חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק עשירי · דף סו.
גמ' ונאמנת אשה לומר וכו' רשב"ג אומר דם מכה וכו'. יש לדקדק כיון דמסקינן דפליגי אם הדם טמא או לאו אבל האשה טהורה לבעלה ואינה טמאה אלא טומאת ערב לטהרות אם כן לא שייך מלתא דרשב"ג הכא אמלתא דרבי דאיהו מיירי לבעלה ועו"ק הא כבר פליגי בהא מילתא לעיל דף ט"ו ע"א ואפלוגי בתרתי ל"ל ונ"ל עפ"י מה שכתב התוס' ריש מסכת גיטין ופרק האשה רבה דהא דעד אחד נאמן באיסורין ילפינן מן וספרה לה דדרשינן לה לעצמה וא"ת אם כן אפילו איתחזק אסורא וי"ל דאינה בחזקת רואה כל שעה וכשיעברו שבעה טהורה ממילא ולא אתחזק אסורא וגם בידה לטבול עכ"ל ועיין במהרש"א שם ולפ"ז הכא אם אמרה דמה שראתה הוא מחמת מכה שבמקור לרשב"ג דס"ל דדם מכה הבא מן המקור טמאה טומאת ערב לטהרות ואם כן איתחזקה בטומאה כל היום של הראיה ואם תרצה שתטבול לערב לטהרות שורת הדין נותן דאינה נאמנת לומר שדם מכה הוא כיון דכבר איתחזקה בטומאה אותו היום אפילו הוא דם מכה מעתה לא מהמנינן לה שהוא ממכה לענין טהרות וחיישינן דלמא משקרה ודם נדה הוא דהא היכא דהוחזקה בטומאה אינה נאמנת והכא לאו בידה הוא שהרי עדיין לא עברו עליה ז' ימים לראייתה וכיון שלענין טהרות אינה נאמנת שתטהר לערב ותעסוק בטהרות דחיישינן שמא משקרה ודם נדה הוא ליכא תו להאמינה גם לבעלה דלא שייך נאמנת לחצאין ועיין ברא"ש פ' בנות כותים שכתב כה"ג אלא דר' ס"ל דמק"מ טהור ומש"ה אמר שפיר דנאמנת ולפ"ז שפיר שייך מלתא דרשב"ג כיון דדם מכה הבא מן המקור ס"ל דטמא מש"ה דין הוא שלא תהא נאמנת אף לבעלה. ובהכי ניחא מ"ש הב"י בסימן קפ"ז פלוגתא דר' ורשב"ג ופסקו הפוסקים כרבי ומתמה עליו מוהר"מ מלובלין בתשובה דלא נ"מ לדידן דכל פלוגתייהו אינו אלא לטהרות ולפמ"ש ניחא אח"ז ראיתי בשו"ת כנ"י סימן ל"ד שרצה לתרץ גם כן ע"פ דרך זה אבל דבריו שם תמוהים דמדמה להא דהוחזקה נדה בשכנותיה דאינה נאמנת וה"נ הואיל והוחזקה טמאה אינה נאמנת ואין ענין זה לכאן דשאני הוחזקה נדה בשכנותיה משום דמעשה לא עבדה שהלבישה בגדי נדותה משא"כ כאן ולפמ"ש ניחא. ואין להקשות איך כתב הב"י דפסקו הפוסקים כר' הא הרמב"ם פסק כרשב"ג דהא בהלכות מו"מ בפ"א ובפ"ד כתב דמק"מ טמא וכיון דס"ל דהא דר' תליא בהא דאי מק"מ טמא אינה נאמנת לומר מכה יש לי במקור ואם כן איך פסקינן בהא כר' ז"א דבלא"ה קשה דברי הרמב"ם אהדדי שהרי בפ"ח מהלכות א"ב די"ד כתב וכן אשה שראתה דם מחמת מכה שיש לה במקור אע"פ שראתה בשעת וסתה היא טהורה והדם טהור וכו' עכ"ל הרי דפסק דהדם טהור אע"ג דפסק מק"מ טמא וע"כ צ"ל לדעת הרמב"ם ז"ל כמ"ש בחדושי פוסקים דע"כ לא פסק הרמב"ם ז"ל דמק"מ טמא אלא הדם שנברא תוך המקור אע"פ שאינו דם כגון האי דב' טיפות מרגליות דר"פ י"ד או בדם שראתה אחר מיתה כדאיתא בסוף מכילתין בהא הוא דפסק דטמא מטעם דמק"מ טמא כדאי' בגמרא משא"כ בדם מכה שהוא מכותלי בית הרחם ולאו תולדה דרחם היא בהא ס"ל כרבותינו שהעידו על דם מכה שבא מן המקור שהוא טהור ועיין שם בחדושי לסימן קפ"ח וזה דלא כמ"ש בס' כנ"י שמדחיק עצמו בזה:
גמ' אר"י א"ר וכו' שלשה תשב ז"נ. וכתב הר"ן בחדושיו על הגמרא ובחדושיו על הרי"ף פ"ב דשבועות דנקיים דאמר לבסוף קאי אכולה דאף ו' והוא או ו' והן צ"ל נקיים דאל"כ הא לא סגי' בששה דדלמא השתא בראיה אחרונה נעשה תחלת נדה אלא ז"נ דנקט הרגל לשון הוא בכ"מ ועיין בחדושי פוסקים סימן קצ"ב:
שם אמר רבא תבעוה וכו'. עיין בחדושי לפוסקים סי' קצ"ג: