חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק תשיעי · דף ס.
רש"י ד"ה בשני שלה וז"ל אם השאילה לש"י בשני שלה תולה בה אע"ג דלא הוחזקה רואה היום כיון דמעינה פתוח תולה בה עכ"ל. לכאורה תמוה דל"ל האי טעמא דמעינה פתוח ת"ל דתלינן במקולקל הא לקמן בטמא וטהור שהלכו בב' שבילין דתלינן בטמא והתם ליכא אלא טעמא דתלינן במקולקל וכן הקשה לקמן במל"מ ונראה דקשיא לרש"י דהכא בש"י לא ה"ל למיתלי אע"ג דבלא"ה מקולקלת היא כיון דקיי"ל דכל י"א יום שבין נדה לנדה היא בחזקת טהרה וא"צ בדיקה כדאמרינן לעיל דף ל"ט אם כן לא ה"ל למיתלי בש"י או בזבה שספרה וכה"ג כתב במל"מ דהא דתלינן במקולקלת דוקא היכא דשניהן שוין אבל אם המקולקלת זקנה או מעוברת וכה"ג לא תלינן בה ואם כן ה"נ לא ה"ל למימר בסתמא דתלינן דמשמע אף על גב דטהורה היא בימים הראוים לזיבה אפילו הכי היא תולה בש"י ובסופרת ז"נ לזה כתב רש"י דש"ה דמעינה פתוח דאף ע"ג דקיי"ל דבי"א יום שבין נדה לנדה א"צ בדיקה דבחזקת טהורה קיימי מ"מ ש"ה דמעיינה פתוח וכ"כ רש"י לעיל במתני' ריש דף ל"ט ע"א דטעמא דזבה וש"י בחזקת טומאה הוא הואיל והוחזקה להיות מעיינה פתוח: אך קשה בסופרת שבעה שלא טבלה דכבר הוחזקה להיות מעינה סתום אמאי נתלי בה כיון דהיא בתוך י"א יום דהא סתמא קתני בסופרת שבעה וכו' אע"פ שעדיין היא תוך ימי זיבה וצ"ל כיון שראתה כבר תוך ימי זיבה אלו שוב אין לה חזקת טהרה וצ"ע. שוב ראיתי כן בס' מל"מ שכתב לדעת רש"י דמיירי בסופרת ז' ביום שביעי וכיון דלא עברו עליה ז' נקיים שלמים מקרי מעינה פתוח לדעת רש"י לפ"ז ניחא:
מ"ש מהרש"א לדעת ר"ש כוון לדעת הרמב"ן בחדושיו וכ"כ הר"ן מיהו מ"ש הר"ן דהאי דטהור וטמא מיירי בבאים בב"א דאל"כ הא קיי"ל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור אינו מובן לי דמה בכך שבאי' בב"א כיון דא' מהן ודאי טמא א"כ תו ליכא מילי דרבנן כחוכא ואיטלולא וכמ"ש הוא עצמו שם דמדאוריי' אפי' בבאים לשאול בב"א טהורים ע"ש ולפ"ז ק' לפירושם דמנ"ל לר"ח דפליג רבי בטמא וטהור וכו' דודאי אית ליה לרבי דספק טומאה ברה"ר טהור ומנ"ל לר"ח דפליג רבי אזה והכא לא שייך מ"ש התוס' בריש מכילתין דלא גמרינן מסוטה אלא דבר דיכול להיות וכו' דהא ה"נ יכול להיות כיון שזה בלא"ה הוא טמא ויש ליישב ומה שדקדק עליו במל"מ לק"מ לפמ"ש לעיל בכונת רש"י ז"ל:
תוס' ד"ה באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן כו' וא"ת א"כ מאי ענין כו' אע"ג דבתרווייהו איתרע חזקת וכו' וכ' המהרש"א וז"ל דספק טומאה ברה"ר לא מטהרינן נמי אלא בדאיכא חזקת טהרה כמ"ש התוס' בריש מכילתין גבי והלל כי אמרי' אוקי וכו' עכ"ל. לא ידעתי כוונתו דאדרבה מסקי התוס' שם דמטהרינן ספק טומאה ברה"ר אפי' היכא דליכא חזקה כלל אלא היכא דלא דמי לסוטה אז צריך לחזקה יע"ש גם דברי התוס' כאן אין להם הבנה לפמ"ש שם דהיכא דא' ודאי ל"ד לסוטה ולא מטהרינן מספקא אלא. משום חזקה א"כ הכא שא' ודאי הלך בטמא לא גמרינן מסוטה ודוק:
תוס' ד"ה מהו לתלות וכו' דא"כ מאי קאמר לקמן מ"מ קשיא הא איכא לשנויי בין לר' ובין לרשב"ג. עכ"ל. עיין במל"מ שהקשה דאי מוקמת כרבי בראשון שלה אכתי קשיא לר"י בר ליואי דהא חזינן דלא נחתינן לר' אפי' חד דרגא א"כ ה"ה לרשב"ג בשני שלה וקשיא לר"י דאמר אין תולין לרשב"ג ע"כ ול"נ דהא דקאמרי בין לרבי ובין לרשב"ג אין כוונתו דאי הוי מוקמי כרבי לא היה ק' לר"י דז"א דהא באמת מוקמינן לחד שנויא כר' ואפ"ה מסיק מ"מ קשיא אלא כוונתם דהא איכא לאוקמי בין לרבי בין לרשב"ג וכו' ר"ל כי היכי דמוקמת לה כרבי ה"נ איכא לאוקמי כרשב"ג כמו לרבי ולמה מוקמת לה אליבא דרבי ותקשה לר"י ה"ל לאוקמי לרשב"ג בראשון וכו' ולק"מ כנ"ל וכ"נ שהבין מהרש"א ז"ל בכוונת דבריהם:
בא"ד ועוד דאליבא דרבי נמי ה"ל למבעי כו'. עכ"ל. עיין במהרש"א ונ"ל כוונתו דבשלמא אי ר"י מבעי' אפילו בראשון אם לתלות בכתם אליבא דרשב"ג בודאי נשמע מדבריו מדקאמר אפי' דר' לא תבעי לך כו' דאפי' בראשון פשיטא ליה לר"י דאליבא דרבי שאין תולין אלא אי ר"י מיירי בשני שלה א"כ כי קאמר אליבא דרבי לא תבעי לך לא נשמע מדבריו דפשיטא ליה אליבא דרבי דאפי' בראשון לא תלינן ואי ס"ד דאפי' בראשון פשיטא ליה אליבא דרבי הכי ה"ל למימר לר"י אליבא דרבי לא תבעי לך דאפי' בראשון לא תלינן מכ"ש בשני כי תבעי לך אליבא דרשב"ג אלא מדלא אמר ר"י הכי ע"כ דלא פשיטא ליה דאליבא דר' לא תלינן אפי' בראשון והא דקאמר ר"י אליבא דרבי לא תבעי לך היינו בשני ולזה כתבו תוס' דאליבא דרבי נמי ה"ל למבעי בראשון שלה ולא ידעתי טעם המל"מ שכ' שלא נתקררה דעתו בתי' המהרש"א ז"ל:
בא"ד והא דקמשני הא והא ר' וכו' ולא בשיטתיה דר"י וכו'. עכ"ל. כוונתם מבואר דבשלמא אי בעיא דרבי יוחנן היה בשני שלה ומבעיא ליה אי נחתינן חד דרגא בכתם אבל בראשון פשיטא ליה דלא נחתינן תרי דרגא לפ"ז שפיר י"ל הא דקאמר הש"ס א"ד הא והא רבי וכו' מדברי ר"י הוא דמהא אותיב לר"י בר ליואי דאמר אין תולין לרשב"ג דנחתינן חד דרגא דהא כיון דלרבי לא נחתינן חד דרגא בראשון א"כ מכ"ש לר"ג דלא נחתינן חד דרגא ותלינן אפי' בשני שלה אבל אי נימא דלר"י מבעיא אפי' בראשון לרשב"ג וא"כ הא דקאמר אליבא דרבי לא תבעי לך היינו אפי' בראשון לא תלינן א"כ ע"כ אין זה דאמר א"ד וכו' מדברי ר"י דא"כ קשיא נמי לדידיה דהא איהו דאמר דלר' ודאי לא תלינן אפי' בראשון אלא ע"כ הש"ס הוא דמהדר לשנויי בכל ענין ולא שיטתיה דר"י ועיין במוהרש"ל ולא ידעתי על מה גמגם המל"מ בדברי תוס' אלו ולענ"ד הם דברים פשוטים אולי הבין מ"ש התוס' ולא בשיטתיה דר"י שהוא ר"ת בשיטתיה דר' יהודה לכך כ' מ"ש ע"ש: