חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק שני · דף יד.
רש"י ד"ה רצופה מעוכה על העד רחוק מן הדם קצת. עכ"ל משמע דאלו הוי על הדם ממש אפילו ללישנא דבדוק לא היה מטמאה מיהו כתב הב"י סימן ק"ץ דאפשר לומר דרש"י לא כתב כן אלא לענין דלא מחייב בקרבן אבל מ"מ חוששת ולטמאה מספק:
תוס' ד"ה וליחוש דלמא כו' ועוד נראה וכן פיר"ח דפריך על נמצא על שלו עכ"ל. (דלר"ח ר"ל כ') [ר"ל דלר"ח] אם נמצא על שלה אפי' בקרבן מיחייבי אפי' נימא דאין אותו מקום דחוק או בדוק וכן בת"ה וכן הוא בחדושי הרמב"ן והר"ן לדעת ר"ח דלא כי"מ דלר"ח קאי קו' הש"ס לטהרה לגמרי וז"א דאפי' ברגלים לדבר לא מטמאינן לגמרי:
תוס' ד"ה וטחתו בירכה פי' במקום שאין דם המקור יכול ליפול שם. עכ"ל ר"ל דאלו במקום שדם המקור יכול ליפול שם איך ס"ד דר"ש והא חוששת אמרת לן דאפי' בנמצא על בשרה לחוד טמאה ובפרטות לפי מ"ש התוס' לקמן דמיירי בכתם שיש בו כגריס ועוד ומכ"ש לדעת הרמב"ם דס"ל בכתם הנמצא על בשרה במקום שדם המקור יכול ליפול שם א"צ שיעור וכ"כ בשו"ת שבו"י בשם הגאון מהרא"ב ז"ל אלא שעם כ"ז לא ידעתי מי הכריחם לכך דאע"ג דכתם על בשרה טמאה במקום שדם המקור יכול ליפול שם מ"מ אינה מטמאה אלא משום כתם כיון דחזיא בלא הרגשה משא"כ בבדיקת עד אמרינן מסתמא בהרגשה אתיא והא דלא הרגישה משום דסברה הרגשת עד הוא וכמ"ש הרשב"א במ"ה בסוגיא זו ואם כן י"ל דמש"ה סבר ר"ש דאינה טמאה נדה לשרוף עליו תרומה דחיישינן שמא מעיקרא היה על בשרה וחזיא שלא בהרגשה דאינה מטמאה אלא מדרבנן וי"ל דא"כ אכתי ק' מאי ס"ד דר"ש דחוששת אמר דהא פשיטא דחוששת דאפילו לא בדקה כלל ונמצא על ירכה במקום שדם המקור יכול ליפול שם טמאה מספק ואי דרצה לאשמעינן דאפילו בדקה בעד כיון דטחתו בירכה אינה טמאה אלא מספק הכי ה"ל לומר אינה אלא חוששת שזו עיקר הרבותא דאינה טמאה ודאי ומדקאמר חוששת אמרת לן משמע דעיקר הרבותא דטמאה מספק ולכך כתב דמיירי כו':