חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק ששי · דף מט.
תוס' ד"ה ואב"א וכו' ועוד בפ' מ"ש אר"נ וכו'. וצ"ע דמאי ראי' מייתי ר"ח מהא דר"נ דליתא לחזקה דרבא דהא לעיל פסקינן דלא חיישינן שמא נשרו אלא בבעל וכמ"ש התוס' לקמן וע"כ דס"ל לר"ח דר"נ סתמא קאמר בודקין למיאון היינו אפי' בבעל דלא כמ"ש ר"ת לקמן דר"נ מיירי בלא בעל דזה היה דוחק לפני ר"ח וק' דאיך אפשר לומר כן דר"נ מיירי אפי' בבעל דהא אמרינן התם דהא דאמר ר"נ בודקין למיאון אתי' לאפוקי מדר"י דאמר עד שירבה כו' ואלו ר"י לא קאמר אלא בלא בעל אבל בבעל אפי' ר"י מודה כדאמרינן לקמן דף נ"ב וא"כ איך אפשר לפרש דר"נ מיירי בבעל:
בא"ד מדר"נ נמי ליתא מקמי דרבא. עכ"ל וצ"ע דאכתי ק' הא התם סתמא דהש"ס מסיק והלכתא כוותי' דר"נ בכולהו וא"כ הא סתמא דש"ס פסק דלא כרבא ועיין ברא"ש דעיקר קו' הרי"ף אינה אלא מדקבעה הלכתא התם כר"נ:
בא"ד ומפרש ר"ת דפליגי הכא ביום אחרון של שנת י"ב ויום א' וכו'. עכ"ל. מדברי התוס' נראה דפלוגתייהו דר"י ור"ש הוא ביום שאחר שנת י"ב או שנת י"ג אבל הרא"ש כ' בשם ר"ת דפלוגתייהו דר"י ור"ש הוא ביום אחרון של שנת י"ב או י"ג וכ"כ הטור בסי' קנ"ה ולפי פשוטו משמע דס"ל לדעת ר"ת דר"י אית ליה דביום אחרון של שנת י"ב או שנת י"ג נעשים גדולים וכן הבין הבי"ש בסי' הנ"ל אבל במל"מ פ"ב הלכות אישות הבין דלכ"ע לא נעשו גדולים אלא לאחר י"ב שנים או לאחר י"ג אלא דלהא מהני הבאת שערות ביום אחרון של י"ב או י"ג דלא נימא שומא נינהו ונעשו גדולים אחר הפרק אפי' לא הביאו ב' שערות אחרים ובזה מיושב קו' הבי"ש בסי' הנ"ל ס"ק כ' ואחר העיון נ"ל ליישב הקו' שהקשיתי לעיל על ר"ח עפ"י מה דאיתא במס' יבמות דף ק"י ע"א ובמס' כתובות דף ע"ג דלשמואל בקדשה קטנה וגדלה תחתיו ובעל משגדלה אפ"ה א"צ גט אלא מדרבנן משום דכל הבועל ע"ד קדושין הראשונים הוא בועל ואפי' לעולא שם בדף ע"ד דס"ל בקידש ע"ת ובעל ובמלוה וכו' דהיכא דבעל כ"ע מודים מ"מ בקידש קטנה ובעל מודי דלשמואל א"צ גט אלא מדרבנן וכמ"ש התוס' שם ד"ה דברי הכל וכו' וא"כ כיון דהך מימרא דר"נ בפ' מ"ש הוא משמיה דשמואל וא"כ אף אי ר"נ א"ש מיירי אפי' בבעל שפיר אמר לאפוקי מדר"י דאע"ג דר"י מודה בבעל היינו למאן דאית ליה בבעל צריכה גט מדאורייתא אבל לשמואל אין חילוק בין בעל או לא בעל לעולם ליכא אלא קדושין דרבנן וא"ל אכתי מאי מייתי ר"ח ראיה מהא דר"נ לית ליה חזקה דרבא דאף דר"נ לית ליה חזקה דרבא אפי' בבעל משום דס"ל דאפי' בעל אינו קדושין אלא מד"ס אבל לדידן דקיי"ל כרב דבבעל הוה קדושי דאורייתא חיישינן שמא נשרו י"ל דעיקר ראיית ר"ח מהא דפסקינן התם הלכתא כר"נ בכולה וכיון דר"נ מיירי אפי' בבעל א"כ הא דפסקינן הלכתא נמי מיירי בבעל אע"ג דאנן קיי"ל כרב דבבעל קדושי דאורייתא הם וע"כ דלית לן חזקה דרבא:
ועיין בתשובת מוהר"מ לובלין סי' קל"ט שהאריך בדין זה ולא ראה ס' חדושי הרמב"ן והר"ן לכן כ' להשיג שם על המ"מ יע"ש ועיין בלח"מ שם שגם הוא לא ראה ספרי' הנ"ל:
הא דקיי"ל דחיישינן שמא נשרו יש לדקדק לשיטת התוס' ישנים בקדושין דף ע"ט דס"ל הא דאמרינן אין בין נערות לבוגרות אלא ו"ח היינו לא פחות ולא יותר א"כ מאי מספקא לן נחזי אנן מתי תביא סימני בוגרת ומנייהו ידעינן דו"ח מקודם היתה נערה בשלמא לפירש"י דהתם דס"ל הא דאמרינן אין בין נערות לבוגרות אלא ו"ח דטפי מן ו"ח לא הוי אבל פחות מן ו"ח אפשר לאשכוחי ניחא אבל לדעת התוס' קשה ובתשובת מוהרמ"ל סי' קל"ט השיג על הרי"ו הביאו ב"י בא"ע שכ' בשם התוס' דלא טפי מו"ח ולא פחות מו"ח איכא בין נערות לבוגרות וכתב שאין בתוס' שום זכר מזה שחולקים על רש"י ונעלם ממנו דברי התוס' הנ"ל ונלע"ד אע"ג דבמתני' דף מ"ז יהיב סימני' לבוגרת לפי' רש"י ולפי' התוס' סימני בוגרת נאמרו בברייתא לא דעלייהו סמכינן אלא דאם הביאה סימנים הללו אז בודאי בוגרת היא אבל אפשר שתהיה בוגרת אע"פ שלא הביאה סימנים הללו דומיא דבוחל שהוא סימן העליון לנערות אע"פ שא"א שתביא העליון בלא סימן התחתון מ"מ אפשר לתחתון שיבוא בלי סימן העליון ואתחתון סמכינן ונעשה גדולה אע"פ שלא הביאה העליון כדאי' בסוגי' שם וה"נ בסימני בוגרת שהוא צמל השנוי במתני' נמי כה"ג הוא דהיכא דחזינן דהביאה לסימני בוגרת אז ודאי בוגרת היא וה"ה דהיכא שהביאה סימני נערות אז לאחר ו"ח ודאי בוגרת היא אע"ג דלא חזינן לסימני בוגרת ומש"ה חיישינן שמא נשרו ואין סימני בוגרת ראיה וכה"ג כתבתי לעיל דף ה' ע"א:
שם פירש"י ד"ה שעורן בכונס משקה וכו'. ניקב כשורש קטן טהור הוא להכשיר זרעי' וכו' פי' דהזרעים הנזרעים בתוכן אינן מקבלין הכשר בעודן בו משום דכשניקב כשורש קטן הוי כמו עציץ נקוב דדינו כמחובר לקרקע שאין מקבלין הכשר אלא בתלוש וכפירש"י במס' שבת דף צ"ה ע"ב: