אור ברסלב

חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי

פרק שמיני

פרק שביעי

דף נז:

גמ' תרתי שמעת מני'. כ' בחדושי הר"ן וז"ל כיון דדרשינן מבשרה עד שתרגיש ממילא משמע ולא בשפיר ולא בחתיכה שאין בכיוצא בזה הרגשת דם אלא הרגשת שפיר וחתיכה עכ"ל מיהו מסוגי' דלעיל דף כ"א ע"ב לא משמע כן אלא דמגזירת הכתוב ממעטינן ליה בלא טעמא דהרגשה ומוכח דס"ל להש"ס דזה מקרי הרגשה נמי אע"ג שהיא הרגשת ד"א מ"מ כיון דדם נדה בתוכה כולה חדא הרגשה היא וכ"מ מהפוסקי' בסי' קפ"ח שכתבו דכיון דרואה בשפופרת ובחתיכה דטהורה ואי ס"ד דמטעם הרגשה ממעטי' קרא א"כ לדידן הי' להיות טמאה מדרבנן דהא אפי' ודאי לא הרגישה נמי טמאה וכמ"ש התוס' לקמן דף נ"ח ד"ה מודה שמואל וכו' א"ו דמגזה"כ ממעטינן לא מטעם הרגשה אלא שאין דרך ראיה בכך וא"כ בזה נסתר מ"ש בתשובת בית יעקב והסכים עמו הגאון אמ"ו בס' שו"ת שב"י ברואה טיפי דם מתוך זיבת ליחה לבנה דלא מקרי הרגשה דתלינן הרגשה בליחה לבנה שהוא הרוב ולפמ"ש ליתא דמ"מ הרגשה מקרי:

דף נח.

תוס' ד"ה ומי מחזקינן טומאה ממקום למקום וכו' אבל לענין ממקום למקום שאין רגילות וכו' דבריהם תמוהים דאי דמשתיתא מיקרי ממקום למקום אפי' אינו רגיל חיישינן לה א"כ כ"ש דחיישינן ממקום למקום להחמיר היכא דרגיל וכיון דחיישינן להחמיר ברגיל קצת א"כ היה לנו לתלות נמי להקל בכתמים דרבנן והדרה קו' לדוכתה אמאי על כתפה אינה תולה וצ"ל דהך דמשתיתא או האי דמתעטף בטלית לא דמי להא דממקום למקום דבשמעתין אלא הא דמי' להא דמשנינן שאני ראש גודלה דעבד דמתרמי אלא התוס' קרי ליה השת' ממקום למקום וכ"מ קצת במוהרמ"ל:

תוס' ד"ה כשורה מהו וכו' אור"י דהיינו טיפין וכו' וטיפין טיפין היינו מעורבבים. עכ"ל. וצ"ל לשיטתם דמבעי להו אי מצטרפין או לאו דליכא לפרש דמבעיא ליה אי חיישינן שהוא מגופה או לאו דמה"ת לא ניחוש לה כיון דאינה משונה דכך דרכה לנפול מהמקור טיפין טיפין א"ו דמבעי' ליה אי מצטרפין על גופה או לאו ואע"ג דהא מבעיא ליה כשורה מהו לא מבעיא ליה אי ניחוש לה כיון שהוא משונה מ"מ בהאי דטיפין הכי מבעיא אי מצטרפין וא"כ מוכח דס"ל להתוספות דאף על גופה בעי עכ"פ שיעור ודברי הש"ך בסי' ק"ץ ס"ק יו"ד תמוהים וע"ש ועיין בהרא"ש בשמעתין:

תוס' ד"ה ולענין דינא תנן וא"ת מדינא נמי וכו'. ועוי"ל דהתם קאמר שאם ירצה להוציא עכ"ל ודבריהם צ"ע הא בהדיא מוכח התם דאפילו להחזיק מה שבידו צריך ראיה כדאמרינן התם בדלא יהיב טבח דמי נמי צריך ראיה וכ"כ התוספות שם וכל הפוסקים כ"כ ועיין בתוספות מס' חולין דף נ"א ע"א מ"ש לתירוץ קושייתם דהכא אבל דברי התוספות כאן אינם סובלים להלום דבריהם דהתם:

דף נח:

בגמ' לדברי אין קץ וכו'. מה ששינה ולא אמר כמ"ש לדברי חברי אין סוף י"ל עפ"י מה דאמרינן ר"פ כה"י אין ב"ד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ואם כן אמר לדברי אין קץ להגלות לפי שאין לך אשה שטהורה וכו':

שם ולדברי חברי אין סוף שאין לך כל סדין וסדין שאין בו כמה טיפות דם וכו'. ר"ל דם נדה ממש ולפי דבריהם לעולם תתלה במאכולת ומה שאמר אין לך וכו' ל"ד אלא שרגיל להיות באשה שרואה דם להיות בסדין טיפין טיפין וא"כ איך נתלה בפשפש לעולם:

מסוגיא דריש פרקין מוכח דכל דם בחזקת שבא בהרגשה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהלכות א"ב דהא מוקמינן לכולה משניות דפריך לעולם דארגשה ואימור הרגשת מי רגלים הוא או הרגשת שמש וכו' ואפילו הכי כי הוי מציאת הדם אותיום חייבים עליו קרבן אע"ג דאיכא לספוקי בהרגשת שמש ואם כן הוי שלא בהרגשה ולא טמא מה"ת א"ו כיון דא"ל דהרגשת דם הוא תלינן בה משום דחזקת דם שבא בהרגשה רק בכתם הוא דרבנן כיון דלא ארגשה ואי דניחוש שמא ארגשה ולאו אדעתה ז"א אלא חששא דרבנן בעלמא אבל היכא שמצאה לדם בפנים ע"י עד דא"ל דטעה וסברה דהרגשת עד הוא אמרינן דטמאה מדאורייתא דחזקה שבא בהרגשה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם בפ' הנ"ל:

תוכן העניינים

חידוד הלכות על נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה