אור ברסלב
חידוד הלכות על נדה פרק שלישי › דף כב.

חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי

פרק שלישי · דף כב.

דף כא:

רבא אמר דכ"ע אין דרכה של אשה כו'. כתבתי בתשובת שאלה דלפירוש רש"י ע"כ הך אין דרכה דאמר רבא אין הפירוש כמו אין דרכה דאמר אביי דלאביי פירוש אין דרכה וכו' לפיכך אין זו דם נדה אלא דם חתיכה אבל בדברי רבא ליכא למימר הכי אלא דה"ק רבא כיון דאין דרכה לראות בחתיכה אע"ג דודאי דם נדה הוא אפילו הכי טהורה כיון שלא ראתה כדרך שהנשים רגילין לראות דאין לפרש הכא כמו בשינוי דאביי דה"ק רבא דאין דרכה ואם כן לאו דם נדה הוא וא"כ לכ"ע לאו דם נדה הוא אלא דם חתיכה אם כן קשה קרא דבבשרה ל"ל למעוטי חתיכה ת"ל דאין זה דם נדה וא"ל דה"ק דדרשינן לטעמא דקרא דמש"ה ממעטים משום דלאו ד"נ הוא ז"א דא"כ הכניסה שפופרת דודאי ד"נ לכ"ע טמאה וזו נגד הסוגיא דעיקר שנוי דאביי ורבא אינו אלא דלא נימא דשפופרת תנאי היא ואיך יתרץ רבא דלא להוי כתנאי ולכ"ע לית ליה הא דשפופרת ואין זה סוגיא בכ"מ א"ו דה"ק רבא דלכ"ע אין דרכה דאף ע"ג דדם נדה הוא אפילו הכי אשה טהורה משום שלא ראתה כדרך שהנשים רגילין לראות וכן מורה לשון רש"י ז"ל שכתב ד"ה אשה טהורה וכו' דלאו ראיה היא ומדלא כ' דלאו ד"נ הוא א"ו דלרבא לכ"ע ד"נ הוא ואפ"ה טהורה הואיל ואין דרכה וכהאי לישנא כתב רש"י לקמן דף מ"א ע"ב ביצא דם דרך דופן דלאו ראיה היא וכו' אע"ג דודאי ד"נ הוא כנ"ל ובתשובה הארכתי:

תוס' ד"ה כי פליגי בחתיכה וכו' וקשה דא"כ השתא כו' וי"ל דפליגי בחתיכה העשויה כמין שפופרת וכו'. עכ"ל. ועיין במהרש"א מה שהק' על תירוצם ובתשובה הנ"ל כתבתי ליישב קו' המהרש"א ע"פ מ"ש בתשובת מ"ב סי' מ"ט וז"ל ואין עלי תפיסה מאבעיא דר' ירמיה למ"ש למעלה שא"א להכניס שפופרת בתוך האם משום דהכי דרכו של ר' ירמיה באבעיא שלו לשאול בבה"מ שאלות זרות ורחוקות כדי להגדיל תורה ולהאדיר וכו' כדאמרינן בפ"ב דב"ב על דא אפקוה ר"י מבי מדרשא עכ"ל ולפ"ז מש"ה לא ניחא ליה לאביי לאוקמי פלוגתייהו בפלי פלויי וכ"ע אית להו דרשא דבבשרה למעוטי שפופרת דכיון שהוא מן הנמנע ליכא לאוקמי קרא להכי וא"כ לרבנן בתראי דס"ל דדם חתיכה הוא א"כ קרא דבבשרה ל"ל דלחתיכה ולשפיר לא צריך דדם חתיכה הוא ושפופרת הוא מן הנמנע מש"ה מוקי לפלוגתייהו בחתיכה עשוי כמין שפופרת וכפי' התוס' ומ"ש מהרש"א דלפירושו ניחא דפליגי בדרשה דקרא לא ידעתי מה ניחותא דהא ניחא לשנויא דאביי אבל לפרוקא דרבא דלכ"ע אין דרכה ופליגי במקור מקומו טמא א"כ לא פליגי בדרשא דבבשרה הגם שלכאורה משמע מדברי רש"י דפליגי אי מתורת ראיה ממעט או אפי' מטומאה ע"כ ז"א דע"כ מאן דאית ליה מקור מקומו טמא לאו מהאי קרא מפיק ליה אלא הל"מ היא דמקור מקומו טמא וכמ"ש התוס' לעיל בדף ט"ז בפלוגתא דרשב"ג ורבי ראיתי מי שהקשה על סברת הר"ש מהא דלקמן דף מ"א ע"ב דאמר ר"י משום רשב"י מנין שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה וכו' וא"כ ל"ל קרא ת"ל שאין דרכה בכך שתראה דם דרך דופן ולק"מ למאי דמסיק רבא דלכ"ע אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה כו' וא"כ ר"י דאמר משום רשב"י לעיל המפלת חתיכה קורעה אם יש דם אגור בתוכו טמאה ע"כ דס"ל דאע"ג דאין דרכה אפ"ה טמאה משום דלא חייץ כלל דמין במינו אינו חוצץ אע"פ שלא ראתה כדרך שהנשים רגילין לראות אפ"ה טמאה וא"כ ע"כ רשב"י לית ליה הך סברא מש"ה איצטריך לקרא:

תוס' ד"ה למימרא וכו' ומנ"ל דנוגע הוי וכו' וי"ל דילפינן וכו' דנוגע מרבינן מאיש איש. עכ"ל. ט"ס הוא וצ"ל מרבינן מאו איש כו':

תוס' ד"ה אלא מעתה כו' ושמא אפי' רואה נמי לא הוי אב הטומאה משום דרשא עכ"ל. יש לדקדק איך אפשר דהוי אב הטומאה ומטמא אדם וכלים א"כ קשיא ל"ל קרא דורחצו גבי איש אשר ישכב את אשה ש"ז ואי משום דמגע בית הסתרים הוא כדלקמן דף מ"א ע"ב ת"ל דטמאה מחמת האיש שנגע בה א"ו דאינו אלא ראשון לטומאה מיהו י"ל דאכתי מנ"ל דאינו אלא ראשון דלמא מטמא בגדים וכלים ולא אדם וכמ"ש התוס' ד"ה למימרא וכו' דמה"ט הוי ס"ד דש"ז מטמא בגדים ולא אדם יע"ש ודוק. מיהו י"ל דה"ט דמ"ד דאינו אלא נוגע משום דס"ל מדלא מטמא אדם מכלל דלאו רואה הוא ואין אנו צריכין לדברי התוס' דיליף מדאיתקש לשרץ:

תוכן העניינים

חידוד הלכות על נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה