אור ברסלב
חידוד הלכות על נדה פרק ראשון › דף ט.

חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי

פרק ראשון · דף ט.

דף ח.

קושי סמוך ללידה רחמנא טהרה. יש לדקדק מאי מק' הש"ס דהא מסקינן לקמן דף צ"ח ע"ב דאין קושי לנפלים אף על גב דלידה היא שהרי יש לה ימי טומאה וימי טהרה ומי עדיף רוח או דבר שאינו של קיימא מנפלים וצ"ל דסבירא ליה להש"ס כיון דהברייתא תני הפילה רוח וכל דבר שאינו של קיימא דהיינו דמות צורת בהמה או עוף או כמין הר וחתיכת בשר ולא תני רבותא טפי אפילו נפלים א"ו דס"ל להברייתא דיש קושי לנפלים וכאמרו לו א"כ יש מקשה כל ימיה לקמן דף ל"ח ע"א דס"ל יש קושי לנפלים ועיין מ"ש בזה בפ' המפלת:

תוס' ד"ה הא ליכא חרדה כו'. מ"ש מהרש"א לתמוה דמרישא דמתני' לא מוכח מידי דלמא רישא נמי איירי דבדקה ומצאה טמאה כו' וע"ז כ' דאינו אלא מדברי הגליון עדיין אינו מספיק שהרי תוס' לקמן דף י"ו כתבו בפשיטות בד"ה ר"נ ב"י אמר דממתני' דפרק בנות כותים משמע דוסתות דאורייתא וגם מ"ש מהרש"א ליישב דברי הגה"ה לא ידעתי כוונתו ודבריו מגומגמים ולולי דבריו ה"א דמרישא ע"כ מוכח דמיירי בבדקה ומצאה טהורה מדקתני הזידה ולא בדקה טהורה ואי דמיירי בבדקה השתא ומצאה טמאה ומאי טהורה למפרע קאמר קשה דאמאי טהורה הא שלא בשעת וסתה דכ"ע אפי' לר"ד לעיל דף ה' ע"ב מודה דשלא בשעת וסתה דמטמאה למפרע מעל"ע וא"כ אמאי קאמר טהורה א"ו דמיירי בבדקה ומצאה טהור' ודומיא דהכי בסיפא בהגיע זמן וסתה ולא בדקה טמאה אפי' שמצאה עצמה טהורה השתא אלמא דוסתות דאורייתא. וא"ל דלמא מיירי שלא בדקה עצמה השתא כלל וכמו שנראה מדברי המהרש"א שם ולפ"ד ליכא להוכיח דס"ל למתני' וסתות דאוריי' והא דקתני הגיע זמן וסתה ולא בדקה טמאה משום דכל זמן דלא בדקה עצמה היא בחזקת טומאה אפי' למ"ד וסתות דרבנן וכר"י דאמר תיבדק וכ"ה לשיטת התו' ושאר פוסקים חוץ דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דבעברה זמן וסתה ולא בדקה טהורה אח"כ בלא בדיקה למ"ד וסתות דרבנן כיון דלא הרגישה י"ל דע"כ מיירי בבדקה ומצאה עצמה טהורה עכשיו דאל"כ אלא שלא בדקה כלל א"כ אמאי תני ברישא עברה הזידה ולא בדקה טהורה ה"ל למימר תיבדק עכשיו וכי משום דעברה ולא בדקה שחרית לא תיבדק עכשיו א"ו דמיירי בבדקה עצמה עכשיו וק"ל. אך לא ידעתי לכוין הן לפמ"ש לעיל והן לפי מה שתי' המהרש"א דע"כ מוכח מרישא דהא דתני הגיע זמן וסתה ולא בדקה דלא מיירי בדקה ומצאה טמאה כו' לפ"ז מאי מקשה התו' אהא דפ' כל היד דמוכיח מהא דר"מ סבר וסתות דאורייתא הא איכא דלא מפ' רישא כר"מ ואם כן דלמא ר"מ פליג ומאי קו' דאף אי נימא דר"מ פליג אחכמי' דת"ק אמר הגיע זמן וסתה כו' טמאה ולא מפליג בין היתה יושבת במחבא כו' לעולם טמאה ור"מ ס"ל היתה יושבת במחבא טהורה וכיון דת"ק מיירי בלא בדקה ומצאה טהורה דומי' דהכא מיירי נמי ר"מ ביושבת במחבא ולא בדקה כו' וטעמא דיושבת במחבא הא לא"ה טמאה אפי' בלא בדקה ומצאה טמאה מודה לת"ק א"כ הא מוכח שפיר דר"מ ס"ל וסתות דאוריי':

בא"ד וא"ת דלמא לעולם וסתות דרבנן ומיירי דהשתא כו'. לפי מה שפירש"י לקמן בדף ט"ו בלישנא קמא אליבא דרב דס"ל וסתות דאורייתא אבל אי וסתות דרבנן אפי' בבדקה ומצאה טמאה אינה מטמאה משעת וסתה וכפירוש מהרש"א שם לק"מ די"ל דר"י ס"ל כלישנא קמא דהתם אלא שהתו' שם פי' דלא כרש"י ע"ש:

בא"ד ומיהו קשה דבפ' כל היד מוכיח וכו'. והק' מהרש"א ומור"ם אמאי לא הקשו אסוגי' דהכא ונ"ל דהכא לא ה"מ להקשות אר"י דהא דר"י לא ס"ל כאוקימת' דר"י לומר שאינה צריכה בדיקה וכו' משום קו' הש"ס שם והא מדקתני סיפא ותי' הש"ס דחוק לי' למימר דרישא וסיפא לאו בחד גוונא מיירי וגם קשיא ליה להך אוקימתא קו' התו' שם דהא הך י"א יום גרע מן ד' נשים שאמרו דיין שעתן ואלו בי"א יום מטמאין מעל"ע וכדאמרי' בסוגי' שם וא"כ אמאי בד' נשים בעי בדיקה ובי"א יום לא בעי בדיקה ומש"ה ניחא ליה לר"י לאוקמי מתני' וכאוקימתא דר"ח דכולה ר"מ היא ובלא"ה ע"כ מוכח דר"י אית ליה כאוקימתא דר"ח וכולה ר"מ היא דהא כתבו התוס' לקמן דט"ו דר"י אית ליה וסתות דרבנן ור"י אמר הלכה כסתם משנה וממתני' מוכח דאית ליה וסתות דאורייתא וא"כ איך פסק ר"י נגד סתם מתני' א"ו דר"י ס"ל דכולה ר"מ היא ולאו סתמא היא והא דלא ניחא לר"י לאוקמה ככ"ע וכשנוי' דרבא התם שאינה מטמאה מעל"ע הא אוקימתא דרבא עמד בקושי' מכח הברייתא וכאוקימת' דר"ה ב"ח משמי' דשמואל נמי לא ניחא ליה לר"י לאוקמי דהא ר"י ס"ל דאשה קובעת וסת בימי נדתה ובימי זיבתה וא"כ ע"כ א"א לאוקמי אלא דכולה ר"מ היא ומש"ה לא ה"מ תוס' להקשות אסוגי' זו לר"י אבל לקמן מקשה תוס' שפיר דהתם הוא מימרא דאביי דאמר אף אנן נמי תנינא מקשו התוס' שפיר דהא אביי א"ל (התם דף ל"ט) לר"י את אמרת לן ואהא אמרת וכו' דמשמע דאביי נמי אית ליה דאין אשה קובעת וסת בימי נדתה ובימי וסתה וא"כ איכא לאוקמי מתני' ככ"ע וכשינויא דר"ה ב"ח א"ש מש"ה מק' תוס' שפיר וק"ל. הטור פסק בהגיע וסתה בימי עבורה א"צ אפי' לכתחילה בדיקה ובהיתה במחבא פסק דלכתחילה צריכה בדיקה אלא בעברה זמן וסתה ולא בדקה א"צ בדיקה לכתחילה והק' ב"י מנ"ל כיון דבסוגי' משוה ר"י אהדדי ועיין בט"ז שכ' דיש חילוק בין מעוברת להיתה במחבא אך עדיין קשה דמנ"ל להטור זה ובסימן קפ"ד ס"ק י"א הבאתי הוכחה לפסק הטור וע"ש עוד יש ליישב דברי הטור דע"כ מוכח דיש חילוק בין שאר מסולקת בדמי' לחרדה דמדבעי לי' אליבא דמ"ד וסתות דאורייתא אמאי לא מבעי ליה אליבא דהלכתא דקיי"ל וסתות דרבנן אי בעי בדיקה לכתחילה א"ו דמיפשט פשיטא ליה למ"ד וסתות דרבנן דלא מבעי בדיקה לכתחלה בשעת וסתה במעוברת וכ"כ הב"י סברא זו בהדיא ע"ש וכיון שכן למה ליה להוכיח דר"מ ס"ל וסתות דאורייתא טעמא דאיכא חרדה וכו' דאיכא לדחויי דלמא ר"מ ס"ל וסתות דרבנן ומיירי בבדקה ומצאה טמאה ותי' תוס' הוא דחוק. טפי ה"ל להוכיח דע"כ ר"מ וסתות דאורייתא א"ל דאי וסתות דרבנן אמאי קאמר ר"מ דיעבד ולא בדקה טפי ה"ל לאשמעינן רבותא דאפי' לכתחלה א"צ בדיקה בשעת וסתה דהא מיפשט פשיטא ליה לרבנן אבעי' דלמ"ד וסתות דרבנן א"צ בדיקה לכתחלה בשעת וסתה במעוברת א"ו צ"ל כדעת הטור דאע"ג דמפשט פשיטא ליה גבי מעוברת למ"ד וסתות דרבנן דא"צ בדיקה אפי' בשעת וסתות מ"מ בחרדה דאיכא למימר בכל רגע אולי יסתלק החרדה ממנה וכמ"ש הט"ז בעי בדיקה לכתחלה בשעת וסתה מש"ה לא ה"מ להוכיח מהא דר"מ ס"ל וסתות דרבנן וע"כ הוכרח להוכיח מהא טעמא דאיכא חרדה וא"כ דברי הטור מוכרחים וק"ל אחר זה מצאתי כן בשם גדול א' ומיהו הרשב"א בתה"א כתב דאין זה דיוק דאיידי דתני ברישא ולא בדקה תני נמי בדר"מ וה"ה דלכתחלה א"צ בדיקה ע"ש בשער ד':

תוכן העניינים

חידוד הלכות על נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה