אור ברסלב
חידוד הלכות על נדה פרק שלישי › דף ל.

חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי

פרק שלישי · דף ל.

דף כט:

רש"י ד"ה טבילה יתירתא. ופירש מהרש"ל בשם הגליון וז"ל מש"ה נמי מיושב אמאי משני שבאה בה"ש וכו' דלמא הך טבילה דסוף שבוע קמא כו' ומהרש"א כתב דלא ידע מה תיובתא דטבילה דסוף שבוע קמא לא שייכא אלא בראתה בבה"ש וכפירש"י להדיא לקמן עכ"ל אמת שכ"כ רש"י להדיא לקמן ד"ה סוף שבוע ראשון וכו' עכ"ז לא ידענא מאי קושיתו וכי גברא אגברא קרמית ולענ"ד נראה דס"ל להגליון אפילו כשבאתה ביום אם בדקה באותו יום ונמצאה טהורה מיקרי ספורים לפנינו וכ"מ מתוספות לקמן דף ס"ט ד"ה שבעה לנדה וז"ל ועוד דסוף סוף סגי לה במאי שבדקה ביום הספירה ומצאה טהורה דאי אין בדיקת סוף היום עולה לספירה לא היה תקנה לבנות ישראל אלא א"כ יבדקו בעליית העמוד השחר דספירת לילה אינה ספירה עכ"ל הרי להדיא דבבדקה בסוף היום ונמצאה טהורה מיקרי ספורים לפנינו אף שמרש"י נראה דלא ס"ל כן מ"מ הגליון תוספות ס"ל כן ובמהרש"ל שם מביא תירוץ בשם ר"ת וז"ל משום דב"ה ע"כ לא חשיב חדא בשבוע א"כ לדידיה בצרי חדא עכ"ל והנה בהגהות מיימוני כתב בשם הסמ"ג דלדעת ר"ת דפסק דימי לידה שאינה רואה אינה עולה לספירת ז"נ נראה להצריך לכל יולדת ב' טבילות ואחר כך תהא מותרת לבעלה אחת אחר ז' לזכר וי"ד לנקבה ואח"כ תספור נקיים ותטבול טבילה ב' דקיי"ל מעין אחד הוא וביומי וטבילה תליא כדאיתא לקמן דף ל"ה ע"ב וכ"ז שלא טבלה כל הימים קרויין ימי לידה וכ"כ המרדכי לדעת ר"ת אך יש פוסקים חולקים ע"ז וס"ל דאפילו לר"ת א"צ ב' טבילות עיין במרדכי והנה מפירוש ר"ת שהביא בגליון הנ"ל נראה להוכיח דס"ל לר"ת דא"צ ב' טבילות דאי ס"ד למאן דסבר ימי לידה אינה עולה לספירת ז"נ צריך ב' טבילות אם כן קשה מאי תירץ ר"ת משום דב"ה לא חשיב חדא בשבוע וכו' משמע דלב"ש ה"מ לשנויי הכי הא אף לב"ש ליכא לשנויי הכי כיון דהשתא מיירי שבאתה ביום והיא לא טבלה עד עכשיו אם כן הרי יום ראשון עדיין מקרי ימי לידתה וא"א למיחשב לספירת נקיים דהא אנן קיי"ל כרב דאמר מעין אחד הוא ואפילו ללוי מודה דלב"ש מעין א' הוא כדלקמן בשלמא לפי מאי דמוקמי שבאתה ביה"ש שפיר מקשה סוף שבוע קמא ליטבלה כיון שכבר טבלה מבערב אע"ג דמקצת הלילה לא היה עולה לספירה דהיינו קודם שטבלה לית לן בה דעיקר ספירה ביממא הוא דאף דימי לידה אינו עולה מ"מ אינה סותרת למיחשב כרואה ממש וכמ"ש התוספות לקמן וכן מוכח כל הסוגיא זו לדעת פוסקים אלו אבל למאי דבעי לאוקמי כשבאתה ביממא והיא לא תטבול עד ערב ודאי לדעה זו דס"ל דכ"ז שלא טבלה מיקרי ימי לידה א"א למיחשב יומא לספירת ז"נ ואם כן מעיקרא הקו' ליתא ומאי דוחקי' דר"ת לתרץ משום דב"ה לא משני א"ו דר"ת לית ליה לסברא זו וכיון שהפוסקים אלו כתבו כן לדעת ר"ת ור"ת גופיה לית ליה סברא זו וכמש"ל וא"כ מה"ת לחוש לחומרא זו כיון שבלא"ה יש חולקים ע"ז ואפילו לדעת ר"ת ובזה נסתר דברי הרמ"א בד"מ ובתשובה שכתב טעם וסמך להמנהג שנוהגים להמתין מלטבול עד לאחר מ' לזכר ופ' לנקבה משום שחששו לדעת ר"ת דימי לידה שאינה רואה אינו עולה לספירת ז"נ ולדעתו צריך ב' טבילות ולפי שאין נוהגים בב' טבילות מש"ה נהגו להמתין עד אחר מ' לזכר או פ' לנקבה אע"ג דלדעה זו דב' טבילות אין חילוק בין בתוך ימי נדתה או לאו ע"ש שמדחיק ולפי מש"ל דר"ת לא ס"ל הך דב' טבילות וכיון דר"ת הוא מרא דהך שמעתתא ולית ליה לחומרא זו אנן אמאי ניחוש לה וכבר כתב הט"ז וכ"כ בח"צ שאין לחוש לחומרא זו אלא מיד שאפשר לה לטהר ולספור ז"נ טובלת ומקדמה עצמה למצוה וכבר נתבטל המנהג וחומרא זו ברוב מקומות ועיין מ"ש לקמן בזה דף ל"ו ע"א:

תוס' ד"ה יומא קמא וכו' וא"ת והא אמר וכו' ועוד דמשום חששא דש"י טובלת גם ביום שני דשמא עכשיו ראתה. עכ"ל. ומה שלא תירצו דמש"ה צריכה טבילה גם ביום ב' דלמא הך בה"ש לילה הוא ולא היו ספורים לפנינו די"ל דס"ל להתוספות כמ"ש התוס' לקמן דף ס"ט בדבור שהבאתי לעיל דש"י אינה צריכה ספורים לפנינו ועוד לפי תירוץ ב' שכתבו התוס' שם מקרי ספורים לפנינו כיון שמקצת היום היה לפנינו וכמו שהבאתי לעיל ועוד דאם היה יום אחר נקי ביניהם אלא שלא היה עולה למנין לפי שלא היה לפנינו תו לא מקרי טבילה בזמנה כיון שהיה אפשר לה לספור ולטבול מקודם מש"ה כתבו התוס' לשמא ראתה ומ"ש מהרש"א ע"ז דהיכי מיירי כו' נדחק בחנם ופשוט דכוונת התוספות דחיישינן שמא ילדה בזוב וראתה רק יום אחד ועכשיו כשבאתה לפנינו הוא יום ט"ו מלידתה ועד עכשיו היתה רואה בכל יום ולא היה עולה לספירת יום נקי אפילו אי נימא דימי לידה שאינה רואה עולה לספירת ש"י מ"מ דלמא ראתה בכל יום עד עכשיו ואם כן צריכה לטבול ביום א' וגם ביום ב' צריכה לטבול דלמא הך בה"ש היה לילה ומקודם לכן בתחלת הלילה ראתה גם כן ולא מקרי יום א' יום נקי לרב דאמר מעין אחד הוא כדאיתא לקמן ריש דף ל"ו ע"א ומ"ה צריכה לטבול גם ביום ב' אבל בתוך ימי לידתה אפשר דאפילו אי נימא דעולה לספירת ש"י א"צ לטבול כיון דסוף סוף טמאה היא משום לידה ולא מהני טבילה זו לא מקרי טבילה בזמנה מצוה וכמ"ש התוס' לעיל ד"ה כשראתה מבערב:

מתני' המפלת ליום מ' וכו'. ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה אע"ג דהוחזקה עוברה אפ"ה אין לה ימי טוהר לפי שהוא ספק אם קלטה הזרע ביום א' או דלמא ביום ב' או ביום ג' לפי שתוך ג' ימים עדיין אינה מסרחת כ"כ הרשב"א בתה"א:

רש"י ד"ה ליום מ' לטבילתה. עכ"ל. עיין בתשובת עה"ג שרוצה להוכיח מדברי רש"י אלו דחשבינן מליל טבילתה דכיון דמעיקרא חזיא דם הרי היא בחזקת שאינה מעוברת ודבריו תמוהים דכל שלשה חדשים הראשונים אינה בחזקת מסולקת דמים לפי שאין ראשה ואבריה כבדים עליה כדאמרינן בפ"ק וכבר הרגיש בזה הגאון מהר"י מילר בתשובת שבו"י ומה שהשיב ע"ז המחבר הנ"ל אין בהם טעם אלא פטומי מילי בעלמא ובאמת דברי רש"י צריכין תלמוד והרמב"ם בפירוש המשניות כתב מעת בעילתה ומיירי ע"כ שלא בעל אלא פעם א':

תוכן העניינים

חידוד הלכות על נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה