אור ברסלב
חידוד הלכות על נדה פרק חמישי › דף מ.

חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי

פרק חמישי · דף מ.

פרק חמישי

רש"י ד"ה לחייב על כל בן ובן שאם טבלה לאחר י"ד לנקבה ושמשה וכו'. עכ"ל. לכאורה פשטי' דשמעתין לא משמע הכי אלא לחייב על כל בן שאם ילדה בן ואחר מלאת חזרה וילדה בן אף שנתעברה תוך מלאת חייבת להביא קרבן על כל א' וא' ולפי מה שפירש"י שילדה מתחלה נקבה ע"כ צ"ל דהכי פירושו לבן לבן לחייב וכו' בין שנולד ונתעברה אחר מלאת ובין שנתעברה תוך מלאת ונולד אחר מלאת חייבת בקרבן ומה שהכריחו לזה ולא פירש כפשטי' משום דס"ל דאלו נתעברה תוך מלאת של זכר כיון דא"א להיות יצירת הולד תוך ימי המלאת של זכר דהא ליצירת הולד בעינן מ' יום וא"כ כיון שבתוך ימי טוהר שלה אינה אלא מיא בעלמא א"כ ס"ח היא שלא תפטור בקרבן אחד ולהא לא צריכין קרא וכי איצטריך קרא אלא היכא שנתעברה תוך ימי טוהר של נקבה שכבר נגמרה צורת הולד קודם ימי מלאת וסד"א כיון שכבר נגמרה צורת הולד קודם ימי המלאת תפטור בקרבן אחד להא איצטריך קרא דחייבת על כל א' וא' והכי מוכח מפירש"י לקמן שכ' בד"ה שלפני מלאת ילדה עכשיו וילדה לאחר פ' וכו' וכן בד"ה בתרי עיבורי שכ' שילדה וחזרה ונתעברה וכו' וילדה לאחר פ' עכ"ל שצייר הכל בילדה נקבה תחלה וע"כ כמ"ש דס"ל לרש"י דאם ילדה זכר תחלה הוא מלתא דפשיטא דאף שנתעברה תוך מלאת דחייבת בקרבן על כל א' וא' ולא צריכין לזה קרא:

תוס' ד"ה כעין שהזריע פירש"י כו'. ומיהו איצטריך להיכא דהושיטה חיה ידה במעי אשה ומעכה את הולד וכו' כצ"ל:

שם גמ' ורבנן אע"ג דכתיב זאת איצטריך לבן או לבת סד"א ה"מ בתרי עיבורא אבל בחד עיבורא כגון יהודה וחזקיה בני ר"ח אימר בחד קרבן סגי' ליה קמ"ל ע"כ. ועם סוגיא זו נ"ל ליישב מה שהניחו תוס' במס' כריתות דף י' ע"ב בצ"ע דגרסינן התם במתניתין האשה שילדה ולדות הרבה והפילה תוך פ' לנקבה וכו' והמפלת תאומים רי"א וכו' ובגמ' כשת"ל לדברי ר' יהודה ולד ראשון גורם וכו' פשיטא הכי איתא מפלת תאומים איצטריך ליה תוס' ד"ה מפלת תאומים איצטריך ליה וכו' וק' דא"כ מפלת תאומים למאן קתני לה דאי רבנן פשיטא ואי לר"י הא מודה לרבנן וצ"ע עכ"ל. והנה לכאורה י"ל דהא איצטריך מפלת תאומים לרבנן דה"א במפלת תאומים אפי' ילדה לאחר מלאת נמי פטורה בקרבן אחד וכדאמרינן בסוגיא הכא דמש"ה איצטריך קרא מיותר לזה וא"כ מאי מקשה התוס' וצ"ל דס"ל להתוס' דע"כ המתניתין לא נחית לאשמעינן האי חידושא דהא איכא למיטעי אפילו השתא דתני והמפלת תאומים דפירושו אפילו בילדה אחר מלאת נמי אינה מביאה אלא קרבן א' כיון דחד עיבורא הוי א"ו דמתניתין לא נחית להך חידושא כצ"ל לדעת התוספות אך עכ"ז נ"ל דלא מקשי' מידי דהא צריכים אנו עוד לדקדק על הש"ס דמשני מפלת תאומים לר"י איצטריך ליה דל"ל למימר דלר"י איצטריך ליה דהא לרבנן נמי איצטריך ליה דה"א במתניתין דנקט והמפלת תאומים היינו אפילו ילדה אחר מלאת כיון דחד עיבורא הוי מש"ה אשמעינן לדברי חכמים ולד שני גורם ומולד שני מונה דאפילו בתאומים טעמייהו דרבנן משום דאית להו דכ"א וא' יש לו מלאת ודוקא היכא דנולדו תוך המלאת אבל אי לאו דנולדו תוך ימי המלאת היתה חייבת קרבן על כל א' וא' א"ו צ"ל דמגופא דמתניתין מוכח דפירוש של המפלת תאומים היינו דוקא דנולדו תוך ימי המלאת דהא צריכין אנו עוד לדקדק דלמה נקט מתניתין המפלת דמשמע שאינן בני קיימא ה"ל למנקט המתני' היולדת תאומים דמשמע ב"ק דהא יהודה וחזקיה ב"ק הוי ועיין במכילתין דף ל"ח ע"ב תוס' ד"ה והא אמר שמואל וכו' שכ' שלשון ילדה משמע ב"ק והפילה היינו נפלים א"ו צ"ל דא"א לאשכוחי שיהיו ב"ק כל הולדות דרש"י כ' שם במתניתין דסיפא בהמפלת תאומים מיירי בין בזכרים ובין בנקבות ובריש מס' כריתות דף ב' ע"ב כתב רש"י דלשון הרבה לא שייך בפחות מן שלשה עיין שם בד"ה ר"י בר"י וכו' וא"כ כיון דמתני' רצה לאשמעינן החידוש שמביאות קרבן אחד על ולדות הרבה ואינו בפחות מן ג' וגם רצה לצייר הסיפא במפלת בין בזכרים בין בנקבות כנ"ל וכיון דצריכה שיהיה כ"א נולד בתוך ימי מלאת של חבירו א"כ א"א לאשכוחי שיהיה כל הג' ב"ק מש"ה נקט בכולן המפלת דגרסינן במכילתין דף כ"ז מעשה ונשתהה ולד אחר חבירו שלשה ושלשים יום א"ל ר"י ל"ד א"ל הניחא למ"ד יולדת לתשעה יולדת למקוטעין אלא למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין מאי איכא למימר ע"כ ואנן קיי"ל כמ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין וכמבואר בא"ע סי' קנ"ו וכיון שכן א"א לאשכוחי שיהיו כולן ב"ק ובזכרים דאם הראשון נולד תחלת ז' והשני צריך שיהיה נולד סוף ז' כדי שיהיה תוך מלאת של הראשון דבחדש השמיני א"א להיות ב"ק דאשתוהי אשתהי לא אמרינן כמ"ש התוס' שם דכמה אמוראי לית להו הא דרבה תוספאה וא"כ השלישי אימת יהיה נולד אי בחדש השמיני אי בתחלת תשיעי זה א"א להיות ב"ק ואי לבסוף החדש תשיעי א"כ תו לא הוי תוך ימי המלאת של השני וכה"ג אי נימא שהראשון נולד לסוף שביעי א"כ השני ע"כ שנולד בשמיני או בתחלת תשעה א"כ א"א להיות ב"ק משום הכי נקט המתניתין המפלת דא"א לצייר שיהיו כולן ב"ק וזה כוונת רש"י שמפרש דסיפא מיירי בין בזכרים ובין בנקבות דלא תקשה למה לא נקט והיולדת כנ"ל אך כ"ז אם אמרינן דבתאומים נמי בעינן דווקא שכ"א נולד תוך מלאת של חבירו אבל אי נימא דבתאומים כיון דחד עיבורא הוי לא בעינן שכ"א נולד בתוך מלאת של חבירו א"כ הדרה קושיא לדוכתיה דליתני היולדת כגון שהראשון נולד תחלת ז' והשני סוף ז' דיולדת לז' יולדת למקוטעין לכ"ע והשלישי נולד לסוף ט' דאע"ג דנולדה אחר ימי מלאת של ב' אפ"ה אינה מביאה אלא קרבן אחד א"ו דאף בתאומים בעינן דוקא תוך מלאת ולפ"ז לא ה"מ הש"ס לשנויי דלרבנן איצטריך לאשמעינן דאף בתאומים בעינן תוך מלאת דזה ממילא ידעינן מגופא דמתני' מדנקט המפלת ולא נקט היולדת ולפ"ז לא מקשי' תוס' מידי דשפיר אמר ה"א דבתאומים ר"י נמי מודה וכ"ת א"כ תאומים למאן קתני הא איצטריך לאשמעינן לרבנן דאפי' בתאומים דוקא תוך מלאת וזה מוכח ממתני' דנקט המפלת ולא נקט היולדת תאומים:

תוכן העניינים

חידוד הלכות על נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה