו"ל אתחזק איסורא ודבר שבערוה דאם בעלמא באתחזק איסורא אין ע"א נאמן א"כ א"צ כאן לדבר שבערוה דבלא"ה אתחזק איסורא ואם נימא דבעלמא נאמן ע"א באתחזק איסורא וא"כ בע"כ הא דדבר שבערוה אין ע"א נאמן היינו רק אם גם אתחזק איסורא וא"כ הכא כיון דאתחזק איסורא ודבר שבערוה ע"כ אינו נאמן וא"כ לדידן כיון דהש"ס בספק אם ע"א נאמן באתחזק כו' גם בזה בס' אם ע"א נאמן בדבר שבערוה או ממון במקום דליכא חזקה כנגדו והוי ספקא לדידן ובזה יתיישב על נכון מה שראיתי לאחד שהקשה דברי הר"ן אהדדי. ושוב ראיתי בס' יבין שמועה להרב מזאמושן שהרגיש בזה ועיין שם שמחלק בין היכי שמעמידה על חזקתה או אינו מעמיד ואינו סותר שבזה אינו נאמן ע"א ע"ש ועיין בתשובה באה"ע סימן קנ"ז מ"ש בישוב זה עיי"ש) שבקי"ד בסוגי' זו נתן טעם דלכך נאמן לכנוס משום דאינו סותר החזקה משמע דס"ל דדבר שבערוה ולא אתחזק איסורא נאמן ע"א ובגיטן פ' התקבל גבי השולח לקדש סתם אסור בכל הנשים שבעולם הביא שם דברי הרמב"ן שכתב שאם באו הקרובות ואמרו שלא קידש אותם מותר לישא אחת מהם והר"ן תמה עליו דהו"ל דבר שבערוה אף בלא אתחזק איסורא א"כ מוכח אף בלא אתחזק איסורא ס"ל דהו"ל דבר שבערוה וסתרו דבריו אהדדי (וכבר כתבתי בחדושי לה' קדושין בהשמטות ליישב זה מה שנשאלתי ע"ז מחכם א') אך לפמ"ש יהי' א"ש דלכאורה בלא"ה לא מקשה הר"ן מידי דלמה נאמן לכנוס כו' די"ל הטעם פשוט משום דמרתת ואולם דבר זה גופא אם מכח החזקה דמרחת יהי' נאמן תלוי במה דמבעי' בש"ס יבמות אם ע"א באשה נאמן משום עבידא לגלויי או משום דייקא דהנה על"ג הוי כמו מרתת דמשום דעל"ג הוא מרתת לשקר ושם שייך טפי מרתת וכמ"ש לעיל וכמו שמוכח מלשון הר"ן בסוגיא זו שכתב וזה לשונו ואע"ג דאין דבר שבערוה פחות מב' ומה שע"א נאמן במיתת הבעל היינו משום דייקא ומנסבא ומשום חומר שהחמרת עלי' בסופה והכא לא שייך כל זה וי"ל דהתם הוי להוציאה מחזקתה אבל כאן שאינה מוציאה מחזקתה לא עכ"ל ולכאורה קשה כיון דבש"ס מבעי' לי' בטעם דע"א נאמן אם הוא משום על"ג או דייקא ולמה נקט הר"ן בקושייתו הך טעמא דדייקי הו"ל למנקט שניהם דהתם נאמן משום על"ג או דייקא וכאן לא שייך כל זה ובע"כ מוכח דהך טעמא דהו"ל על"ג שייך גם בזה וכמ"ש דעיקר מעלה בעל"ג הוא משום מרתת וה"נ הוי שייך מרתת ולכך לא הקשה הר"ן רק להך טעמא דדייקא כו' וא"כ א"ש דעיקר קושית הר"ן הוי להך טעמא דדייקי דלמה נאמן כאן דאין לומר משום דמרתת דאם התם לא מהני טעמא דמרתת מכ"ש בזה ולכך א"ש דמתרץ הר"ן משום דאינו מוציאה מחזקתה והיינו דממ"נ מותר לכנוס דהך בעי' דאם ע"א נאמן באשה משום על"ג או דייקא ומנסבא והך טעמא דע"א נאמן באתחזק איסורא או לא שייכין זה לזה וכך מספקא לי' להש"ס אם טעם דמרתת ועל"ג מהני בדבר שבערוה וא"כ שוב אפשר לומר דע"א היכי דאתחזק איסורא אינו נאמן בשום מקום ודבר דבר מממון מהני אף היכי דלא אתחזק איסורא ומה שכאן ס"ל לר"א דנאמן לכנוס הוי משום דמרתת או נימא להיפוך דמרתת לא מהני בדבר שבערוה היכי דלא אתחזק איסורא וגז"ש דדבר דבר מממון הוי רק באתחזק איסורא ובעלמא נאמן אף באתחזק איסורא והני בעיות שייכין להדדי ולכן בעלמא חוששין בכל א' לחומרא כדין כל ספק תורה ולכך שפיר הקשה הר"ן על הרמב"ן דאיך מהני עדות הקרובות דהרי אין דבר שבערוה פחות מב' ואף דלא אתחזק ספק הוי ולחומרא אבל בקדושין כיון דהר"ן הקשה רק להך לישנא דדייקא ומנסבא ומוכח דלהך טעמא דעל"ג ומרתת שייך גם בזה וא"כ עיקר קושייתו הוי רק דנפשוט, מהא דמותר לכנוס דהוי טעמא משום על"ג ולכך שפיר דוחה הר"ן דהכא לא אתחזק איסורא וא"כ כיון דשייך טעם דמרתת וגם לא אתחזק איסורא א"כ ממ"נ מותר שאם ע"א באתחזק איסורא אינו נאמן ולכך בדבר שבערוה אף בלא אתחזק איסורא אינו נאמן אז יהי' ע"א נאמן במלתא דעל"ג מטעם מרתת ואם נאמן משום מרתת ואם טעמא דע"א במיתת הבעל משום דייקא ולא משום מרתת אז יהי' ע"א נאמן מה"ת אף באתחזק איסורא ולכך בדבר שבערוה וממון נאמן עכ"פ בלא אתחזק וא"כ כאן נאמן משום דלא אתחזק איסורא ולכך כיון דשייך טעם מרתת וגם לא אתחזק איסורא נאמן ממ"נ אבל היכי דהוי כ"א בפ"ע הוי ספק ולכך שפיר כתב הר"ן דאף בלא אתחזק אינו נאמן בערוה וא"ש נמי מה שהוכיח בשב שמעתתא מסימנים לסימנים וע"א יניח דלא מהני בממון ע"א אף בלא אתחזק משום כיון דלדידן ספיקא הוא ולכך יניח מספק וא"ש ודו"ק ובמהדורות אחרות כתבנו עוד ישובים אחרים בדברי הר"ן הנ"ל ע"כ העתק מתוך תשובה הנ"ל ונחזור לעניננו ולכך נראה דה"נ כיון דע"י אמירתה נעשית ספק מגורשת או ע"י מאמר הבעל גרשתי נעשית נמי ספק מגורשת וא"כ איתרע חזקת א"א דידה וכמ"ש כעין זה הפוסקים בזרק לה גט ספק קרוב לה דאתרע חזקתה כן ה"נ בזה אתרע חזקת א"א דידה ובפרט לפי מה שהעליתי דכאן הוי ס"ס וס"ס עדיף מחזקה וא"כ ודאי אתרע חזקת א"א וכיון דליכא חזקת איסור שוב ע"א נאמן לומר שבפניו גרשה אף דהוי דבר שבערוה. ועוד נראה כיון שעכ"פ איכא כאן קול שגרשה וע"י הקול נראה דאתרע חזקת א"א דידה דהרי אמרינן בפ"ג דכתובות דזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא וא"כ ה"ה נמי להיפוך אם יש כאן קול אתרע החזקה דגרוע מרוב ולכך נראה דע"י הקול אתרע לה חזקתה ושוב ע"א נאמן לומר שנתגרשה לדעת הר"ן הנ"ל והנה בזה י"ל מה שהקשינו לעיל דלמה לא משני הש"ס כאן בליכא קלא כאן באיכא קלא ולפי מ"ש י"ל כך דהנה דין מגו דמהני זה פשוט בכל הש"ס בכמה דוכתא וא"כ מה שהוכרח הש"ס לאשמעינן דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן ולכאורה הוא מלתא דפשיטא דהרי ודאי בידו לגרשה אך בע"כ דקמ"ל אף דהוי דבר שבערוה נמי מהני מגו א"כ תינח בליכא קול דאם הוי ע"א שנתגרשה לא הי' נאמן לכך קמ"ל דבידו עדיף מע"א ומהני אף בדבר שבערוה אבל באיכא קול שנתגרשה בענין דאם הי' ע"א שמעיד שנתגרשה הי' מהני א"כ כיון דע"א מהני א"כ פשיטא דבידו מהני נמי דודאי לא גרע מגו מע"א ולכך בע"כ מה דקמ"ל דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן היינו באופן דאם ע"א לא הי' נאמן ולכך הי' ס"ד נהי דבעלמא מהני מגו היינו רק מגו הוי כע"א דהרי מגו לא מהני רק להחזיק וע"א נאמן נמי לסייע לפטור משבועה אבל להוציא דאין ע"א נאמן באמת גם מגו לא מהני להוציא ולכך הי' ס"ד דמגו לא עדיפא מע"א וממילא בדבר שבערוה דאין ע"א מהימן גם מגו לא יועיל ולכך קמ"ל דאעפ"כ נאמן כאן משום דבידו עדיף ממגו ולכך תינח היכי דליכא קול אבל אם מיירי באיכא קול א"כ כיון דאתרע חזקת א"א אף ע"א הי' נאמן וכיון דע"א נאמן פשיטא דמגו מהני דלא גרע מע"א וא"כ מהו קמ"ל פשיטא דנאמן ולכן מוכרח לתרץ כאן למפרע כאן להבא ולפ"ז יש לנו ראי' ברורה דבאיכא קול ע"א נאמן להעיד שמגורשת גם אצטמיד יותר הוכחתינו לעיל דבאיכא קול נאמן הבעל לומר גרשתי את אשתי:
והנה ארווח לן הסוגיא יותר ויהי' ראי' ברורה לדברינו במה דקאמר שם רבא ואנן אשנוייא ניקום ונסמוך ולכאורה אין לו הבנה דכמה פעמים משני הש"ס דברי האמוראים אהדדי ומשני כן וקיי"ל כתירוצא ובפרט דיותר טוב לקיים כפי מה דאפשר שלא יסתרו דברי האמורא עצמו דבריו מלומר דהוי תרי תנאי אליבא דר"י ולמה קאמר כאן ואנן אשנוייא ניקום ונסמוך. אמנם נראה דכוונה גדולה כיון בזה דהנה הך דינא דהר"ן דבמקום דלא אתחזק איסורא ע"א נאמן אף בדבר שבערוה אין זה מוסכם ובתשובה לעיל סימן כתבנו דזה יהיה תלי' בפלוגתא דאנו חוששין לקדושין בע"א ובתשובה אחרת כתבנו דתלי' בהך איבעי' דמבעי' באשה רבה אם ע"א נאמן להתיר נגד חזקת איסור דכיון דזה ודאי דדבר שבערוה גריעי טפי ובעינן טפי עדים משאר איסורים דהרי לכך ילפינן דבר דבר מממון ולכך אם בשאר איסורים נאמן ע"א אף דאתחזק איסורא י"ל דלא גלי הגז"ש בדבר שבערוה רק היכי דאתחזק איסורא אין ע"א נאמן אבל בלא אתחזק איסורא הדרינן לסברא די"ל דנאמן אבל אם בשאר איסורין נמי אינו נאמן נגד אתחזק א"כ בע"כ בדבר שבערוה אף בלא אתחזק נמי אינו נאמן דאל"כ למ"ל הגז"ש דדבר דבר הרי בכל איסורין הוי כן וכיון דהתם נשאר בעי' דלא איפשיטא ממילא גם בדבר שבערוה בלא אתחזק ספקא הוי ותלי' בהך איבעי' ע"ש שהארכנו בזה. ולפ"ז א"ש דמה דמשני כאן למפרע כאן להבא ולא משני כאן באיכא קול כאן בליכא קול בע"כ דהוי ס"ל דדבר שבערוה ולא אתחזק נאמן ע"א ולכן א"א לתרץ כאן באיכא קלא כאן בליכא קלא ולכך שפיר אמר רבא ואנן אשנוייא ניקום ונסמוך הרי יש לומר דדבר שבערוה ולא אתחזק נמי אין ע"א נאמן ושוב יש לומר דאף להבא אינו נאמן ולא קשיא דר"י אדר"י דשוב י"ל כאן באיכא קלא כאן בליכא קלא ובהך מעשה כיון דליכא קול באמת אינו נאמן אף להבא וכיון דזה נשאר בספק לדידן אם דבר שבערוה ולא אתחזק איסורא נאמן כנ"ל גם זה נשאר בספק אם כתי' כאן למפרע כאן להבא אי כתי' כאן באיכא קלא כאן בליכא קלא ולכן אמר רבא זיל חוש לה ולכך לדידן לדינא היכי דיש קול שנתגרשה וע"א שראה הגירושין גם הבעל שאמר גרשתי מותרת ממ"נ אם כהך תירוצא כאן למפרע כאן להבא הרי מוכח דעכ"פ להבא נאמנת ואם כהך תירוצא בין איכא קלא ובין ליכא קלא הרי כאן הי' קול ג"כ ולכן בלי העד נמי הי' ראוי להיות ממ"נ ומכ"ש באיכא ע"א ג"כ שראה הגרושין דודאי נאמנת וכדמוכח מש"ס הנ"ל וזה ברור ונכון לפענ"ד שוב ראיתי בבה"ט ובכה"ג אה"ע הביאו בשם תשובת הרדב"ז ח"א סימן קכ"ה שכתב באם הבעל אמר גרשתי ונשאת ואיכא ע"א שראה הגרושין וגם יש עדים ששמעו שנתגרשה מותרת להנשא עיי"ש ואין תשובת הרדב"ז בידי לעיין בו טעמו ולדעתי כיונתי לדבריו בעזה"י:
והנה שבתי וראיתי שמ"ש לעיל דלמ"ד דאתמר דרב המנונא שלא בפניו דהוי אף לקולא הנה כן מוכח מדברי התוס' ביבמות דף קי"ז ע"ב ד"ה באותה שעה כו' שהקשו דלהמני לדידה במגו דאמרה גרשתני למ"ד שלא בפניו נמי אינה מעיזה כו' ע"ש א"כ מוכח להדיא דס"ל דלמ"ד כן נאמנת אף לקולא דבלא"ה אין מקום לקושייתם וראיתי בס' בית מאיר סימן י"ז שתמה עליהם דאיך הך מתני' דאם יש עדים שהיתה א"א ואמרה גרושה אני אינה נאמנת עיי"ש שהניח בקושיא ובאמת לק"מ כמ"ש לעיל בדברינו ושמחתי שמצאתי און לי בדברי התוס' הנ"ל וא"כ שפיר כתבנו לעיל דהוי ס"ס בזה:
גם מ"ש לעיל בשיטת הרמב"ם דמפרש דאין הטעם דנאמן לומר גרשתי את אשתי משום דאם איתא הו"ל קלא רק משום דהרי בידו לגרשה מחדש שבתי וראיתי דיש עוד ראי' לדבריו במה שראיתי הבית מאיר הנ"ל בסימן י"ז דלמה האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ולא אמרינן גם בה אם איתא קלא הו"ל ע"ש שנדחק לחלק דאין כל החזקות שוות ע"ש. ואולם זה לא יעלה ארוכה למ"ד דאפי' שלא בפניו נמי אינה מעיזה ולפי מה שהוכחתי לעיל מן הש"ס ומדברי התוס' הנ"ל דאף לקולא ס"ל דנאמנת ובזה ודאי לא אלים החזקה דהרי חזינן דאידך ס"ל דשלא בפניו מעיזה ומעיזה וא"כ בע"כ דלא אלים בזה החזקה ואיך יפלגו פלוגתא רחוקה כ"כ דזה יסבור דאפי' בליכא קלא נאמנת דאלים לה החזקה דאינה מעיזה אף שלא בפניו ואידך יסבור דלא הוי חזקה כלל ואף באיכא קלא אינה נאמנת ואף להחמיר אינה נאמנת כלל ואיך יפלגו פלוגתא רחוקה לכך מזה למד הרמב"ם דאין הטעם משום קול רק אומרים לו הרי בידך לגרש שנית וא"כ תינח כשהוא אומר גרשתי דהוי בידו לכך אינו נאמן משום דאפשר בתקנה לגרשה מחדש אבל כשהיא אומרת גרשני בעלי והוא אינו מודה א"כ אינו חפץ בגירושין וא"כ א"א בתקנה לכך נאמנת מכח הך חזקה דאינה מעיזה ולעולם הך חזקה דאינה מעיזה והתם המגו דבידו לגרשה שוין הם וא"צ לחלק ביניהם רק הטעם דזה בידו וזה אינו בידו ויש ראי' גדולה להרמב"ם בזה העולה מכל מ"ש שבנ"ד האשה מותרת להנשא אם יעיד העד בתורת עדות שראה הגירושין והשני יעיד שראה כתב הבעל שכבר גירשה אז מצטרפין זה לזה בצירוף העדים ששמעו ממנה שנתגרשה תיכף בשעה שבאה מק"ק זלאטשוב ובצירוף הקול שיודעים כמה שנתגרשה וכדאי הרדב"ז לסמוך עליו כה"ג ואף שהבאר היטב העתיק דבריו שכבר נשאת דוקא מ"מ נראה בנ"ד בצירוף כל הני טעמי דמותרת להנשא אף לכתחלה. וה' יצילני משגיאות ויורני בתורתו נפלאות והסכימו לזה הגאונים הגאון מלבוב ז"ל והגאון מפ"ב ז"ל:
שוב הגיע לידי מהרדב"ז הזקן וראיתי בו בסימן רמ"ה שמפרש כן שמתיר אף להנשא לכתחלה ומטעם כיון שהוחזקה גרושה בעיני העולם די בזה וסומכין על החזקות והאריך שם בזה וסיים שם בסוף התשובה ועיקר סמיכת הוראה זו על החזקה והנך טעמי סניפין נינהו ע"ש וא"כ בנ"ד נמי הוי כן ממש ולכן אשה זו מותרת להנשא בלי ספק כן נלענ"ד נכון והנה אין לדחות ראי' מהרדב"ז דהתם הוי החזקה מפי עדים שהיו בשעת הגירושין רק שלא העידו בב"ד אבל כאן הוי החזקה רק מה ששמעו ממנה וממנו וכמו שעלה ע"ד הגאון מפ"ב דז"א דודאי אין סברא לחלק דאם עדות הללו לא הי' מועיל מצד עצמן דלא הוי בב"ד מה לי זה או זה דס"ס הוחזק ע"י דבר שאינו מועיל מצד עצמו ואעפ"כ מחשב חזקה וה"ה נמי כאן ואם הי' שם עדות המועיל מצד עצמו ל"ל שם לטעם חזקה שהוחזקה בעיני העולם בגרושה ובע"כ דלא הוי עדות מצד עצמן וא"כ דומה ממש לנ"ד וגם בנ"ד אטו ידענו דהחזקה הי' מפיהם הרי אפשר שאז היו עדים ג"כ שראו הגירושין שלהם ואין לנו לילך רק אחר החזקה וכיון דהוחזק בגרושה מהני לדעת הרדב"ז הנ"ל ודו"ק כי קצרתי. ואחר כמה שנים כתבתי כעין זה עוד בתשובה לק"ק קאלמיי' במהדורא ט' סימן ק"נ והיות כי הוא מלתא דדינא אעתיקנו כאן וזה לשוני שם. הנה ע"ד האשה שהיתה בחזקת בתולה ונשאת לאחד ובקרב ימים ילדה וניכר שהיתה מעוברת מקודם והודית לבעל שנאנסה מאחד קודם הנשואין ונתקוטט בעלה עמה שהי' להם לבוז והי' ביניהם קטטה עד שגרשה בגט אחד בכפר אחד בעידי מסירה כדין ואח"כ באה לקאלמיי' והיתה בחזקת מגורשת זמן מה ואח"כ נשאת לאיש וכעת נתמלא הבעל עלי' עברה ומערער שגרשה בגט בע"כ והיתה אסורה להנשא אבל יש כאן העידי מסירה ואומרים שהיה ברצונה אך אמרו שלא קראו הגט בעת הנתינה רק זה יודעים שזה הגט זה הוא שראוהו אצל הרב דשם שנסדר לשם בבית הרב וזה הוא שנתן הבעל לידה ועידי חתימה יש אחד מהם ואומר שהוא קרא הגט תחלה ועד שני מן החתימה ליתנהו תורף המעשה בקיצור. הנה היות כי נכמרו רחמי על האשה העלובה ובפרט על הילד שהיא מעוברת דלא לשוי' ממזר כדעת הטועים לזה באתי להשיב שאין ממש בהערעור ומותרת לישב תחת בעלה והילד היולד להם הוא כשר וישר כמו שאבאר בעזה"י:
והנה תחלה אני אומר מה דנסתפק רו"מ אם היה בידו לגרשה בע"כ הנה אין מקום ספק כלל בזה ואין לו ענין לכל הראיות שכתב רו"מ רק שורש הדין הוא כך דהן אמת דקיי"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כתובה כלל וכמ"ש באה"ע סימן ס"ח וכיון דאין לה כתובה כלל והרי אסור לדור עמה בלי כתובה ולכופו לכתוב לה כתובה על מנה מחדש ודאי אין בידינו לכופו לכך ודאי דיכול לגרשה בע"כ אך זה באם הרגיש מיד שהיתה בעולה כגון בטענת דמים או בפ"פ אבל בזה שדר עמה איזה חדשים א"כ לא מבעי' דבודאי הכיר בפ"פ ודמים שהיתה בעולה וראה ושתק אף גם בלא זה הרי מעוברת עוברה ניכר לשליש ימיה כידוע וא"כ בודאי הי' לו להכירה כי היא מעוברת ולמה ראה ושתק עד שילדה מסתמא ראה ונתפייס וידע ומחל ונהי דאין לה כתובה מאתים אבל עכ"פ מנה יש לה ואין בידו לגרשה בע"כ וז"ב ופשוט ועתה שטוען שהי' הגט בע"כ לא מבעי' כיון דהוכחש בעדים דאינו נאמן רק גם אף אם לא הי' עדים לא הי' נאמן לומר דגרשה בע"כ מכח מ"ש רו"מ דאין אדם מע"ר ועוד גירושין בע"כ אית לה קלא דמן הסתם היא צועקת וכמ"ש בש"ס פ"ב דכתובות דף כ"ב דהוי ס"ד אם איתא דגרשה קלא הו"ל הרי דס"ד דמכח ריעותא דאין לו קול יועיל אף להכחיש עדים האומרים נתגרשה רק דהש"ס מסיק דעבידי אינשי דמגרשי בצנעא וזה כשגרשה מרצונה או בזמן הש"ס דהי' מן הדין לגרשה בע"כ ומה לה לצעוק לכך אפשר שתהי' בצנעא אבל בימים הללו דאסור לגרש בע"כ ואם אחד מגרש בע"כ מרעשת האשה העולם וצועקת במר נפשה ויש לה קול וזו שאין לה קול ודאי לא נתגרשה בע"כ ובפרט אם כבר נשא הבעל לא היתה שותקת ובודאי גרשה מרצונה וגם לפמ"ש בתשובותנו מכבר דהחרם הוי גם על העדים א"כ אין לנו להחזיק את עידי מסירה ברשיעי שהיו עדים על גט בע"כ מיהו אם לא הי' עידי מסירה לפנינו בלא"ה היתה אסורה אם היתה בחזקת א"א תחלה דאינה נאמנת לומר נתגרשה רק אם יש לה עדים והבעל אינו נאמן והן אמת דאם הי' לה ע"א שראה המסירה הי' די כיון דהוי קול שהיא מגורשת ובתשובתנו זה כמה שנים הארכנו בתשובה להקל בקול וע"א שנתגרשה והסכימו על זה הרב הגאון מו"ה משה סופר מפ"ב זלה"ה והרב הגאון אבדק"ק לבוב זלה"ה והתרנו אותה אך כאן ליכא רק ע"א בחתימה אבל על המסירה לא הי' שום עד היתה אסורה מיהו זה אם היתה בחזקת נשואה תחלה בקהלתכם אבל אם היתה בחזקת פנוי' בקהלתכם אז נאמנת לומר אשת איש הייתי וגרושה אני כמפורש במשנה ואף דהיתה מלובשת כדרך הנשים הנה אם בספר שירי טהרה כתבנו להחמיר מ"מ בספרי טיב טעם ה' שחיטה בתשובתי לק"ק טרעבוולא ולא חזרתי בו וכתבתי להקל ייע"ש וכן עמא דבר שנהגו להקל בזה ולכך אם היתה בחזקת פנוי' נאמנת לומר גרושה אני והנה אף אם היתה בחזקת אשת איש הי' נראה להקל בזה ואען ואומר מה שהי' נראה לי דמה דאם היתה בחזקת אשת איש אינה נאמנת לומר גרושה אני היינו דוקא אם לא היתה בחזקת מגורשת בלי דבורה אז לא מהני מגו שלה נגד החזקה אבל אם היתה בחזקת מגורשת אז אף שהיתה תחלה בחזקת א"א נאמנת לומר גרושה אני כיון דליכא עדים שהיתה א"א רק חזקה א"כ חזקה מוציא מידי חזקה והוי כלא הוחזקה בא"א ממ"נ אם חזקה הוי כודאי הרי הוחזקה לגרושה ואם חזקה אינה כודאי א"כ שוב נאמנת לומר גרושה אני במגו שהיתה אומרת שלא היתה נשואה כלל ובזה יומתק לנו לשון המשנה בפ"ב דכתובות דאם יש עדים שהיתה א"א והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת וקשיא לן למה לי עדים לאשמעינן רבותא אפי' היתה רק בחזקת א"א אינה נאמנת בשלמא בע"א אין די די"ל כל היכי דליכא שבועה מהני מגו נגד ע"א אבל עכ"פ למה לא קמ"ל דאפילו היתה רק בחזקת נשואה אינה נאמנת אך לפי הנ"ל ניחא דהמשנה מלתא דפסיקא נקטה דלעולם אינה נאמנת לומר גרושה אני אפילו אם היתה בחזקת מגורשת ואם היתה רק בחזקת נשואה הי' מועיל חזקת מגורשת להאמין לה שנתגרשה והוי חילוק בין אם היתה בחזקת מגורשת או לא לכך נקט מלתא דפסיקא דאם יש עדים דהיתה א"א אז בכל ענין אינה נאמנת לומר גרושה אף דהיתה בחזקת גרושה כן הי' נראה לי להלכה אבל למעשה צ"ע. מיהו כאן הי' נראה להקל לצרף דעת הרא"ש הובא באה"ע סימן י"ז סעיף א' דכל שנתקדשה בעיר נקרא בפני' ונאמנת והן אמת דנראה דאם תחלה גרשה בע"כ אז הוי כקטטה ואינה נאמנת לומר אח"כ גרשתני אף בפניו אך זה אם ידענו שגרשה בע"כ אבל כאן לגרושין בע"כ אין לחוש בסתמא וא"כ ממ"נ אם גרשה הוי מן הסתם ברצון ואם לא גרשה ברצון לא גרשה כלל והרי נאמנת עתה לומר גרשתני בפניו וה"ה אם נתקדשה בעיר לדעת הרא"ש הנ"ל לצרפו לסניף מיהו באמת כאן א"צ לכל זה כיון דהוי כאן עידי מסירה לפנינו ואם אמנם שלא קראוהו מ"מ כיון דכבר ראו הגט בבית הרב בשעה שנסדר והנה מפורש ברמ"א סימן קל"ה סעיף א' בהג"ה וכן אם יעידו בטיב שזה גיטה והנה כוונת דבריו נראה אם אומרים באומדן דעתן שלהם דזה הוי הגט די אף דלא קראוהו הרי דמהני אומדן דעת שלהם והוי כעדות בידיעה בלי ראי' אף דלא מהני בד"נ ועניני ערוה היינו אם לא ראו כלל המעשה וגוף המעשה אינו רק בידיעה בלי ראי' אבל היכי דראו המעשה רק שמסופקין באיזה דבר אם הוי כהוגן או לא מהני אף בגיטן והרי אף בעריות קיי"ל דאף דלא ראו כמכחול בשפופרת רק כיון דשכבו כדרך המנאפין די והרי זה הוי רק בידיעה בלי ראי' רק מכח אומדנא דמהני כן ה"נ מה דבעינן שיקראו העדים הגט היינו רק אם הם עצמן מסופקין אם הוי גט או לא אז בלי קריאה הוי כגט בלי עדים אבל אם עפ"י אומדנא שלהם הוי ודאי הגט אף דלא קראוהו כיון דבלבם הוי ברור שזה הגט די בזה ועוד הרי מבואר בסימן קל"ה סעיף ב' באם קראוהו והחזירוהו לבעל או לשלוחו והחזירו ונתן להאשה אף דלא קראוהו לא חיישינן לאחלופי ואף אם הבעל מערער אינו נאמן והטעם נראה כיון דכבר ראו הגט ודאי דעתו ליתן לה דלא מקדים אינש פורענות לנפשי' כדקאמר בש"ס גיטן דף י"ח דלא חיישינן לכתבי' ואנחנו בכם תי' כן ה"נ בזה וא"כ ה"נ כיון דראו ביד הרב הגט אף דאח"כ לא ראוהו לא חיישינן לאחלופי ולכך האשה היתה מותרת להנשא אפילו לכתחלה מה גם כשכבר נשאת שמותרת לישב תחת בעלה בשלוה והשקט ומכ"ש דהולד כשר ויסכר פי דוברי שקר של המערערים ומוציאין לעז תבהלם רוח סערה ועלינו יערה רוח הבורא וישלח לנו לצדקה המורה כנפש המעתיר וכו':
והנה עלה ברעיוני שלא אהי' ח"ו בכלל למס מרעהו חסד לפי משאחז"ל לכך אודיע להם טעם הדבר למה כתבתי לעיל דע"א וקול מהני להתירה והנה בתשובתי מכבר הארכתי בעזה"י בפלפול גדול ואינו כעת על זכרוני הטעם שכתבתי שם ומה שנראה לי כעת בטעמו הוא כך דהנה זה מוכח בכמה דוכתא דקיי"ל מרעא לחזקה וראי' ממה דקיי"ל דחוששין לקלא דקודם נשואין אף שהי' לה חזקת היתר והיינו דלקלא דבתר נשואין דבזה להוציאה מבעלה הוי חזקה אלימתא כמו להוציא מחזקת ממון בזה אין חוששין לקלא אבל קודם נשואין דלא אלים החזקה אף דיש לה חזקת היתר חוששין לקלא וא"כ ה"נ אם הוי קול דנתגרשה זה מרעא לחזקת א"א שלה והוי כלא אתחזק איסורא ובלא אתחזק איסורא דעת הר"ן בקדושין פ"ג בסוגי' קדשתי את בתי ואיני יודע למי דאף בדבר שבערוה אם לא אתחזק איסורא ע"א נאמן ומה שדבריו סתרי לגיטן פרק וי"ו בסוגי' דאסור בכל הנשים שבעולם ישבתי בתשובה בילדותי באריכות בפלפול נכון מאוד. עכ"פ חזינן דעת הר"ן דבלא אתחזק איסורא אף דבר שבערוה די בע"א וא"כ כדי הר"ן לסמוך עליו במקום עגון ואף דכבר כתבנו דלקלא בתר נשואין לא חיישינן מכח חזקת היתר לבעלה ולא אמרינן דהקול אתרע החזקה היינו דהתם נהי דאתרע החזקה מ"מ כיון דהיא יושבת תחת בעלה היכי דקיימא תיקום אבל בנדון זה כיון דאתרע חזקת א"א ע"י הקול ויש ע"א שנתגרשה שוב מהימן העד לדעת הר"ן הנ"ל והן אמת כי מה דקיי"ל דלקלא דבתר נשואין דלא חיישינן אף אם הי' ע"א המסייע לקול לא מהימן מיהו שאני להיתר מלאיסור דלאיסור אינו נאמן אבל להיתר נאמן וטעם הדבר אסביר לו בעזה"י דהנה בחדושינו בתשובה הנ"ל כתבנו דהך דינא דבדבר שבערוה בלא אתחזק איסורא אם נאמן ע"א תלי' בהך בעי' דיבמות פ"ו בע"א באתחזק איסורא אם נאמן ע"א או לא. דהנה בדבר שבערוה דבעינן ב' ילפינן דבר דבר מממון ובע"כ דגלתה התורה מה דבעלמא נאמן בערוה אינו נאמן ולכך אי נימא דבשאר איסורין אף באתחזק איסורא נאמן י"ל מה דאהני גז"ש דדבר דבר מממון היינו נמי רק באתחזק איסורא אבל בלא אתחזק איסורא נאמן ולא שייך בזה לומר אין גז"ש למחצה דהרי בממון להוציא ממון נמי הוי נגד החזקה ולכך שלא כנגד החזקה לא הוי הגז"ש אבל באתחזק איסורא אין לחלק בין היתר בין לאיסור דבזה שפיר אין גז"ש למחצה אבל אי נימא דבכל איסורין אין ע"א נאמן נגד החזקה א"כ למ"ל גז"ש בדבר שבערוה בע"כ אף דבממון הוי נגד החזקה מ"מ אם אינו ענין לערוה היכי דהוי נגד החזקה תנהו ענין לגז"ש למה דלא הוי נגד החזקה אף בזה אין ע"א נאמן אך בזה כיון דאינו דומה דבר שבערוה לממון ואין הגז"ש רק בתורת אם אינו ענין בזה לא שייך לומר אין גז"ש למחצה כיון דאין לו דמיון לדבר הנלמד ממנו לכך באם אינו ענין מוקמינן לי' רק במה דמסתבר טפי והרי התוס' כתבו בפ"ג דקדושין דלהיתר יותר נאמן ע"א מלאסור לכך מוקמינן הגז"ש באם אינו ענין רק דלאסור אינו נאמן אף דליכא חזקת איסור אבל להיתר אינו נאמן אם לא הוי נגד חזקת איסור ולכך לאיסור בדבר שבערוה אינו נאמן אף דאתרע חזקת א"א מכח הקול מכח כיון דהאבעי' ביבמות לא אפשיטא והוי לחומרא וכמ"ש הש"ך ביו"ד סימן קכ"ז ולכך הוי ספק אולי ע"א אינו נאמן נגד החזקה אף בשאר איסורין וא"כ הוי הגז"ש של דבר דבר אף בדבר שבערוה ואין בו חזקה וכיון דהוי ספקא אין להוציאה מיד בעלה דהיכי דקיימא תיקום אבל להתיר היכי דאתרע חזקת א"א והוי כלא הוי חזקה לא לכאן ולא לכאן נאמן ע"א להתיר ממ"נ לא מהני הגז"ש דדבר דבר שלא יהי' ע"א נאמן להתיר היכי דליכא חזקה להיפוך וזה טעם הר"ן דע"א נאמן להתיר במה דלא אתחזק איסורא. הפוך בה והפוך בה כי הוא דבר עמוק בעזה"י ולכך במקום עגון כדי הר"ן לסמוך עליו ומהני קול וע"א להעיד שהיא מגורשת ואף דאין צורך כאן יהי' הדבר שמור לו בעזה"י לעלמא דברי ידידו וכו':