חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק חמישי · דף מא.
רש"י ד"ה ה"נ מסתברא כו' ואתנן ומחיר כשנתן לה עובר בהמת קדשים קלים באתנן וכו'. עכ"ל. כ' המהרש"א ז"ל לא ידענא אמאי נקט קדשים קלים וכו' עכ"ל ודברים אלו הם כשגגה שיצאה מלפני השליט שהרי הק"ק הם חטאת ואשם ועולה וזבחי שלמי ציבור כל אלו הם ק"ק ושאר קרבנות המה קדשים קלים וכמבואר ברמב"ם פ"ה מהלכות מעה"ק והאשם והעולה המה הזכרים וגם שלמי צבור זכרים וכמבואר במס' תמורה דף י"ד ע"א וברמב"ם שם ואין בק"ק נקבה אלא חטאת וקיי"ל דולד חטאת למיתה אזלא וא"כ מאי אריא פסול משום מחיר ואתנן דבלא"ה פסול הוא מש"ה הוצרך רש"י לפרש בקדשים קלים דוקא:
שם גמ' הני מהכא נפקא מהתם נפקא מן הבהמה להוציא הרובע כו'. משמע דאף ר"ש ס"ל הני מעוטא לרובע ונעבד אבל התוספות בתמורה דף כ"ח ע"ב ד"ה והאי תנא וכו' כתבו דר"ש יליף למעט נרבע ונעבד מקרא כי משחתם בהם מום בם יע"ש:
ואגב נזכיר מה שנ"ל בסוגיא שם דגרסינן התם מן הבהמה להוציא רובע ונרבע מן הבקר להוציא את הנעבד והלא דין הוא וכו' מתקיף לה רב חנניא וכו' ואיפוך אנא מן הבהמה להוציא את הנעבד ומן הבקר להוציא רובע ונרבע התם מענינא דקרא וכו' הקו' מפורסמת דמה מקשה ואיפוך אנא דלמא באמת לא מסיימי קרא אלא כיון דאיכא תרי קראי דרשינן מניה חד לרובע ונרבע וחד לנעבד ובאמת א"ל אפכא ועוד דה"ל להקשות בל"ז בלא קושיא דרב חנניא ופרוקא דהש"ס ונ"ל עפ"י מה שכתבו התוס' ד"ה ת"ל מן הבקר פירש"י דאסור לגבוה וכו' והדין עמו דפי' כן וכו' דמדקפריך בסמוך טעמא דמעטיה קרא וכו' עכ"ל אך יש לדקדק היא גופא קשיא דמנ"ל לר"ח זה דמאחר דאיכא קרא לאסור בע"ח לגבוה דצפוי אסור דלמא דאפ"ה צפוי מותר ולא תחמוד וגו' מקיים אני בדבר שאין בו רוח חיים לזה י"ל ע"פ מה דאיתא בת"כ הביאו הרא"ם בפ' ויקרא וז"ל הרא"ם וא"ת למה נכתבו ב' מעוטים מן הבהמה ומן הבקר לכתוב חד מנייהו וליתי אידך מניה כבר תירצו בזה בת"כ דיש בנרבע מה שאין בנעבד ויש בנעבד מה שאין בנרבע שהנרבע בין אם היתה בהמה של רובעה בין אם היתה של אחרים הרי היא אסורה והנעבד אינו אסור רק בשלו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו והנעבד צפוי אסור והנרבע צפוי מותר וכיון שכן אלו כתב חד מנייהו לא מצי למיגמר אידך מיניה עכ"ל ולפ"ז מהכא הוכיח ר"ח דהשתא דכתיב תרי קראי וקשי' תרתי ל"ל א"ו צ"ל דא"א למגמר נרבע מנעבד לפי שצפוי אסור א"כ מוכח דאפי' בע"ח בנעבד אסור צפוי אך כל זה אי מסיימי קרא אבל אי לא מסיימי קרא אלא דהשתא דכתיב תרי קראי ע"כ חד לנעבד וחד לנרבע הדרא הקו' לדוכתי' מנ"ל דצפוי בע"ח אסור וכ"ת א"כ לא נכתוב מן הבהמה לנרבע וניליף מן נעבד ז"א דאיצטריך דאל"ה הוי מוקמינן למן הבקר לנרבע ולא הוי ידעינן נעבד דנרבע מסתבר טפי לפי שאסור בין בשלו ובין בשל אחרים וא"כ כך הצעת הש"ס דהך קו' ואיפוך אנא לר"ח דפשיטא לי' דהשתא דכתיב מן הבקר דצפוי דבע"ח נאסר ולזה מקשה מנ"ל הא ואי דקשיא לך א"כ מן הבהמה ל"ל לנרבע ליתי מנעבד לזה הקשה ואיפוך אנא וכיון דלא מסיימי קרא אי לאו דכתיב קרא לנרבע לא הוי ידעינן נעבד אלא דהוי מוקמינן קרא למסתבר טפי לנרבע ולעולם דצפוי בע"ח מותר ומשני דמסיימי קרא וק"ל: ועיין במסכת ב"ק דף מ' ע"ב תוס' ד"ה היינו דאיצטריך כו' וא"ת ליבעי ג' קראי וכו' וי"ל דכיון דגלי לן קרא בטרפה ה"ה לשאר פסולים עכ"ל ר"ל כיון דכתיב בטרפה תרתי קראי דאין לחלק בין נטרפה קודם להקדשה ובין נטרפה לאחר הקדשה ילפינן מניה לשאר פסולים ועם זה אפשר ליישב קו' העולם במס' מנחות דף ה' ודוק: