חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק רביעי · דף לז.
בעי רבא קושי מהו שתסתור בזיבה וכו' או דלמא דבר הגורם סותר כו' אמר ליה אונס בזיבה יוכיח וכו'. ויש לדקדק הא אונס נמי גורם הוא דהא אמר ר"ה לעיל דף ל"ה ע"א דראיה ראשונה של זב מטמא באונס ופי' התוס' שם דמצטרף לראיה ב' לטמא שבעה כדין זב גמור וא"כ הרי אונס נמי גורם הוא מיהו לפי מה שפי' הר"ן בחדושיו דהא דאמר רבא דבר הגורם סותר היינו שאותו ראיה לבדו גורם טומאת שבעה אילו היתה ראיה ג' שראיה אחת גורם לטומאת שבעה ניחא דהא ראיה ראשונה אינה גורם לשבעה ובראיה שניה שגורמת לשבעה באמת אינה באונס ולכך הוצרך לדחות דשאני אונס שבראיה אחת גורמת לקרבן דהיינו ראיה שלישית אע"ג דאינה גורמת טומאה משום דלא צריכה שכבר נטמא לשבעה ע"י ב' ראיות הראשונות מ"מ כיון דגורמת לקרבן דחמירה מטומאה שהרי בב' ראיות אינה אלא לטומאה ובג' הוא לקרבן אלמא דקרבן חמירא מש"ה דין הוא דתסתור:
תוס' ד"ה דבר הגורם סותר וא"ת יולדת בזוב תוכיח וכו' עכ"ל. ופי' מוהרמ"ל דתוס' הוכיח זה דיולדת בזוב סותרת לרב מהא דגרסינן לעיל סוף דף ל"ה ע"ב דותה תטמא לרבות היולדת בזוב שצריכה שתשב ז' נקיים בשלמא לרב דאמר מעין א' הוא מש"ה בעי ז' נקיים ע"כ אלמא לרב סותרת דם טוהר אע"ג דאינו גורם שום טומאה מיהו לא ידעתי שום הכרח מסוגיא זו שתהיה סותרת המנין אע"ג דבעינן נקיים והיינו כל זמן שהיא רואה אינו עולה למנין דבעינן ז' נקיים מדם וכדמסקינן כאן ע"ב מאי לאו נקיים מלידה לא נקיים מדם אבל מ"מ מנ"ל שתהיה סותרת הנקיים הראשונים וכ"פ הרמב"ם להדיא פרק ז' הלכות א"ב די"א דימי לידה שראתה בהן דם אינו עולה לה ימי הראיה ולא סותרין כל הימים וע"ש והוא דומיא דקרי דאינו סותר אלא יומו ואין להביא ראיה לדבריהם מהא דאמר רבא לקמן דאי אמרת אינו עולה אפסיק לה לטומאה ולא מקיימי קרא דכתיב ואחר תטהר אחר אחר לכולן א"כ מוכח לרבא דהיכא דאינו עולה סותר ז"א דכבר כתבו התוספות לעיל דף ל"ג ע"א ד"ה רואה הוי וכו' לחלק דדוקא בטומאת לידה אית ליה לרבא הכי שמטמא ז' ועושה מו"מ כמו נדה אבל בעלמא מודה רבא דאע"ג דאינו עולה מ"מ אינו סותר אך מדברי הרמב"ם נראה דס"ל דלא הדר רבא מסברתיה שהרי איהו פסק שם בפרק ז' דימי נדתה שראתה בהן דם אינן עולין לספירת ז' נקיים ואינה סותרת הקודמים ואיהו לשיטתיה אזיל דס"ל דאפשר שתהיה נדה בספירת ז"י וא"כ קשיא דהא רבא אית ליה דהא בהא תליא דאי ס"ד דאינה עולה א"כ מיסתר נמי סתרי ואיך פסק דלא כרבא ובזה לא שייך תי' תוס' הנ"ל דהא ראייתה בימי נדתה גורמת לטומאת ז' ומטמא מו"מ א"ו דס"ל להרמב"ם דרבא לשיטתיה דס"ל נמי מה"ט דפולטת אינה סותרת יומו אבל לדידן דאית לן כרמי ב"ח ליתא לסברת רבא דאע"ג דאינה עולה מ"מ אינה סותרת הקודמים ולית ליה להרמב"ם סברת התוספות לחלק בין טומאה חמורה לטומאה קלה כנ"ל ומה שיש לדקדק על פסק הרמב"ם הנז' שהוא סותר דברי עצמו במ"ש שם בהלכה י"ח וי"ט לקמן בפ' בא סימן נכתב מזה בעזה"י:
הרמב"ם פ"ז דהלכות א"ב פסק דדם הקושי אינו סותר ויום הקושי עולה למנין ז' והראב"ד השיג עליו שדם הקושי אינו סותר ואינו עולה והמ"מ כ' על הראב"ד שאין לדבריו ראיה עיין בסי' קצ"ד ס"ק ד' שהבאתי סעד לדברי רמב"ם:
בגמ' אמר רבא מנא אמינא לה דתניא מזובה וכו'. בס' קרבן אהרן פ"ט מהלכות זבין פ' מצורע נראה דאשתמיטתיה סוגיא זו וכתב הכל בהיפוך שכ' שאפילו היא רואה דם מחמת לידה אינו סותר וכו' וגם מ"ש הצריכותא ע"ש הכל הוא בהיפוך גם מ"ש בשם גמ' דפ"ק דמגילה ליתא שם.
תוס' ד"ה אביי אמר וכו' ומייתי רבא מנא אמינא לה מסתמא ר"מ לא פליג אקרא. עכ"ל אע"ג דרבא ס"ל א"א לפתיחת הקבר בלא דם ואם כן ע"כ דפליג אקרא דהא לדידיה לידה סותר כמ"ש התוס' לקמן י"ל דאפילו לרבא דרשינן לקרא מזובה ולא מלידתה לענין דאחר הלידה תספור לנקיים אפילו בתוך ימי טומאת לידה וכמ"ש המהרש"א ומוהרמ"ל בתוס' לקמן:
תוס' ד"ה רבא אמר וכו' וא"ת והא רבא סובר וכו' ואם כן תסתור דהכא בעינן ז"ג מדם. גם כאן אין דבריהם מוכרחים ועיין בסי' קצ"ד ס"ק ד' שהארכתי בזה: