חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק תשיעי · דף נט:
מתני' האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם וכו'. והא דנקט הכא וראתה דם ובסיפא באיש ואשה שעשו צרכיהן וכו' נקט נמצא דם על המים ולא תני הכי ברישא י"ל דברישא אף ע"ג שלא נמצא דם רק על המים מ"מ בידוע שמן האשה הוא לכך נקט וראתה דם אבל בסיפא א"א למיתני וראתה דם דמנ"ל דדלמא מאיש הוא ולכך הוצרך למיתני ונמצא דם על המים:
תוס' ד"ה האשה כו' ועוי"ל דעומדת וכו' והמקשה היה סבור דמתני' מיירי בכל ענין כו' ולהכי פריך מ"ש עומדת דטמאה משום חדא ריעותא וכו' עכ"ל. וצ"ל נמי לפירוש זה דהמקשה היה סבור נמי דמתני' מיירי בכל גוונא בין ביושבת תוך הספל ובין שיושבת על שפת הספל ונמצא רק תוך הספל דאל"כ מאי מקשה מ"ש עומדת וכו' דדלמא שאני עומדת דאיכא תרתי לריעותא חדא דעומדת ועוד דאיכא למיחש דדלמא בתר דתמו מיא אתי דם ואז הוא שותת וכמ"ש בתוס' לקמן משא"כ ביושבת דליכא אלא חדא לריעותא א"ו דס"ד דמקשה דמתני' מיירי בכל גוונא וכנ"ל:
בא"ד ועוי"ל דמקשה סבר דמתני' מיירי בשותת וכו'. ולפ"ז צ"ל דס"ל להמקשה דטפי יש להקל בעומדת ומזנקת מיושבת ושותתת וכמ"ש המהרש"א ז"ל ולפי המסקנא דמשני דמתני' מיירי במזנקת ועומדת אפילו במזנקת ריעותא הוא לפ"ז י"ל דתרוייהו שוין דעומדת ומזנקת ויושבת ושותתת וכל חד איכא חדא לריעותא ומאן דמטהר בעומדת ומזנקת ה"ה ביושבת ושותתת אבל דעת רבינו ז"ל במרדכי ס"ל דאף לפי המסקנא לא מטהר ר"י אלא ביושבת על שפת הספל ומזנקת תוך הספל אבל בלא"ה אף לר"י טמאה דאיכא למיחש דלמא בתר דתמו מיא דאז שותתת אתיא דם ולא מטהר ר"י אלא בעומדת ומזנקת אם כן ס"ל דאף למסקנא עומדת ומזנקת עדיפא מיושבת ושותתת וצ"ל נמי לדעתו ברישא בעומדת דמטהר ר"י איירי נמי בעומדת על שפת הספל ומזנקת תוך הספל ונמצא דם תוך הספל:
הר"ן ז"ל בתשובה כתב וכ"כ בחדושיו דטעמא דר"מ דאזיל לשיטתיה משום דחייש למעוטא ומה"ט חייש נמי דילמא הדרי מ"ר למקור ואעפ"י שעפ"י הרוב אין דרכן כן יע"ש והקשיתי בתשובתי ע"ז דנהי דר"מ חייש למעוטא מ"מ אינה אלא ספיקא ואמאי מטמא ר"מ משום נדה כדמסקינן לעיל דף י"ד ודי אם מטמא משום כתם ויש ליישב דשאני הכא משום דאיכא נמי חזקת דמים מן המקור מש"ה משוי' ליה כודאי וכ"כ רש"י לעיל דטעמא דר"מ דמטמא משום חזקת דמים מן המקור אך אכתי לא נהלם לי אמאי לא נימא העמד רובא דלא הדרי מ"ר למקור נגד הך רובא דרוב דמים מן המקור וה"ל פלגא ופלגא אע"ג דאיכא נמי מעוטא דהדרי מ"ר למקור נגד זה איכא נמי מיעוט דמים דאתי נמי משאר אברים ולא מן המקור ולשיטת התוספות בחולין דס"ל דהא דחייש ר"מ למעוטא היינו מדרבנן פשיטא דקשיא אמאי מטמא ר"מ משום נדה ומכ"ש הכא דאיכא לאוקמי לאשה זו בחזקת טהרה. ועוד מה יענה הר"ן לר"ש דס"ל כר"מ דטמאה ועדיפא מר"מ דס"ל אפילו ביושבת ואפילו בס"ס מטמא ומעולם לא שמענו דר"ש חייש למעוטא:
שם גמ' מ"ד ה"מ דיעבד וכו'. לשיטת ר"ח שכתבו התוס' לעיל דלמסקנא לא מטהר ר"י בעומדת אלא משום נדה אבל מודה דמטמאה משום כתם צ"ע דהא ר"י אמר בין כך ובין כך טהורה ואם כן כי היכי דמטהר ביושבת לגמרי א"כ ה"נ בעומדת דהא תרוייהו כחדא משוה להו וכן לקמן בברייתא אמר ר"י בין כך ובין כך תולה אלמא דתרוייהו חד דינא אית להו ולא מפלגינן בינייהו ואיך נימא דבעומדת לא מטהר אלא משום נדה וביושבת מטהר לגמרי וא"ל דהא דאמר ר"מ יושבת טהורה היינו נמי דטהורה מנדה ודאי אבל לא מטומאת כתם ואם כן ר"י דקאמר בין כך ובין כך טהורה מנדה ודאי הא ליתא שהוא נגד כל הפוסקים העומדים בשיטת ר"ח וכ"ע ס"ל דיושבת טהורה לכתחלה אפילו לשיטת ר"ח:
שם מתני' השאילה חלוקה וכו'. ופירש רש"י ז"ל השאילה חלוקה לעובדת כוכבים או לנדה ואחר כך לבשתה היא ומצאה עליו כתם עכ"ל ר"ל דאפילו נמצא הכתם אפ"ה תלינן ולא אמרינן דהך דאישתכח כתם גבה תתקלקל ולא תלינן אלא היכא דאישתכח הכתם אצל העובדת כוכבים והנדה לכך פירש רש"י לרבותא דאפילו נמצא הכתם אצלה אפילו הכי תלינן וכדמסקינן לקמן אליבא דר"י: